שאול נבון
נפלאות ההיפנוזה
תמונות מהקליניקה
הוצאת טפר
רבים מאיתנו נתקלים בתופעה הזו: אנו יושבים במכונית במושב הקדמי ליד הנהג, וכשהוא בולם, הרגל שלנו מתרוממת ולוחצת על הדוושה שאינה קיימת. ברגע הזה הייתם במצב היפנוזה. האם נוכל להעזר בהיפנוזה כטיפול? טיפול בהיפנוזה בוחנת ומעצימה תופעות מסוג זה, מביאה את המטופלים בה לשיפור מצבם ולטיפול ופתרון בבעיותיהם בזמן קצר. בנפלאות ההיפנוזה - תמונות מהקליניקה מובאים סיפורי הצלחה של מטופלים בהיפנוזה, שימקדו מבט על טכניקה טיפולית זו כשיטה יעילה לפתרון בעיות נפשיות בשילוב עם טיפול פסיכולוגי.
ד"ר שאול נבון הוא פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, פסיכולוג חברתי-תעסוקתי-ארגוני מומחה, מטפל משפחתי וזוגי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה. שימש כמנהל השירות לפסיכולוגיה שיקומית במרכז הרפואי תל-אביב, בית חולים איכילוב וכמזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה. מומחה בכיר בטיפול בבעיות רפואיות ונפשיות באמצעות היפנוזה ופסיכותרפיה. ד"ר נבון מפרסם מאמרים בכתבי עת מקצועיים ישראליים ובינלאומיים והוא זוכה להערכה רבה בתחום ההיפנוזה והטיפול הפסיכולוגי. שימש כמזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה וכחבר מועצת המנהלים של של האגודה האירופאית להיפנוזה.
לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:
הקדמה
היפנוזה – לא מה שחשבתם
אנשים רבים שואלים: מהי היפנוזה? האם הטיפול בהיפנוזה מסוכן? האם ישנים במהלך הטיפול והאם יש סכנה שלא מתעוררים?
הבה נשיב על שאלות אלו: היפנוזה היא מצב אחר של מודעות. בזמן הטיפול בהיפנוזה, האדם מרוכז בחוויות של עצמו, ומגיע אל רמת מודעות אחרת של עצמו: חשיבה בתמונות, האטה של חשיבה לוגית-מושגית, חוויות חושיות של מראות, צלילים - מצב הדומה לחלום. אך בניגוד לאדם הישן וחולם - המטופל בהיפנוזה אינו ישן. היפנוזה אינה מצב של שינה - האדם המטופל בהיפנוזה מודע וחש את כל המתרחש באופן מחשבתי, רגשי וגופני בזמן הטיפול בהיפנוזה. הוא שומע, מקשיב ומגיב. היפנוזה גם אינה מצב של חוסר הכרה - האדם המטופל בהיפנוזה הוא בהכרה מלאה, יודע, חש ומרגיש וערנותו הפנימית (הפניית הקשב כלפי פנים) אף רבה יותר מערנותו הפנימית בחיי היומיום.
בטיפול בהיפנוזה, אי אפשר "להביא", "להכריח" או "לשכנע" את המטופל למעשים ולהתנהגויות הנוגדים את המוסר, האתיקה או עקרונות החיים שלו. אין ההיפנוזה מנוגדת ליושר האישי של המטופל והיא פועלת על פי נורמות חיים המקובלות על ידי המטופל.
ההיפנוזה אינה מסוכנת, בתנאי שהטיפול בהיפנוזה נעשה על ידי מטפל מיומן בהיפנוזה. למטפל מיומן ניתן רישיון לטיפול בהיפנוזה על פי חוק ההיפנוזה שחוקקה הכנסת בשנת 1984. הרישיון הניתן למטפל בהיפנוזה נקרא בשם: "הרשאה להיפנוט". זהו רישיון לעסוק במקצוע טיפולי כפי שמשרד הבריאות נותן רישיון לעוסק ברפואה (רופאים), או בפסיכולוגיה (פסיכולוגים). אין לטפל בהיפנוזה על-ידי אדם שלא הוסמך לכך. המטפל בהיפנוזה ללא רישיון עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש על פי החוק. יש מטפלים העוסקים בהרפיה ובדמיון מודרך. שתי הטכניקות הללו משולבות בתוך הטיפול בהיפנוזה, אך הן אינן טיפול בהיפנוזה.
מהי ההגדרה של היפנוזה?
היפנוזה היא מצב של מודעות או מצב של תודעה אשר אפשר לעורר בו תופעות סמויות על ידי הליכים סוגסטיביים. הכוונה במילים "הליכים סוגסטיביים" היא לתהליך טיפולי שבו אפשר להעביר לאדם רעיון, מסר או הצעה חדשה העשויה לשפר את מצבו הנוכחי שבעקבותיו הגיע לטיפול. הסוגסטיה היא קבלה בלתי-מבוקרת של אידיאה (רעיון). זוהי אידיאה המתקבלת על ידי המטופל לא מתוך שכנוע אינטלקטואלי, אלא תוך עקיפת תהליכי בקרה אינטלקטואליים. בזמן התהליך ההיפנוטי החלק האינטלקטואלי פחות דומיננטי והחלק החזותי תמונתי והחושי יותר ערני. ואכן המטופל בהיפנוזה רואה תמונות, צבעים, צורות וכל מה שאינו מילולי, אינו אינטלקטואלי ואינו חשיבתי-לוגי.
התופעות ההיפנוטיות מתרחשות באופן ספונטני בחיי היומיום. מצבי טראנס, סוגסטיביליות גבוהה, קשב סלקטיבי ועוד מתרחשים למשל בטקסים דתיים, בריטואלים משפחתיים, בדפוס התנהגות של בני זוג ועוד. כאשר אדם יושב ליד הנהג במכונית, לעתים קורה שהוא מגיב בזמן הנהיגה כאילו הוא "לוחץ" על דוושת הדלק או על דוושת הבלימה. זוהי תגובה אידיאומוטורית שפירושה קשר גומלין בין חשיבה ודמיון לבין תגובת הגוף. גם אם המאכילה את תינוקה תפתח את פיה כאשר התינוק יפתח את פיו למראה כל כפית וכפית המוכנסת לפיו. גם בדוגמה זו מתקיים העקרון של קשר גומלין בין מראה פי התינוק לתגובה ספונטנית מוטורית של הגוף.
יותר. כמו כן, אפשר לשקול שילוב של טיפול בהיפנוזה, כאשר הטיפול הרפואי והנפשי "תקוע" ויש תחושה הן אצל המטופל והן אצל המטפל כי אפשר בהיפנוזה להשיג תוצאות טובות יותר. השימוש בהיפנוזה הפך זה מכבר לאמצעי טיפולי סטנדרטי הן בפסיכותרפיה והן ברפואה עם מחקר מדעי מבוסס ראיות.
פינה לליטוף אגו
איך יכול טיפול נפשי או היפנוטי להקל על תסמיני עור
העור הוא מעטפת גופם של בעלי חיים. אצל בני אדם, העור הוא האיבר הגדול ביותר. הוא מכסה כמעט את כל שטח הגוף ותופס 15% ממשקלו. העור הוא חלק ממערכת הכסות, שכוללת גם את השיער, בלוטות הזיעה ואיברי חישה שמצויים בעור. לפי הגדרות רבות, העור הוא גם חלק ממערכת החיסון, שכן רבים מתאי הדם הלבנים אינם שוכנים כלל בדם, אלא ברקמות שונות של העור.
בעוברים מתחילה התפתחות העור עם יצירת האקטודרם (Ectoderm), קבוצה של תאים עובריים שממנה מתפתחים מערכת העצבים, אברי החישה, השיניים והאפידרמיס (שכבת התאים החיצונית ביותר של יצורים רב-תאיים, שמגינה על השכבות הפנימיות) והמבנים הקשורים לו (שיער, ציפורניים).
מערכת העצבים, כלומר המוח ותהליכים הקשורים בו, כמו תהליכים נפשיים, מתפתחת בד בבד עם מעטפת העור. לכן אפשר להבין מדוע תהליכים נפשיים מקבלים ביטוי על פני העור. הקשר מוח-עור טבוע בנו כבר מלידתנו וגם בהמשך החיים מתקיימים קשרי גומלין רבים בין שני האיברים. לכן מצבי רוח, מאורעות חיים ומצבי מתח עלולים ליצור מחלות עור או להחריף מחלות עור קיימות. לפי מחקרים שונים, אצל 20%-40% מהפונים לרופאי עור, נלוות תופעות פסיכולוגיות שונות לתסמיני העור והמרכיבים הנפשיים משפיעים על הסימפטומים בעור או מושפעים מהם. ההבנה הזאת הובילה להתפתחות של תחום התמחות, השם דגש על היחסים ההדדיים הללו: פסיכודרמטולוגיה.
ב-1974 פירסם דידייה אנזייה (Didier Anzieu) מאמר רב השפעה בכתב העת החדש לפסיכואנליזה, תחת הכותרת "אני-עור". ב-1985 יצא לאור, תחת אותה כותרת, ספר שבו הציג המחבר את מכלול מחקריו והציע תיאוריה מקיפה בנושא. מהדורה חדשה ומורחבת של הספר ראתה אור בצרפת ב-1995 ותורגמה לעברית.
לפי גישתו של אנזייה, מעטפת העור דומה ל"אני", השואף לעטוף את מנגנון הנפש. המושג "אני-עור" מבהיר כיצד נשען ה"אני" על העור ומצביע על הקבלה בין הפונקציות של ה"אני" לאלה של מעטפת הגוף. ההנחה כי ה"אני", כמו העור, בנוי כשטח מגע, מאפשרת להעשיר מושגים כמו גבול, תחום והכלה מהבחינה הפסיכואנליטית.
בין התופעות העוריות המושפעות מתהליכים נפשיים אפשר למנות את הפסוריאזיס, מחלה שהחמרה בה עלולה להיות קשורה למצבים נפשיים שונים; אטופיק דרמטיטיס (Atopic Dermatitis), שהיא מצב דלקתי כרוני של העור, המלווה בגרד; יבלות וירליות (Verruca), המופיעות בעיקר על כפות הידיים או הרגליים; שלבקת (Herpes Simplex), מחלה נגיפית נפוצה ביותר שביטוייה העיקריים הם שלפוחיות על העור או על ריריות; אלופציה אראטה (Alopecia Areata), מצב של התקרחות באזור שבו צומח שיער, בלי היווצרות צלקת (המחלה אינה מסוכנת כשלעצמה, אך היא מלווה בנזק פסיכולוגי-חברתי משמעותי, עקב הבעיה הקוסמטית הנלווית לה); טריכוטילומניה - תלישת שיער כפייתית הגורמת קרחות בקרקפת ובאזור הריסים או הזקן; אורטיקריה - מצב שבו מופיעים בעור שטחים ורודים, תפוחים ומגרדים. מיקום השטחים משתנה בתוך דקות או שעות; "לשון שורפת" - מצב שבו המטופל מרגיש תחושות של "שריפה" בלשון.
לכל בעיות העור האלה יש מענה רפואי, המלווה במענה פסיכולוגי-רפואי: טיפול בהיפנוזה. כידוע, היפנוזה היא שינוי במצב התודעה, שבו האדם מפנה את יכולת הריכוז שלו כלפי פנים כדי ליצור שינוי גופני או נפשי. ההיפנוזה משפיעה, בין השאר, באמצעות הקשר מוח-גוף. יש ביכולתה של ההיפנוזה לעורר או להאיץ תהליכים גופניים שונים, שעשויים להקל סימפטומים עוריים ואף להביא לריפוי.
אחד המאפיינים של הטיפול בהיפנוזה הוא היכולת לתפור לכל אדם חליפת טיפול אישית: המטפל בודק עם המטופל את תפישת העולם שלו בכמה מישורים - רגשי-נפשי, חברתי, משפחתי וגופני-עורי. לאחר הבדיקה מתאים המטפל אמצעים בטיפול בהיפנוזה לצורכי המטופל.
אמצעים אלה כוללים: סוגסטיות (השאות) היפנוטיות להתמודדות עם בעיות העור השונות; שינוי המשמעות של הסבל העורי, הקטנתו ויצירת גישה חיובית שתאפשר התמודדות טובה יותר אתו; טיפול שמכוון לשינוי תחושות פיסיות שונות, כמו קור וחום, המשפיעות מאוד על הגרד בעור, "כיבוי השריפה בלשון", חידוש הצמיחה של השיער והפחתת התפרצויות של הרפס.
הטיפול בהיפנוזה מאפשר חיזוק של מערכת החיסון והגברת תהליכי הריפוי העצמי, כדי לסלק תופעות עוריות שונות או להפחית את עוצמתן. בעת ההיפנוזה חווה המטופל הרפיית שרירים עמוקה, המכוונת להרגעה ולהסחת הדעת מהסבל העורי. היפנוזה מאפשרת ריפוי בעקבות הבנה פסיכודינמית מעמיקה של הגורמים לסבל העורי, ליצירתם ולהתמדתם לאורך זמן. טיפול בהיפנוזה גם אינו כרוך בתופעות לוואי שקשורות לתרופות מסוימות.
הלשון עשירה בביטויים שמתייחסים לעור ולמגע - "להיכנס לעורו של פלוני", "ללטף את האגו", "מגע של קסם", "עור של פיל", "פשט את עורו", "הפך את עורו", לבוא במגע", "קרן עור פניו", "נמלט בעור שיניו" ורבים אחרים.
שימוש מטפורי בסוגסטיות בטיפול ההיפנוטי עשוי לתרום לשינוי חיובי במשמעות שמטופל מייחס לביטויים כמו "עור דק", "עור עבה", "עור רגיש", "עור עדין", "עור נקי", "עור בריא", "עור רטוב", "עור יבש", "עור חלק", "עור אחיד", "עור גמיש", "עור נושם" ועוד. תוצאות חיוביות שמושגות בדרך כלל בטיפול בהיפנוזה מצביעות על כך שהאמרה התנ"כית המבטאת אי-שינוי, "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" (ירמיה י"ג, כ"ג) אינה תקפה תמיד.
כשהלא-מודע יוצר בעיה גופנית
ד' הושפל בביה"ס ולפתע נזקק לקביים. הוא אובחן בקונברסיה - הפרעה שלעתים נחשדת כהתחזות
ד', בן 17, סבל מחולשת שרירים פתאומית ברגליו, התקשה ללכת ונעזר בקביים. לפני כן עבר את כל הבדיקות הדרושות, למשל נוירולוגיות ואורתופדיות, ולא עלה בהן אף ממצא. כאשר לא מגלים ממצאים ברפואה האורגנית, פונים לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה. כך ד' הגיע אליי. בשיחתנו הראשונה, סיפרו לי הוריו שלאחרונה גילו שהוא עבר אירוע משפיל ופוגעני בבית הספר - שלושה תלמידים קיללו והכו אותו. יומיים לאחר מכן החל לסבול מחולשת השרירים שבעטיה הפסיק ללכת עצמאית. בנוסף, סיפרו, פסיכיאטר אבחן אותו כסובל מתסמונת ההמרה/ קונברסיה ("היסטריה" בשמה הקודם).
ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-5) מתאר את הקונברסיה כהפרעה סומטופורמית - הפרעה נפשית המאופיינת בתסמינים גופניים (סומטיים) שבה אדם לא סובל מליקויים פיזיולוגיים אובייקטיביים, כלומר לא קיים לתלונותיו הסבר נוירולוגי או ממצא אורגני. לרוב היא פורצת בפתאומיות, בדרך כלל לאחר אירוע טראומטי. התסמינים הגופניים עשויים להיות חולשה, שיתוק, פרכוסים, חוסר תחושה, נימול, הפרעה בדיבור או עיוורון.
קונברסיה תוארה לראשונה על ידי הרופא יוזף ברויאר ותלמידו, אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד. הם טענו כי לעתים רגשות שליליים קשים מנשוא מודחקים ועוברים ללא-מודע ושם מומרים לתסמינים פיזיים. זאת מכיוון שהלא-מודע הוא כוח שיכול להיות הרסני עד כדי כך שהוא מעניש את האדם על משאלות אסורות, רגשות שליליים, טראומות ועוד. על כן כיום מתייחסים לקונברסיה כניסיון של הנפש להתחמק מהתמודדות עם דחק באמצעות הענשה בדמות יצירת בעיה גופנית. כך למשל, אצל בן ה-17 שהגיע אליי התקיים קונפליקט לא מודע אם ללכת או לא לבית הספר בעקבות הטראומה שעבר, שתוצאותיו התבטאו בחולשת שרירי הרגליים. הלא-מודע למעשה "פתר" לו את הקונפליקט באמצעות העונש הפיזי, והוא לא נדרש ללכת למקום שפחד ממנו.
מדובר בתופעה די נדירה ולכן פעמים רבות היא חומקת מתחת לרדאר הרפואי. לעתים רופאים חושבים כי אין מדובר בכאבים וקשיים פיזיים אמיתיים וחושדים במטופלים שהם מתחזים וכך מוסיפים לייסוריהם ומצוקתם.
מאז ימי פרויד וממשיכי דרכו נמצא כי היפנוזה עשויה לסייע לטיפול בקונברסיה. בטיפול זה הקונפליקט הלא מודע מועבר למודע וכך המטופל יכול לשלוט בו ולפתור אותו. המטפל פונה ללא-מודע של המטופל ובעזרת סוגסטיות (השאות) מציע לעבור לגישה חיובית ובריאה שתפסיק לפגוע בחייו. מדובר למעשה בכלי משלים לטיפול הפיזיולוגי - פיזיותרפיה שמטרתה לרפא את התסמינים, לחזק את הגוף, ולמנוע נזקים משניים בשל חוסר פעילות. ההתייחסות הפיזית חשובה ביותר כדי שהמטופל יחוש שליטה על גופו ולא יוכתר כ"סובל מבעיה נפשית".
גם בבן ה-17 טיפלתי בהיפנוזה והפניתי אותו לטיפול בפיזיותרפיה, שם אף הייתי שותף פעיל. המטרה היתה לחזק את ביטחונו, את דימויו העצמי ואת גופו כך שיחלים ויוכל לחזור ללכת רגיל. במפגש הראשון, כשהוא היה בתוך הטראנס ההיפנוטי, אמרתי לו: "אתה חופשי להחליט מה לעשות. גם אם תחזור ללכת כרגיל, עדיין אתה יכול לבחור שלא לחזור לבית הספר". משמע - אתה (המודע) הוא השולט בסיטואציה ואתה זה שבוחר מה לעשות ולא הרגליים שלך (הלא-מודע). כך, אתה נפטר מעונשו של הלא מודע. בנוסף, אמרתי לו "קום ולך רגיל" ואז "לך הלאה וקדימה". משמע - שים מאחוריך את אירועי העבר השליליים. לאט לאט, בטיפולי ההיפנוזה הבאים, הוא כבר הגיע על קב אחד. הרגשתי את השינוי במצב הרוח שלו ואת המוטיבציה שלו להחלים וללכת. בטיפול האחרון הוא כבר קם מהכורסה והלך עד לדלת הקליניקה ללא הקב והסתובב מעט בחדר ההמתנה. הוריו שנכחו בחדר דמעו. מחוץ לקליניקה, ביקשתי ממנו להתחיל ללכת רחוק יותר. הוא היסס, אבל עשה זאת. שבוע לאחר מכן, כבר הלך כרגיל לחלוטין.
