מאמרים | 23/8/2006 | 19,355
אצל רבים מאיתנו קניות הן בילוי מהנה אולם ישנם אלה שקניות לא רק שלא גורמות להם הנאה אלא אפילו סבל – אלה הם המכורים לקניות אשר ההתמכרות גורמת להם נזק ככל התמכרות אחרת.
חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.
התגובות כאן מבהילות.
ממש כמו בספר "המטוטלת של פוקו" קשה להחליט האם המילים הכתובות הן חוכמה צרופה או גיבוב של שטויות.
מי שמזכיר יותר מילים מקצועיות ויותר שמות של אנליטיקאים הוא החכם יותר?
מי שלומד לתואר MA חכם יותר ממי שלומד ל BA?
עוד לא נוצרה תיאוריה מדעית או אחרת שיודעת להסביר את המורכבות האין סופית של המציאות , לכן מאוד כדאי להזהר בכל מיני קביעות - הומואים מכורים לקניות ?!! נשים מתעסקות בוואגינה בעת שופינג?!!
במדע הרבה יותר מדויק כמו פיסיקה עדיין לא יודעים אם אור הוא גל או חלקיק או משהו אחר , אז איך ניתן לקבוע בכזאת נחרצות כל מיני קביעות לגבי מערכת מורכבת מאין כמוה ?!!
מזה השטויות האלה?!!
אולי כדאי שאפסיק ללמוד פסיכולוגיה
עזרו לי בבקשה. שלום,
עלי להכין עבודה בנושא התמכרות לקניות, ובשביל העבודה הזו אני מחפשת מכור/ה שמוכן/ה להתראיין דרך הפורום, אימייל , טלפון.....
אם מישהו מוכן לשתף פעולה,( ובכך לעזור לי מאוד!) שבבקשה יכתוב לי תגובה, אם האימייל שלו ואני כבר אצור איתו קשר.
בתודה מראש.
אנונימית.
ואתה בעצמך צעיר באקדמיה..
יורם יובל מבר אילן.
עוד ספר מומלץ אנטי אדיפוס של דלז וגוואטרי.
לא כל עוד אתה לא מזוהה על מה להתייחס. זה מה שכנראה ממלא את עולמם של הצעירים באקדמיה- קוגניטיביות, ניורולוגיה- נו שויין, אולי תקרא קצת את הג'רנל הכי מרתק לטעמי- neuro-psychoanalysis שבמקרה העורך שלו הוא יורם יובל מחיפה.
סליחה, קצת על MA. כל עוד לא מלמדים ב MA אנליטיקאים כמו לאקאן דלז ובאדיו. אין לי מה לחפש שם.
אני בפילוסופיה. ואני ממש נגד כל גישת הטיפול קצר מועד, אם לזה התכוונת. זהו אובייקטיביזם במהותו.
צחי
לצחי. איך בעית קניות מראה על הומוסקסואליטי של גברים
אור, הוצאת לי את המילים מהפה. צחי שלום,תשמע, אכן ב BA אני לא מצפה שהייתי יודע המון תאוריות ברמה מתקדמת, לכן אני שמח שהבעת את דעתך, אבל הקידוש שלך של הדינאמי
הוא מתייחס לאלמנטים שכבר לא משתמשים בהם באנליזה. הידעת שב BA מלמדים יותר היסטוריה תיאורתית מאשר דברים עכשוויים?
לכן, אקווה שתמשיך ל MA ותהנה מההרחבה שיציעו לך!
שי
צחי, תאוריות הללו עתיקות והזויות. וואג'ינה? איבן מינן? בבקשה...
ההסבר הוא נוירופזיולוגי התמכרותי. אם כבר, אתה יכול לדבר על חסך באמוציות שממולאות בעזרת קניות
להגיד מופרך מתוך בורות?. צחי,
נדמה לי שאתה מחזיק בתפיסה מסוימת, שאני מבין שהיא נוטה באופן ברור ובולט לכיוון הדינאמי. עם זאת, והיות ובוודאי גם אתה יודע שלא מדובר באמיתות מוחלטות, אלא בתיאוריה, אחת מני רבות, המנסה להסביר תופעות בכלים השייכים לה - אין סיבה שכל מי שאיננו מקבל אותה יתויג כ"בור". לא כל מי שמכיר - חייב להסכים.
"את בהלת הקניות אצל גברים ניתן לשייך בנקל לנטיות הומוסקסואליות". ייתכן. וייתכן שלא. כשבוחנים תיאוריה, צריך לבדוק לא רק האם היא מוצאת חן בעיני עצמה, אלא גם אם היא מאפשרת עבודה והשגת תועלת אצל מטופלים. אני חש, ואתה מוזמן לתקן אותי אם אני טועה, שכשאתה "קורא להעמקה", אתה בעצם קורא להסטת הדיון אל השדה הפסיכואנליטי. לא?
אני לא סבור שיש צורך לבטל את הטיפול הדינאמי או האנאליטי ב"זבנג וגמרנו", אבל גם אין צורך לקדש אותו. איש איש ותפיסתו. יש כל מיני גישות, לא פחות מעמיקות, שהן בעלות ערך.
כל טוב,
אור
תגובה. ברור לי כי הצגת אתיולוגיה או יותר מדוייק לנסח זאת- סיבתיות מדעית פסיכיאטרית. וזה מאוד מקובל, אולם על מנת להתייחס ברצינות לקושי של ה"בולימיה הקנייתית"- הייתי עושה סקירה מקיפה לגבי גישות שונות, מתוקף הגדרתך- סקירה כללית.
לגבי נושא הואגינה יש תאוריות מקובלות פשוט 7 שנים גורמות לזה- שמה לעשות שוכחים מאמר של אנליטיקאית שקישרה ואגינה עם נעל- והיא עוד הרחיבה על המיבנה הנפשי של אימילדה מרכוס- "חולת" הנעליים המפורסמת. ואגב להגיד מופרך מיתוך בורות וחוסר העמקה ממקם אותך באופן גס.
אגב בהלת הקניות אצל גברים ניתן לשייך, בנקל, בנטיות הומוסקסואליות מודחקות ולעשות על זה מחקר.
מעניין שלא התייחסת לדילמה היותר רלוונטית והיא "מצוקת הסובייקט" או "מחיקת הסובייקט" במאה ה-21. מעניין איך את רואה כן, בתור פסיכיאטרית?
אני לא מזלזל בגישה הפרמקולוגית ורואה בה חיונית ביותר בטיפול במיוחד לעוברים אנליזה עמוקה- זוהי רשת ביטחון מאוד מאוד רלוונטית, אולם לטעמי, כל דיון רפואי-טיפולי חייב לשלב שתי גישות פסיכיאטרית ודינאמית.
ואם הקושי עמוק- אז גישה דינאמית עמוקה ורשת תרופתית עמוקה. אבל, אי אפשר לבטל את הטיפול הדינאמי או האנליטי בזבנג וגמרנו.
שוב אינני מזלזל, אלא קורא להעמקה, לדיון מעמיק ולשילוב- לאור האפידמיולוגיה של כפייתיות הקניות.
בברכה,
צחי כהן
מה לעשות כולה BA
התייחסות. אני מביאה לתשומת לבך שטיפול תרופתי הינו אחת האופציות שעלו במאמר - לצד טיפול פסיכולוגי דינמי והתנהגותי קוגניטיבי. טיפול כזה נבדק במחקרים מבוקרים ונמצא כמקל משמעותית את מצבם הנפשי של מכורים לקניות. למרבה הצער- עדיין לא קיים "פתרון עמוק יעיל ומשכנע" להתמכרות לקניות.
המאמר הינו סקירה כללית על תופעת הקניות הכפיתיות . זהו לא מאמר אנליטי ולא מתיימר להיות.
הפרעה של קניות כפיתיות מופיעה בשכיחות גבוהה אצל נשים. אבל- גם גברים סובלים ממנה כך שלטעמי האישי לפחות אין כאן מקום ל"תיאוריות וגינליות" מופרכות.
בברכה,
ד"ר ויץ שולה
אני ממליץ לקרוא את הספר המעולה של אליזבת רודינסקו שבכלל שואל. סובייקטיביזם מול אובייקטיביזם? האם נעלם הסובייקט במאה ה 21. ותרופות מהסוג שהכותבת מונה SSRI הן הפיתרון העמוק? היעיל? המשכנע?
צחי כהן
מאמר קצת מאכזב. חשבתי כי יהיה ניתוח עמוק לא רק DSMי של תופעת הקניות מהבטים אנליטיים כמו - חוויות טראומטיות אצל נשים שעברו התעללות מינית היוצרת חוסר בשלות מינית כמו אחד המאמרים שקראתי על קניות כביטוי לצורך ילדותי אצל נשים להתעסקות יתר באיבר מינן (בלא מודע). או בכלל, קניות כתופעה פולשנית של המדיה, המתעצמת בתהליכי הגלובליזציה.
קצת יחסי אובייקט, קצת תיאוריה- משהו. מה הפרעה בקניות יתר היא רק הגדרה פסיכיאטרית פנומנולוגית, גרידא, בלי שום איזשהו ארגומנט אתיולוגי?
באחד המאמרים שקראתי לפני 7 שנים ציינה אנליטיקאית כי נשים קונות זוגות נעליים וארנקים כביטוי לעיסוק יתר בואגינה.
איפה זה?
צחי כהן
