פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי

טיפול במשבר עקב יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים, אצל זוגות באמצע החיים בנישואים ממושכים - חלק ב

מאמר זה מתחיל בתיאור הגורמים המהווים קרקע פוריה להתפתחות קשרים רומנטים מחוץ לנישואין. לאחר מכן אנו מתארות את תקופת המשבר ואת חמשת שלבי הטיפול בו. בתיאור כל שלב, אנו מתמקדות בנקודות ההתערבות ובנושאים המרכזיים שאנו תופסות כחיוניים לטיפול. בחרנו לתאר במונח "בן זוג מעורב" את בן הזוג המעורב ישירות ברומן, ובמונח "נבגד" את בן הזוג האחר. הוספנו את המרכאות כדי לרמוז על ההרגשה הדומיננטית ביותר של בן הזוג האחר וכדי להדגיש את ההכרה שלעתים הרומן הינו תוצאה של קנוניה מודעת או לא מודעת של שני בני הזוג. מאמר מאת ד"ר נגה רובינשטיין-נברו וד"ר שרה איוניר

מאמרים | 12/11/2004 | 9,207

תגיות:

חזרה לחלק א' של המאמר


השלב השני: אופוריה מול דכאון

שלב זה מאופיין בטלטלות בין מצב של זחיחות ואופוריה לבין דכאון וחרדה. במהלך השבועות הראשונים שלאחר חשיפת הרומן, חווים זוגות רבים למשך זמן קצר הרגשה מרוממת ביחסיהם ובמצב רוחם. בתקופה זו ניתן לראות סממני התרגשות והתעוררות מחודשת של המשיכה המינית, המובילים לפרצי אהבה ואפילו להתנהגות מינית סוערת ונועזת ביניהם. הם רוצים להיות כל הזמן יחד, מצב המזכיר התאהבות. זוגות המצויים בשלב זה נהנים לחלוק זה עם זה חוויות אינטימיות ולא ידועות מעברם. זה מעורר תחושה משחררת ורגשות קרבה.

אנו תופסות שלב זה כתוצאה של שאיפה עזה לצמצם את החרדה הטבועה במשבר, ולאזן את הסכנה של האובדן הפוטנציאלי. בן הזוג הנבגד מאמץ לעצמו התנהגות מודעת או לא מודעת של חיזור אקטיבי כדי להשיב לעצמו את אהבתו ומשיכתו של בן הזוג השני, כפי שאמרה אשה שבעלה בגד בה עם נערת ליווי: "עכשיו אני אהיה הזונה הכי מפתה שיש". הסיכון לאובדן, ממקד את תשומת הלב בתכונות החיוביות של בן הזוג השני ומעורר זיכרונות טובים ורומנטיים מהעבר. אלו משאבים שהמטפל ירצה לנצל לצורך הטיפול.

הזוג שלנו, חנה ודוד, הפגינו בברור תופעה זו בפגישתם השניה. הם צחקו הרבה, וחרדת הפגישה הקודמת הוחלפה בעליזות מוגזמת ועצבנית, כפי שניכר בקטע הבא:

דוד: אנחנו מדברים כל הלילה. יחסי המין שלנו לוהטים כפי שלא היו מעולם.

חנה: אנחנו בכלל לא ישנים בלילה, ונותנים לרגשות שלנו לזרום החוצה. אני לא זוכרת מתי הלכתי עד כדי כך אחר הדחפים שלי. (דוד מסכים בחיוך).

חנה: זה נהדר מפני שהכל פתוח כעת.

בני הזוג ממשיכים לספר כיצד הם חושפים יחד סודות מהעבר. דוד התוודה בפני חנה כי היו לו הרבה "התפרפרויות" במהלך השנים, למרות שכולן – בשונה מהרומן האחרון – היו מיניות בלבד ולא רגשיות. גם חנה סיפרה לו על רומן קצר שהיה לה עשרים שנה קודם לכן. הם מרגישים שעכשיו לכאורה הם יכולים "לגלות את כל הקלפים".

זוגות הנמצאים במצב האופורי אינם מודעים עדיין להשלכות הרגשיות של תגליותיהם המשותפות. במקום זאת, הפתיחות החדשה שגילו ורגשות המשיכה המינית התוססים משכרים אותם. למעשה, קרבה זו היא אינטימיות-מדומה, מאחר שעדיין לא נבנתה ביניהם רמת מוכנות רגשית ותחושה של אמון הדדי אמיתי, הנדרשים לשם הטמעת המידע שנחשף והפיכתו לחומר מפרה לאינטימיות של ממש. לפנינו תהליך של חשיפה עצמית לגבי אמיתות שבד"כ מתביישים בהן ווידוי הדדי אודות התנהגויות לא הולמות, במקום תהליך גילוי-עצמי הקשור להבנת התהליכים שגרמו לבני הזוג לשמור סודות זה מזו, או לזיהוי הסיבות האמיתיות לרגשותיהם המודחקים. חשיפה עצמית לעיתים קרובות יוצרת ריחוק בעוד גילוי-עצמי יוצר קרבה. (Waring 1990).

להלן המשך מן הפגישה הקודמת:

מטפלת: מה קרה לכם בשונה מהעבר? מה אתם מרגישים שנפתח?

חנה: אני מגלה אצלי שוב את המשיכה אל דוד. אני מגלה שאני יכולה לעשות דברים שקודם סירבתי לעשות, משום שחשבתי שהם יעוררו בי גועל, וכעת אני נהנית מהם.

דוד: זו הפעם הראשונה שאני יכול פשוט לשכב ולקבל את מה שחנה נותנת.

מטפלת: (לדוד) מה איפשר לך להיות כך?

דוד: חשתי את משיכתה אליי, וחשוב מכך חשתי בפעם הראשונה שהיא באמת מתרכזת בי ולא חושבת על דברים אחרים.

חנה: הוא צודק. זה באמת היה כך.

לו הייתה תקופת העליזות יכולה להימשך לעד! אולם, היא לא נמשכת זמן רב. לאחר זמן קצר משתלטים רגשות העצב והדיכאון. פרטים מסוימים מהגילויים האחרונים שוקעים ועלולים לזרוע הרס רגשי. כפי שתארה זאת אשה: "הבוקר עלה וכל הדברים הוארו באור חריף, ברור וחד יותר". שני בני הזוג מבינים גם כי זרעי אי שביעות הרצון מהנישואין לא נזרעו עם הרומן, אלא זמן רב קודם לכן. בני הזוג מתחילים להיות מודעים בחריפות יתר להשפעות המתעתעות של תהליכי ההכחשה, ההתרחקות והפחד, וכן לתסכולים המצטברים ולמתחים החבויים או הגלויים שהתפתחו ביניהם עם השנים. הם גם מתחילים להבין כיצד חסמו, או לא השכילו לפתח, דרכים אפקטיביות לפתרון בעיות או לפיתוח אינטימיות. תהליך הכרה זה זרוע בתופעות הדדיות של הטלת אשמה, התנערות מאחריות אישית ואשמה.

בד בבד מתחילים לעלות על פני השטח נושאים של אמביוולנטיות ושל מחויבות. בן הזוג ה"נבגד" שם לב שבת הזוג חשה געגועים למאהב שלה ולמה שהוא מייצג – דבר ההופך את סוגיית המחויבות לעוד יותר דחופה. רמת המחויבות הבסיסית שהתקיימה בשלב הראשון ("חזרתי הביתה") אינה מספקת עוד.

חנה ודוד התחילו את הפגישה הרביעית כשמצב רוחם ירוד. חנה החלה לעכל את פרטי הווידוי של דוד ואת מעשיו בתקופה האחרונה והחלה לכעוס.

חנה: זה יצר רמה גבוהה מאוד של אינטימיות… אך, ככל הנראה, דוד חש תחושת קרבה כזאת שמרגע שהסכרים נפרצו הוא הרשה לעצמו לספר הכל. הוא סיפר לי שבמהלך חופשה לפני מספר חודשים, כאשר נסע להולנד לתחרות ספורט, הוא הזמין גם את חברתו. נורא כעסתי על כך והוא היה מאוד מופתע!

גם דוד היה מוטרד ולא הרפה מהרומן הקצר שהיה לחנה שנים קודם לכן, אשר לפתע התגלה לו. הוא אותת על כך בסימנים רבים של אמביוולנטיות ובלבול, אופייניים לרגשות האובדן שחש מצד אחד, ולתחושת הביטחון בנישואיו מצד שני. חנה הגיבה לכך בחרדה גוברת.

הקטע הבא כולל ניסיון לעזור לבני הזוג להבין את תחושת הסתירה שחש דוד ואת מסריו הלא הגיוניים לכאורה. עזרנו לתת תוקף ולגיטימציה למצב האמביוולנטיות הזמני שלו, אך באותה עת דרשנו ממנו גם להתמודד עם הדברים ולהבהירם.

חנה: (מתוחה) השבוע התקשרתי לטלפון הישיר שלו במשרד והקו היה תפוס. התקשרתי לקו אחר שאלתי אותו עם מי הוא מדבר והוא ענה: 'איתה'. אז אמרתי: 'סגור את הטלפון!' והוא ענה לי בשיא החוצפה: 'אל תגידי לי מה לעשות!' מאוחר יותר בלילה הקו היה תפוס שוב. חשבתי שאני מאבדת שליטה ואמרתי לו: 'הבטחת לי שלעולם לא תדבר איתה שוב' והוא ענה: 'היא התקשרה'. אז ממש התמוטטתי. אחר כך יצאתי עם חברות להירגע. הייתי כל כך מבולבלת עד שנסעתי באור אדום. באותו לילה אמרתי לדוד שאין לי עוד כוחות להילחם בו. הוא חיבק אותי ואמר: 'כל מה שהיא רצתה לומר לי זה שהיא מצאה חבר חדש'. אחר כך הוא לא יכול היה להירדם כל הלילה. בגללה, לא בגללי.

מטפלת: (לדוד) האם חנה צודקת כשהיא אומרת שיש לך עדיין רגשות של 'כן ולא' לגבי החברה שלך?

דוד: אני לא אוהב לשבור קשרים עם אנשים באופן כה פתאומי או גס. אני מעדיף לשמור על קשרי חברות עם אנשים.

חנה: (לדוד) אתה מסרב לדבר אתי על כך וזה גורם לי חוסר ביטחון.

דוד: (לחנה) אני לא חושב שזה חשוב שתדעי כל דבר עליי בפירוט אינטימי רב.

מטפלת: מה מפחיד אותך?

דוד: אני לא אוהב לחשוף את רגשותי.

מטפלת: רגשות לגבי מה?

דוד: אולי אם היינו מתחילים לדבר על כך, הייתי מגיע למסקנה שמקומי אכן איתה (עם החברה).

מטפלת: (לדוד) זה אומר שלא ממש סיימת איתה.

חנה: אני יודעת זאת. אני שוכבת לצדו בלילות וחשה צער עליו ועל סבלו.

דוד: אני לא חושב שיש צורך לערב את חנה בהתלבטויות שלי.

מטפלת: ברור שהפרטיות של כל אדם חשובה. אך בפרטיות אין הכוונה שאסור להתבונן בדברים. אי בדיקה של דברים מתוך עיקרון מסוים כמוה כהליכה בעיניים עצומות או כשתילת פרחים בידיים קשורות לאחור. אתה נמצא כעת בשלב של הערכה מחדש. החלטת לבחון אם כדאי לך להיות כאן. אך ההחלטה אם כדאי לוותר על הכל או להישאר בבית היא רק השלב הראשון. מיד אחר כך מגיע השלב השני: להחליט אם אתם רוצים להיות יחד. החלטה זו אינה בשום אופן אוטומטית. היית אולי רוצה לבחור בשני הדברים: גם להשאיר את העוגה שלמה וגם לאכול אותה, אך כך כפי שאתה רואה אתה ממשיך להיות כלוא בתוך קונפליקטים.

דוד: (בכעס) אני לא בא לכאן (לטיפול) כדי לבדוק אם אני רוצה להיות כאן או לא. נשארתי משום שאני רוצה להיות כאן!

מטפלת: האם אתה מוכן לבחון שוב אם הצהרה חד-משמעית כזו הוא סימן לפחד ממקרה שתחליט שוב "לפרוש"?

דוד: (כועס) שקלתי כבר את היתרונות ואת החסרונות. גם אם אני מסכים אתך, החלטתי נחרצת. קראתי בעיתון על איזה מומחה שאמר שכל החלטה צריכה להתקבל מהראש, ושקודם כל אתה מוציא אותה לפועל לפני שאתה מרשה לרגשותיך להיכנס לתמונה. זה בדיוק מה שקרה. החלטתי באה מהראש. האם זה מובן כעת?

מטפל: תודה על בהירות תשובתך. זה יעזור לנו לשמור על פרספקטיבה נכונה. כעת ברור שבחרת להישאר בבית. אך זה לא אותו הדבר כמו לבחור בין הרומן לבין חנה. זה משהו ששניכם תצטרכו לגלות. כיצד לדעתך חנה מרגישה לגבי אותה דילמה? (לבחור בו או לא לבחור בו)

במהלך השבוע שלאחר מכן, כפי שקורה פעמים רבות בשלב מבלבל זה, החלו חנה ודוד להתווכח על השאלה 'מי באמת אחראי לרומן?' איש מהם לא היה מוכן ליטול אחריות מלאה על המשבר החמור שהתפתח.

על פי הגישה שלנו אנו נוהגות להנחות את הדיון לעבר הבנה מערכתית. אנו מדגישות כי אף על פי שמבוגרים חייבים ליטול אחריות על מעשיהם, יש טעם להבין כי במצב שבו היחסים הדוקים ודינמיים כמו בנישואין, אין לנתק מעשים מהקשרם. לכן עלינו לחקור מה התרחש במערכת היחסים שסיפק את הקרקע הפוריה להיווצרות הרומן. ברצוננו להדגיש כי אין כיוון טיפולי זה פוטר איש מקבלת אחריות אישית על התוצאות, אלא מסייע לראות את הדברים מפרספקטיבה רחבה יותר, כדי להימנע ממצבים דומים בעתיד.

הפרדת עניין הרומן משאלות כגון אשמה או חפות מאשמה מעודד את בני הזוג לתהליך של אינטרוספקציה המאפשר ביטוי כן יותר של רגשות ותשומת לב רבה יותר לפחדיו ולמניעיו של האחר.

במקרים רבים, בן הזוג ה"נבגד" מרגיש צורך להפוך ל"בלש" העוקב אחר תנועותיו של בן הזוג המעורב. התנהגות זו עלולה ליצור מבוכה ובושה אצל הנבגד, וכעס ודחיה אצל הבוגד. בטיפול, צורך זה, לפתח עירנות לגבי בן הזוג במקום לקחת שוב עמדה של "לא-לדעת", יוגדר מחדש כצורך בריא וטבעי. במקביל, יש לפתח דרכים טובות יותר לעירנות כלפי השני ולהחזרת תחושת האמון שנפגעה.

השלב השלישי: אמביוולנטיות לגבי מחויבות ליחסים

במהלך שלב זה, אשר עשוי להימשך מספר שבועות, סוגיה חוזרת ונשנית היא סוגית האמביוולנטיות לגבי הבחירה הסופית ביחסים – אם כי עדיין לא הבחירה בבן הזוג (רמה שלישית של מחויבות). גם אם הטיפול מתנהל כצפוי, קורה לעתים קרובות כי לאחר ראשית המשבר שני בני הזוג ובייחוד בן הזוג המעורב מתחילים לחוש תשישות ורצון לשוב לחיים רגילים. אין זאת אומרת ששלב זה הוא נטול חרדות, מאחר שנושא המחויבות לא יושב עדיין לאשורו. התשוקה החזקה ליציבות ולאיזון בכל מחיר, כמו גם הרצון לשמור ולחגוג את הגילוי המחודש של המשיכה ההדדית, מאיצים בשני בני הזוג (הסובלים עדיין מתחושות חרדה ודכאון) לנסות ולסיים בטרם זמן את הדיון בנושאים הקונפליקטואליים (ראה תגובתו של דוד בקטע הקודם). נטייה זו יוצרת בו-זמנית הגברה באמביוולנטיות וכן איתותים מזויפים ובלבול.

להילקח "כמובן מאיליו"

הקטע הבא מייצג מערכות נישואין ארוכות טווח רבות, שבהן ראו שני בני הזוג לפני המשבר את יחסיהם כתמידיים, ולא ייחסו מחשבה רבה לשאלה כיצד להבטיח שהם ימשיכו "לעבוד". למרות שהמשבר מנפץ תפיסה זו, לעתים קרובות בן הזוג המעורב ממשיך להתנהג כאילו נכונותו של בן הזוג השני להמתין ו"לקבל אותו/ה בחזרה" ברורה מאליה, כמעט כאילו הדחייה הסופית היא החלטה חד כיוונית. בנקודות זמן מסוימות בטיפול צריך המטפל להגביר את החרדה של בן הזוג המעורב שגם הוא עלול להידחות, כדי לאזן מחדש את הכוחות בין בני הזוג.

חנה: דוד החליט בעצמו (להישאר בבית) ופתאום הוא מודיע לי את זה.

דוד: (בכעס) אז מה? אני צריך לבוא אלייך בכל פעם שאני לא בטוח לגבי משהו? החלטתי להישאר בבית משום שהגעתי למסקנה שחוסר ההחלטיות שלי היה רע בשבילי. בזבזתי יותר מדיי זמן במחשבות על כך על חשבון העבודה והיחסים שלנו. אני לא יכול לחיות כשאני חצוי לשניים. אני לא יכול להתרכז בדברים החשובים ביותר. אז אמרתי לעצמי: מספיק! אנחנו חייבים לתת לזה צ'אנס. בכל רצוננו ובכל מאודנו.

מטפלת: (לדוד) זו החלטה שקבלת בצורה חד צדדית, והצגת אותה כעובדה מוגמרת בפני חנה. זה מזכיר לי דברים שדנו בהם מוקדם יותר, כלומר שאתה מציג את רעיונותיך או את החלטותיך רק לאחר שאתה בעצמך עטפת אותם יפה כמתנה, כאומר "קחי את זה". למעשה, זו הדרך שבה הפתעת את חנה ואמרת לה שהחלטת להתגרש ממנה, שהחלטת להתחיל חיים חדשים.

(לחנה) אבל את יודעת, חנה, זכותך לומר שאת רוצה לחשוב על זה, או אפילו שאת לא מעונינת בכך, ששני אנשים צריכים להחליט בנוגע לדבר כזה. את לא חושבת כך?

חנה: כן, אני בהחלט חושבת כך.

דוד: כן. למה לא?

מטפלת: (לדוד) זה יכול לעזור אם תאמר: 'חשבתי על כך, ואז הגעתי למסקנה, ואני רוצה לדעת מה את רוצה.'

דוד: אני פשוט רציתי לסיים את מצב אי הוודאות.

מטפלת: (לדוד) אני חושבת שחנה רוצה ששניכם תבדקו אם גם כאשר אתה מקבל החלטה לגבי עצמך יש לה עדיין זכות להביע ספקות, להבהיר לעצמה את הדברים, ולבדוק את רגשותיה. האם אתה מוכן להקשיב להם? חשוב לשניכם להתרגל להקשיב כאשר האחר "פורק נטל מעל לבו".

דוד: (נרגע) בסדר גמור.

מטפלת: (לדוד) מה הבנת שחנה רצתה לומר לך (בהתחלה)?

דוד: שהיא לא מאמינה שהחלטתי אמיתית ושאדבוק בה.

מטפלת: (לחנה) האם הוא הבין אותך נכון?

חנה: כן.

מטפל: (לדוד) מה אתה חושב, האם היא צודקת?

דוד: (לחנה) כן, אני מסכים עם זה. אני יודע שבלבלתי אותך היום. אני צריך לשמוח שתגובתך לא הייתה קיצונית יותר.

מטפלת: (לחנה) מה עוד רצית לומר?

חנה: שהכל הולך יותר מדיי מהר בשבילי ושאני עדיין לא מבינה הכל.

עודדנו את שני בני הזוג לזהות את רגשותיהם ואת הפרספקטיבות שלהם ולהודות בהם, כדי להתחיל לנער את דפוס ההתעלמות העקשני ששניהם התנהגו לפיו במשך שנים, ולאפשר להם לשתף פעולה מתוך התחשבות בהבדלים שביניהם.

 

חוסר התאמה בעניין המחויבות

כפי שראינו, מסרים סותרים לגבי מחויבות ולגבי בחירה, כשאין הלימה בין המילים הנאמרות לבין ההרגשה הפנימית, עלולים להיות מקור ללחץ רב. יש להקפיד על הבהרתם לפני שמתחיל הדיון בסוגיות הייחודיות של היחסים ובמיוחד בסוגיות הנוגעות ל"קרקע הבשלה" להיווצרות הרומן. מסרים מנוגדים יכולים לשמש גם אמצעי לבריחה מעימות רגשי, אצל זוגות רבים מסרים סותרים הנם דרך שכיחה להימנע מאינטימיות.

במפגש החמישי הגיעה חנה כועסת ומבולבלת לנוכח מסריו הסותרים של דוד.

חנה: בבוקר דוד אמר: 'טוב, אני סיימתי עם זה! אני בבית!' ואז בערב הלכנו להופעה, והוא אמר שהוא חשב על המצב, והבין כי הוא מופנם ואני מוחצנת ושאנשים מופנמים לא צריכים אחרים. אנשים מופנמים, הוא אמר, שואבים את כל הכוח שלהם מבפנים, ואילו אנשים מוחצנים שואבים את כל כוחם מהסביבה. ואז אמר: 'צריך לשים שלט ברבנות שאומר: אנחנו לא משיאים מופנמים עם מוחצנים'. זה היה באמת מעליב ואני נורא נפגעתי וכעסתי.

מטפלת: (לחנה) האם שמעת שהוא אומר ששניכם לא הייתם צריכים להינשא זה לזה?

חנה: הוא אמר: 'צריך לאסור על כך' ממש מדאורייתא (על פי ההלכה).

דוד: כל מה שהתכוונתי לומר זה שאנשים מופנמים גורמים למוחצנים להיות לא מאושרים.

מטפלת בסיטואציה אחרת זה היה אולי נשמע אחרת. אך בהקשר המסוים הזה יש לאמירה זו משמעות מיוחדת.

חנה: זה היה ערב קשה מאוד עבורי.

מטפלת: אז כשהוא אמר שאת מוחצנת, הבנת ממנו שהוא מעביר עליך ביקורת?

חנה: כן, כאילו שאין לי עולם משל עצמי. כאילו שכל עולמי נמצא בחוץ, בשעה שהוא לא זקוק לאיש!

מטפלת: אולי הוא יודע מעט מאוד על עולמך הפרטי. אולי הגיע הזמן שיידע יותר. מה הדבר שהכי פגע בך באמירה שלו?

חנה: אני מעריכה את דוד מאוד, אני לוקחת ברצינות את כל מה שהוא אומר. הוא תמיד חושב חמישה צעדים קדימה.

מטפלת: במלים אחרות, מה שהבנת מדבריו זה שלא נועדתם זה לזה, ושאתם צריכים להתכונן לקראת גירושין?

חנה: כן, וכמה שיותר מוקדם כך ייטב.

מטפלת: (לדוד) האם היית מודע להשפעת דבריך?

דוד: כעת יותר מקודם.

מטפלת: (לדוד) ממה ניסית להימנע כשאמרת את מה שאמרת? מה דחף אותך להגיד זאת?

דוד: רציתי להוריד אותה מהגב שלי, אבל לפעמים אני חושב על כך שוב. אמרת שאנחנו עושים הערכות מחודשות.

סוגיות המתעוררות אצל בן הזוג ה"נבגד"

מלכודת שכיחה היא להיות בטיפול עסוקים מדיי בקונפליקטים ובהתנהגות של הבוגד ובתוך כך להזניח את אלה של בן זוגו. בן הזוג ה"נבגד" נוטה להתמקד בפגיעה העצמית שלו על חשבון בדיקת האמביוולנטיות של עצמו וחלקו בבעיות ובפתרונות.

כשהמצב בין בני הזוג מתייצב ואיום הנטישה שוכך, יכולה חנה לחשוב על תהליך הבחירה האישי שלה, ולא רק להגיב באופן אוטומטי. גם היא צריכה לבחור בדוד כבן זוגה (או לא לבחור בו), ולהחליט אם היא מוכנה להשקיע את הנדרש בפיוס, בסליחה ובאהבת בעלה.

לאחר מכן, עליה ליטול תפקיד פעיל בבנייה מחודשת של היחסים ובשינוי הדפוסים שיצרו את הקרקע הבשלה לרומן.

רגשות כעס ופנטזיות לגבי נקמה אינן נעלמות בקלות. בשלב זה צריך המטפל לתעל את ביטויין כך שלא ינוצלו כמנגנון נוסף להימנעות מסוגיות קשות ברמה האישית וברמה הזוגית.

פנטזיות לגבי נקמה לעתים קרובות משמשות כפיצוי לחוסר האונים שה"נבגד" חווה מרגע גילוי הרומן, וניתן לנצל רגשות אלה בטיפול. על פי אחת השיטות שלנו אנו מבקשים מהמטופל הנקמני לשרטט רשימה מפורטת ויצירתית ביותר של רעיונות הקשורים לנקמה כדי להציג אותה בטיפול. לאחר מכן, ותוך פניה להומור ולדרמה, אנו עובדים על פירוקם או על תיעולם. במקרה שלנו, חנה התייחסה לגילוי שלה על ה"מיני-רומן" שהיה לה כסוג של נקמה.

פירוק פנטזיות פעילות של נקמה הוא צעד חשוב לקראת סיום השלב המשברי.

בדיקה אישית ובין-אישית

כאשר המסרים הופכים יותר בהירים והכעס (אם כי לא בהכרח החרדה) שוכך, נפתח פתח לבדיקה מעמיקה של דפוסים אישיים וזוגיים. הקדמת שלב זה טרם הבשלתו, נוטה לדלל את הטיפול, להאריך את שלב עיבוד המשבר.

במשך שמונה הפגישות דיברו דוד וחנה על הצורך שלהם להימנע מקונפליקטים, ועל רכישת כלים כדי להתגבר על השונות שביניהם ועל הקושי שלהם ליצור מובחנות (דיפרנציאציה) ביניהם. הקטע הבא חושף פרדוקס מעניין: הצורך של דוד ליתר מובחנות מייצר התנהגויות המונעות מובחנות.

מטפלת: (לדוד) האם אתה מעוניין להבין מדוע אתה כל כך רגיש כשלחנה יש דעה שונה משלך?

דוד: הסיבה הבסיסית היא בשל מי שאני. זה נתון ביחסים שבינינו. לא היו לי ממש הורים: אבא שלי עבד מבוקר עד לילה, וכשעזבתי את בית הוריי בגיל 17 כבר לא חזרתי יותר.

אולי ראיתי בחנה אמאכעת כשאני מבוגר, אני רוצה לעשות מה שאני רוצה, לפעול על פי רצוני.

מטפלת: כיצד הדעה השונה שלה מונעת ממך לעשות מה שאתה רוצה?

דוד: כי אז אני מרגיש שאני לא יכול לעשות כרצוני, או שאני צריך לשנות את דעתי כדי שהיא תקבל אותי.

מטפלת: לאור זה, קל יותר להבין את משמעות הרומן בעיניך או את החלק של 'אני רוצה משפחה חדשה'. אם חנה היא אמך, אתה חייב לעזוב את המשפחה כדי להקים משפחה משלך.

דוד: כן, לא חשבתי על זה כך.

מטפלת: אתם מכירים אחד את השני מגיל צעיר. שניכם הייתם הורים טובים לילדיכם ואחד לשני, והשאלה היא אם אתם יכולים להפוך גם לאוהבים אינטימיים. בייחוד כעת כשילדיכם הולכים לעזוב את הבית, יש לכם הזכות לכך.

מתקדמים - לקראת אתגרים חדשים

השלב הקודם מסתיים כאשר היחסים הופכים להיות נעימים יותר וטומנים בחובם הבטחה לאינטימיות מחודשת. ככל שמידת הכנות לגבי המחויבות גבוהה יותר, כך יהיו ביטויי הרגשות עזים יותר, גם אם המחויבות מכוונת עדיין כלפי הנישואין ולא כלפי בן הזוג. בפגישה התשיעית עם חנה ודוד ניכר היה כי התרחש שינוי. דוד הביט בחנה מתוך אהבה. הוא החמיא לה, וסיפר שהוא מרגיש נוח יותר בבית ובמחיצתה. נראה היה שחנה שמחה מאוד על שינויים אלה, ושני בני הזוג נראו פתוחים יותר וגילו חיבה רבה יותר אחד כלפי השני, גם בשל משחקי האהבה ההרפתקניים ביניהם.

דוד: יחסי האהבה בינינו מתקדמים מהר מאוד ובכיוון הנכון. לא משום שהתחלנו מעמדה של "מינוס", אלא משום שאובייקטיביתשנינו נהנים מזה.

מטפלת: נהדר! מה יכול לעצור את הלב הפתוח והאהבה שלה?

דוד: אם אני לא משתף פעולה, או אם אני לא מבהיר את עצמי לגמרי, היא מרגישה שאני לא ממש אתה. האמת היא שאני לא ממש כאן במובן שאני לא מוכן עדיין לדין וחשבון הסופי. מה שאני מנסה לעשות זה לתת לעובדות לעשות את שלהן.

מטפלת: מאוד חשוב מה אתה תעשה.

(לחנה) מה הוא עושה כעת שחשוב?

חנה: לגבי בניית אמון? הוא אומר לי שהוא לא נפגש או מדבר "איתה".

מטפלת: ובכן, אני מבינה שהוא מנסה להיות כן, אך שהוא אינו מרגיש מחויב לגמרי. האם את, חנה, מרגישה שאת יודעת יותר על מה שקורה בעולמו?

חנה: אני לא יודעת אם אני מכירה את כל עולמו, אבל אני יודעת עליו יותר כעת.

דוד: פה ושם אני מנדב מידע כלשהו.

חנה: עולמו עדיין סגור מדיי. הוא אומר לי שהוא עדיין מתקשה לדבר על מה שהוא מרגיש וחושב. הוא לא ממש נותן לי להיכנס. שאלתי אותו: 'מה יש בי שמונע ממך לשתף אותי בדברים אלה?' והוא ענה: 'הקרבה שבינינו. אני לא רוצה לפגוע בך. אני יכול לעשות את זה יותר טוב בטיפול.'

הביטחון שמקנה הטיפול חשוב עד שבני הזוג יפתחו יכולת להתמודד עם החרדה שנגרמת על ידי הגילוי-העצמי ביניהם. בשלב מאוחר יותר אנו מעודדים אותם ליטול סיכונים רבים יותר בבדיקות ההדדיות שלהם גם בבית. שלב זה בא לסיום לאחר קבלת ההחלטה וההתחייבות מצד שני בני הזוג לרדת מרכבת השדים של האמביוולנטיות ולעבוד ביחד על סוגיות חשובות ביחסים.

מטפלת: האם אתם מסכימים שכעת חשוב לעבוד על היחסים ביניכם כדי לפתח דרכים טובות יותר לחלוק דברים, כדי שלא תהיו עוד חידה אחד בעיניי השני? אך גם ההיפך, כדי שלא תחשבו שאתם יודעים הכל אחד לגבי השני ולכן להתייחס אליו כאל מובן מאליו? זה נוגע לסוגיות רבות בחייכם, שאחת החשובות שבהן היא מין ואינטימיות.

חנה ודוד: כן, הגיע הזמן.

השלב הרביעי: בדיקת "האינוונטר" האישי והבין אישי

כאשר עוצמת האמביוולנטיות, הכעס ותסמיני חרדה אחרים שוככים דיים, מוכן הזוג לעבור לשלב חדש. בתהליך זה, בן הזוג ה"לא מעורב" חייב לוותר על המעמד שלו כקרבן ולהמירו בקבלת אחריות משותפת לכל מה שמתרחש במערכת היחסים. זו הפעם הראשונה מאז ראשית המשבר שבני הזוג מסוגלים לקבל אחד את השני כמו שהם, לראות את האדם שמאחורי דמות בת/בן-הזוג ולפתח ציפיות מציאותיות.

זהו גם הרגע להתכונן לערוך רשימה של האיכויות הקיימות או שאינן קיימות ביחסים, כדי להתכונן לרמת המחויבות האחרונה - האחד כלפי האחר. בתהליך זה, מקבלים בני הזוג מספר "מפתחות" המאפשרים להם להשתחרר מכבלי המיתוסים הלא מציאותיים כמו זה של ה"משפחה האידיאלית", כדי שיוכלו לנהל חיים אותנטיים יותר. מרבית העבודה הטיפולית סובבת סביב סוגיות ביחסים, כמו תחומים שהם בבחינת טאבו, משא ומתן לגבי כללים והעדפות, רכישת ידע עמוק יותר אחד לגבי השני ומיקוד מחודש בהווה ובעתיד במקום בעבר.

במהלך הפגישות השמינית והתשיעי הוכיחו חנה ודוד כי הם מוכנים לצעד הראשון לקראת עריכת "אינוונטר" מרכיבי היחסים שביניהם. חנה הייתה זו שדחפה לדבר על "הדברים הרעים". בהתחשב בכך שהם היו זוג שהאמינו במיתוס של "הזוג האידיאלי", זו הייתה התקדמות:

מטפלת: כאשר מישהו מחליט להתחייב, השאלה היא כלפי מה? וכיצד לפתח את היחסים מכאן ואילך. ובכן, מהן הנקודות החזקות והחלשות ביחסים שביניכם?

דוד: (מנסה להתעלם מהאתגר ומאחריות על אמירות ברורות) אנחנו כאן, ובצורה אינטואיטיבית אנו מדברים בינינו על דברים מהעבר שידענו שהיו מוטעים.

מטפלת: אתם יכולים להתחיל על ידי ציון הדברים הטובים ביחסים שביניכם, כמו גם כל הדברים שהייתם רוצים לשנות, אך אתם מרגישים כל פעם שקשה לדבר עליהם.

(לדוד) אולי תתחיל?

חנה: (מודאגת מביטה בדוד) התחל עם הדברים הרעים.

מטפלת: (מחייך) לא בהכרח הרעים, אלא הדברים שחייבים לדון בהם. אני רואה שאתה מפחד לומר דברים שעלולים לפגוע בה.

דוד: ראשית לכל, אני רוצה לשפר את הדרך שבה אנו מדברים אחד לשני. אני שונא שצועקים עלי או שמטיפים לי.

מטפלת: הדבר הראשון, הטון וההטפה, האם זה קשור להרגשה של חוסר הערכה (סוגיה שעלתה מפגש אחד קודם לכן)?

דוד: כן זה כמו שמישהו מכה אותי על הראש, למרות שבסוף הדברים מסתדרים כפי שאני רוצה. יתכן שבשל האופן שבו הדברים קורים, אני לא מודע לכך ש

חנה: דוד תמיד מעמיד בפניי החלטות חד כיווניות.

מטפלת: ומה את עושה?

חנה: אני מרגישה שהוא כופה את החלטתו עלי ושאין כל דרך שבה אני יכולה לבטא את רצונותיי או את הפרספקטיבה שלי, גם בנושאים משפחתיים יום יומיים כמו קניית רהיטים. בשבוע שעבר הוא קנה ספה, וכשהוא הביא אותה הביתה הייתי צריכה לקבל אותה ולהיות מרוצה ממנה.

דוד: טוב, זה משום שלוקח לה שנים להחליט, וגם משום שהיא תמיד מתנגדת לדעתי.

מטפלת: ובכן, מה ששניכם אומרים זה שמיומנויות המשא ומתן וקבלת ההחלטות שלכם דורשות שינוי.

חקר תחומי "טאבו"

שלב הטיפול הבא כולל את הצורך לחקור תחומים שאסור לדבר עליהם, תחומים שבשל היותם נסתרים, לא ניתן לזהותם ביעילות ומכאן גם לא ניתן לפתרם.

עבור חנה ודוד, אחד מתחומי ה"טאבו" העקריים נגע ליחסי המין שלהם, תחום שבמשך שנים רבות היה מקור לאי שביעות רצון עבור שניהם. דוד אמר שהתקשה להיות נאמן באופן מיני לחנה כשראה שיחסי המין שלהם לא השתפרו. למרות זאת, הם לא דיברו מעולם באופן גלוי על כך, ובוודאי שלא ירדו לפרטים, כך שמרבית תשוקותיו המיניות והפנטזיות שלו לא היו ידועות לה ואף הוא לא ידע את שלה. כמו כן גילינו שדוד סבל מקשיים מיניים בעברו הרחוק. בני הזוג היו תמימי דעים כשאמרו שיחסי המין שלהם השתפרו מאוד בחודשיים האחרונים. הם חגגו את הגילוי המחודש של אינטימיות על ידי כך ששינו את חדר השינה שלהם והפכו אותו מ"חדר בלגן" ל"קן אוהבים", על ידי קניית שטיח ורהיטים חדשים, ושימוש בבשמים ובשמנים שונים לעיסוי. למרות כל זאת, טענה חנה שאיננה מרגישה שדוד ממש נוכח כשהוא אתה:

מטפלת: מה עשוי להפריע לתשוקתך כלפי חנה?

דוד: רגשות של שנאה או כעס, או אם הסקס הופך משעמם.

מטפלת: האם חשבת על האפשרות שגם אתה עשוי להיות פחות מושך בעיניה?

דוד: לא, חשבתי רק על האפשרות שהיא תהפוך להיות פחות מושכת בעיניי.

מטפלת: לאחרונה אנחנו מתחילים להכיר את החושניות שלה והנשיות שלה.

דוד: כן, זה נכון. גילינו את זה לאחרונה.

חנה: אני חושבת שאם אתה לא משתחרר לחלוטין מבחינה רגשית מהיחסים האחרים שהיו לך כדי להיות בשלמות אתי, ההתלהבות החדשה תיעלם.

מטפלת: מי בדרך כלל יוזם את יחסי המין?

דוד: עד עכשיו, אני הייתי היוזם, וגם הייתי זה שנדחה (והוא מחקה בידו תנועת ביטול אופיינית שלה, ואז בקול פגוע:) לעולם לא אשכח תנועות יד אלה.

מטפלת: (לחנה) מתי במהלך "משחקי האהבה" שלכם את מתחילה להרגיש אי נוחות?

חנה: (מתייחסת לעבר ולהווה) לא הרגשתי את תשוקתו לאחרונה. המגע שלו אינו משכנע, הוא לא מלטף אותי ומשהו אינו בסדר עם המשחק המקדים.

מטפלת: ואת רוצה שיהיה חם ונלהב יותר? (לדוד) אני חושבת שחנה חשה את גופך, אבל אינה חשה אותך.

דוד: בעיה זו קשורה לעומק רגשותיי ולאהבתי והיא צודקת. זה לא תמיד כל כך חזק בהווה. אני לא מאוד מרוכז, אבל זה לא נכון שהראש שלי נמצא במקום אחר.

מטפלת האם אתה חושש לפעמים שהגוף שלך לא יגיב מבחינה מינית כפי שהיית רוצה?

דוד: היו לי קשיים וחששות לגבי זקפה לפני עשרים שנה. חשבתי שאני אימפוטנט, אז "בדקתי את זה" (הוא וחנה מחייכים).

מטפלת: אז חלק מהבדיקה היה לבדוק את עצמך עם נשים אחרות?

דוד: כן, לבדוק אם "הוא" מספיק גדול, אם אני יכול לספק נשים. לא באתי לחנה עם הרעיונות והפנטזיות שלי על איך לגוון את חיי המין שלנו.

חנה: אני המומה. לא ידעתי על כל הרעיונות הללו, אבל פעמים רבות במהלך השנים האחרונות הסכמתי לדברים שלא אהבתי ואפילו שהתנגדתי להם, רק כדי לספק אותו.

מטפלת: אז חנה שיתפה פעולה בסקס, אבל הרגישה רע לגבי זה וכעסה על כך.

חנה: כן, ומנקודה זו היה הסקס שלנו כמו "מצוות אנשים מלומדה", כמו רובוטים, ואני הייתי קפואה לחלוטין, ורציתי עוד יותר להימנע מיחסי מין. אבל אני זועמת כשאני חושבת על זה שמעולם לא דיברנו על כך.

דוד: אני לא הבנתי את זה כך. חשבתי רק שהיא דחתה אותי. בקושי קיימנו יחסי מין בשש השנים האחרונות. כן ככה היו החיים שלנו.

חנה: הוא מעולם לא בא ואמר לי: 'תראי חנה, אני לא מרוצה מהחיים האלה, משהו השתבש, בואי נחשוב על כך וננסה לשפר את המצב'.

מטפלת: וגם את לא עשית את זה!

חנה: מעולם לא חשבתי שזה עלול להוביל לרומן!

דוד: כן, היא צודקת. מצאתי את התשובות במקומות אחרים. חשבתי שאי אפשר יהיה לשנות את המצב.

מטפלת: מעניין יהיה לגלות מה גרם לכל אחד מכם לקחת את הדברים כנתון שאינו בר שינוי; את, חנה, עם 'זה לא יכול להוביל לרומן' ואתה דוד עם החשיבה הברורה שאין אפשרות לשנות את הדברים.

תובנות אלה היו קשות לחנה, אך היא גם חשה הקלה בשל כך שלא כל האחריות והאשמה – בשל אי היותה מושכת או בשל דחייתה את דוד – מוטלות עליה. הדיון בסוגיות כואבות ואינטימיות היה התנסות חשובה ביותר, אשר הניח את היסודות לדיונים לגבי דפוסים חדשים של התנהגות מינית, כולל טיפוח חיזור מחודש, הגברת משחקי אהבה ורומנטיקה.

הבנת משמעות הרומן

הבנת המשמעות והפשר של הרומן, בחיי הבוגד ולגבי יחסי הנישואין, מהווה מרכיב חשוב בתהליך השיקום. בטיפול זוגי במשברי בגידה 'טריים' אנו מעדיפות לא לדון בשאלה זו בשלב מוקדם מידי של הטיפול. לעיתים קרובות בן הזוג שבגד עדיין מעורב מידי ברומן ורוצה לשמור על מיסתורין ואידאליזציה. לרוב, סמוך לחשיפת הרומן, גם כאשר הבוגד רוצה להישאר בנישואים, קיימים עדיין רגשות חזקים והמאהבת נתפסת כמחזיקה ב"מפתח הקסמים" לאושרו. כדי לבחון את המשמעות האמיתית של הרומן עבור הבוגד ועבור יחסי הנישואים יש צורך במרחק רגשי מספק.

מרגע שנרגע הרומן ובני הזוג החלו לנטוש דפוסי התנהגות וחשיבה ישנים וליצור יחד התנסויות אינטימיות משביעות רצון, מוכן בן הזוג המעורב להתבונן ולחקור את משמעות הרומן עבורו. טוב להתחיל תהליך זה בפגישה אישית, כדי לברר דברים באופן לא מאיים, ואז לחלוק את הדברים במפגש משותף. לדעת אמילי בראון (Brown, 1991), וכפי שאנו למדנו מנסיוננו הקליני, עשויות להיות לרומן עצמו השפעות מועילות המאירות חלקים של האישיות אשר לא באו לידי ביטוי בנישואין. לפיכך, טוב שבן הזוג המעורב ילמד להבין ולהפנים את גילוייו לגבי העצמי שלו ולגבי יחסיו הבין-אישיים, כמו גם לזהות את מיומנויותיו החדשות, כך שיוכל לשלבן ביחסי הנישואין וגם ביחסים אחרים. פגישה אישית עם בן הזוג "הלא מעורב" עוזרת לדון במשמעות האישית של הרומן גם מבחינתו.

הפגישות האישיות מאפשרות גם מבט מקדים על נושאים רב דוריים. נושאים אלה יכולים לבוא לידי ביטוי בכל שלב משלבי הטיפול. בהתאם למידת הרלוונטיות המיידית שיש להם למשבר אנו בוחרים להבהירם או לדחות אותם לשלב מאוחר יותר בטיפול, לאחר שהמשבר מסתיים. כדי להשיג תמונה רב ממדית של הגורמים הנוגעים למשבר ואשר הובילו אליו, על המטפל להבין את דפוסי ההתמודדות של המטופלים סביב סוגיות של: אמת, סודות, חוסר נאמנות, קונפליקטים ונטישה במשפחות המוצא. כמו כן עליו להכיר את דפוסי המובחנות והשייכות, מבני הכוח, הגדרות תפקיד, היבטים כמו קרבה וריחוק וכיו"ב (Moultrap 1990, p. 29).

בפגישה אישית עם דוד, כחדשיים וחצי לאחר גילוי הרומן, הוא רגוע יותר ומוכן לדבר על כך בפתיחות, יותר מאשר בפגישות הקודמות.

פגישה אישית עם דוד

דוד פתח את הפגישה וסיפר כי הלסת שלו כואבת כיון שהוא חושק את שיניו כדי שאנשים לא יבחינו במתח הפנימי הרב שבו הוא שרוי. הוא מביע היסוס אם לחשוף בפני המטפלת את יחסיו עם מאהבתו, ואומר: "הפסקתי את זה בלי להקדיש לכך מחשבה רבה. אם הייתי מתחיל לחשוב על זה לא הייתי מפסיק. אז פשוט הפסקתי".

מטפלת: הבעיה היא שאם לא תנסה להבין מה הייתה משמעות הרומן עבורך, תמיד תישאר עם רגש של 'פנטום' (מקסם שוא, תעתועים), ועם התחושה שהפסדת אוצר. האם אתה רוצה להבין מה קרה?

דוד: היא הייתה צעירה. שני כוחות פעלו יחד בסיפור הזה: ברקע היו העננים שהיו תלויים מעל יחסיי עם אשתי. איתה (עם המאהבת) הרגשתי התלהבות וחושניות, ובייחוד חידוש ורעננות. חשתי שוב צעיר אך לא הלכתי עם זה עד הסוף ולא ניצלתי את כל הפוטנציאל. הבנתי שאיני יכול להקדיש את עצמי לעולם אחד בעוד העולם השני (של הנישואין) עדיין קיים.

מטפלת: מה היה מקור ההתלהבות העיקרי עבורך?

דוד: כל העניין לעשות הכל יחד הרעיון של לבנות איתה משפחה. כל כך נסחפתי עם הרעיון הזה עד שאפילו חשבתי על עוד תינוק. הזנו אחד את השני מבחינה תרבותית, כשהיינו מדברים על ספרים היו לה איכויות כמו שמחת חיים, ספונטניות, כנות ונאמנות, דברים שאדם רוצה שיהיו לו בחיים.

מטפלת כן, אתה צודק. איך אתה הזנת אותה?

דוד: אני יכול לצטט את חנה שאומרת תמיד שאני חשוב לה מאוד, שכיף לחיות אתי ושאני אדם שאפשר לסמוך עליו.

מטפלת: האם היה משהו ביחסים האחרים שנראה לך שקשה להעביר ליחסיך עם אשתך?

דוד: לא, משום שמאז המשבר יצרנו חיים חדשים כמו שרציתי. יש בינינו קשר של אהבה וקרבה שלא היה בעבר.

מטפלת: האם זה אומר שהתחלת להעניק לחנה דברים שהענקת במערכת היחסים האחרת?

דוד: כן, אני מעניק תשומת לב ואהבה זה לא בדיוק אהבה אני לא יודע מהי אהבה. אני יודע שיש לי חיבה עמוקה כלפי חנה.

מטפלת: האם אתה יכול לתאר זאת? לתת לזה שם?

דוד: היא חלק בלתי נפרד מחיי יהיה לי קשה בלעדיה. היא חשובה לי וחשוב לי מאוד מה שהיא חושבת ואומרת עליי, וכיצד היא מעריכה אותי. הסקס בינינו כעת טוב, למרות שחסר בו להט מסוים. יחד עם זאת, כשאני חושב על זה, אני מבין שזו ההחלטה שקיבלתי (לבחור בחנה) ואני מרגיש בנוח אתה.

מטפלת: אל תמהר לסגור את הדלת יתכן שאתה וחנה לא סיימתם לבנות את התשוקה אחד כלפי השני, וזה עוד יבוא. מוטב שתשאיר את הדלת פתוחה.

האם ישנו דבר נוסף שאתה מרגיש שתצטרך לוותר עליו בכך שאתה בוחר בחנה להיות בת זוגך?

דוד: (חושב) לא, הצד החיובי הולך ומשתפר.

פגישה אישית עם חנה

בפגישה זו חקרנו (בין היתר) את הסיבות העמוקות לכך, שחנה לא הייתה ערנית ולא העניקה תשומת לב מספקת במהלך השנים לאמירותיו של דוד לגבי חוסר נוחות ומתח שחש, ולכך שאמצה את עמדת "לא לדעת" ביחס לרומן. הסיבות התבהרו כשחקרנו את משפחתה. אביה של חנה נפטר כשהייתה אישה צעירה. אמה הייתה ניצולת שואה אשר שהתה בנערותה במחנה הריכוז באושוויץ, שם עבדה עבודות פרך וסבלה טראומות רבות. כבר בהיותה נערה צעירה שמעה חנה מאמה סיפורים מפורטים על זוועות מחנה הריכוז. היא נהגה להתחנן בפני אמה שתפסיק, אך לשווא. בסופו של דבר "לימדה" עצמה חנה "לא להקשיב", להעמיד פנים שלא היו דברים מעולם ולהימנע מסיטואציות של קרבה עם אמה. היא חשה שזה עזר לה לגדול בצורה בריאה יותר, שלא כמו אחותה, שהייתה מקשיבה לאמה במשך שעות והפכה מאוד צמודה אליה. בפגישה החלה חנה לקשר בין דפוס הסתגלות זה שפיתחה בילדותה כלפי אמה, לבין חוסר הפתיחות כלפי כאבו של בעלה ומצוקתו, וכן החלה לראות את הקשר בין דפוס התנהגות זה לבין העמדה של "רחוק מהעין רחוק מהלב" שאמצה ביחס לדוד ולרומן. כמו כן, החלה חנה להבין כי ייחסה לדוד את היציבות והחוזק של אביה שנפטר, ולכן התייחסה אליו כאל מובן מאליו.

השלב החמישי – סיום המשבר

שלב זה סוגר את תקופת המשבר בהחלטה של שני בני הזוג, כל אחד בנפרד ושניהם יחד, לבחור זה את זה. בחירה זו מושתתת על בסיס מודעות אישית וידע מחודש ואינטימי יותר אחד על השני. בשלב זה מופיעים ביטויים כנים של פיוס ואף של אהבה, אם כי רגעים של חוסר יציבות עדיין קיימים לנוכח הצצות פתאומיות אל העבר הגורמות לפרצי זעם או לתגובות חרדה ודיכאון. במהלך שלב זה יתכן גם כי יתעוררו שוב אצל בן הזוג המעורב (לשעבר) דאגות וקשיים אישיים אשר הרומן עזר לו להתעלם מהן או לדחות אותן (Pittman, 1987, 1995). קשיים אלו יכולים להיות נוגעים לסוגיות "אמצע החיים", למשברי קריירה אישית או טרדה כלשהי עקב בעיה בריאותית או משפחתית.

תופעה טבעית בקרב בני זוג במהלך שלב זה היא לגלות מחדש עניין במשפחתם ובילדיהם. במשפחות שבהן שימשו הילדים חלק ממנגנון ההימנעות מקשר אישי והכחשת בעיות הנישואין, צריך המטפל להבטיח כי בני הזוג לא יחזרו לדפוס התנהגות זה, אך יחד עם זאת לעודד ולטפח את התחדשות היחסים המשפחתיים.

בשלב זה חייב המטפל לבדוק גם אם ישנם היבטים לא גלויים הנוגעים לרומן שיש לדון בהם. ולזהות קשרים והתנהגויות העומדות כאבן נגף בפני אינטימיות והמשך התפתחות היחסים. הדחף להימנע או לחסום תגובות מצד שני בני הזוג עלול עתה להחריף, בשל העובדה שנפתחו נושאים אינטימיים ומורכבים שלא הועלו קודם לכן, ואשר דורשים כעת סובלנות ופתיחות רגשית רבה מצדו של בן הזוג המאזין. ברגע שישנה הכרה בקשיים האמיתיים של הנישואין ושל היחיד, עלול בן הזוג המעורב להימלט לעולם הפנטזיות של אושרו מן העבר, כפי שבא לידי ביטוי בדיאלוג הבא עם דוד.

דוד: אני יודע שמערכת היחסים שהייתה לי "איתה" אינה דומה לזו של זוג רגיל. לא היו לי מחויבויות כלפיה, כספיות או אחרות, לא שיעורי בית עם הילדים אבל אני חייב להודות שלפעמים אני חושב שהייתי יכול למצוא דרך לשמור אתה על קשר. אני יודע שאני צריך לנטוש רעיון זה, המחליש את החלטתי ואת מטרתי האמיתית – להישאר עם חנה.

מטפלת: נכון ככל שאתה ממשיך לטפח אשליה זו, כך היא תסבך אותך ותעכב את התפתחות יחסיך עם חנה.

(בנקודה זו מחליט המטפל שיש לקדם התנסויות של קרבה ושל אינטימיות) אלו התנסויות של קרבה ושל אינטימיות חוויתם במהלך השבועות האחרונים?

חנה: בילינו לילה במלון בעיר שבה הכרנו לראשונה. עמדנו אחד ליד השני מול החלון והבטנו החוצה ובאותו הרגע באמת הרגשנו מאוד קרובים.

דוד: כן, וגם ביקרנו במקומות מסוימים שבהם חיינו והתאהבנו כשהיינו סטודנטים בני 25. עמדנו מתחת לבית שבו גרנו באותם הימים וקראתי לה בשם החיבה שבו קראתי לה אז.

מחילה הדדית

בדרך כלל לקראת סוף השלב המשברי אנו יוזמים תהליך המסמל את סיום שלב המשבר והתחלה חדשה. לעתים קרובות מתפתחת בתהליך זה סיטואציה ספונטנית שבה בני הזוג מבקשים סליחה בשל ההתנהגויות שגרמו למשבר וסולחים זה לזה. תהליך זה מתפתח מתוך מערכת היחסים שפיתח המטפל עם בני הזוג.

כדי להמחיש תהליך זה נתאר חלק מ"טקס" הפיוס בין חנה לדוד שהתרחש במהלך הפגישה השש עשרה. לפני הפגישה ביקשנו מבני הזוג שיביאו חפץ מסוים המסמל בעיניהם את סיום המשבר ופתיחת דף חדש. הם הביאו טבעת שבחרו יחד, וחנה הביאה גם כוס (מטקס החתונה).

מטפלת: התבוננו בבקשה בטבעת וחשבו על הערכים שיאפיינו את יחסיכם העתידיים.

חנה: זה גורם לי לחשוב על שלמות מעגל החיים התמקדות במה שחשוב, חמימות יושר ותמיכה - מרכיבים שהייתי רוצה לראות בחיי.

מטפלת: דוד, האם תוכל לומר משהו בדרך שלך?

דוד: אני רואה בטבעת סמל לנאמנות מחודשת משהו שיקשר בינינו וישמור עלינו (דוד עונד בעדינות את הטבעת על אצבעה של חנה).

מטפלת: (לחנה) מה לגבי הכוס?

חנה: אני רוצה לשבור את הכוס כסימן לכך שכל הדברים הרעים מאחורינו.

מטפלת: (מגישה לחנה את הכוס עטופה במפית) בבקשה.

חנה: (לוקחת את הכוס ומחזירה אותה חזרה) אין לי צורך בכך עוד. הכוס נשברה לפני מספר דקות כאשר דוד לקח את ידי וענד את הטבעת על אצבעי.

דוד: (לחנה) אני מרגיש שאני צריך לבקש את סליחתך. אני מבקש ממך לסלוח לי על הכאב שגרמתי לך, ואני מקווה שהטבעת תסמל את עתידנו ואת ההתחלה החדשה.

חנה: אני עדיין מפחדת פה ושם אך אני מקבלת בבית חיזוקים מאוד משמעותיים. גם אני רוצה לבקש סליחה על הרומן שהיה לי, ועל כך שבמשך כל כך הרבה זמן סירבתי לשים לב למה שהתרחש בלבך, בתוכך

(עוברות מספר דקות של שקט)

מטפלת: בבקשה עצמו את עיניכם (עוצמים עיניים). דמיינו את עצמכם עומדים מתחת חופת נישואין לבנה הפרוסה מתחת לכיפת השמים, מוקפים עצים ופרחים אמרו לעצמכם כל מה שתרצו כשאתם עומדים מתחת לחופה זו דמיינו לעצמכם שאתם אומרים זאת בקול רם, וכן שלפניכם, בין האורחים, נמצאים הילדים, והנכדים שעתידים להיות לכם והוריכם וחבריכם ושכניכם וכולם מקשיבים לכם (ממתינה מספר רגעים) כעת דמיינו את עצמכם צועדים לאט אל מחוץ לחופה למקום שבו אתם יכולים להיות לגמרי לבדכם למשך זמן מה.

(לדוד דמעות בעיניו, וחנה פורצת בבכי גדול ומשחרר. דוד מחבק אותה והם נרגעים בהדרגה)

מטפלת: אני חושבת שהגעתם להחלטה חכמה וטובה ואני מודה לכם על שאפשרתם לי לקחת חלק בתהליך השינוי שלכם ובמעמד זה.

בסיום שלב זה, הרומן משחק תפקיד חשוב פחות בטיפול ואינו מעורר עוד תגובות חזקות. למעשה, החל תהליך שינוי שהניח יסודות להמשך הטיפול הזוגי. בהדרגה מתחילים בני הזוג – המצוידים כעת במיומנויות וביכולות טובות יותר – לזהות את דפוסי ההתנהגות שהכינו את הקרקע להיווצרות הרומן ולהימנע מהם. חנה ודוד דיווחו שגילו את עצמם ביחד ולחוד, ושהם יוצרים "רומן" חדש – הפעם במסגרת נישואיהם.

דוד חלק איתנו את רגשות השחרור שחש, גם בבית וגם בחוץ: "כל עוד הרומן היה קיים פחדתי לדבר עם הילדים, פחדתי שישאלו אותי עם מי דיברתי בטלפון. הרגשתי שאני בורח מהם ושראשי נמצא במקום אחר סיוט אחר שהיה פוקד אותי בלילות היה ש"היא" תתקשר בדיוק כשאני עם חנה. במשרד הרגשתי כבן ערובה של עמיתיי, שמרביתם ידעו על הרומן. פחדתי כל הזמן שמישהו יספר לאשתי ושזה יהיה נורא. כעת אני מרגיש אדם חופשי. אני שוב אהוד ומסוגל להפעיל סמכות במשרד".

זוגות רבים מקבלים בברכה גילויים אלה על עצמם, אם כי הם חוששים שהחלטתם החדשה לא תעמוד במבחן הזמן.

שלב טיפולי זה מסתיים בהגדרת השינויים שעדיין צריכים להתרחש והכיוון העתידי של הטיפול. מנקודה זו ואילך ניתן להגדיר את הטיפול כטיפול זוגי רגיל סביב נושאים בסיסיים יותר הקשורים לצורכי הזוג ולציפיותיו בשלב זה של חייו.

אחרית דבר

לאחר כשנה מתום הטיפול אמר דוד:

"כשהתאהבתי בה (במאהבת שלו) נפקחו עיניי. כאילו אכלתי את התפוח מעץ הדעת בגן עדן. העולם נעשה ברור יותר, היו לי התנסויות פיזיות שמעולם לא ידעתי שהן אפשריות, חשתי תחושות מחשמלות. יכולתי לעשות ולהרגיש דברים שלא ידעתי שקיימים בי. מאוחר יותר הבנתי שהם בתוכי גם ללא האישה הזו".

דוד שיתף את חנה בחוויית האכילה מן "הפרי האסור" וחנה "איבדה את תמימותה", כאילו גורשה מגן עדן בשל נאמנותה העיוורת ואמונתה בכך, שאם רק תמשיך למלא את חובותיה הכל יסתדר. מצאנו את הדימוי על "פרי עץ הדעת טוב ורע" שנאסר על אדם וחווה לאכול ממנו, (בראשית פרק ב' מפסוק ט"ו), דימוי רלבנטי ומעניין, והמשכנו להשתמש בו כמטפורה בטיפולים זוגיים אחרים. רק לאחר שאכלו מן הפרי האסור ידעו אדם וחווה כי ערומים הם, ואז ידעו זה את זו ("והאדם ידע את חוה אשתו" – בראשית פרק ד' פסוק א') ויצרו את המשפחה הראשונה.

במאמר זה תיארנו כיצד ליווינו את בני הזוג בתקופה שבה התפכחו ופקחו עיניים. הרומן במונחי הנישואין נחווה בד"כ כהפרת הסכם, הסכם הכולל נאמנות מינית, אמונה שאף אחד מבני הזוג לא יפגע באחר וששני בני הזוג יהיו פתוחים וגלויים זה עם זה. כל עוד נמשך הרומן, סובל בן הזוג שאינו מעורב והיחסים הזוגיים ניזוקים. כשהרומן מתגלה המטפל חייב להפוך את תהליך ההתפכחות למשמעותי עבור שני בני הזוג ביוצרם הסכם חדש.

כפי שאדם האשים את חווה וחווה האשימה את הנחש בסיפור המקראי, רצו שני בני הזוג לנער מעל עצמם אחריות ולפרוק אשמה במקום אחר. בן הזוג הנבגד עלול להאשים את בן הזוג הבוגד או את המאהב/ת, ובן הזוג המעורב מאשים לעתים קרובות את בן הזוג הנבגד על שיצר מצב שהוביל לרומן. על המטפל לעזור לכל אחד מבני הזוג לקחת אחריות על מעשיהם ועל תוצאותיהם. מהלך זה יוביל לדילמות קשות, שאחת מהן נוגעת לשאלה "לדעת או לא לדעת". מצד אחד, שני בני הזוג היו רוצים לחזור לזמנים של הנאיביות ושקרים. מצד שני, הם טעמו כבר מפרי "עץ הדעת" ולכן שערי התמימות של גן עדן סגורים בפניהם ולא מאפשרים דרך חזרה. הכרה זו מובילה לחרדה המאפיינת את שלב המשבר השני. שני בני הזוג לומדים בדרך הקשה שאין להם כל ברירה אלא לפקוח את עיניהם, "לראות" ו"לדעת". עליהם להתמודד מול דפוסי התנהגותם האישיים והזוגיים, שבעטיים הוכשרה הקרקע למשבר. הם יגלו כי במובנים רבים הם זרים זה לזה, וכי התייחסו אחד לשני ושניהם כלפי מערכת היחסים כאל מובנים מאליהם (השלב השלישי). הם יגלו חרדה לנוכח הקשיים הצפויים להם, ונוכח חיים הדורשים מודעות, כאב ומאמץ. בעזרת המטפל הם יוכלו להרים ראש, להביט קדימה בסקרנות ולראות את ההיבטים החיוביים שיתפתחו. בני הזוג יודרכו לנהל "רשימת איכויות" אישית וזוגית, לבחון את אכזבות ומצוקות העבר וההווה כמו גם את האיכויות והכוחות החדשים של יחסיהם. הם יערכו משא ומתן על מטרות וכללים חדשים. הם ילמדו גם ליצור חוויות חדשות של יושר ושל אינטימיות (השלב הרביעי).

אם הכל מתנהל כשורה, תסתיים תקופת המשבר במוכנות מצד שני הצדדים לפיוס מלא ומודע. כעת יוכלו בני הזוג להתייחס ליחסים שביניהם כבעלי פוטנציאל לשיקום, ריפוי, צמיחה והתלהבות. במהלך שלב אחרון זה, יוכלו בני הזוג לבחור זה בזה לא מתוך הרגל או מתוך פחד לעזוב או פחד נטישה, אלא מתוך החלטה מודעת להפוך את מערכת היחסים למקום הנכון בשביל שניהם, מקום שבו יוכל כל אחד מהם לספק את צרכיו האישיים ואת צרכיו של האחר. היצירה המחודשת של "המקום הנכון" היא הבסיס להמשך הטיפול הזוגי.

References

Ahrons, C. R., (1987) Divorce families. New York: Norton.

Brown, E., (1991) Patterns of Infidelity and their treatment. New York: Brunner/Mazel, Pub.

Carter, B., & McGoldrick, M., (1988) The changing family life cycle. New York: Gardner Press.

Glass , S.P., & Wright, T.L. (1992). Justification for extramarital relationship. The association between attitudes, behaviors, and gender. Journal of Research. 29(3), 361-387

Iwanir S. & Ayal H., (1991) Mid-life divorce iInitiation: From crisis to developmental transition. Contemporary Family Therapy 13(6) December

Krasner B. R., & Joyce A. J., (1995) Truth, trust, and relationship. New York: Brunner/Mazel.

McCullough, P. G., & Rutenberg, S. K., (1988) Launching children and moving on. In B. Carter and M. McGoldrick (Eds.) The changing family life cycle. (p. 285-309) New York: Gardner Press.

Moultrap,D,J. , (1990) Husbands, Wives & Lovers. New York: The Guilford Press.

Pittman, F. S., (1987). Turning points: Treating families in transition and crisis. New York: Norton.

Pittman, F. S., (1995) Crises of Infidelity in: N.S. Jacobson & A.S. Gurman (Eds.) Clinical handbook of couple therapy. New York: Guilford

Rubinstein-Nabarro, N. (1996). "Systemic Insight" and the couple "Seesaw Effect" in couple and family therapy. In Andolfi, M., Angelo, C., & De Nichilo. M. (Eds.) Feelings and Systems (in the Italian: Sentimenti e sistemi). Raffaello Cortina Editore, Italy. pp. 195-215. (The English translation can be obtained from the author).

Waring E. M., (1990) Self-disclosure of personal construct. Family Process, 29:399-413

Watzlawick, P., Weakland, J., & Fisch, R. (1974). Change: Principles of problem formation and problems resolution. New York: Norton.

***Rubinstein Nabarro, N.,& Ivanir, S.,(1999) Terapia delle coppie di mezza eta in crisi per una relazione extraconiugale (p. 177 – 225) La crisi della coppia – una prospettiva sistemico-relazione Maurizio Andolfi (ed) Milano: Raffaello Cortina Editore (The original published chapter)

טיפול במשבר עקב יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים, אצל זוגות באמצע החיים בנישואים ממושכים

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

מגד, ר. (2004). טיפול במשבר עקב יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים, אצל זוגות באמצע החיים בנישואים ממושכים - חלק ב. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=366

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אחתאחת12/8/2005

תודה רבה !. קראתי מהתחלה עד הסוף
מאמר  חשוב ופוקח עיניים  לזוג המצוי במשבר..
 
 
תודה