לוגו פסיכולוגיה עברית

אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
Parental Alienation Syndrome: תיאור מקרהParental Alienation Syndrome: תיאור מקרה

Parental Alienation Syndrome: תיאור מקרה

מאמרים | 31/5/2003 | 11,018

למרות שהאב התעלל בילדים, בגלל עדותו של גרדנר ניתנה המשמורת לאב. כתוצאה התאבד אחד הבנים. המשך


The Independent

Dr Richard A. Gardner
Child psychiatrist who developed the theory of Parental Alienation Syndrome
31 May 2003

Richard Alan Gardner, psychiatrist: born New York 28 April 1931; MD 1956; twice married (one son, two daughters); died Tenafly, New Jersey 25 May 2003.

In a contentious child custody dispute in the suburbs of Pittsburgh a few years ago, three teenage boys begged a family court judge not to force them to continue visits to their father because, they said, he was physically abusive towards them. Rather than believe the boys, the judge relied on the testimony of an expert witness retained by the father, a Columbia University professor of clinical psychiatry, Richard A. Gardner.

Gardner insisted the boys were lying as a result of brainwashing by their mother and recommended something he called "threat therapy". Essentially, the Grieco boys were told they should be respectful and obedient on visits to their father and, if they were not, their mother would go to jail. Shortly afterwards, 16-year-old Nathan Grieco, the eldest of the brothers, hanged himself in his bedroom, leaving behind a diary in which he wrote that life had become an "endless torment". Both Gardner and the court were unrepentant even after the suicide, and it was only after an expos in the local newspaper that custody arrangements for the two surviving boys were changed.

This "threat therapy" was part of a much broader theory of Gardner's known in family courts across the United States as "Parental Alienation Syndrome". The theory - one of the most insidious pieces of junk science to be given credence by US courts in recent years - holds that any mother who accuses her spouse of abusing the children is lying more or less by definition. She tells these lies to "alienate" the children from their father, a shocking abrogation of parental responsibility for which she deserves to lose all custody rights in favour of the alleged abuser.

This is not only tawdry logic, guaranteed from the outset to protect the interests of divorcing fathers, by far Gardner's most enthusiastic constituency, but it has also destroyed the lives of hundreds, maybe thousands, of American families over the past 15 years. In state after state, courts deferred to Gardner's academic credentials and put children in the custody of their alleged abuser, even in cases where police records, medical records and testimony by teachers and social workers supported the mother's accusations.

By now, the concept of "parental alienation" has entered case law and swayed thousands of disputes in which Gardner himself played no part. Yet it has no scientific basis whatsoever. It is not recognised by the American Psychiatric Association or any other professional body. The stream of books that Gardner produced on the subject from the late 1980s were all self-published, without the usual peer review process. His method for determining the reliability of sex abuse allegations was denounced by one noted domestic violence expert, Jon Conte of the University of Washington, as "probably the most unscientific piece of garbage I've seen in the field in all my time".

Nobody with experience of high-conflict divorce cases would deny that mothers, in some cases, make false allegations against their spouses. But Gardner went much further. He believed that 90 per cent of mothers were liars who "programmed" their children to repeat their lies, and never mind the corroborating evidence. He theorised that mothers alleging abuse were expressing, in disguised form, their own sexual inclinations towards their children.

And he suggested there was nothing much wrong with paedophilia, incestuous or not. "One of the steps that society must take to deal with the present hysteria is to 'come off it' and take a more realistic attitude toward paedophilic behaviour," he wrote in Sex Abuse Hysteria - Salem Witch Trials Revisited (1991). Paedophilia, he added, "is a widespread and accepted practice among literally billions of people". Asked once by an interviewer what a mother was supposed to do if her child complained of sexual abuse by the father, Gardner replied: "What would she say? Don't you say that about your father. If you do, I'll beat you."

It beggars belief that such a figure would be taken seriously by family court judges but, in an adversarial system where fathers often have more money to spend on divorce cases, Gardner's theories have proved remarkably persuasive. The journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry wrote in 1996 that a book of Gardner's, Protocols for the Sex-Abuse Evaluation, was "a recipe for finding allegations of sexual abuse false, under the guise of clinical and scientific objectivity. One suspects it will be a bestseller among defence attorneys." And so it has proved.

Gardner's work has created a generation of mothers and children scarred psychologically and, in many cases, physically by the court rulings he has influenced. In one of his earliest cases, a Maryland physicist he labelled a "parental alienator", unfit to retain custody of her children, was subsequently shot dead by her ex-husband. Still Gardner did not change his view that the wife was the true villain; her lies, he insisted, had made the husband temporarily psychotic.

Richard Gardner's background was surprisingly conventional. Born in the Bronx, New York, in 1931, he studied medicine and psychiatry at various prestigious New York universities, and served a stint as a US army psychiatrist in Germany. Appointed to the Division of Child Psychiatry at Columbia in 1963, where he became Clinical Professor of Psychiatry in 1983, he was respected for many years as an expert on childhood experience of divorce.

After he developed his Parental Alienation Syndrome in the 1980s, however, he and Columbia slowly distanced themselves from each other and he spent most of his time in private practice in New Jersey. Along the way, he also turned into an authentic American monster.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: משפחה, ילדים
תמי חיים
תמי חיים
עובדת סוציאלית
כרמיאל והסביבה, עכו והסביבה
הראל אגמון
הראל אגמון
תל אביב והסביבה, פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
צביקה תורן
צביקה תורן
עפולה והסביבה, נצרת והסביבה, יקנעם והסביבה
נורית שיש
נורית שיש
חברה ביה"ת
אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה, יקנעם והסביבה
קרן הירשפלד
קרן הירשפלד
יועצת חינוכית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), חולון והסביבה
יונתן מרטון מרום
יונתן מרטון מרום
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה


הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

דרך אגבדרך אגב11/6/2004

על מעלליה של רונית (סמדר לביא) אפשר לקרוא בפסקי הדין שנכתבו נגדה. פסה'ד בבית המשפט למשפחה
http://www.horut-shava..../s1.htm ;
פסה'ד בבית המשפט המחוזי


יוסי, תודה על תמיכתך.... אין לי ממה או ממי להסתתר...
הכותבים יודעים במי המדובר.
חבל שמאפשרים כאן ללבות שנאת חינם כנגד אנשים שמביעים דעה. הרי, מדובר במדינה חופשית שנשנמעת בה ביקורת ציבורית, גם כנגד גישות כאלו ואחרות...
מלבד זאת, מקובל במדע שתאוריה מדעית צריכה להיות חשופה לביקורת והדבר אף משמש כקריטריון לקביעת תאוריה כלשהיא כמדעית, מוזר ככל שיישמע הדבר. הלא משוכנעים יפנו נא למבוא לפילוסופיה מדעית. לכן, גם גרדנר (שהתיאוריות שלו זוכות למנה של ביקורת, ככל תאוריה מדעית אחרת), חשוף  לביקורת נגדו. וראוי שכך יהא הדבר.
אני פונה לאחראי על האתר שלא יאפשר זאת. מותר לאנשים להביע דעה וביקורת כנגד גישות שונות בפסיכולוגיה... האתר נועד להדברות ולהחלפת דעות, בין היתר. האתר לא נועד להשמיץ אנשים.

יוסי ארןיוסי ארן11/5/2004

שם בדוי וכתבי תביעה.. מוזר ביותר שמי שמעוניין לדעת מי מסתתר מאחורי הכינוי רונית מסתתר מאחורי שם בדוי.
מעבר לכך, שימוש בשם בדוי והצגת כתב תביעה בו מופיע שם הנתבע בלבד הם התנהגות לא אתית. היא אינה אתית משום שהמדיום הנוכחי מאפשר סילוף והצגת מצג שוא כאמת ובכך עשוי לפגוע בשמו הטוב של אדם. אין זה משנה אם מדובר בשבתאי נוי או באיש מקצוע אחר, לצורך העניין.
ניתן להציג טענות בצורה הוגנת יותר מאשר זו שנבחרה.
יכול להיות שיש מקום למנוע הופעה של הודעות מסוג זה ע'י מנהל הפורום.    

שם בדוישם בדוי11/5/2004

מי זו רונית?. יש להניח שרונית  זו סמדר לביא באחת מתחפושותיה האינטרנטיות הרבות, או אולי שבתאי נוי בעצמו, אשר על מעלליו ויכולתו להכפיף את העקרונות המדעיים בעד כסף אפשר לקרוא רק בתביעה שהוגשה נגדו לבית המשפט מטעם אחד מחברי העמותה:


חשוב מאד שתדעו.... בקשר למאמר,
אמנם לא קראתי אותו, אבל יש עמותה הקרויה 'הורות שווה' שלכאורה קוראת לשיוויון בחובות ובזכויות ההורים כלפי ילדים בגירושין ושמנפנפת בתאוריות של גרדנר כדי למנוע משמורת של ילדים אצל הוריהם. המטרה מייצגת בעיקר גברים ששמו להם למטרה לבטל את משמרות האמהות. חברים אלו, טוענים שקיימת תסמונת הניכור ההורי (עפ'י גרדנר) ולכן יש לבקש מבית המשפט לפסוק כנגד הוריהם ולהוצאת הילדים בכפיה מביתם ולחייבם בקשר עם ההורה שהתנכו לו. לצערי, הייתי חברה בעמותה עד שגיליתי את הנ'ל.
זהו. רק שתדעו. סוגיה למחשבה: מי קובע מה מדעי ומה לא, לצורך מי ומהם המניעים של מי שקובע את הסטטוס המדעי של תאוריות שונו. למשל, גרדנר. רק לפני כשמונה שנים, גרדנר הוצג באופן כה נלעג בשנתי הראשונה ללימודי הפסיכולוגיה. וראו מה קרה: הנ'ל הפך לנערץ ע'י אמהות מסוימות ואופנה...