שיעורי בית- אפשר גם אחרת!
על ילדים, הורים ומיומנויות להכנת שיעורים
דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית מומחית
מטרת העל המוצהרת של משרד החינוך היא לראות בתלמיד לומד עצמאי המכוון את עצמו. אולם, בשטח קיים פער בין המצב הרצוי לבין המצב המצוי, בייחוד כאשר מגיעים לנושא של הכנת שיעורי בית. מחד, היינו רוצים ששיעורי הבית יהיו בתחום אחריותו של הילד. מאידך, אנו לא מקנים לו מיומנויות בסיסיות אשר יאפשרו לילד ללמוד ולהכין שיעורי בית באופן עצמאי כגון: התארגנות בזמן ובמרחב, ניהול זמן, קביעת סדר עדיפויות והבנת הוראות. הורים רבים מספרים על מצבים של מתח במשפחה ועימותים בינם לבין הילדים סביב הכנת שיעורי הבית, אשר מתחילים כבר בכיתה א' ונמשכים עד כיתה יב'. עימותים קשים ושוחקים, אשר מעכירים את האווירה המשפחתית ויוצרים מתח הן בקרב ההורים והן בקרב הילדים.
שיעורי בית בכיתה א' אינם עניין של מה בכך. דווקא הקנייה של אסטרטגיות למידה יעילות בגיל צעיר יכולה להיתפס כהתערבות מניעתית, אשר עשויה למנוע בהמשך מצבים של תלותיות – בהם הורים מכינים את שיעורי הבית לילד, קנאה וריבים בין אחים ומתח בין המשפחה לבית הספר. אז באמת, איך אפשר אחרת ?
ראשית, צריך להבין מה המטרה של שיעורי הבית. שיעורי הבית נועדו לתת הזדמנות לילד להתאמן על החומר הנלמד בכיתה. האימון, בצורה של הכנת שיעורי בית, חשוב מאד כי הוא מהווה בסיס להעמקת הידע ושליטה במיומנויות למידה. מיומנויות של למידה עצמאית, קבלת החלטות, פתרון בעיות ומילוי משימות, אשר הילד ירכוש בשנים הראשונות וילוו אותו בהמשך דרכו בלימודים.
כאן להורים יש תפקיד חשוב! הורים אשר ישכילו להקנות לילדיהם הצעירים הרגלי למידה יעילים בהכנת שיעורי הבית, יעניקו לילדם מתנה: מיומנויות לחיים!
ניתן למנות שלושה עקרונות משמעותיים בהקניית מיומנויות להכנת שיעורי בית:
1. סביבת עבודה - היכן מכינים שיעורי בית?
האם להכין שיעורי בית בחדר? או על השולחן בסלון? או במטבח? אם פעם היינו שולחים את הילד לחדרו על מנת שיכין את שיעוריו, היום, הן ההורים והן הילדים, מעדיפים שהילד יכין את השיעורים במקום יותר מרכזי ונגיש בבית, כך שההורה יוכל להשגיח, לעודד ולסייע במידת הצורך. כאן, חשוב להדגיש את העיקרון הראשון: יש לייחד מקום קבוע להכנת שיעורי הבית. כאמור, המקום לא חייב להיות בחדר של הילד. כמו כן, יש לשים לב לנושא ההתארגנות; חשוב שהילד יביא איתו מלכתחילה את כל הציוד הנדרש: ילקוט, יומן, קלמר, כלי כתיבה, דבק, מספריים או צבעים, הכל על פי הצורך.
2. זמן – מתי וכמה זמן מכינים שיעורי בית?
האם להכין שיעורים כאשר חוזרים מבית הספר? האם במועדונית? בשמונה בערב? כיצד משלבים את זמן הכנת השיעורים עם חוגים, חברים ושאר העיסוקים? כאן חשוב להדגיש את העיקרון השני: יש לזהות את הזמנים בהם הילד יותר מרוכז. ילד שהחל את יומו בשבע בבוקר, למד 5 שעות בבית הספר, עבר למועדונית והמשיך לחוג או לחבר, יתקשה להתרכז בשעה 7 בערב. ילדים מסוימים מעדיפים להכין שיעורים מיד אחרי בית ספר, כי אז הם יותר מרוכזים והחומר טרי בזיכרונם, ואילו אחרים מעדיפים לעשות הפסקה ולהכין אותם מאוחר יותר.
לפעמים עקב הימצאות במועדונית או בחוגים, עבודת ההורים או פעילויות אחרות, לא מתאפשר לילד להכין שיעורי בית מיד אחרי בית ספר. במקרים כאלה, חשוב ללמד את הילד לבדוק את עצמו ולתכנן באילו ימים ניתן להכין את השיעורים מיד אחרי בית ספר ובאילו ימים מאוחר יותר.
כאן עולה שאלה נוספת: כמה זמן צריך להקדיש לשיעורי הבית? הורים רבים מבקשים לדעת כמה זמן צריך ילד בכיתה א' להכין שיעורים, או כמה זמן צריך לקחת לילד בכיתה ג' או ו' או ח' או י' על מנת שיסיים את שיעוריו. ברור שמשך הזמן צריך להיות בפרופורציה לכמות שיעורי הבית. מחד, לא יתכן שילד יסיים 10 עמודים מהחוברת בדקה ומאידך, גם לא יתכן שהילד ישב במשך שעות על 2 עמודים מהחוברת, ועדין לא יסיים בשעה עשר בלילה. מכאן עולה העיקרון השלישי: טווח הזמן בו מכינים את שיעורי הבית צריך להיות מותאם לגיל הילד וליכולות שלו.
ברור שקיימת שונות בין ילדים: ישנם ילדים בעלי קשיים בריכוז, בקריאה, בכתיבה או בהבנה והם זקוקים ליותר זמן. לעומת זאת, ישנם ילדים מוכשרים אשר זקוקים לפחות זמן. בדרך כלל, בכיתות הנמוכות אפשר להקדיש להכנת שיעורי הבית כ- 30 עד 45 דקות. בכיתות גבוהות יותר בבית הספר היסודי נצפה שהילדים יקדישו כשעה, ובחטיבות ביניים כשעתיים או שלוש. בנוסף, ראוי לזכור שבמידה וההורים שמים לב שלילדם לוקח זמן רב יחסית להכין שיעורים – כדאי לשוחח עם הילד והמורה, ולבדוק במה בדיוק הוא מתקשה על מנת להתאים לו דרכי למידה.
3. הבנת הוראות ומילוי משימות – מה רוצים ממני?
גם על דף העבודה הכי פשוט לכאורה, ניתנת הוראה. ומכאן עולה העיקרון הרביעי: יש להרגיל את הילד להתייחס להוראה; להבין מה המטרה של התרגיל, מה רוצים ממנו ולשים לב לדקויות הטמונות במילות ההוראה. ניתן ללמד את הילד להבחין בין הוראות שהן ביצועיות כמו למשל: צבע, הקף בעיגול, מתח קו וכדומה, לבין הוראות הדורשות מהילד עיבוד של החומר, המשגה מילולית וארגון תשובה עניינית כמו למשל: הסבר מדוע, ציין, נמק, הבא דוגמאות, פרט, הבע דעתך.
ולסיכום, מספר עצות כיצד הורים יכולים לסייע לילד לרכוש מיומנויות לפיתוח לומד עצמאי ולהכנת שיעורי בית:
1. זיכרו ששיעורי בית הם צורה של אימון. אל תצפו שהם יהיו מושלמים. ניתן ללמוד הרבה מטעויות ודרך הלמידה.
2. למדו את הילד אסטרטגיות יעילות בהתאם לגיל, כמו למשל להכין יחד דף משימות שבועי (או חודשי), בו מציינים מבחנים, מטלות מיוחדות, זמן הגשת עבודות ואירועים.
3. למדו את הילד מיומנויות של ניהול זמן, כמו למשל כמה זמן להקצות להתארגנות וכמה להכנת שיעורים במקצועות השונים. למדו את הילד שעדיף להתחיל בביצוע המטלות הדחופות והחשובות. לצורך המחשה השתמשו בשעון חול (בעיקר עם ילדים צעירים), או בשעון רגיל.
4. אם המשימה מורכבת מדי עבור הילדים, נסו לחלק אותה למטלות קטנות יותר, כדי להפחית מתחושת העומס וההצפה.
5. עודדו את הילד לשתף במה הוא מתקשה בשיעורי הבית. שוחחו עם הילד והמחנכת, והקשיבו לרעיונות ופתרונות של הילד והצוות החינוכי, לגבי דרכים שעשויות לעזור.
6. תנו חיזוקים! כמו למשל, מדבקה על כל מטלה שהשלים. בתום הכנת כל השיעורים – תנו חיבוק!
7. תנו לילד לבחור לעצמו פעילות מהנה לאחר שיעורי הבית.
8. ומעל הכל, הימנעו מעימותים ומאינטראקציות שליליות סביב הכנת שיעורי הבית!
ב ה צ ל ח ה !
