משחק הכיסאות / נגה-ספיר שצברג

נגה-ספיר שצברג

משחק הכיסאות

ספרי עתון 77

"משחק הכיסאות הוא לכאורה עוד 'משחק ילדים', יש בו מן ההנאה אך הוא מתעתע. הוא מתחיל כקבוצה צוהלת ומסתיים לבד, בניצחון מר שהושג בזכות תפיסת מקום על חשבון האחר. הספר של נגה ספיר שצברג פורט את האלגוריה המשחקית, את הניסיונות לתפוס מקום לכדי מצבים קונקרטיים יומיומיים, נפשיים וחברתיים. המשוררת נעה במרחב הלשון בין תפקידים, מצבים וזמנים שונים. בשירה שיש בה מן החספוס ומן הפיוט מנסחת המשוררת את הכאב והתשוקה שיש במערכות היחסים הסובבות את האדם." רון דהן

נגה ספיר שצברג, נשואה ואם לשלושה, פסיכולוגית קלינית, תושבת קרית אונו.
"משחק הכסאות" הוא ספרה הראשון. שיריה פורסו בכתבי עת שונים, בהם מאזניים, הארץ, הליקון ובאנתולוגיות שונות.

לפניכם מספר שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:

המבול \ נגה ספיר שצברג

בְּמַבּוּל פְּרָטִי מִשֶּׁלִּי, בּוֹנָה לִי תֵּבָה.

שְׁבָרִים שֶׁל הַחְלָטוֹת מָה אַשְׁאִיר מֵאָחוֹר.

אֵלּוּ יָמִים שֶׁל חֲרָטָה וְדוּחוֹת סוֹף שָׁנָה,

טִפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם יָנְקוּ אַשְׁמָה שֶׁל קַיִץ.

מַנְגִּינָה שֶׁלֹּא מִתְגַּלְגֶּלֶת עַל הַלָּשׁוֹן, מִלִּים יְבֵשׁוֹת.

זְמַן שֶׁעָצַר פֹּה, מַמְשִׁיךְ בִּיקוּם מַקְבִּיל.

אוּלַי אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם תַּפְצִיעַ קֶשֶׁת בֶּעָנָן,

צִלְצוּל מִן הַחוּץ יָקִיץ מֵחֲלוֹם.

הדיבר החמישי \ נגה ספיר שצברג

נֶעֱמַדְתִּי בַּדֶּלֶת

חַסְרַת מַצְפֵּן,

עֵינַי רוֹשְׁפוֹת אוֹתָךְ.

יָצָאתִי. הַמִּלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ בִּי מְטַיְּלוֹת כְּמוֹ נִמּוּל

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

אֲנִי מְדַקְדֶּקֶת בָּעִקָּר.

מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר, מָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁמִיעַ.

שָׁאַלְתְּ מָה הָיָה הַדָּבָר הַחֲמִישִׁי

שֶׁנֶּחְקַק עַל הַדַּף

כְּשֶׁרַק נִבְרֵאתִי לְמוּלֵךְ.

שָׁאַבְתִּי זִכְרוֹנוֹת כְּמוֹ מִבְּאֵר רְוָיָה

נִשְׁפַּכְתִּי וּפִכְפַּכְתִּי

הָלוֹךְ וָשׁוֹב מוּל הַדִּבֵּר הַחֲמִישִׁי.

נֶעֱמַדְתִּי בַּדֶּלֶת

אַחֲרֵי שֶׁהִיא נִסְגְּרָה. נִזְכַּרְתִּי מָה הַדִּבֵּר

הַחֲמִישִׁי וְרָצִיתִי לוֹמַר

כַּמָּה קָשֶׁה לִי

לְהִפָּרֵד.

שיעור באימוץ \ נגה ספיר שצברג

הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאוֹתְךָ אֲנִי מוֹסֶרֶת

אַתָּה הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹלֵךְ.

הֲרֵי תִּמְצָא בְּקַלּוּת אִשָּׁה אַחֶרֶת

תִּתְמַסֵּר לִזְרוֹעוֹתֶיהָ הַמְּחַבְּקוֹת.

כֻּלָּם יָשְׁבוּ עִם הַפְּתָקִים קָרוֹב לֶחָזֶה

נֶאֱבָקִים בְּיָדָם הַנִּשְׁלַחַת, מְנַהֲלִים

רִשּׁוּמֵי פִּנְקְסָאוּת, מִי יוֹתֵר וּמִי פָּחוֹת,

חֲרִיצֵי אַשְׁמָה נִקְוִים בַּפָּנִים הַלֵּאוֹת.

לִי נוֹתְרוּ כְּבָר שְׁלוֹשָׁה פְּתָקִים

אֶצְלִי זֶה תָּמִיד רַק שָׁלוֹשׁ

אָז עִרְבַּבְנוּ נוֹזְלִים כְּמוֹ שֶׁמּוֹהֲלִים

דָּם בְּדָם

קָשַׁרְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּשָׁלוֹשׁ טַבָּעוֹת

דְּמוּיוֹת אָדָם.

וְגַם הַיּוֹם בַּמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה

יֵשׁ שֵׁמוֹת עַל הַפְּתָקִים

אֲנִי מַשְׁאִירָה שְׁלוֹשָׁה קָרוֹב לֶחָזֶה

אַתָּה זֶה שֶׁנִּמְסָר.

מרחב מוגן \ נגה ספיר שצברג

אֲנַחְנוּ מִצְטַנְּפִים בַּחֶדֶר

עַל הַמִּזְרָן, עֲטוּפִים בִּסְדִינִים

כְּמוֹ רֶחֶם מִכֻּתְנָה.

דָּבָר לֹא יִגַּע בָּנוּ

גַּם לֹא הַיְּלָדִים.

כְּמוֹ שְׁנֵי זְחָלִים אָנוּ

נָעִים בְּכִוּוּנִים מְנֻגָּדִים

נִזּוֹנִים מֵהַהַבְטָחָה לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם

מְלַקְּטִים פֵּרוּרִים שֶׁל אֵרוּעֵי הַיּוֹם

כְּמִנְחָה הַמֻּנַּחַת בֵּינֵינוּ

בָּאֹהֶל הַמְּאֻלְתָּר.

הַסּוֹדוֹת נְמַסִּים

וְנִסְפָּגִים בְּרַכּוּת בַּחֲזָרָה לְתוֹכֵנוּ.

צַעֲקוֹת הַשְּׁכֵנִים

טִרְטוּר הַמְּיַבֵּשׁ

חֲפִירַת הָאַרְנֶבֶת

דָּבָר מֵאֵלּוּ לֹא חוֹדֵר.

עלה סורח \ נגה ספיר שצברג

אֲנַחְנוּ לֹא חַפִּים

הַפֶּשַׁע הוּא נַחֲלָתֵנוּ.

פּוֹשֵׁט בָּנוּ כְּמוֹ גֶּפֶן מְטַפֶּסֶת בְּשִׂיא פְּרִיחָתָהּ

מִשְׁתַּלְשֵׁל בִּזְרוֹעוֹתֵינוּ.

בְּנִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר אָנוּ מְשַׁקְּרִים לְעַצְמֵנוּ

חֲצָאֵי אֱמֶת.

בּוֹדִים אֶת עַצְמֵנוּ הָאֶחָד לַשֵּׁנִי

יוֹרְקִים חַרְצַנִּים לֹא רְצוּיִים כְּזוֹרְעִים

פֻּרְעָנוּת מֵחָדָשׁ בַּאֲדָמָה מַהְבִּילָה

מִצְטַמְּקִים חַסְרֵי צִיפָה בְּבֹשֶׁת

הָעֲסִיסִיּוּת שֶׁהִתְאַדְּתָה.

וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם הַמְּצֻפָּה זָהָב

וְלֹא בְּעוֹרֵנוּ הַמַּלְבִּין בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ

גַּם לֹא כְּשֶׁהֶאֱמַנּוּ

וְאָמַרְנוּ,

גַּם לֹא כְּשֶׁחָלַמְנוּ

וְדִמְיַנּוּ,

וְלֹא כְּשֶׁרָצִינוּ

וְנֶאֱחַזְנוּ,

מֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ חַפִּים.