טיפול נרטיבי לגמילה משימוש בחומרים ממכרים
ערכה וסיכמה: רינה בלום
לטיפול הנרטיבי דרך ייחודית ומאד אפקטיבית לגמילה משימוש בחומרים ממכרים (מגוון רחב של חומרים כגון: סמים "קלים" (לדוגמא מריחואנה) ו"קשים" (כגון הרואין) , אלכוהול, חומרים בהרחה, סיגריות, ועוד.
לאחרונה פורסם מאמר המסכם את עבודתם של צוות מטפלים בהונג-קונג באנשים המכורים לשימוש בחומרים שונים. מאמר זה הופיע באתר: www.dulwichcenter.com , תחת השם: Overcoming craving: The use of narrative practice in breaking drug habits/ by Har Man-Kwong.
בשל ההצלחות הגדולות של הטיפול הנרטיבי בטיפול בהתמכרויות, ברצוני להביא בפניכם את עיקרי המאמר, המביא את יישום עקרונות הטיפול הנרטיבי בפועל בטיפול בבעיות אלה.
שיחות מקדימות:
בשלב הראשון של הטיפול, המטפלים שוחחו עם המטופלים על האפשרות שבמהלך הטיפול יהיו נסיגות וחזרה אחת או יותר לשימוש בסמים. כדי למנוע את הרגשת הכישלון הטוטאלי שעלולה להתפתח אצל המטופלים עקב כך, קויימו שיחות והובהר למטופלים כי נסיגה אחת או יותר הן חלק לגיטימי בטיפול ואין הן מצביעות על כישלון. הובהר למטופלים כי מה שחשוב הוא המאמץ להמשיך בתהליך. חשוב מאד כי המטופלים שחווים נסיגה ושימוש חוזר בסמים, לא יחושו בושה וישתפו בכך את המטפלים. נקודה נוספת שהעלו המטפלים בפני המטופלים היא שגם לאחר מספר חודשים של אי שימוש בחומרים הממכרים, "המסע" אינו נגמר, כלומר- המטופל עדין חשוף לפיתוי גדול למדי לחזור ולהשתמש בחומרים שהשתמש בהם בעבר, ולכן הוא צריך להמשיך ולהיות "עם היד על הדופק".
שיחות המחצינות את הבעיה:
הבעיה שבדרך כלל מוחצנת בטיפול כזה היא ההשתוקקות לחומר שהאדם חווה כאשר הוא מנסה להפסיק ולהשתמש בו. השתוקקות זו דוחפת אותו לקחת את החומר הממכר. המטפל הנרטיבי שאל את המטופל איך ההשתוקקות הזו נכנסה לחייו, שאל על ההסטוריה של ההשתוקקות, מטרותיה של ההשתוקקות, האסטרטגיה והטקטיקה שלה.
המטפל שואל את המטופל על החוויה האחרונה שלו בלקיחת החומר הממכר, במטרה לקבל כמה שיותר פרטים. אח"כ מחצינים את ההשתוקקות עצמה, ע"י שאלות כגון: "דקה או שתיים לפני שאתה משתמש בחומר, מה בדיוק אתה מרגיש? האם זהו כוח כלשהו שדוחף אותך לעשות זאת?"
השלב הבא הוא חקירת השפעת הבעיה, לאחר שהוחצנה. חוקרים כיצד היא משפיעה על חיי המטופל: כיצד היא משפיעה על הבריאות, חיי החברה, השאיפות והחלומות. כמו כן מדברים על שיטות הפעולה של הבעיה בעזרתן היא משפיעה על חיי המטופל. המטופל בסוף שלב זה מתבקש להעריך את השפעת ההשתוקקות על חייו. בדרך כלל המטופל מצהיר שזוהי השפעה מאד שלילית.
תוצאות ייחודיות:
בשלב זה נבדק האופן בו המטופל משפיע על הבעיה של ההשתוקקות, ולכן מחפשים מקרים יוצאי דופן, תוצאות ייחודיות לבעיה. בשלב זה חייבים להיות מאד עקביים ועקשנים, כיון שקשה למצוא מקרים כאלה לעיתים קרובות. השלב הזה קשה במיוחד במקרים בהם המטופל רגיל להשתמש בחומר מסויים במשך שנים רבות. במקרים כאלה יש למטופל כבר "תווית" שהוא מחזיק על עצמו כ"מכור" או "לוזר", כלומר כבר יש למטופל תחושה מאד שלילית כלפי עצמו. מאד קשה במקרים כאלה ליצור אצלו חוויה שונה לגבי עצמו. למרות זאת, הדבר אפשרי אם מתאמצים מספיק.
בדרך כלל המטופל אינו יכול להיזכר בתוצאות ייחודיות, ולכן המטפל שואל מגוון של שאלות, שמטרתן למצוא איזושהי הזדמנות בה המטופל הצליח להתנגד להשתוקקות, להימנע ממנה או אפילו לדחותה לזמן מה. המטופל מתבקש לתאר בפרוטרוט את המצב או המצבים האלה, כדי להביא למודעות את היכולות והידע שאפשרו לו לעמוד מול ההשתוקקות. השיחה על היכולות האלה, ה"ניצחונות" הקטנים האלה, גורמת לשימחה אצל המטופל בדרך כלל. לאחר שמעלה המטופל מצב אחד של תוצאות ייחודיות, יותר קל לו בדרך כלל להעלות ולהיזכר בהזדמנויות נוספות כאלה.
לאחר שמועלות מספר תוצאות ייחודיות, המטפל שואל את המטופל מה המצבים האלה של הצלחה שלו לעמוד מול ההשתוקקות, אומרים לו על עצמו כאדם. זהו כבר חיפוש אחר סיפור אלטרנטיבי של האדם לגבי חייו וזהותו. המטופל בשלב זה יכול לומר לדוגמא: " אולי אני לא כל כך חסר אונים כמו שחשבתי".או "נראה לי שאני בעצם די החלטי". שלב זה מביא את המטופל למצב אנרגנטי ומאד שמח בדרך כלל, כתוצאה מהרגשת שיחרור מהתווית השלילית שחש שדבקה בו.
המטפל יוצר לאחר מכן קשר לעתיד ושואל את המטופל כיצד הידע החדש הזה על עצמו יכול לעזור לו במצבים בעתיד בהם יתמודד עם ההשתוקקות הזו לשימוש בחומר.
עיבוי הסיפור האלטרנטיבי:
בפגישות האחרונות, מעבים את הסיפור האלטרנטיבי, ובמקרים רבים עושים זאת בעזרת מכתבים תרפויטים שהמטפל שולח למטופל. מכתבים אלה יכולים להיקרא פעמים רבות, במיוחד כאשר המטופל חש לחוץ ומתקשה להתמודד עם הבעיה. במכתבים אלה המטפל יכול לכתוב על השינויים המשמעותיים שעשה המטופל בתהליך הטיפולי, ולהדגיש את כוחותיו ויכולויותיו, בהתמודדותו עם בעית ההתמכרות.
תגובה לחזרה לשימוש בחומר הממכר:
בעזרת תמיכה מתאימה, הרבה מהמטופלים יכולים לעמוד מול ההשתוקקות לחומר במשך זמן רק, אפילו חודשים רבים, ולאחר מכן לחזור ולהשתמש בחומר הממכר. כאשר זה קורה זה יכול להיות מאד מתסכל ומייאש. חשוב מאד שהמטפל יאמר כבר בתחילת הטיפול למטופל שזה חלק בלתי נפרד מגמילה משימוש בחומרים ממכרים, בחלק גדול של המקרים. זה מקל על המטופל לספר למטפל שחזר להשתמש ומקל על הרגשת התסכול שלו. במקרה כזה המטפל הנרטיבי מקפיד שלא להגדיר את החזרה לשימוש ככישלון, אלא מראה למטופל "נקודות אור" המבדילות את מצבו לפני שהתחיל בטיפול לעומת מצבו בהווה. לדוגמא: לפני הטיפול השתמש בסם ארבע פעמים ביום, ולאחר שחזר להשתמש הוא לוקח רק שתי מנות ליום. המטפל מדגיש את ההבדל ואת חשיבות ההצלחה של המטופל לעשות זאת בעזרת כוחותיו שלו. המטפל מראה למטופל שלא מדובר ב"קריסה טוטאלית" ושהוא לא חזר למה שהיה לפני הטיפול. הנקודה הזו חשובה מאד כיון שחשוב שהמטופל לא יאבד תקווה.
המטפל שואל את המטופל שאלות המאפשרות לו לתאר בפרוטרוט מה שונה בין עכשיו ואז, מה למד, אילו דעות ואסטרטגיות רכש. הדבר מחבר את המטופל שוב לכוחותיו ולחלק הבריא שבו.
בשלב זה מדברים שוב על השיטות באמצעותן הצליחה ה"השתוקקות" להשפיע על המטופל לחזור ולהשתמש בחומר. הדבר עוזר לו להגן על עצמו מפני השפעתה בעתיד.
הקשר של ההתמכרות לנסיבות הרחבות של חיי המטופל:
הרבה מהגישות הטיפוליות במכורים לחומרים ממכרים מתייחסות למטופלים אלה באופן שעושה "פתלוגיזציה" ו"טוטאליזציה" למטופלים. גישות אלה רואות את הבעיה של ההתמכרות כבעיה העיקרית והחשובה ביותר של המטופל וכך ניגשות לטפל בה. הגישה הנרטיבית אינה נוקטת בדרך זו. היא אינה בודקת רק את בעיה ההתמכרות, אלא עוסקת בכל הנושאים המעסיקים והמטרידים את המטופל אותו זמן. לעיתים קרובות בעיה אחרת מתקשרת לבעית ההתמכרות ועוזרת לפתור אותה. חשוב למטפל לראות את כל התמונה בחייו של המטופל.
מקור: Overcoming craving: The use of narrative practice in breaking drug habits/ by Har Man-Kwong
( International Journal of Narrative Therapy and Community Work 2004 #1)
_____________________________________________________________________________________________________
רינה בלום: פסיכותרפיסטית ומטפלת נרטיבית. חומר נוסף על טיפול נרטיבי ניתן לקרוא באתר : http://www.hebpsy.net/narrativi
