לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
טיפול במתבגרים והוריהםטיפול במתבגרים והוריהם

טיפול במתבגרים והוריהם

מאמרים | 25/12/2005 | 23,171

המאמר מכיל רעיון אחד קטן שיכול לעזור ביצירת המשגה יעילה בהסתכלות על מתן עזרה למתבגרים והורים למתבגרים במצוקה. הרעיון הוא שיעיל ונכון להסתכל על מערכת היחסים בין הורים... המשך

עזרה למתבגרים ולהוריהם.- הורות על פי חוקי הגרביטציה/ נטע עופר זיו- מרכז אמירים
 
לעתים קרובות פונים אלינו הורים לילדים מתבגרים שנראים מבוהלים וחסרי אונים. הם ממטירים עלינו סדרת שאלות ספציפיות באשר למה עליהם לעשות בעניין זה או אחר ואנו מרגישים שהנחיות קונקרטיות זה ממש לא העניין. אנחנו מתרשמים שהם מוצפים בחרדה ואינם יודעים בכלל איך לאכול את גיל ההתבגרות. במאמר קצר זה אני רוצה להציע נקודת מבט על היחסים בין הורים לילדים בגיל הזה שיכולה לעזור לנו בתור מטפלים להבין חלק מהדינאמיקה הזאת, ויכולה אף לעזור לנו להסביר להורה בצורה מטאפורת את הדינאמיקה המתרחשת ואת החוקיות החדשה שלה.
 
נתחיל מלנפץ דעה רווחת מאוד בקרב הורים באשר לגיל ההתבגרות. הדעה גורסת כי בגיל ההתבגרות ההורים כבר פחות חשובים לילדים. "מה שבאמת קובע", יאמרו אנשים רבים, "זה החברים". אני סבורה שזה בהחלט לא המצב. בגיל ההתבגרות ההורים חשובים לילדים כמעט יותר מאי פעם. הם ממש לא בדפים האחוריים של העיתון אלא ללא הפסקה בכותרות הראשיות. נכון זה לא נראה ככה, בהחלט לא! אבל זה כך יותר מתמיד. טיב היחסים של ההורים עם בניהם ובנותיהם המתבגרים, מידת ההערכה שהם רוכשים להם, מי הם ההורים וכמה הם שווים?  הם נושאים שמעסיקים אותם ומשפיעים ביותר על מצב הרוח שלהם ועל התנהגותם. מתבגרים עסוקים מאוד בניסיונות להכיר את הוריהם, לעמוד על קנקנם ולשפוט אותם. הם משקיעים מאמצים רבים בכדי להבין מה ההורים חושבים עליהם ואיך הם שופטים אותם. טיב הקשר בין הורים למתבגרים הוא אחד הנושאים החשובים ביותר למתבגר.
 
מה שבאמת משתנה זה לא החשיבות של ההורים בקשר עם המתבגרים אלא דווקא יכולת ההשפעה של ההורים עליהם. אם פעם ההורים יכלו להרגיע אותם בקלות, להשפיע על הלבוש שלהם, על החברים שלהם, על הדעות שלהם, על מה שהם חושבים על עצמם בשלב הזה, זה נהיה הרבה יותר מורכב. ההשפעה הישירה והפשוטה שהייתה להורים מפנה מקום להשפעה מסוג אחר השפעה שיותר דומה להשפעה שיש לכוח הגרביטציה הפועל בין שני גופים.
 
ההורות בגיל ההתבגרות היא הורות על פי חוקי הגרביטציה. לא עוד השפעה ישירה בעזרת מגע ישיר היכול לכוון בצורה מדויקת למדי את הילד אלא עכשיו יש חוקים חדשים. ההשפעה מתרחשת מרחוק ויוצרת מגמות כלליות של תנועה, אבל לא יכולה, לשנות דברים באופן מדויק ונקודתי. השפעה שאין עמה כמעט בכלל את היכולת לאחוז בילד ולכוון אותו לנקודה מסוימת, אלא רק יכולת, לשמור אותו בטווח מסוים ועם קווים מנחים. כמו בגרביטציה, גם כאן, המסה של הגופים היא משתנה מכריע, כמו גם, המרחק בניהם.
 
המסה משולה ל"משקל הפסיכולוגי". בתור הורה המסה שלי היא השתקפות של תחושת היציבות הנפשית הפנימית שלי. כמה אני מרגיש טוב עם מי שאני, כמה אני מרגיש בעל ערך, אפקטיבי, רגוע, מוכר לעצמי. כמה אני מסוגל לשאול על עצמי שאלות קשות בלי להיבהל, כמה אני פתוח לשקול דברים שלא חשבתי עליהם, כמה אני יכול להיות גמיש בלי לאבד את עצמי ועוד. חשובות במיוחד, תחושות אלו, שיש לי כלפי היותי הורה וההורות שלי. המסה של הילד היא עוצמת התחושות האלו שלו. המרחק משול לטיב הקשר. לא רק למידת הקרבה הרגשית אלא גם מידת המעורבות, מגוון ערוצי התקשורת ואיכותם, והאופנויות השונות בהן מתנהלת התקשורת.
 
אם ישנו איזון בסיסי נכון בכל המשתנים הללו, אזי, גם התרחקות נקודתית, או החלשות נקודתית, של הילד או ההורה, תחלוף, ובסופו של דבר כוח המשיכה, יחזיר אותו למסלול הנכון. אם ישנה בעיה יסודית יותר באחד המשתנים הללו, אזי, הגרביטציה, או שתהיה חלשה מידי וייוצר ניתוק בין שני הגופים, או שהיא תהיה חזקה מידי ותיוצר קרבת יתר שתגרום לגופים לקרוס אחד לתוך השני.
 
ללא ספק הילד בגיל הזה משנה את התנהגותו והתייחסותו לעולם לסביבה להורים ולעצמו.  יש כוחות רבים שמרחיקים אותו מההורים ומעוררים אצלו שאלות פנימיות שנקודתית, מקטינות מאוד את המשקל הפנימי שלו. הילד רוצה מאוד למצוא דרך להיות מישהו שהוא ירגיש ויהיה מרוצה ממנו. והוא רוצה למצוא לבד את המישהו הזה. הוא לא רוצה להיות המישהו שההורים ממליצים לו או לימדו אותו להיות, והוא גם לא רוצה להיות המישהו שהחבר שלו כבר "תפס". כך הוא מסתובב ומחפש. מחפש מה עושה לו נעים ומענג אותו? מה מרגיז אותו? עם מה ועם מי הוא יכול להזדהות? אילו דעות שהוא שומע מסביב מדברות אליו, נראות לו הגיוניות? אילוה סגנונות חיים מפתים אותו? הוא בוחן מה הוא מרגיש כלפי אנשים שונים, מה אנשים שונים מרגישים כלפיו. מה הוא מסוגל לעשות? מה מפחיד אותו?, בשביל מה הוא מספיק חזק? בשביל מה יש לו או אין לו סבלנות? איך הוא מרגיש אחרי שהוא מאבד שליטה? איך אנשים שונים מתייחסים אליו אחרי מעשים שונים, אחרי מפלות וכישלונות?, אחרי מעשי גבורה?  הוא מסתובב בעולם בודק ושופט את עצמו ואת סביבתו ללא הרף, מאמץ חלקים מסוימים ונוטש אחרים. הוא בודק דרך החושים ודרך המחשבות ודרך הרגשות ודרך המעשים ודרך הכוח ודרך היצירה ודרך ההריסה.
החיפוש הזה ברגעים מסוימים מרחיק אותו ומבלבל אותו ונדמה להורים שהם מאבדים לחלוטין את כוח המשיכה (יכולת ההשפעה והכיוון). לפעמים החיפוש הזה יוצר שיבושים גדולים בתקשורת ושוב ההורים מפחדים שהמרחק הגדול ירחיק אותו מהם לבלי שוב.
 
ברגעים כאלה ההורים עשויים להיתקף חרדה. עולים בהם ספקות קשים באשר לחינוך שהם נתנו לו, באשר לערכים שהם הנחילו לו, באשר לערך שלהם כהורים, באשר לערך שלו בעיניהם. החרדה הזו למרות שהיא בלתי נמנעת היא הדבר המרכזי שמאיים על יכולת ההשפעה של ההורים.
הורים רבים שחשים בסיטואציות אלה את ההתרחקות מנסים להתקרב ומאמצים ניסיונות לטשטש את ההבדל בינם לבין הילדים. הם לכאורה, מאמצים את הדעות של הילדים, את המוסיקה שלהם ומנסים להיות חברים שלהם. הורים אחרים מנסים להתמודד עם ההתרחקות ע"י פסילת הדברים המושכים את הילד, כדי להפחית את ערכם בעיניו, ואז הם מקשיחים את  עמדותיהם, פוסלים את הרעיונות הילדותיים והטיפשיים של הילד ומסתייגים בצורה מבטלת מהתנהגותו. הורים אחרים מנסים לשוב ולהפעיל את מנגנוני ההשפעה הישירים ואוסרים בכוח על הילד להסתובב עם אנשים כאלה ואחרים, להתלבש באופן כזה או אחר, ומנסים למנוע ממנו בדרך זו את מה שלא נראה להם. שלושת סוגי התגובות הללו לא לוקחות בחשבון את חוקי הגרביטציה ולכן הן אינן יעילות. הן כולן פוגעות קודם כל במסה של ההורה כלומר במוקד כוח המשיכה , ובמקביל הן פוגעות בערוצי התקשורת, כלומר "מגדילות את המרחק".
 
כיצד הן פוגעות במסה של ההורה? כל אחת מהתגובות האלה מציגה הורה חרד ולא בטוח. ההורה שממהר להדמות לילד ולאמץ את דעותיו ורעיונותיו, משדר לילד שהוא חרד מידי מכדי להחזיק בעמדותיו, ושהוא אינו מספיק בטוח בעצמו ובדרך שבחר. ההורה שמגיב בפסילה של דעות הילד, משדר לילד שהוא אינו מספיק בטוח בדעותיו בכדי לבחון ולהתמודד בצורה פתוחה עם רעיונות אחרים, ושהוא יכול להחזיק בדעותיו רק משום שהן היחידות שנכונות ולא משום שהוא בחר בהן. ההורה שמגיב בניסיונות השפעה ישירים נתפס ע"י הילד כמי שלא סומך מספיק על המסה שלו ועל השפעתה ולכן נאלץ לפעול באופן ישיר.
 
אז מה הוא אם כן הדפוס היעיל יותר? הדפוס היעיל הוא הדפוס בו ההורה יביע את דעתו באופן בהיר וברור, יציין אותה כבחירה שלו, ינמק את הבחירה שלו בדעה זו, אך לא יפסול את דעתו של המתבגר או יביע הסתייגות מוחלטת לעומתה. הורה כזה גם יכול להיות קשוב לרעיונות של המתבגר ולאמץ חלקים מהם כאשר הוא באמת משתכנע שיש בהם לתרום לו (להורה). הורה כזה גם יכול לקבל התנהגויות מסוימות מבלי להסכים עמן מתוך אמונה שהוא מעריך כי בהבהרת עמדתו הוא עוזר לילד להקשיב לקולות הפנימיים שתומכים גם הם בעמדה זו. הורה כזה מרגיש בטוח שעמדותיו כפי שהוצגו בפני הילד שנים רבות מהוות תשתית חזקה לעמדות החדשות אותן יאמץ הילד. הורה כזה גם לא יאפשר התנהגויות שיזלזלו בו (בהורה) או יפגעו בו. כאשר התנהגויות כאלה מופיעות הוא מגיב בצורה ברורה ע"י אכזבה או מניעה של משאבים שעומדים לרשותו של הילד באמצעות ההורה כמו הסעות, כסף, וכו'. כאשר הורה מאפשר פגיעה בו על ידי הילד הוא תורם לתהליך הפחתת המסה שלו. הורה כזה לא ישתמש בתגובות של מניעת משאבים כאלה על דברים שאינם פוגעים בו ושהם בתחום הבחירה של הילד כמו למשל לבוש, עישון שלא בתוך הבית, אכילה וכו'.
 
חשוב לציין שישנם מקרים בהם הילד מסכן את עצמו שאז יש למנוע סיכון זה באופן מיידי ע"י השפעה ישירה, כלומר, התערבות ברורה תוך הפעלת כוח במטרה למנוע את הפגיעה. אך חשוב להבין שצעד זה אינו מטפל בשורש הבעיה אלא רק שומר על הילד בכדי לאפשר טיפול בבעיה.
אימוץ של הורות על פי כללי הגרביטציה בשלבים המוקדמים של גיל ההתבגרות תוך שהיא מחליפה בתהליך הדרגתי את ההורות ע"י השפעה ישירה מונעת בדרך כלל מצבים קיצוניים ויכולה להיות הורות ששומרת על מערכת קשרים יציבה יחסית עם המתבגר מערכת שבה משברים מתפתחים לדיאלוג ולא לניתוק קשר או למלחמות הכנעה.
 
בכדי להיות הורים כאלו ההורים צריכים להיות בעלי מסה גדולה כלומר הורים חזקים מבחינה נפשית הורים שמודעים לחשיבות שלהם עבור הילד, מודעים לזכויותיהם מול הילד כמו הזכות לביטוי צרכים משלנו, יכולים  להקשיב לילד בלי להיבהל מביקורת ובלי לחשוב שהם צריכים תמיד לעשות מה שהילד מבקש. הורים שנותנים מקום הן לצרכים שלהם והן לצרכים של הילד תוך הבנה שעליהם מוטל להיות מוקד הגרביטציה. לצערי הרב החברה הופכת הורים כאלו למוצרים נדירים יותר ויותר בשל ההדגשה הלא פרופורציונאלית על זכויות ילדים ועל "הקשבה" לילדים. אך זהו נושא למאמר אחר.
 
חשוב מאוד לעודד הורים להתמודד עם קשיים כאשר הם עדיין קטנים יחסית כאשר האיזון בשיווי המשקל הגרוויטציוני לא מופר עדיין בצורה קיצונית כי אז בצעדים קטנים ובתהליך פשוט ניתן להחזיר את המערכת לשיווי משקל. בשלב כזה מספר קטן של פגישות ייעוץ להורים יכולות לתת להם כלים נכונים להפעלת שיקול דעת במצבים שונים, יכולה לחזק את ה"מסה" שלהם, לשפר את התקשורת עם הילד ולעזור להם באמצעות כל אלה להביא את המערכת לשיווי משקל נכון.
במקרים אחרים בהם הפניה לייעוץ היא במצבים בהם המערכת כבר מאוד לא מאוזנת וההורים מאוד מודאגים בקשר למתבגר יש צורך לעבוד בתהליך ארוך יותר תוך התייחסות להגדלת ה"מסה" של ההורים- עבודה עם ההורים, הגדלת ה"מסה" של הילד- עבודה עם הילד, ויצירת מרחק נכון-עבודה על הקשר בין ההורים לילד- עבודה זו מתבצעת הן במסגרת העבודה עם ההורים והילד והן במסגרת עבודה משותפת בשלבים מתקדמים יותר.
 
לצערי במקרים רבים בפניה של הורים המבקשים עזרה בקשר למתבגר בוחרים מטפלים לעבוד בעיקר עם המתבגר או רק עימו ומזניחים את העבודה החשובה ביותר עם ההורים. בחירה כזו נובעת בדרך כלל מחשש של המטפל להתמודד עם ההורים ומהזדהות רבה שלו עם המתבגר והיא מהווה פספוס גדול משום שהיא מחמיצה את ההזדמנות להשפיע על המשתנה החשוב ביותר שהוא חיזוק המסה שבבסיס כוח הכבידה- חיזוק שיאפשר למערכת לתפקד בצורה בריאה יותר לאורך שנים. בחלק מהמקרים בהם יטופל רק המתבגר יהיה שיפור משמעותי אצל המתבגר (כתוצאה מהגדלת ה"מסה" שלו) והמטפל יהיה הגיבור שחילץ את הילד מהמשבר אבל המערכת תישאר לא מאוזנת ולא יהיה שיפור מהותי בקשר בין ההורים לילד וב"מסה של ההורה" מצב שייצור בעיות רבות בהמשך החיים ובמערכות יחסים נוספות. חשוב אם כך לסכם שגם כמטפלים וגם כהורים חשוב מאוד להתחשב בחוקי הגרביטציה כאשר עוסקים בעזרה למתבגרים ולקחת בחשבון את כל חלקי המשוואה המסה של מוקד המשיכה, המסה של הגוף הנמשך והמרחק ביניהם.
 
 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: מתבגרים
תמי חיים
תמי חיים
עובדת סוציאלית
כרמיאל והסביבה, עכו והסביבה
אריאל בן-אבי
אריאל בן-אבי
עובד סוציאלי
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
נטלי חוניו
נטלי חוניו
פסיכולוגית
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
דן נייגר
דן נייגר
חבר ביה"ת
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
ד"ר תום רן
ד"ר תום רן
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
זמירה כהן
זמירה כהן
פסיכולוגית
מטפלת זוגית ומשפחתית
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מיכל אוסרי בן אורמיכל אוסרי בן אור23/10/2011

יחסים. נטע יקרה. מאד אוהבת את המבט שלך, אליו נחשפתי ביום עיון על מתבגרים (לפני כמה שנים....). הן כאמא לשני מתבגרים (השלישי בדרך) והן כמי שעובדת,מנחה ומדריכה הורים למתבגרים, אני מסכימה עם המטאפורה שהצעת. המילה שעלתה לי היא תנועה. תנועה שמחפשת אחרי נקודת האיזון בה ההורה אינו מוותר על עמדתו אך באותה עת אוחז באהבה ובכבוד גם את עמדתו של ילדו. דיברת במאמר על הורים ומתבגרים, אך בעיני דיברת על יחסים בכלל. על אותו מקום במרחב הבינאישי שמאפשר תנועה עדינה של להחזיק ולהיות מוחזק, של להיות משמעותי ולתת לאחר בדיוק את אותה תחושה. על לפעמים לעוף, כנגד כוח הכובד ולפעמים להשאר חזק על הקרקע, יציב ומכיל. יחסים. תודה לך.מיכל אוסרי ב.א

ליה לבליה לב30/1/2008

תגובה + בקשה. נטע שלום,
אהבתי את הדימוי לחוקי הגרביטציה. תוספת מחדשת ומרעננת לנושא מדובר כל כך.
האם את יכולה להראות  בצורה גראפית את ההבדל בין יחסים המבוססים על השפעה ישירה  של ההורים על הילד לבין יחסים המבוססים על חוקי הגרביטציה?
תודה,
ליה ורד- לב

מיה חסקלמיה חסקל22/12/2006

חומר תיאורטי.

חיה מאירחיה מאיר28/11/2006

מטאפורה מקסימה, ותואמת מציאות.. התרשמתי מאוד המכתבה. העקרונות מקובלים עלי מאז היות בני מתבגרים, אולם המשל ופירוט הנמשל תורמים רבות להבנת מערך היחסים.
תודה!!!

זיוה סננסזיוה סננס20/7/2006

הרצאה בנושא [ל"ת]. נטע , שלום!
שמי זיוה ואני מורה בבית ספר לאחיות. במסגרת סילבוס חדש של משרד הבריאות, הופרדה קב' גיל המתבגרים במסגרת לימוד רפואת ילדים. , והפכה להיות כקורס בנפרד. הייתי רוצה לשוחח איתך בהקשר להוראה בנושא.
המיל שלי: ZIVA.SANANES@CLALIT.ORG.IL
בברכה
זיוה סננס

נטענטע5/2/2006

חומר תיאורתי. לצערי הרב אני לא יודעת לכוון אותך כרגע לחומר כזה אני מתבססת יותר על ההתנסות בשטח ופחות על המחקר. ישנה ספרות רבה עם זאת על החשיבות והדרכים לעבוד עם הורים גם אצל ילדים וגם אצל מתבגרים. ישנו ספר עם כמה דוגמאות יפות שנקרא Parent Therapy' by Jacobs & 'Wachs שיצא בשנת2002. ישנו ספר בעברית שגם עוסק בחשיבות של ההורות והעובודה עם ההורים שנקרא הורות - מן השורש אל הלבלוב של דניאטל סיגל ומרי הארצל . בנוסף אני כתבתי פרק משותף עם אסתר כהן בנושא זה שאמור לצאת לאור באמצע שנה הבאה ואני מקווה לפרסם אותו גם פה באתר.
אני מקווה שזה עוזר במשהו תודה נטע
 

נטענטע5/2/2006

תודה לתמי. שלום תמי
שמחתי מאוד על תגובתך ועל ההרחבה שהצעת. המון תודה נטע

רבקה בר-דודרבקה בר-דוד2/2/2006

חומר תיאורטי על הנושא. נטע,
תודה על המאמר המעניין. האם תוכלי להפנות אותי לחומר תיאורטי על חשיבות ההורים בגיל ההתהגרות, ועל ההבדל שאת כותבת בין השפעת הורים שקטנה בהתבגרות, לבין חשיבות ההורים שנותרת ואולי אף מתחזקת.
תודה מראש , רבקה בר-דוד

תמי ליתמי לי28/1/2006

תודה על המאמר. נטע, המאמר מענין מאד ומוסיף והמטפורה מאד נראית לי מתאימה ברוח התגובות שכבר קיבלת. יש שימוש נוסף משמעותי בכוח הגרביטציה שהוא חלק מהטבע, פועל על כל הגופים בכדור הארץ והשפעתו נמדדת מיידית בזמן הווה היא מתרחשת כעת ומשפיעה כעת על הגופים . חלק משמעותי מהייעוץ שניתן להורים בתחום התפקוד  כרוך באמת בחיזוק של המשמעות ובהפחתת החרדה שיש להם בנוגע לקשר עם המתבגר שלהם .הידיעה שיש השפעה (גם אם לעיתים אין לה הכרה מיידית מצידם אם בכלל) היא קריטית לעיתים, ונראה לי שמטפורה זו יכולה להועיל מאד בנושא. אז תודה שוב באהבה תמי.

נטע עופר זיונטע עופר זיו28/1/2006

תגובה לנעמי. קודם כל תודה זה בהחלט חיבור נכון שלא חשבתי עליו עם הקטע של 'להיות קל' 'להיות ברגוע' 'לקחת באיזי'. נראה לי שגם רעיון ה'לזרום עם דברים' מאוד קשור לאותה תפיסה של הורים וגם בא יש את אותו אלמט של מחיקת המשקל הסגולי. הורים זורמים הם הרבה פעמים הורים מבוהלים שמפחדים מהמשקל הסגולי של עצמם. אז שוב תודה נטע

נעמי טאוברנעמי טאובר28/1/2006

תודה נטע, מטאפורה שעוזרת לי לתת מלים לתחושות הקשורות ביחסי הדורות במובן רחב יותר. אהבתי את הדימוי ואת האפשרות לגזור ממנו דרכי התערבות בהירות. זה מתאים לי גם כעזר להמשגת החוויה של ה'קלות הבלתי נסבלת' שנוצרת בתרבות שבה משהו/מישהו צריך להיות חדש/צעיר  כדי להיות 'שווה '. באווירה זו נעשית מחיקת הידע , הערכים והרעיונות של העבר בלי שום מאבק, הם לא בהכרח נתפסים כלא נכונים אלא בכלל לא מעניינים (כמו התרחקות מכל הפעלת כוח משיכה שלהם), ויש חוויה של קלילות . מבחינות מסוימות קל יותר גם מציאותית- אם לא צריך ללמוד הרבה, ואפילו השפה מצטמצמת ל'וואלה' ו'סבבה'... (ראו את הטור של עלי מוהר השבת..) לא נשארו הרבה איסורים שמולם אפשר לחזק את שרירי הנפש דרך פתרון קונפליקטים...  אבל הקלות הזאת מביאה איתה גם חוויית חוסר משקל סגולי ו'הליכה לאיבוד' שרואים כל כך הרבה אצל מתבגרים. וכמו תמיד בנפש- היא פועלת גם בהשתקפות פנימה: אם הפסקת להתייחס ברצינות להורים ולכל מה שהם מייצגים כחיבור לעבר שלפני היותך בעולם - איך תוכל להאמין ולקוות ליחס רציני ממישהו אחר?    
 אני מבינה את התגובה שלך רוני ברמה הרגשית, אבל אני חושבת שאם משתמשים במטפורה בצורה רחבה- אין כאן איום על בניית מסלול נפרד, אלא הכרה בכך שאנו כל הזמן מושפעים (ומשפיעים).  אפשר להשתמש בנוכחות ההורים ובכוח המשקל שלהם בחיינו (הגרביטציה) גם תוך כדי התנגדות ומאבק, בתהליך של בניית זהות עצמית נפרדת.

ענתענת16/1/2006

תודה על ההשקעה ובהירות הדברים. [ל"ת]. המאמר מאוד מעניין. ההמשגה של הדברים נותנת כלים הן כהורה והן כמטפלת להתמודד עם הסוגיה באופן טוב יותר.

נטע עופר זיונטע עופר זיו4/1/2006

בעניין איקרוס. לדעתי גם כמבוגר כוח הכבידה של ההורים הוא משתנה מהותי בבניית הזהות. הנפרדות אינה סותרת את הכבידה אלא את מודל ההשפעה הישירה ממנו צריך להיפרד. ישנו שיר יפהפה של חוה אלברשטיין שנקרא 'געגועים' בו היא מתארת את 'כוח הכבידה' הנצחי של ההורים. הוא נמצא במלואו (לא הצלחתי להעתיק אותו לכאן) באתר MP3Music.co.il. התבגרות ונפרדות מושטטות כולן על שמירת קשר וזיקה מתוך מרחק. את הקשר והזיקה הללו אני מכנה גרביטציה.

נטע עופר זיונטע עופר זיו4/1/2006

תודה. תודה רבה על התגובה המעודדת.

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף28/12/2005

מטאפורה קצת מבלבלת. הי נטע,
אהבתי את המאמר וההכוונה שהוא מציע להורים, לאמץ עמדה בטוחה ומבוססת ועם זאת גמישה וקשובה.
המטאפורה של כוח הכבידה בלבלה אותי. גיל ההתבגרות לא אמור להיות גיל של ספרציה והתרחקות מכוח המשיכה של כוכב הבית, בנסיון למצוא מסלול ייחודי לשיוט ביקום הזה? האם כל מלחמות הנעורים לא נועדו להשתחרר מהגרביטציה ולהגביה עוף? עבורי, כוח הכבידה מסמל משהו פיזיקלי שרירותי, שלא מאפשר להתרחק ממנו, שתמיד מושך אותך אליו, ופחות מתחבר לי לעמדה ההורית בוטחת ומאפשרת בגיל ההתבגרות. חשבתי בהקשר זה על המשל של דדלוס, שאיפשר לבנו איקרוס לעוף, אולם ביקש שישאר קרוב אליו ולא יגביה מדי. מסר של חופש וקירבה בו בזמן. חבל שלא הצליח להם..
רוני

תרצה הדר בר-חניןתרצה הדר בר-חנין27/12/2005

תודה נטע. המשגה בהירה וידידותית, המכבדת את המתבגר וההורה, אמפתית כלפי הצרכים של שניהם  ומעוררת מחשבה כהורה וכמטפל !
תרצה