לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
החיפוש האנושי אחר משמעותהחיפוש האנושי אחר משמעות

החיפוש האנושי אחר משמעות

פרקים מספרים | 30/12/2021 | 3,115

כשאתם חושבים על משמעות, מה הדימוי שעולה בראשכם? פרק מתוך הספר 'משמעות מחפשת אדם - למצוא משמעות בעולם משתנה על פי תורת הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל'

החיפוש האנושי אחר משמעות

מאת ד"ר פנינית רוסו־נצר, דוד מעוז ישראל

 

פרק מתוך הספר 'משמעות מחפשת אדם - למצוא משמעות בעולם משתנה על פי תורת הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל' בהוצאת שתיים

 

״המסתורין של הקיום האנושי שוכן לא רק בלהישאר בחיים אלא במציאת משהו לחיות למענו״.

פיודור דוסטויבסקי

 

כשאתם חושבים על משמעות, מה הדימוי שעולה בראשכם? טיפוס מפרך במעלה ההר? יעד שיש להגיע אליו בתום מסע חיפוש סיזיפי? חכם זקן שממתין על פסגה עם תשובות על מהות החיים?

שאלת המשמעות היא עתיקת יומין, אוניברסלית וייחודית לאדם. משחר האנושות ולאורך ההיסטוריה בני אדם חיפשו אחר פשר, משמעות ותכלית לקיומם — מהמערות, דרך מיתוסים, מסעות חיפוש, אומנות, פילוסופיות ודתות. החיפוש אחר משמעות הסעיר את המין האנושי לא כשאלה מטפיזית או תיאולוגית, אלא כשאלה קיומית — שאלת ה"לשם מה". למעשה, כפי שמרמזת כותרת הספר שבידיכם, משמעות אינה מהות סטטית הממתינה להימצא אי־שם במרחב האידיאות, אלא מהות חיה, מורכבת ומשתנה. במובן מסוים היא מחפשת את האדם לא פחות משהוא מחפש אותה, ומתגלה בדיאלוג דינמי בינו לבין החיים עצמם, והאופן שבו הם "קוראים" לו להיענות לתפקידים שהם מציבים בפניו. היכולת להגיב לקריאת המשמעות כרוכה במודעות שלנו ובאחריות לזהות בתוכנו מה אנחנו נקראים להיות או לעשות בכל רגע נתון. אחריות זו איננה עוברת בתורשה או מונחלת על ידי הסביבה, אלא עולה מתוך מפגשו הייחודי של האדם עם נסיבות חייו. ויקטור פרנקל, אשר גישתו תתואר בהרחבה לאורכו של ספר זה, מציע כי כשם שבמוזיקה גלי הקול ממלאים את האוויר אך ניתן לשומעם רק אם יש לנו ַמקלט, כך גם המשמעות נוכחת בחיינו וקוראת לנו להיענות לקריאתה, רק אם נסכים לגלות את הפוטנציאל לממש אותה בכל רגע ורגע בחיינו.


- פרסומת -

משמעות במהותה דורשת מעבר מהשכלי והרציונלי אל מרחבי האינטואיציה וההקשבה לחיים — ממרחב הלוגיקה למרחב ה"לוגוס" של הפשר והמשמעות. במילים אחרות, משמעות מתגלמת לא מתוך סדרה של חישובים או ניתוחים אנליטיים ומושכלים, אלא מתוך דיאלוג חי ודינמי עם החיים, הקשבה להזמנות העדינות שלהם לחיות ולחוות, ומתוך ההסכמה שלנו להיענות לכך בחדווה וביצירתיות. אם לחזור לציטוט של דוסטויבסקי, ההקשבה העמוקה לחיים על ריבוי האפשרויות למצוא בהם משמעות עשויה לאפשר לנו לא רק "להישאר בחיים", אלא אף למצוא משהו שראוי לחיות למענו, ולחוות חיבור עוצמתי יותר עם החיים חרף ואף בזכות האתגרים הכרוכים בלחיות אותם.

פרנקל, אבי הלוגותרפיה, סבר שאירועי המאה ה-20, ובפרט מלחמות העולם הראשונה והשנייה והזוועות שהתרחשו בהן, ערערו את האמונה הדתית והאמון באנושות. בעבר, גם בעת המודרנית, האדם ראה עצמו כמוגן על ידי מסגרת אמונה וכוח עליון שקיומו העניק היגיון, פשר ומשמעות לחייו. בעת הפוסט־מודרנית ניכרת שקיעה ברעיון התממשותה של גאולה דתית והתערערות המסורת אשר העניקה לאדם עוגנים ערכיים שהתוו את חייו וקבעו את דרכי עשייתו. האדם אינו יכול עוד להיתלות בהיררכיות וסדרים שהיו עד כה מובנים מאליהם, דבריהם של אבות קדמונים ומבני סמכות מסורתיים איבדו מכוחם, והאדם חווה פירוק גם במעגלי שייכות של משפחה וקהילה, וכן התנתקות משורשים תרבותיים עמוקים. לצד הירידה בסולידריות החברתית בולטת עליית קרנו של המדע והתפשטותם של ערכי הפלורליזם והחירות, ערכים המדגישים את הזכות של כל אינדיווידואל לגבש עמדה עצמאית כלפי סוגיות מהותיות בחייו ולחיות בהתאם להעדפותיו. בעידן זה, הרעיון של "סיפור־על" או אידיאולוגיה שלטת אחת שאין בלתה, מתערער. חוקים כלליים נדחים לטובת אמיתות יחסיות, הסיפור האישי עומד במרכז ונקודת המבט הסובייקטיבית ממירה את השאיפה לאובייקטיביות. כל אדם נאלץ לנווט את דרכו, ולבחור את הערכים שינחו את צעדיו. התפוררות מסגרות המשמעות השונות אשר סיפקו יציבות, הנחיה וכיוון לחיים, תרמה לעלייה בתחושות של חוסר ודאות, העדר יציבות, ניכור ואובדן משמעות בקרב רבים5. היא אף הובילה לתופעות הניהיליזם וההדוניזם שבאות לידי ביטוי במרדף הקדחתני אחר חיי נוחות, תענוגות ואידיאל האושר. במקביל, היא הפכה את המשמעות מערך מובנה לכזה שיש לחפש אחריו.

ואכן, מחקרים מהעשורים האחרונים מלמדים כי על אף העלייה הניכרת בשגשוג הכלכלי וברמת החיים, ישנה גם עלייה באופן עקבי ברמות החרדה והדיכאון. אמנם אנו, לפחות בעולם המערבי, נהנים מחירות חסרת תקדים לעומת זאת שהיתה בדורות קודמים, אבל דווקא משום כך תהליך חיפוש המשמעות הפך למפרך ומאתגר יותר. תהליכי הגלובליזציה חשפו בפנינו ידע על מגוון אופני קיום ואפשרויות רבות ומגוונות, יותר מכפי שיכולנו אי־פעם לדמיין, אך גם הביאו עמם תחושות של אי־שקט וספקנות. בתוך אי־הוודאות והבלבול, קשה לעמוד בפני הפיתוי שמציעות אידיאולוגיות רדיקליות או כתות, לתשובות מן המוכן, או לפנייה לנהנתנות והגשמה עצמית באמצעות צריכה חומרית. כחלק מהדחף למשמעות אנחנו עדים גם לחיפוש רוחני מחוץ לדת ממוסדת, ולפריחתן של התארגנויות אלטרנטיביות של קהילות, פסטיבלים וסדנאות לחיפוש משמעות והתפתחות עצמית. דוגמה שכיחה לכך היא תנועת "העידן החדש" (הניו אייג'), שהחלה דרכה במערב בעיקר מאז תחילת שנות התשעים, והפכה מתת־תרבות אלטרנטיבית שנתפסה חריגה, לתופעה תרבותית רחבת היקף ומשגשגת. תנועה זו מבטאת ערך מרכזי של התנגדות לממסד ומתאפיינת באקלקטיות הכוללת מגוון רחב של מקורות, זרמים ותופעות, תמהיל של דת ומסורות ריפוי פגאניות עתיקות, תורות הנסתר ומיסטיקה לצד השראה גם מפסיכותרפיות בנות זמננו. המיקוד בחוויה האישית מקודש באמצעות עיסוק מוגבר בעצמי. תהליכי האדרת האינדיווידואליות נחשבים למאפיינים הבולטים של העידן החדש, הנתפס כצורה של "רוחניות־עצמית" (self-spirituality).

בתרבות הישראלית ניתן גם להצביע על "טקס מעבר" — הטיול שעורכים צעירים במזרח הרחוק או בדרום אמריקה בתום שירותם הצבאי — כחלק מהחיפוש הזה. באמצעות המפגשים האותנטיים עם החברות המארחות, מנצלים התרמילאים את ההתפרקות ממסגרות נורמטיביות לעריכת חשבון נפש עם עצמם, עם משפחתם ועם סביבתם החברתית. הטיול מסייע להם לקבל על עצמם תפקידים חדשים שאינם אפשריים בחיי השגרה, וכך מאפשר להם לצקת תוכן ומשמעות חדשים לזהותם9. למשך תקופת הטיול, התרמילאים מתרחקים מתרבות המוצא שלהם ומסביבתם החברתית המוכרת ונקלעים להתנסויות חברתיות חדשות וייחודיות. במצב זה מתאפשרת שבירה של הרגלים ישנים, בחינה מחודשת של הקריטריונים החברתיים המקובלים ויצירת שינוי. ואכן, במחקרים נמצא כי המשתתפים מדווחים על שינוי עצמי פנימי חיובי ומעמיק בעקבות הטיול10. החוויה של הטיול מדגישה את יכולת הבחירה ואת החשיבה המחודשת על החיים המערביים בכלל ובישראל בפרט.


- פרסומת -

יכולת הבחירה הנרחבת הביאה במידה רבה להחלמה מה"נוירוזה הכפייתית" שאפיינה דורות קודמים — תחושת אשמה וחרדה מפני חטא וענישה על בחירות מסוימות שלא תאמו את הצו האלוהי, וכן את ההקלה ב"נוירוזת ההמונים" — ההישענות על ציוויים חברתיים ותרבותיים כלליים בהכוונת השאיפה למשמעות. אולם לצד השחרור מאלה אנחנו עדים להולדתה של נוירוזה חדשה, "הנוירוזה הנרקיסיסטית", בה האדם יוצא למרדף פתולוגי כנגד כל הסיכויים והמגבלות אחר מימוש הפוטנציאל המלא שלו. תופעת "פרדוקס הבחירה12" ההולכת וגוברת בעולם השפע המהיר של זמננו מתאפיינת בריבוי האפשרויות הזמינות לנו בכל תחום, שמקשה על בחירה ומחויבות. ככל שמגוון האפשרויות גדל, כך גם גוברת חוסר היכולת לקבל החלטה, וגדל הקושי לדעת מהי הבחירה הנכונה. על כן אחת מהצעותיו של פרנקל היתה שאל מול פסל החירות המייצג את ערכי הליברליזם של המערב, יש להקים את פסל האחריות, שכן חירות ללא הבשלה של מידת האחריות מייסרת את האדם, בכך שהיא גוזרת עליו אי־נחת ביחס לכל בחירה והעדר תחושת סיפוק מהחיים. בתוך שפע האפשרויות, הוא נדון לגריית־יתר ומוצף בחרדה מפני כל בחירה ובתחושת האשמה הכרוכה בעצם האחריות לבחור בעצמו את נתיבי חייו. במילים אחרות, במקום להגדיל את תחושת החופש שלנו, פרדוקס הבחירה מצביע על כך שעודף האפשרויות מגביל למעשה את החופש שלנו, יוצר חוויה של שיתוק והימנעות מקבלת החלטה מחד, ומוביל לצורך כפייתי ל"זפזפ" בין אפשרויות שונות בשל החשש מפספוס או החמצה.

התופעה האחרונה אפילו זכתה לשם, FOMO (Fear of Missing Out), חשש מהחמצה, ויש לה שני מאפיינים מרכזיים: התפיסה שלאחרים יש חוויות מתגמלות ומרגשות יותר שאנחנו לא נוכחים בהן, והתשוקה התמידית להיות מחוברים לאנשים ברשתות החברתיות. המרכיב הראשון כרוך בהיבט קוגניטיבי של תחושת דאגה ורומינציה (חשיבת־יתר), והשני כרוך באסטרטגיה התנהגותית להפחתת החרדה באמצעות התנהגות קומפולסיבית לבדוק בכל רגע נתון את הטלפון הנייד והרשתות החברתיות כדי לוודא שלא החמצנו הודעות או "משהו חדש", משהו טוב יותר. מחקרים מראים כי FOMO ברמה מוגברת מוביל לחוסר שביעות רצון מתמשך ולהשפעות מזיקות על הבריאות הנפשית והגופנית כגון תחושת בדידות, פגיעה בדימוי העצמי וההערכה העצמית, פגיעה באיכות השינה, חוסר ריכוז, חרדה חברתית ודיכאון.

בעידן הנוכחי הפכו אמצעי המדיה השונים לחלק בלתי נפרד מחיינו, והביאו עמם זירות חדשות לחיפוש האנושי אחר משמעות. רשתות חברתיות מאפשרות נגישות, זמינות ואנונימיות. אבל באופן פרדוקסלי, העולם היום, המחובר יותר מתמיד, גם מפורק ומנוכר יותר מאי־פעם. הרשתות החברתיות מעודדות אידיאלים של יופי, חוכמה, הצלחה, אטרקטיביות וכישרון, אך שימוש־היתר בהן אכן נמצא קשור בנטיות נרקיסיסטיות גבוהות יותר. בניסיון לקדם אידיאלים אלו אנשים מגדילים את הפערים בין העצמי האידיאלי, התדמית שלהם ברשת, לבין העצמי האותנטי שלהם. הם יוצרים זהות אידיאלית שאין הם עומדים בה בשום קנה מידה, ופרויקט האדרת העצמי ממלא את כל עולמם עד כדי מצג שווא ויצירה של זהות מזויפת. התיעוד הכפייתי מוביל אנשים לחוות דרך עדשת המצלמה כל רגע ורגע במטרה לחלוק אותו עם אחרים, אך במקביל גורם להם להתרחק מהחוויה עצמה. בעולם הווירטואלי התהפכו היוצרות: מה שרואים הוא מה שקרה, ולא להפך. אמצעים טכנולוגיים כמו תוכנות הפוטושופ מאפשרים לכל אחד "לערוך" את עצמו כיד הדמיון, ובמידה שהפער בין המציאות לעולם הווירטואלי הופך לבלתי נסבל, גם לפנות לטיפולים אסתטיים ופרוצדורות שיצמצמו את הפער. ככל שהטשטוש בין הפנטזיה למציאות הולך וגובר, גדל הניכור העצמי ומתהווה חוויה של תנועה קיצונית בין תחושת גרנדיוזיות לבין ריקנות ואובדן ערך עצמי.

מעבר לרמה האישית, גם מערכות היחסים נמצאות בסכנה בעולם הדיגיטלי. התעסקות עם המכשיר הנייד במהלך מפגשים חברתיים פנים אל פנים משפיעה על היכולת להיות פנויים למערכות יחסים משמעותיות. גם תופעה זאת זכתה לכינוי: Phubbing — התעסקות עם המכשיר הנייד לצורך שליחת הודעות או שיטוט ברשתות חברתיות בזמן שאנחנו נמצאים בחברה, תוך כדי התעלמות ואף זלזול באנשים שנמצאים לידנו. מחקרים מצאו שתופעה זו עלולה להוביל לכרסום במערכות יחסים כגון נישואין ומובילה לירידה בשביעות הרצון ותחושת החיבור הזוגי. גם במערכות יחסים אחרות, הפגיעה ביכולת ליצור חיבור אותנטי ובצורך האנושי כל כך להישמע ולהיראות עלולה עם הזמן להוביל לתחושת ניכור ובדידות18. אל מול תחושת הבלבול, הניכור והבדידות הציבו ויקטור פרנקל וממשיכיו את המשמעות. פיתוחיהם בעולם הפסיכותרפיה מציגים את חשיבות ההבנה התיאורטית של תחושת משמעות בחיים ואת יישומה הקליני בפסיכותרפיה.


- פרסומת -

 

אבל מהי משמעות?

מה זו משמעות בשבילכם? לו הייתם צריכים לתת הגדרה מילונית, כיצד הייתם מגדירים משמעות?

"משמעות" היא מונח רחב ורב־ממדי, אשר הומשג מפרספקטיבות שונות בתיאוריה ובמחקר. המונח מתייחס לתהייה הפילוסופית על סיבתו ומטרתו של הקיום בכלל והקיום האנושי בפרט, אך כולל בתוכו גם את ההבניה האישית והסובייקטיבית שיש לכל אחד מאיתנו באשר למשמעות חייו. בספרות התיאורטית והמחקרית התפתחו הגדרות מגוונות למושג המשמעות. הגדרות אלו מקיפות היבטים רגשיים, קוגניטיביים, מוטיבציוניים, התנהגותיים, חווייתיים, קיומיים ועוד, וממחישות את האתגר בהמשגת מבנה מופשט, מורכב ורב־ממדי מעין זה. בשנים האחרונות החלו להתגבש הגדרות קונספטואליות אינטגרטיביות19, שמצביעות על שלושה ממדים מרכזיים לקיומה של תחושת משמעות: פשר והבנה (Comprehension), תכלית ומטרה (Purpose), ותחושת ערך (Mattering). שלושה מוקדים אלה, שניתנים לבחינה אמפירית באופן עצמאי ומשולב, מהווים תשתית חשובה ליישום בעולם הפסיכותרפיה, כמו גם בזירות מגוונות אחרות בחיי האדם.

המרכיב הראשון — פשר והבנה: זהו ממד קוגניטיבי המתייחס לתחושה של האדם שאירועי וחוויות חייו משתלבים יחד לכדי שלם קוהרנטי, כחלק מרצף ומהיסטוריה, ומקנה תחושת עוגן, המשכיות ושייכות להקשר רחב יותר מהקיום הפרטי. ניתן לראות עדות לחשיבות מרכיב זה בתרומה שיש לעבודה על סיפורי חיים או סקירת חיים (Life Review) לתהליכי רפלקסיה, ולזיהוי נקודות מפנה, בחירות, ערכים, כוחות ומקורות משמעות בקרב מטופלים. אלה נמצאו כמועילות בתהליך טיפולי, הן פרטני והן קבוצתי.

המרכיב השני — תכלית ומטרה — זהו המרכיב המוטיבציוני המקנה תחושת כיוון, הנעה ותכלית. אחת האמרות המפורסמות של הפילוסוף ניטשה, "כשיש לשם מה, כל איך אפשרי", משקפת את ההבנה, שת ּּוקפה במחקרים מגוונים, שללא כיוון או מטרה משמעותית, אין הנעה לפעולה. כאשר יש לאדם מטרה משמעותית שמניעה אותו, כשברורה לו תכלית מעשיו, הוא מסוגל לשאת תסכול, מאמץ ואתגר. מחויבות למטרה שיש לה משמעות אישית עבור האדם מחזקת את ההערכה העצמית ומספקת תחושת מסוגלות עצמית ושליטה בחיים21, מאפשרת מענה על הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים ביותר כצורך באוטונומיה, מסוגלות עצמית ותחושת שייכות22 ומעלה את רמות הרווחה הנפשית, החיוניות והתרומה לטובת משהו גדול יותר מהעצמי הפרטי.

המרכיב השלישי — המרכיב הקיומי והרגשי — מתייחס לתחושה של האדם שקיומו בעל ערך וחשיבות24. תחושת ערך ונראות כרוכה בנוכחות אקטיבית ובביטוי עצמי במעגל זיקה נתון כגון משפחה, קהילה או כיתה. במצב של חוסר ערך, האדם חש שמאמציו אינם נראים וראויים והדבר מוביל לתחושת ניתוק וניכור, ובמקרים קיצוניים אף לביטויי אלימות או בעיות התנהגות.

מה נותן לכם תחושת משמעות בחיים? מהם מקורות המשמעות שלכם?

בתוך החוויה הרחבה של תחושת משמעות בחיים, מחקרים אמפיריים בתחום מצביעים על ארבע קטגוריות מרכזיות של מקורות משמעות.

הקטגוריה הראשונה כוללת מקורות משמעות שמתייחסים לחריגה מעבר לעצמי הפרטי שלנו — תרומה למטרה גדולה מאיתנו מעבר לצרכים אישיים, וחיבור לכוח עליון.

הקטגוריה השנייה כוללת מקורות משמעות שכוללים את מימוש הפוטנציאל שלנו מתוך היכרות פנימית של הערכים והיכולות שלנו, וחיים בהלימה אליהם.

הקטגוריה השלישית כוללת מקורות משמעות שמתייחסים לתחושת שייכות, כמו מסורת דתית, אתנית, חברתית או תרבותית שמשמעותית לנו. היא מייצרת תחושת סדר בחיינו.

הקטגוריה הרביעית מתייחסת למערכות יחסים וחיבור לחיים, ומשקפת את יכולתנו לזהות את פוטנציאל המשמעות ברגעי חיינו השונים, גם היומיומיים ביותר, כגון שיחה עם אדם או יופייה של השקיעה.

המשגה אחרת גורסת כי משמעות בחיים כרוכה בארבעה צרכים אנושיים בסיסיים: הצורך בתכלית, הצורך בערכים, הצורך בתחושת מסוגלות והצורך בערך עצמי. על פי המשגה זו, תכלית מאפשרת לאנשים למצוא משמעות באירועי חייהם מתוך חיבור לאירועים עתידיים אפשריים, הניתנים למימוש באמצעות מטרות. ערכים מתייחסים לצידוק שאנשים נותנים למעשיהם בעבר, בהווה ובעתיד. מסוגלות מעניקה לאנשים תחושה שהם בשליטה ומסוגלים לחולל שינוי. ערך עצמי מתייחס לצורך של אנשים לחוש שיש להם ערך וחשיבות. מודל זה של ארבעה צרכים למשמעות משמש כמסגרת מארגנת להבנת האופן בו אנשים מחפשים ומוצאים משמעות לחייהם.


- פרסומת -

מה ההבדל בין אושר למשמעות בעיניכם? מה בין רגע משמעותי לרגע מאושר?

ההבחנה בין אושר למשמעות בחיים חשובה. יש הסבורים שאושר והנאה מעידים על כך שיש משמעות לחייהם, אך על אף שקיים קשר בין אושר למשמעות, הם לא תמיד הולכים יחדיו. הפילוסופים היוונים האפיקוראים טענו שתכלית החיים היא החיפוש אחר הנאה והימנעות מסבל, אך הבינו כבר במאה השלישית שהחתירה האנושית אל האושר הולכת כנגד עצמה כלומר, ככל שהאדם חותר להשיגו, כך הוא חומק ממנו. הפילוסוף התועלתני הנרי סדג'וויק כינה זאת "הפרדוקס ההדוניסטי", והסביר שהדרך אל האושר תמיד עקיפה, לא בחיפוש אחר סיפוק עצמי אלא דווקא כתוצאה נלווית של עניין באחר או עזרה לזולת. המשגות עדכניות לתופעה זו מתייחסות למושג "הסתגלות הדוניסטית", לפיה האדם הוא יצור סתגלן, הן לתנאי חיים חיוביים והן לשליליים. בהקשר השלילי ההסתגלות מאפשרת לנו לתפקד גם במצבי קושי ומשבר, אולם בהקשר החיובי היא דווקא פוגעת בנו. שינויים בנסיבות ובתנאי החיים החיצוניים כמו מעבר דירה, ניתוח פלסטי, קידום בעבודה וכדומה, יוצרים השפעה זמנית בלבד על רמת האושר שלנו. לאחר מכן אנחנו מסתגלים לשינוי ומתייחסים אל המצב החדש כמובן מאליו. אנחנו מתרגלים ורמת הציפיות שלנו עולה. שיפור ברמת החיים החומרית אינו מגביר אפוא את מידת האושר, ולא זו בלבד, אלא שמחקרים מראים שהוא אף עלול להוביל לאומללות. כך למשל, מחקר אורך שבחן את שאיפותיהם לעתיד של סטודנטים בני 18 מצא כי אלה שביטאו שאיפות חומרניות היו בלתי מסופקים מחייהם לאחר שני עשורים.

הספרות התיאורטית והאמפירית מבחינה בין תפיסת האושר האריסטוטלית "יודמוניה", המתייחסת לרווחה הנפשית במובן הרחב של צמיחה, אותנטיות, מימוש ערכים ומשמעות ועשויה להיות כרוכה בתהליך ארוך טווח ובאתגרים, ובין ה"הדוניה" המתמקדת בהשגת עונג ובהימנעות מכאב. ניתן למשל לראות זאת ב"פרדוקס ההורות", שכאשר אנשים הופכים להורים רמת האושר שלהם יורדת (הם חרדים יותר ופחות שבעי רצון מהחיים), אולם תחושת המשמעות שלהם, באופן פרדוקסלי, עולה.

מחקר שבחן את ההבדלים בין חיים מאושרים למשמעותיים זיהה כמה הבחנות מרכזיות בין המושגים: אושר נמצא קשור באופן הדוק לסיפוק צרכים ורצונות, אולם נמצא כלא רלוונטי לחיים בעלי משמעות. אושר נמצא כמאופיין יותר בהתמקדות בהווה, בעוד משמעות כוללת יותר חשיבה על עבר, הווה, עתיד והיחסים ביניהם. לבסוף, בעוד שאושר נובע יותר ממה שאדם מקבל מאחרים, משמעות נגזרת מנתינה לאחרים.

ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם סברתו של פרנקל שהדגיש כי הקיום האנושי ביסודו של דבר, הוא חריגה מעצמו ולא הגשמת עצמו. המרדף אחר האושר או הגשמה עצמית "הוא כמו לתפוס בכדור שלג. ככל שאנו נאחזים בו כך הוא נמס ומתפוגג במהירות רבה יותר31". רק במידה שאדם מקבל עליו את הגשמת פשר חייו, הוא גם מגיע לאושר והגשמה עצמית, כאשר האחרונים לעולם אינם התכלית כשלעצמה אלא רק תוצר לוואי של התעלות עצמית וחריגה עבור זולת אהוב, או משימה בעלת משמעות. חוויה של אושר מתקיימת מעצם ההגשמה של המשמעות הייחודית של חיינו.

בספרות המחקרית, תחושת משמעות נמצאה באופן עקבי כקשורה במיטביות ובריאות נפשית ואף פיזית. אחד המחקרים לדוגמה הראה כיצד תחושת משמעות תורמת לבריאות טובה יותר ואריכות ימים, כמו גם להתמודדות עם קשיים ומצבי סיכון, בהיותה מנגנון מגן המייצר מוטיבציה ותורם לעמידות וחוסן33. המחקר גם מראה באופן עקבי את הקשר בין תחושת העדר משמעות לקיומה של פתולוגיה נפשית.

בעוד שתחושת משמעות נמצאה באופן עקבי כתורמת לרווחה הנפשית, המבנה או המושג חיפוש משמעות מייצג תמונה מורכבת יותר. חיפוש משמעות נמצא קשור עם פחות שביעות רצון מהחיים, יותר חרדה, דיכאון ורומינציה (חשיבת־יתר). ויחד עם זאת, מחקרים הראו שחיפוש משמעות קשור גם עם תועלות חיוביות כגון פתיחות מחשבתית, מרץ ואמביציה ("דרייב"), מעורבות ויכולת ריכוז והתמסרות. עם זאת, כל אלו עשויים להיות מושפעים מנסיבות חיי האדם, כגון תרבות וגיל.

באחרונה התפתחה הגישה לפיה חיפוש משמעות עשוי לתפקד כמעין סכמה המאפשרת לאנשים לזהות ולארגן מידע רלוונטי לדיוק שיפוט וקבלת החלטות בנוגע למשמעות בחיים. מחקר עדכני מצא שאנשים אשר מחפשים משמעות באופן פעיל, ובוחרים לעגן חיפוש זה בהתנהגות מכוונת כחלק מהשגרה שלהם באופן בו הם מארגנים את חיי היום־יום שלהם, חווים יותר משמעות ורווחה נפשית במדדים מגוונים. במילים אחרות, האופן שבו אנשים משקיעים את משאבי הזמן והאנרגיות שלהם בחיי היום־יום מלמד רבות על הערכים החשובים בעיניהם. הדבר דורש מודעות ותרגום מכוון של הערכים והפעילויות המשמעותיות הנגזרות מהם לכדי התנהלות יומיומית. באופן זה שאלת המשמעות לא נותרת שאלה מופשטת, כללית או פילוסופית, אלא מהווה שאלה קונקרטית ואישית המתייחסת לאופן בו אנחנו חווים את היום־יום שלנו, שאלה שיש לה קשר הדוק לעדיפויות שלנו, לבחירות היומיומיות שאנחנו עושים ולהשקעת הזמן והמשאבים שלנו.


- פרסומת -

 

משמעות בראייה התפתחותית

העיסוק בשאלות באשר לטבע האדם והעולם, הפשר ותכליתם של החיים מתחיל מוקדם בהתפתחות. עם התפתחותה של השפה, אחת השאלות הראשונות אותן הילד מבטא היא שאלת ה"למה", במטרה להבין את העולם ומקומו בתוכו. לעצם העניין של הפעוט בעולם יש חשיבות מכרעת בתהליך התגבשות חוויית העצמי, בתחילה ביכולות ובהמשך בכישרונות, ברצונות, באידיאלים ובערכים. ילדים חותרים לפיתוח תחושת מסוגלות סביב מטרות כגון הישגים בתחום הלימודי, אותם יחוו כבעלות ערך בגיבוש הזהות העצמית שלהם. עם זאת, למרות מגוון המחקרים שמוכיחים את החשיבות הרבה של החיבור למשמעות להתפתחות מיטבית ולמרות מרכזיות העיסוק בשאלות של פשר, מהות ומטרה בגילאים צעירים, קיים פער בידע הקיים בתחום באשר לאופן שבו ילדים מבטאים וחווים סוגיות אלו. למעשה, הכלים הקיימים למדידת משמעות שפותחו למתבגרים ומבוגרים אינם מותאמים לצרכים ההתפתחותיים של ילדים ולא משקפים את הדקויות בחוויות של ילדים צעירים המעידים על רמת ההבנה ההתפתחותית שלהם. בעשורים האחרונים, מחקרים בודדים החלו לאתגר את התפיסה שמשמעות בחיים רלוונטית רק החל מגילאי ההתבגרות והבגרות והראו, באמצעות ראיונות המותאמים לשלב ההתפתחותי שלהם, כי ילדים בגיל בית הספר היסודי מסוגלים לבטא באופן ברור מה חשוב להם ולתאר משמעות אישית בחיים, במיוחד בהקשר של מערכות יחסים ותחביבים. בהתבסס על כך פותח לראשונה שאלון משמעות לילדים (MIL-CQ) שמסתמך על שלושת הנתיבים למציאת משמעות לפי הלוגותרפיה. ממצאי המחקר, שנערך בקרב 1957 תלמידי בתי ספר יסודיים בגילאי 12-9 הצביעו על כך שתחושת משמעות של ילדים צעירים היתה קשורה באופן חיובי עם רווחה נפשית ובאופן שלילי עם קשיים רגשיים וחברתיים. בנוסף, בנות נמצאו כבעלות רמות גבוהות יותר של משמעות מאשר בנים ורמות נמוכות יותר של בעיות רגשיות, חברתיות והתנהגותיות. לאור זאת מתגבשת ההבנה כי יש צורך בגיבוש שפה התפתחותית מותאמת ורגישה לבחינת הנושא של משמעות בחיים בקרב ילדים צעירים.

בני נוער וצעירים המצויים גם כך בשלב התפתחותי רגיש וקריטי של גיבוש זהות אישית, מערכת ערכים ותפיסה עצמית, מועדים במיוחד להתנהגויות המשקפות חוסר משמעות, מטרה ושייכות. תקופת גיל ההתבגרות מאופיינת בחתירה לנפרדות ואוטונומיה, ופיתוח העצמי הייחודי נעשה באמצעות התנסויות שחלקן עלולות להיות בעלות אופי שלילי, כגון עבריינות, שימוש בחומרים ממכרים, תוקפנות ואובדנות. השאלות הגדולות של החיים עולות על פני השטח, החל משאלות סביב זהות ("מי אני?"), אמונה ("במה אני יכול להאמין?"), חתירה להגשמה עצמית ("כיצד אני יכול להיות מאושר?"), ומטבע הדברים שאלות של ייעוד ("לאן אני הולך?") ומשמעות ("האם חיי בעלי משמעות?", "מה אשאיר אחריי?"). כאשר שאלות אלו זוכות למענה ומסגרת מארגנת, חוויית המשמעות עולה, ועל פי מחקרים נמצאה כתורמת לירידה בפסיכופתולוגיה. מחקר עדכני מצא כי קיומו של מצפן פנימי אותנטי — ערכים, שאיפות, תחומי עניין ומטרות אינטרינזיות אותנטיות — קשור ביכולת של מתבגרים לתעדף באופן מכוון פעילויות, בחירות ומצבים שיאפשרו להם לחוות יותר משמעות, המובילה בתורה ליותר רווחה נפשית ופחות סימפטומטולוגיה, בעיות רגשיות וחברתיות. תחושת משמעות ברורה מהווה משאב לחוסן ולרווחה נפשית, ומהווה גורם מגן מפני חשיפה לשימוש בחומרים ממכרים, אלימות והתנהגות של נטילת סיכונים.

בהמשך ההתפתחות לשלבי הבגרות, המשימה העיקרית העומדת בפני הצעירים היא מציאת כיוון תעסוקתי ובחירת זוגיות. בתרבות המערבית, שלא כמו בעבר, ההורים פחות מעורבים בבחירות הללו, והצעירים מקבלים החלטות בהתאם לסגנונם האישי ומפלסים את דרכם בתוך מגוון רחב יותר של אפשרויות בחירה. אלה באות לידי ביטוי הן ברמה התעסוקתית המתבטאת לעיתים במסע מתמשך של מעבר מאפיק תעסוקה אחד לאחר או קיום אפיקים שונים במקביל, והן ברמה הזוגית אשר מציעה דפוסי קשר מגוונים יותר מאי־פעם, אפשרות בחירה האם להינשא או לא להינשא, לקיים קשר חד־מיני, להקים משפחה חד־הורית או לקיים "זוגיות פתוחה" כפי שניכר בתופעה העולה של הפוליאמוריה וכו'. בתקופה זו של בגרות מתהווה ומוקדמת, הבחירות המתקבלות סביב קריירה ומשפחה משפיעות באופן ארוך טווח על המשך החיים. הן מעלות על פני השטח את ההכרה שבכל בחירה עלינו להצטמצם, וזו עשויה להעלות בנו חששות. אך החששות מסתירים בפנינו גם את עצם ההתרחבות הקיימת בבחירה ובכניסה לתפקיד בעולם.

בניגוד לראייה האקזיסטנציאלית, לפיה חופש אינסופי וחריגה ממבנים חברתיים מעניקים לחיינו משמעות, הלוגותרפיה מציגה את הגישה הטוענת שעצם הכניסה למבנה בו ישנה מחויבות וגאווה על נטילת האחריות לקיום הייחודי והחד־פעמי שלנו, היא זו שמעניקה לאדם משמעות. ואכן, חיפוש אחר משמעות בתקופת הבגרות המתהווה עשוי ליצור מוטיבציה למחויבות, להעניק תחושת כיוון לחיים ולהגביר את הערך שלהם עבור האדם, כמו גם להוות בסיס מהותי להשקעה בעתיד.


- פרסומת -

שלבי הבגרות והזקנה כרוכים באתגרים ואובדנים כגון הידרדרות בתפקוד פיזי, שינויים במעגלים החברתיים והמשפחתיים ואובדן תפקידים שהיו חלק מרכזי מחיי היום יום. לדוגמה, אובדן התפקיד התעסוקתי בשל הפרישה מעולם העבודה, או התפקיד ההורי בשל "התרוקנות הקן". בקרב מבוגרים מתחילה לפעפע תחושת מגבלת הזמן והקרבה למוות. חוויות אלו מעלות שאלות קיומיות סביב בדידות, מוות ואף חרדות סביב ריק קיומי ואובדן משמעות. עם העלייה בתוחלת החיים, קצב הגידול של אוכלוסיית הגיל השלישי הוא הגבוה ביותר. תופעה גלובלית זו מעלה שאלות חשובות באשר לזקנה משמעותית ומוצלחת. מחקרים רבים מצביעים על החשיבות של משמעות בחיים כגורם מגן בפני אתגרי ההזדקנות והתפתחות פתולוגיה נפשית, וכבעלת תרומה מרכזית לרווחה נפשית, חוסן ומיטביות בשלבי הבגרות והזקנה. ספרות מחקרית ענפה מצביעה על כך שתחושת משמעות חזקה קשורה בהתמודדות מוצלחת יותר עם סוגיות הכרוכות במחצית השנייה של החיים כגון אירועי חיים מאתגרים למשל, חולי פיזי וקשורה ברווחה נפשית גבוהה יותר.

החיפוש אחר משמעות מלווה את האדם לאורך חייו בזירות השונות, מעולם העבודה ועד המשפחה. גם לאחר שכל יעדיו הושגו בהצלחה מרובה ולשביעות רצונו, חוסר הנחת בעצם המרדף אחר משמעות עשוי להמשיך וללוות את האדם כאשר הוא מגלה כי הישגים אלה אינם מספקים כפי שציפה. הוא עשוי לשאול, "האם זה כל מה שיש לחיים להציע?" ובהעדר מענה מארגן עלול לשקוע בייאוש. שאלה זו, אולי בנוסח קצת שונה מתעוררת גם בצמתים מרכזיים בחיים, כגון במצבים טראומטיים אשר קוטעים את רצף החיים, או באירועים פתאומיים כגון אובדן וחולי.

 

טראומה וצמיחה על ידי משמעות

מראשית קיומו של האדם הוא נדרש להתעמת עם טבעו הסופי ולמצוא את דרכו לקיים חיים לצד עובדה זו. ידיעת סופיותנו ניצבת כמקור כאב מרכזי, ומשאבים רבים מופנים לבניית מנגנונים פסיכולוגיים שיגנו עלינו מפניה. רובנו יוצאים לעולם מגובים במעין "אשליית חוסן", הבאה לידי ביטוי באמירה השגורה "לי זה לא יקרה", ואשליה זו הכרחית מפני שהיא מסייעת לנו לחיות את חיינו מבלי להיות מודעים וחרדים בכל רגע לשבריריותם. מסיבה זו, התמודדות עם אירוע מסכן חיים עשויה להיות מאתגרת במיוחד שכן היא מעלה למודעות ביתר שאת את השבריריות והסופיות של קיומנו, ומודעות זו מפירה את שיווי המשקל הפסיכולוגי שלנו באופן שעלול לעיתים להוביל לטלטלה נפשית חריפה.

המודעות שלנו באשר לשבריריותם של החיים, הפגיעות והסופיות שלנו מעוררות את השאיפה הייחודית שלנו להקנות משמעות לחיינו. "תיאוריית ניהול האימה" (Terror Management Theory; TMT ) אחת התיאוריות המובילות בתחום זה, הראתה שמשמעות היא מרכיב יסודי המשמש כ"בולם זעזועים" בפני חרדה קיומית המתעוררת למול ההכרה בהיותנו בני תמותה. תיאורטיקנים בולטים בני זמננו, כגון קובלר רוס, אשר פיתחה את מודל האבל המפורסם שלה, הכירה בלוגותרפיה כשיטה בעלת ערך התומכת בחולה דרך שלבי האבל עד לשלב האחרון של קבלה, והראתה איך אלו החווים משמעות בשלהי חייהם, אינם חווים אימה מאובדן החיים. שותפ ּה לדרך המקצועית, קסלר פיתח את השלב השישי למודל האבל שלה, וכינה אותו שלב מציאת המשמעות.

פרנקל הציע שידיעת המוות איננה רק מעלה את הכמיהה למשמעות בחיים אלא גם מחדדת את עצם משמעותם של החיים ובכך מעלה את ערכם בעינינו. פרנקל סבר שהמוות מפגיש את האדם עם ההזדמנויות הייחודיות והחד־פעמיות של מצבו, וכך עוזר לו להיות אחראי להגשמת משמעות. אחת האמירות המפורסמות שלו היא שניתן "להפוך כל טרגדיה להישג אנושי". במחשבה ראשונה אמירה זו עשויה להישמע תמוהה — כיצד ניתן להפוך אירוע טרגי להישג אנושי? אולם בהבחנה בין טראומה לטרגדיה כבר מתגלה בפנינו ההזדמנות להישג הנובעת מייחודיותו של היצור האנושי. טראומה היא אירוע אשר עשוי לקרות לכל יצור חי, אולם הטרגדיה היא הרעיון או הסיפור שמיוחסים לאירוע, וסיפורים מסופרים על ידי בני אדם. הרעיונות שסיגלנו לעצמנו בעקבות הטראומות שחווינו ממלאים את חיינו בסבל, ואם כך מובן כיצד ההחלמה ממנו עשויה להסתייע על ידי רעיונות אחרים, אם רק נדע לגלות את אלה שיובילו לצמיחה ולשגשוג רוחני.

אירועי חיים טראומטיים עשויים להוות נקודות מפנה שבכוחן לעצב מחדש את מסלול חייו של האדם. משברים מפגישים את האדם עם אתגרי הקיום — המוות, הבדידות, החולי ועוד, ועל ידי כך מציבים בפניו את האפשרות להשתנות ולהפוך אותם להזדמנות למימוש הפוטנציאל הייחודי שלו בעולם. בשעת משבר, תפיסות עולם מובנות מאליהן עוברות טלטלה ומביאות לידי בחינה מחודשת שלהן. בחינה מחודשת זו עשויה להתגלם בוויתור על תפיסות עולם שאינן מתאימות עוד, שינוי והתאמת התפיסות הקודמות למהלך החיים הנוכחי ואימוץ תפיסות עולם חדשות.

לאורך השנים התמקד המחקר בהשלכות השליליות של חשיפה לאירועים טראומטיים, אך בעשורים האחרונים התפתח גם חקר השינויים החיוביים המתרחשים עקב החשיפה לאירוע טראומטי. לשינויים אלה מתייחסים חוקרים כצמיחה פוסט־טראומטית (post-traumatic growth), המוגדרת כתחושת שינוי פסיכולוגי חיובי, שנובע ממאבק עם נסיבות חיים מאתגרות במיוחד. טדשי וקלהון59, החוקרים המובילים את הספרות המחקרית הענפה המצטברת בתחום זה, מגדירים צמיחה פוסט־טראומטית כחוויה של אדם שהתפתחותו, לפחות בתחומים מסוימים, עלתה על מה שהיתה לפני המאבק במשבר: האדם לא רק שרד, אלא חווה שינויים משמעותיים לו העולים על הסטטוס־קוו שקדם לאירוע. תהליך הצמיחה הפוסט־טראומטי מתבסס על כך שההתנסות באירוע דחק טראומטי מפרה את האמונות הבסיסיות של הפרט בנוגע לעצמי ולעולם. היבטים מסוימים של הבניה מחודשת של משמעות ואמונות היסוד של האדם ביחס לחייו ומטרותיו, מאפשרים לפרט לצמוח בתוך התהליך. במילים אחרות, האדם אינו רק מתאושש מהמשבר או חוזר לרמת תפקודו הקודם, אלא גם מסוגל למנף את המשבר כהזדמנות להתפתחות אישית, ובעקבות כך חווה שינוי לטובה באיכות תפקודו. שינוי זה עשוי להביא להתפתחות בחמישה תחומי חיים: מערכות יחסים משמעותיות יותר עם אחרים, פתיחות לאפשרויות חדשות בחיים, תחושת חוסן אישי, התפתחות רוחנית והערכה מחודשת וחיובית יותר לחיים.


- פרסומת -

מודל הבניית המשמעות (Meaning Making Model)  מצביע על כך שתהליך הבניית המשמעות בעקבות מפגש עם נסיבות חיים מאתגרות כגון מצוקה, טראומה ומשבר מתאפשר על בסיס מתן מענה לפערים שנוצרים בין המשמעות הגלובלית — האמונות ותפיסות העולם של האדם, מטרותיו ותחושת המשמעות הרחבה של חייו — לבין המשמעות המצבית של האירוע המשברי עצמו. ככל שיותר מרכיבים במערכת המשמעות של האדם נמצאים תחת לחץ בעקבות אירועים מאתגרים או משבריים, כך גדל חוסר האיזון וגוברת האפשרות לשינוי טרנספורמטיבי ועוצמתי.

על רקע זה בולטת ההכרה בכך שטיפול נפשי, ובפרט טיפול הממוקד במשמעות (הלוגותרפיה), עשוי להיות בעל חשיבות מכרעת בהתמודדות, בתפקוד ובהסתגלות מחודשת לשינויים הכרוכים במשברי החיים. לכן חשוב שמטפלים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יהיו מודעים לנושא המשמעות בחיים על נגזרותיו, בין אם הנושא עולה באופן ישיר בטיפול ובין אם המטופל מתמודד עם חרדה, דיכאון, משבר, אובדן, ציפיות לא ממומשות, אבל או שלבי מעבר אשר עשויים לטמון בחובם עיסוק בשאלות של משמעות.

הפסיכותרפיה מכוונת המשמעות הופכת מרכזית במיוחד במצבים שבהם האדם נאלץ לעמוד איתן אל מול אתגרי הקיום. בשעת התמודדות כזאת האדם חסר את המצע הנינוח לפסיכותרפיה שתתמקד בניסיון להבין את העבר ואת השפעותיו כיום, ולמעשה זקוק לדמיין אפשרות לקיומו של עתיד, לגייס את כוחותיו לשרוד, ולמצוא במאמצים אלה ערך ומשמעות. הפתיחות והרגישות של מטפלים לנושא, לצד היכולת לבחון את עצמם ואת תהליך חיפוש המשמעות האישי שלהם, יאפשרו להם לסייע למטופלים ולנועצים בהם לא רק "להישאר בחיים", אלא אף למצוא משהו שראוי לחיות למענו ולסייע להם לחיות חיים משמעותיים חרף חוסר הוודאות והמורכבות של המצב האנושי.

 

ויקטור פרנקל — חייו, דרכו והגותו

כפי שצוין כבר לעיל, לא ניתן לדבר על טיפול ממוקד משמעות — לוגותרפיה — מבלי להזכיר את מייסד הגישה, ויקטור פרנקל. ויקטור אמיל פרנקל נולד בשנת 1905 בווינה לאלזה וגבריאל. הוא התעניין מגיל צעיר בשאלה האם טבעם החולף של החיים יכול לפגום במשמעותם, אך מסקנתו היתה כי אין זה כך. הוא החל לפתח את הלוגותרפיה עוד בהיותו בתיכון, כאשר אחד ממוריו המשיל את האדם ל"לא יותר מאשר מכונה עם בערה פנימית". בתגובה לכך, פרנקל התקומם והצהיר ש"האדם ודאי חייב להיות יותר מכך".

רוח מחאה זו כנגד צמצום המין האנושי לכימיה ולביולוגיה ליוותה אותו גם כסטודנט צעיר לרפואה. פרנקל התעניין בפסיכיאטריה ופרסם את מאמרו הראשון בתחום בעידודו של פרויד. בנאום שנשא בפני האגודה האקדמית לפסיכולוגיה רפואית בשנת ,1926 השתמש לראשונה בביטוי "לוגותרפיה" וביטא את חשיבותה של תחושת משמעות בחיים אל מול תחושות של ייאוש וריקנות העולים אל מול המפגש עם מצבים טרגיים. פרנקל סבר שאובדנות מייצגת את שיאה של תחושת העדר המשמעות, ועוד בהיותו סטודנט צעיר לרפואה ייסד תוכנית למניעת התאבדות, שצמצמה את מספר ההתאבדויות באופן ניכר. את ההישג ייחס לתחושה של משמעות בחיים. פרנקל קיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת ,1930 וכיהן כפרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וינה. בשנת 1941 נישא לטילי גרוסר, שמאוחר יותר נספתה בשואה.

עם הכיבוש הנאצי יכול היה פרנקל, כמו פרויד ואחרים, לעזוב את אוסטריה. למעשה כבר קיבל ויזת הגירה לארצות הברית. אחיו ואחותו היגרו למקום מבטחים, אך הוריו נותרו בווינה והוא חשש לעזוב אותם לגורלם. פרנקל התלבט מה עליו לעשות — האם יבחר להגר לארצות הברית, שם יוכל לממש את תשוקתו להפיץ את הלוגותרפיה ולהגשים את ייעודו המקצועי, או שיבחר להיענות למחויבותו כלפי הוריו ולהישאר? פרנקל המהורהר חיפש אחר תשובה לשאלתו: הוא טייל ברחובות ואף עצר בכנסייה שם שמע קונצרט בתקווה לקבל השראה, אבל לא מצא כזאת. כשחזר לביתו ראה בכניסה לבית אבן גדולה מונחת על השולחן. הוא שאל לפשרה ואביו סיפר לו שמצא אותה בחורבות אחד מבתי הכנסת שהרסו הנאצים. כשהרים אותה גילה פרנקל שמוטבעת עליה האות כ' בעברית, וכך הבין שהיא חלק מלוחות הברית ומסמנת את הדיבר החמישי — "כבד את אביך ואת אמך". באותו רגע החליט פרנקל להישאר, ולמחרת ויתר סופית על הוויזה שלו לארצות הברית.

החלטה זו חרצה את גורלו ואת גורל בני משפחתו. ב־25 בספטמבר 1942 נלקחו פרנקל, רעייתו והוריו לגטו טרזין. מאוחר יותר נשלח למחנה הריכוז טרזיינשטט, שם עבד כרופא כללי במרפאה, עד שהבחינו בכישוריו בפסיכותרפיה והוא התבקש להקים יחידה מיוחדת על מנת לעזור למגיעים חדשים להתגבר על ההלם הראשוני. בהמשך אף הקים יחידה כדי למנוע מקרי התאבדות בקרב האסירים, אולם ברוב זמנו במחנה הריכוז הוא היה אסיר מן השורה, ומילא תפקידים פיזיים כגון חפירות והנחת מסילות לפסי רכבת. ב־19 באוקטובר 1944 פרנקל ורעייתו הועברו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. במרץ 1945 הוא הועבר למחנה נוסף המסונף למחנה הריכוז דכאו, ושם עבד כרופא עד ה־27 באפריל ,1945 עת שוחרר המחנה. רוב בני משפחתו, ביניהם אשתו, נספו בשואה.

כשנה לאחר המלחמה, בשנת ,1946 התפרסמו ספריו, "האדם מחפש משמעות: ממחנה הריכוז לאקזיסטנציאליזם", ו"הרופא והנפש". פרנקל נישא בשנית לאלינור קתרינה שווינדט בשנת ,1947 ולזוג נולדה בת בשם גבריאלה. פרנקל השלים תואר דוקטור בפילוסופיה, ובין השנים 1970-1946 ניהל את המרפאה הנוירולוגית בווינה. הוא חיבר כ־39 ספרים, אשר תורגמו לכ־49 שפות, קיבל 29 תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם והרצה ב־209 אוניברסיטאות בכל חמש היבשות.

בנוסף לעשייה האקדמית והטיפולית שלו, פרנקל היה אדם פעיל שחיפש מטרות ואתגרים בחייו האישיים. הוא למד טיסה, היה בעל תג מדריך טיפוס הרים במועדון אלפיני, ושלושה נתיבי טיפוס קרויים על שמו. ב־1975 קיבל אזרחות כבוד מעיר הולדתו, וינה, שבה נפטר מכשל לבבי, ב־2 בספטמבר, בשנת .1997 באותה שנה יצא ספרו האחרון, "Man's search for ultimate meaning".

פרופ' אליזבת לוקס, תלמידתו והמובילה המרכזית של גישתו כיום, מספרת כי כאשר תהתה כיצד להמשיך את דרכו אמרה לו: "פרופסור פרנקל, חייך הם עדות למה שאתה מלמד. אבל כיצד נעיד על כך אנחנו, תלמידיך, שמעולם לא חווינו את סבל המלחמה ולא עברנו את ניסיון זוועות הגיהנום?" פרנקל ענה לה ברצינות תהומית: "לכל אחד יש אושוויץ משלו". רגע זה השפיע עליה להמשיך ולהרחיב את מורשתו של פרנקל הן ברמה הקלינית והן התיאורטית־המשגתית. כיום קיימים עשרות מכוני לוגותרפיה ברחבי העולם המכשירים מטפלים, מפרסמים מחקרים אמפיריים לתיקוף עקרונות וטכניקות הגישה, ומארגנים כנסים בינלאומיים.

 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: התנהגות, ויקטור פרנקל
דגנית כספי
דגנית כספי
עובדת סוציאלית
אונליין (טיפול מרחוק), עכו והסביבה, צפת והסביבה
אימן אבו סלים
אימן אבו סלים
פסיכולוג
עפולה והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), נצרת והסביבה
עדי אלחדף
עדי אלחדף
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
יותם קומן
יותם קומן
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
ד"ר איריס חזקיה ברד
ד"ר איריס חזקיה ברד
יועצת חינוכית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון
איתן מאירי
איתן מאירי
פסיכולוג
מורשה לעסוק בהיפנוזה
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, רמת גן והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.