מהמבט הראשון ועד הלמידה: סנכרון תנועה ותפקוד קשבי בילדות
יסכה יצחק
הקשב נולד מתוך קשר:
לפני שהילד לומד להקשיב במילים, הוא לומד להקשיב בתנועה. עוד בטרם ידע לדבר, הוא מרגיש את הקצב של אמו, את הנשימה, את התנועה הקטנה והקצב של הגוף בתגובה לשלו. בין גופו של התינוק לגוף המבוגר מתרקם סנכרון — ריקוד ראשוני שבו נוצרת תשומת הלב, הליבה של הקשב. (Lipschits, O., & Geva, R., 2024)
קשב הוא אחת מהיכולות הבסיסיות והמרכזיות שילד זקוק להן כדי לחקור את העולם, לשחק, ללמוד וליצור קשרים עם אחרים. הוא מאפשר להתמודד עם כמות המידע שמציפה את מערכת החישה, לבחור מידע רלוונטי, להתעלם ממסיחים ולהתמקד במשימה לאורך זמן. יכולת זו חיונית לא רק ללמידה בבית הספר, אלא גם לוויסות עצמי, להתארגנות יומיומית ולבניית קשרים חברתיים (Binder et al., 2009) .
בגיל הרך הילד נחשף לעולם עשיר בגירויים ובמסיחים, ובתוך מציאות זו מתפתחות יכולות הקשב באופן מואץ.
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהתפתחות מערכת הקשב איננה תהליך פנימי בלבד של המוח, אלא מושפעת במידה רבה מהאינטראקציה עם הסביבה, ובייחוד מהקשר עם ההורה או הדמות המטפלת. עוד לפני רכישת השפה, נוצרת יכולת קשבית ראשונית באמצעות רשת של קשב משותף, המבוססת על סנכרון מבט ותנועה עם הזולת. יכולות אלו הן הבסיס להתפתחות הלמידה, לארגון העצמי ולפיתוח כישורים חברתיים.
מערכת הקשב מתחילה להתפתח כבר בשנה הראשונה לחיים וממשיכה להבשיל בהדרגה עד אמצע שנות הילדות.
בתקופת הינקות (0–1) התינוק לומד להפנות את מבטו, להטות את ראשו ולעבור ממוקד אחד לאחר, תנועות המאפשרות את אבני הבניין הראשונות של מערכת הקשב כפונקציה של רמת העוררות שלו (Geva, R., Dital, A., Ramon, D., Yarmolovsky, J., Gidron, M., & Kuint, J., 2017) וכמיהתו לקשר חברתי. בשנת החיים השנייה מתפתחות יכולות הקשב המשותף והקשב הממוקד (Burstein, O., Sabag, M., Kurtzman, L., & Geva, R., 2025) שעל בסיסן בגיל הגן (2–5) מתפתחת היכולת לשמור על קשב לאורך זמן, להתמודד עם גירויים מתחרים ולהפנות את תשומת הלב באופן רצוני. בגיל בית הספר היסודי (6–9) מערכת הקשב מתגבשת ונעשיית יציבה יותר, אך עדיין רגישה להשפעות סביבתיות ולתיווך ההורה והמחנך.
סנכרון תנועה מתאר מצב שבו הורה וילד (או שני אנשים בכלל) מבצעים תנועות מתואמות במבט, בהנעת הגוף או בקצב הפעילות (Schmidt & Richardson., 2008). כך למשל, כאשר תינוק מביט לעבר צעצוע וההורה מצטרף אליו במבטו, ילד הקופץ על רגל אחת וההורה מצטרף אליו בקצב דומה. מעבר להיותו חוויה מהנה ומחזקת קשר, סנכרון תנועה מהווה תרגול מוחי חיוני: הוא יוצר התאמה בין מערכות מוטוריות, קוגניטיביות וחברתיות ובכך מחזק את היכולת להפנות קשב ולשמרו.
סנכרון תנועה דורש הפעלה של אזורים שונים במוח. כדי לסנכרן תנועה ולבצע התנהגויות מתוכננות ורצוניות, גרעיני הבסיס פועלים בתיאום עם קליפת המוח הקדמית, תוך שיתוף פעולה בין המערכות הלימביות, הקוגניטיביות, המוטוריות(Mai & Paxinos., 2012) ומערכת נוירוני המראה. מחקרים מראים כי סנכרון עצבי בזמן מבט הדדי מייצג ומשמר קשב משותף (Sadato, 2017) ומשפיע על יכולת הקשב במיוחד בעת משחק משותף1.
קושי בפיתוח יכולות אלה ניכר כבר בראשית ההתפתחות ונמשך לאורך הילדות. מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין תפקודים מוטוריים לבין קשב, ומדגישים את חשיבות הסנכרון המוטורי והמבט באינטראקציה כתשתית בסיסית לבניית מערכת קשב וויסות תקינה.
מחקר שבדק את מסלול התפתחות המבט במהלך ששת החודשים הראשונים לחיים מצא כי עיכוב ביכולת ניתוק והסטת מבט ניבא ביצועים נמוכים יותר במשימות קשב בילדות (Zivan, M., Morag, I., Yarmolovsky, J., & Geva, R., 2021) כלומר, קושי בניתוק מהיר ממוקד ראייה עשוי לשקף ליקויי קשב בגיל מאוחר יותר .(Fagan et al., 2007) וכן נמצאה שכיחות גבוהה של קשיים מוטוריים אצל אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (Farran et al., 2020), ואוטיזם.
ישנן עדויות כי הפרעות תיאום התפתחותי (DCD) אינן נוגעות רק למערכת התנועה אלא משקפות תפקוד נוירולוגי מורכב הכולל לקויות למידה, קשיי תקשורת, קשב וזיכרון .(Brossard-Racine et al., 2012; Dewey et al., 2002; Piek et al., 2007;) וכי עיכובים מוטוריים מלווים לעיתים קרובות בליקויי קשב(Athanasiadou et al., 2020).
חוזק הסנכרון המוטורי מושפע גם מאופי הקשר בין האנשים. מחקר שהשווה סנכרון תנועה בין אנשים זרים לעומת חברים קרובים מצא כי הסנכרון היה גבוה ואינטנסיבי יותר ככל שהקשר היה קרוב ומשמעותי (Fujiwara, Kimura & Daibo, 2020) וככל שהסנכרון גבוה מתחזקת יכולת הקשב וההפנמה (Ramseyer & Tschacher, 2011). ממצאים אלו מדגישים כי לסנכרון לא מילולי יש תרומה מהותית להתפתחות הקשב.
כבר במחקרים מוקדמים נמצא כי האם והתינוק מסונכרנים זה עם זה במידה רבה באופן טבעי ורציף .( Stern, 1974; Feldman, 2007, Harrist & Waugh, 2002) מיקוד הקשב של האם בתינוקה קשור לדאגה אמהית, לנוכחות רגשית ולסנכרון מיטבי, המתבטא בתשומת לב מתמדת של האם לתינוקה ובהתאמה של התנהגותה לקצבו ולתגובותיו (Kim et al., 2011, Aguirre et al., 2020). קשר קרוב זה מאפשר סנכרון תנועה באופן מיטבי ומהווה תשתית חיונית להתפתחות מערכת הקשב בשנות החיים הראשונות בהן היא מתפתחת.
לצד זאת, הספרות מצביעה על הבדלי מגדר במאפייני קשב, כמו היכולת לפצל קשב, להתמודד עם ריבוי משימות ולשמור על מיקוד. להבדלים אלה ישנם הסברים ביולוגיים הקשורים להורמונים כמו טסטוסטרון ואסטרוגן, המשפיעים על נטיות קשב שונות. הבדלים דיפרנציאליים אלו ניכרים גם בהפרעות התפתחותיות המערבות קשב, כגון ADHD ואוטיזם (Barkley, 1998; Biederman & Faraone, 2005) נמצא כי בנים מאובחנים עם הפרעות קשב בתדירות גבוהה יותר מבנות (Mantzicopoulos & Morrison, 1994;) . לצד ההשפעה הביולוגית, נראה כי גם גורמים תרבותיים משפיעים על ההתפתחות הקשבית דרך דפוסי אינטראקציה שונים בין הורים לבנים ובנות.
למרות הידע הקיים על חשיבות הקשר וסנכרון תנועתי בין הורה לילד בגיל הרך להתפתחות הקשב, ועל ההבדלים המגדריים ביכולות הקשב. טרם נבדק השפעתו על משך ההתמקדות במשחקי מטרה ועל יכולת ההתמודדות עם מסיחים, ובפרט השפעתו על הפערים המגדריים הקיימים בתפקודי הקשב. כמו כן, טרם נחקר בצורה שיטתית הקשר בין סנכרון תנועה למדדים נוירו קוגניטיביים של קשב בגיל הרך.
מחקר זה בוחן את ההשפעה של רמת סנכרון תנועה בין הורה לילד לבין יכולת הקשב של ילדים בגילאי 3-4, כפי שהיא באה לידי ביטוי במשך הזמן בו הילד מתמקד במשחק המטרה ובהתמודדות עם מסיחים. בנוסף, נבחנת תרומתו של סנכרון תנועה על מיתון הבדלים מגדריים בתפקוד הקשב. ההנחה המרכזית היא, כי ככל שרמת סנכרון התנועה בין הורה לילד גבוה יותר, כך יעלה משך הזמן בו הילד מתמקד במשחק המטרה ויכולת ההתמודדות עם מסיחים תשתפר, וכי סנכרון תנועה גבוה צפוי למתן את הפערים המגדריים ביכולת הקשב.
אוכלוסיית המחקר כללה ילדים עם יכולות קשב תקינות, ממשפחות עם מעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. הנתונים נבחנו כניתוח שניוני של סרטוני וידאו שנערכו במעבדה, בהם השתתפו הורה וילד.ה במשחק מובנה עם צעצועי מטרה בסביבה מבוקרת מסיחים. סנכרון התנועה נמדד באמצעות תוכנת MEA (Motion Energy Analysis; Ramseyer & Tschacher, 2011) ונבדק הקשר של סנכרון תנועה למשך זמן הבטה במסיחי קשב שונים. בנוסף נאספו נתונים משאלון Conners-3 לאיתור קשיי קשב, וכן שאלון דמוגרפי.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר חיובי מובהק בין מידת סנכרון תנועה בין הורה לילד.ה לבין משך זמן המשחק עם צעצוע מטרה בתנאי סביבה שקטה ללא מסיח (r=.416, p=.043) ככל שמדד סנכרון התנועה בין הורה לילד היה גבוה יותר, כך עלה גם משך זמן התמקדות הילד.ה במשחק המטרה. עם זאת, עבור בנים בלבד נמצא קשר חיובי מובהק בין סנכרון תנועה לבין משך זמן התבוננות במסיח ויזואלי (r=.831, p<.001) קשר שלא נמצא אצל בנות. כאשר בחנו את מודל מיתון של סנכרון תנועה, מגדר וקשב, נמצא כי סנכרון תנועה ממתן את ההבדלים המגדריים ומסביר חלק ניכר מהשונות (כ 70%) בזמן ההבטה במסיחים ויזואליים. כך שככל שסנכרון התנועה בין ההורה לילד גבוה יותר, כך פערי הקשב בין בנים לבנות למסיחים ויזואליים מצטמצמים.
הממצאים מלמדים כי סנכרון תנועה בעל השפעה מרכזית על רמת הקשב ותורם להתפתחות הקוגניטיבית-קשבית דרך חיזוק השליטה המוטורית והוויסות העצמי. ככל שסנכרון תנועה גבוה יותר, כך הילדים מראים ריכוז ועניין ממושכים יותר במשחקי מטרה, ויכולת טובה יותר להתמודד עם גירויים מסיחים. יתרה מכך, סנכרון תנועה עשוי למתן הבדלים מגדריים טבעיים ותרבותיים בקשב – תרומה בעלת משמעות חינוכית והתפתחותית רחבה.
ההבנה כי פעולות יומיומיות פשוטות כמו מבט מתואם, משחק בקצב משותף, תנועה חופשית יחד, עשויות לתרום להתפתחות הקשב, מציעה כיוון עבודה חדשני ובעל פוטנציאל לשינוי בגישה החינוכית והטיפולית. כאשר הורה מצטרף לתנועות הילד ומשקף את קצבו, הילד חווה תחושת שותפות, הבנה וביטחון, ובמקביל מתאפשרת לו יכולת טובה יותר להתמקד, להתמיד במשחק ולווסת את עצמו. תיאום התנועה והמבט אינו רק ביטוי לקשר רגשי קרוב אלא גם מנגנון מוחי קוגניטיבי שמסייע לביסוס מערכת הקשב וחיזוקה.
לממצאים אלו יש גם השלכות לעולם האבחון וההתערבות המוקדמת של קשיי קשב בקרב ילדים. סנכרון מבט ותנועה עשוי לשמש מדד התנהגותי שיתרום לזיהוי מוקדם של קשיי קשב בגיל הרך ואף לשמש כלי מניעתי. ילדים שמתקשים בסנכרון תנועתי עשויים להיות בסיכון מוגבר לקשיי קשב בעתיד. זיהוי מוקדם עשוי לאפשר התערבות יעילה ומיטיבה כבר בגיל הרך ואף להפחית סיכון בהמשך (Colombo, 2001; Hunnius & Geuze, 2004; Milner, 1995). וכן, מכיוון שבנים מועדים יותר לבעיות קשב, פעילויות של סנכרון תנועה עשויות להיות עבורם דרך נגישה ומשמעותית לחיזוק מערכת הקשב.
מחקר חלוץ זה מרחיב את ההבנה של ההורים, מחנכים ומטפלים באשר לחשיבות התנועה המשותפת בהתפתחות הריכוז, הוויסות העצמי והקשב המכוון מטרה. ייחודיותו בכך שהוא מציע דרך טבעית, פשוטה ובלתי מתווכת כמו חיבור, תנועה, מבט משותף, כאמצעי משמעותי לפיתוח מערכת הקשב ולמניעת ליקויים עתידיים. ואף בעתיד, גישה זו עשויה להוות בסיס לפיתוח תוכניות טיפול, למתן קשיי קשב ולקידום יכולת ההתמדה והריכוז של ילדים במשימות מטרה בסביבות למידה יומיומיות.
לסיכום, הקשב מתפתח בהדרגה מן המבט הראשון של התינוק באמו ועד ליכולת הריכוז בלמידה בבית הספר ובסביבה בלתי מתווכת. סנכרון תנועה בין הורה לילד כמו תיאום במבט, תנועה מתואמת, תגובה בקצב משותף וכדומה, הוא מנגנון פשוט אך עוצמתי, המסייע לילד לשמור על קשב, להתמודד עם מסיחים ולפתח שליטה עצמית. במיוחד אצל בנים, שנמצאו רגישים יותר לקשיים קשביים, תנועה משותפת ומבטים מסונכרנים עשויים להוות מפתח להתפתחות רגשית וקוגניטיבית-קשבית מווסתת.
תודות
תודה לפרופ' רוני גבע - פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה וחוקרת מוח במרכז הרב תחומי לחקר המוח ע"ש גונדה במחקר נוירו פסיכולוגי התפתחותי באוניברסיטת בר אילן - על תרומתה לעריכת המחקר שהוגש כתיזה בהנחייתה כחלק מדרישות התואר השני במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן.
בנוסף, תודה על הליווי המקצועי ועל התמיכה שהעשירו את תהליך כתיבת המאמר ותרמו לאיכותו.
הערות
- מצורף קישור להרצאה בנושא "מסע סביב רעיון" המשחק והמוח האנושי עם פרופ' רוני גבע. https://omny.f...e4a0136a2b7
מקורות
Aguirre, R. M. H., González, M. H., Hernández, M. P., Gutiérrez, C. D. C. A., & Guevara, M. Á. (2020). Observing baby or sexual videos changes the functional synchronization between the prefrontal and parietal cortices in mothers in different postpartum periods. Social neuroscience, 15(4), 489-504.
Athanasiadou, A., Buitelaar, J. K., Brovedani, P., Chorna, O., Fulceri, F., Guzzetta, A., & Scattoni, M. L. (2020). Early motor signs of attention-deficit hyperactivity disorder: A systematic review. European child & adolescent psychiatry, 29(7), 903-916.
Barkley, R. A. (1997). Behavioral inhibition, sustained attention, and executive functions: Constructing a unifying theory of ADHD. Psychological Bulletin, 121(1), 65-94. doi:10.1037/0033-2909.121.1.65
Binder, M. D., Hirokawa, N., & Windhorst, U. (Eds.). (2009). Encyclopedia of neuroscience (Vol. 3166). Berlin, Germany: Springer.
Brossard-Racine, M., Shevell, M., Snider, L., Bélanger, S. A., & Majnemer, A. (2012). Motor skills of children newly diagnosed with attention deficit hyperactivity disorder prior to and following treatment with stimulant medication. Research in Developmental Disabilities, 33, 2080–2087. https://doi.org/10.1016....2012.06.003.
Burstein, O., Sabag, M., Kurtzman, L., & Geva, R. (2025). The role of focused attention in learning from early childhood to late adolescence: Implications of neonatal brainstem compromise following preterm birth. Child Development, 96(1), 269-285.
Colombo, J. (2001). The Development of Visual Attention in Infancy. Annual Review of Psychology, 52(1), 337-367. Doi: 10.1146/annurev.psych.52.1.337
Fagan JF, Holland CR, Wheeler K. The prediction, from infancy, of adult IQ and achievement. Intelligence (2007) 35:225–31. doi:10.1016/j.intell.2006.07.007
Farran, E. K., Bowler, A., D’Souza, H., Mayall, L., Karmiloff-Smith, A., Sumner, E., . . . Hill, E. L. (2020). Is the Motor Impairment in Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD) a Co-Occurring Deficit or a Phenotypic Characteristic? Advances in Neurodevelopmental Disorders, 4(3), 253-270. doi:10.1007/s41252-020-00159-6
Feldman R., (2007). Parent-infant synchrony and the construction of shared timing: Physiological precursors, developmental outcomes, and risk conditions. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 48 (2007), pp. 329-354, 10.1111/j.1469-7610.2006.01701.x
Fujiwara, K., Kimura, M., & Daibo, I. (2020). Rhythmic features of movement synchrony for bonding individuals in dyadic interaction. Journal of Nonverbal Behavior, 44(1), 173-193.
Geva, R., Dital, A., Ramon, D., Yarmolovsky, J., Gidron, M., & Kuint, J. (2017). Brainstem as a developmental gateway to social attention. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 58(12), 1351-1359
Harrist, A.W & Waugh, R.M., (2002). Dyadic synchrony: Its structure and function in children’s development. Developmental Review, 22 (4) (2002), pp. 555-592, 10.1016/S0273-2297(02)00500-2
Hunnius, S., & Geuze, R. H. (2004). Gaze shifting in infancy: A longitudinal study using dynamic faces and abstract stimuli. Infant Behavior and Development, 27(3), 397-416.
Jaffe, J., Stern, D. N. and Peery, J. C. (1973) "Conversational" coupling of gaze behavior in prelinguistic human development. J. Psycholing. Res. 2, 321-330.
Kim, P., Feldman, R., Mayes, L. C., Eicher, V., Thompson, N., Leckman, J. F., & Swain, J. E. (2011). Breastfeeding, brain activation to own infant cry, and maternal sensitivity. The Journal of Child Psychology and Psychiatry, 52(8), 907–915. https://doi.org/10.1111...2011.02406.x
Lipschits, O., & Geva, R. (2024). An integrative model of parent‐infant communication development. Child Development Perspectives, 18(3), 137-144.
Mai, J. K., & Paxinos, G. (Eds.). (2012). The human nervous system. Academic Press
Mantzicopoulos, P. Y., & Morrison, D. (1994). A comparison of boys and girls with attention problems: Kindergarten through second grade. American Journal of Orthopsychiatry, 64(4), 522-533. doi:10.1037/h0079560
Milner, A. D., & Goodale, M. A. (1995). The visual brain in action: Oxford Psychological Press.
Ramseyer, F., & Tschacher, W. (2011). Nonverbal synchrony in psychotherapy: Coordinated body movement reflects relationship quality and outcome. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 79(3), 284-295. doi:10.1037/a0023419
Sadato, N. (2017). Shared Attention and Interindividual Neural Synchronization in the Human Right Inferior Frontal Cortex. The Prefrontal Cortex as an Executive, Emotional, and Social Brain, 207-225. doi:10.1007/978-4-431-56508-6_11
Schmidt, R. C., & Richardson, M. J. (2008). Dynamics of interpersonal coordination. In Coordination: Neural, behavioral and social dynamics (pp. 281- 308). Springer, Berlin, Heidelberg
Stern, D. N. (1974) Mother and infant at play: The dyadic interaction involving facial, vocal and gaze behaviours. In The Origins of Behavior, Vol. 1: The Effects of the Infant on its Caregiver (Edited by LEV^S, M. and ROSENBUBI, L. A.), Wiley, New York.
Zivan, M., Morag, I., Yarmolovsky, J., & Geva, R. (2021). Hyper-reactivity to salience limits social interaction among infants born pre-term and infant siblings of children with ASD. Frontiers in Psychiatry, 12, 646838
