פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי

הולכים אל הלא נודע

במסגרת סדרה שיזמה הפסיכואנליטיקאית דלית אבן, מטעם הועדה המדעית של החברה הפסיכואנליטית בישראל, מתקיימים מפגשים בין הקולנוע ובין הפסיכואנליזה; באופנים מגוונים, בין קהל מקצועי לקהל הרחב, ובין גישות שונות בתוך הפסיכואנליזה. הסרט ממלא מקום של גורם מתווך, המאפשר שיח והתבוננות מנקודות מבט שונות. במפגש הראשון בפתיחת הסדרה השנייה הוקרן הסרט "הקוסם מארץ עוץ" (1939). לאחר ההקרנה הרצתה הפסיכואנליטיקאית דורית פוגרונד-חי, שהציעה בצורה משחקית, אמיצה ומרגשת התבוננות פסיכואנליטית על הלא מודע בסיפור הילדים ובסרט. פוגרונד-חי מהלכת בשביל האבנים הצהובות יחד עם יוצר הסרט ויקטור פלמינג ויחד עם פרויד, שפרסם באותה שנה את ספרו "פירוש החלום", והביא למהפכה כשהציג את החלום כביטוי לפנטזיות ולדחפים לא מודעים.

כתבות שטח | 3/4/2016 | 5,059

תגיות:

 

הולכים אל הלא נודע

סקירת המפגש הראשון בסדרת 'נפגשים בקולנוע' – התבוננות פסיכואנליטית בחוויית הצפייה

מאת חלי טל שלם

 

'הקוסם מארץ עוץ': סקירת המפגש הראשון בסדרה השנייה של 'נפגשים בקולנוע' – התבוננות פסיכואנליטית בחוויית הצפייה. סדרת הרצאות וסרטים מטעם החברה הפסיכואנליטית בישראל בשיתוף סינמטק תל אביב. המפגש הראשון התקיים ב-18.12.15

 

"לאן הגעתי?" אני שואלת מבולבלת את האישה שיושבת במקום שאמור היה להיות שלי. נכנסתי לאולם הסינמטק דרך הכניסה השנייה, ופתאום נדמה היה לי שהגעתי למקום אחר. המוסיקה ברקע מזכירה לי משהו, אבל אולי... האישה ששאלתי צוחקת אליי; "את התבלבלת, זה הקוסם מארץ עוץ". ובאמת התבלבלתי, במספר השורה והכיסא. לרגע הכול התערער, הרי אין במקרה.

הקהל ממשיך וממלא את האולם, וההתרגשות של תחילת עונה מורגשת היטב. הפסיכואנליטיקאית דלית אבן, יוזמת הסדרה, מתנצלת על תקלה במכונת הכרטיסים (ועוד רגע קט גם במדגרה של הדודה והדוד של דורותי בקנזס). ניכר שהופקו לקחים מהעונה הקודמת, והמרצה הנוכחית הקדימה לדבר אף לפני ההקרנה. בהמשך, לאחר ההרצאה, היא ליוותה את דבריה במצגת כתובה המכילה תמונות וקטעים קצרים מתוך הסרט. פוגרונד-חי מזמינה אותנו להתמסר לחוויה, אז אני מקשיבה לה.

כשנוסטלגיה ופנטזיה נתקלות במציאות

מרתק להבין מדוע המוח לא מדייק בזיכרונות כששולפים אותם. כיצד זיכרונות של בני אדם משתנים לאורך זמן? עד לרגע בו התחיל הסרט הייתי בטוחה שאת כולו אני זוכרת, ופתאום גיליתי קטעים שהשמטתי לגמרי (עינוי המכשפה, החלק הראשון בקנזס). מלבד זאת, אני מגלה להפתעתי שלדורותי הקטנה שהכרתי, יש ציצי... (קצת כמו להבין שגם לרגע מרגע ודודלי יש). הוא הוסתר היטב מאחורי תלבושת של ילדה קטנה, שהיא בכלל שחקנית גדולה, אמינה ומוכרת מאז, לפני יותר משלושים שנה. אך יותר מהכול, הבנתי שזהו הסרט ממנו קיבלתי השראה ואומץ לפנות יום אחד בגיל שש אל אבי, שהיה הקוסם של חיי וחיפש אחריי, ולהסביר לו שהייתי צריכה ללכת רחוק כדי להגיע מעבר לקשת, לארץ אחרת צבעונית וקסומה, לכן נעלמתי. אבא שלי לא חיכה לרגע לפני שענה בביטול שאין כזה דבר ארץ מעבר לקשת.

גם עבור פוגרונד-חי זהו סרט משמעותי, אחד מסרטי ילדותה האהובים. "בשבילי, כילדה חולמנית, פנטזיונרית ושובבה זה היה פשוט סרט קסום שיכולתי לראות שוב ושוב... כעבור המון שנים אני חוזרת אליו ורוצה להבין; למה הוא הילך עליי קסם? מהו סוד קסמו?" היא משתפת אותנו כי כתיבת ההרצאה הייתה עבורה בבחינת מסע, שבמהלכו נתגלו בפניה דברים חדשים.

פוגרונד-חי מונה מספר סיבות שבזכותן הסרט ידוע, מוצלח ואהוב כל כך לדעתה: השימוש שלו בטכניקולור כשדורותי מתחילה לחלום, סיפור הפנטזיה, המוסיקה שלו, הדמויות יוצאות-הדופן והתכנים והרעיונות שנוגעים בעולם הפנימי הילדי ו"מתכתבים" עמו. לדעתה הסרט עוסק במשאלות, בחרדות ובדחפים אוניברסליים ואישיים. האופן שבו הסרט נוגע בחומרים הלא מודעים הללו, גורסת פוגרונד-חי, מאפשר את העלאתם על פני השטח, דבר שלרוב ילדים אינם מרשים לעצמם. הנגיעה הזו של סרט בנפשנו הפרטית משחררת אנרגיה שהושקעה בהרחקת הרעיון מעורר החרדה ממודעותינו, ומפנה אותה למשימות הבאות.

פוגרונד-חי מזמינה אותנו לשחק עם חומרי הסרט ולדמיין שהגיבורה, דורותי גייל (שפירושו סערה), מגיעה אליה לקליניקה, נשכבת על הספה ומספרת את חלומה. היא מדגישה שזהו אינו טיפול או פסיכואנליזה אלא מבט בסרט דרך המשקפיים הפסיכואנליטיים שלה. התחושה היא שאנו צועדים יחד בשביל האבנים הצהובות יד ביד עם פרויד, באום ופוגרונד-חי. היא מזמינה אותנו, לאחר ההפסקה, בעזרת מצגת והקרנת מספר סצנות קצרות, להתבונן ולהרהר יחד אתה.

פרויד, באום והחיים מעבר לקשת

פוגרונד-חי מצטטת את אינגמר ברגמן בשנת 1960, שאמר ש"כשהסרט איננו תיעוד הוא חלום". אף אמנות, היא מבארת, אינה פוסעת מעבר למודע, היישר לרגשות ועמוק אל דמדומי הנשמה, כמו הקולנוע. כהקדמה, מציינת פוגרונד-חי שלוש "לידות" משמעותיות שהתרחשו במקביל: הספר "פירוש החלום" של פרויד (2007), "הקוסם מארץ עוץ" של באום, ואחרונה חביבה – ההתפתחות הטכנולוגית ותעשיית הסרטים שקמה בעקבותיה.

ספרו המהפכני של פרויד, "פירוש החלום" (2007), שינה את תפיסת נפש האדם בעולם. פרויד הניח בספרו את הבסיס התיאורטי למדע החדש של הפסיכואנליזה, שבמרכזה תשומת הלב לתהליכים הלא מודעים המתרחשים בנפש האדם. לספר הייתה השפעה מכרעת על התפתחות הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, המדע והאמנויות בשנים שלאחריו. פרויד נשען על ניתוח של כ-180 חלומות צבעוניים, חלקם אישיים שלו וחלקם של מטופליו. פוגרונד-חי בוחרת להשתמש בתיאור של הלא מודע כאיבר, ומדמה אותו לקיבה, המעכלת את כל מה שנכנס ועובר דרכה. מידי פעם הלא מודע שולח החוצה כמו יד מפריעה, ומשבש את מה שאנחנו רוצים במודע.

הספר הנוסף שראה אור באותה תקופה הוא "הקוסם המופלא מארץ עוץ" שהפך לאחד מרבי המכר הגדולים שפורסמו אי פעם. הספר, שנכתב על ידי פרנק באום, זכה לפופולריות רבה מיד עם צאתו. הוא זכה גם ל-13 ספרי המשך שנכתבו על ידי המחבר, ולעוד עשרות ספרים שנכתבו על ידי מחברים אחרים (בסך הכול 43 ספרים רשמיים ועוד מספר ספרים בלתי רשמיים). הסיפור עובד פעמים רבות לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע כאשר העיבוד המפורסם ביותר הוא הסרט המוזיקלי מ-1939, הקוסם מארץ עוץ. הסרט היה מועמד לששה פרסי אוסקר, בהם פרס הסרט הטוב ביותר. הוא זכה לבסוף בשני פרסים, אחד עבור המוסיקה והשני עבור השיר "אי שם מעבר לקשת". פוגרונד-חי מציינת שהשיר, שמפיח תקווה לחיים אפשריים טובים יותר ("והחלומות שמעיזים לחלום באמת מתממשים"), הפך למעין המנון של קהילת הלה"טבים, קהילה שדוכאה במשך רוב שנות המאה העשרים. שאלתי את עצמי האם יתכן שגם בהשראתו נקבעו צבעי הקשת על הדגל.

ה"לידה" השלישית היא כאמור פריצת הדרך הטכנולוגית שהביאה עמה את הקולנוע. המדיום החדש, הנחשב לאחד מהאמנויות המודרניות העוצמתיות, משלב ספרות, דרמה, צילום, מוסיקה ריקוד, קול ואור. הסרטים פתחו עולם חדש לדמיון בו סופרים ואנשי קולנוע השליכו על מסכים פנטזיות מודעות, וכמובן, לא מודעות, עבור מיליוני אנשים. הסרט הראשון, של האחים לומייר, הוקרן ב-28 בדצמבר 1895 בפריז.

ארץ עוץ: על הדף ועל המסך

יש הרבה לומר על ההבדלים בין ספרו של באום ובין הסרט, טוענת פוגרונד-חי. ההבדל המהותי ביותר בעיניה הוא הממד בו הסיפור מתקיים. בספר, "עוץ" היא מקום פיזי ומציאותי, ואילו בסרט "עוץ" נמצאת בחלום. יוצרי הסרט, אולי בזכות שינוי המדיום מספרות לקולנוע, הפכו את מסעה של דורותי לעוץ, לחלום. הסרט בוים 39 שנים אחרי פרסום הספר על ידי ויקטור פלמינג, סוקרת פוגרונד-חי, שהוזעק לאחר שהבמאי הקודם פוטר. רעיונותיו של פרויד, שנתקלו בהתנגדות עזה ב-1900, כבר חלחלו למודעות בשלב זה. הפופולריות של רעיונות אלו תודלקה על ידי השוק של "המלחמה הגדולה", הכינוי המקובל למלחמת העולם הראשונה. חלק מהאנשים שהזדעזעו מהאלימות שלהם עצמם פנו לפסיכואנליזה כדי לקבל הסברים. נוצרה פתיחות רבה יותר ופחתה ההתנגדות למחשבותיו של פרויד על נפש האדם ועל חלומות. ב-1 לספטמבר 1939, עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, נפל העולם לתוך הכאוס של מלחמת העולם השנייה. שבועיים בדיוק לפני פרוץ המלחמה, מוציאים MGM את הסרט, שעוסק בנדיבות, בחברות, באהבה ובתקווה. הגיבורה בסרט היא נערה צעירה, שמובילה את חבריה ואותנו הצופים למסע הרפתקאות והתבגרות מרשים. הסרט הוקדש "לצעירים ולצעירים ברוחם" והוא נשאר אחד מהסרטים האהובים שנים רבות. ב-1998 מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט במקום השישי ברשימת 100 הסרטים הטובים ביותר. הסרט אף נבחר על ידם כסרט הפנטזיה האמריקאי הטוב ביותר.

חרדת נטישה

בתחילת הסרט אנו פוגשים בילדה יתומה הגדלה אצל דודיה. פוגרונד-חי מדגישה כי זהו המידע היחיד שהסרט מספק בנוגע ליתמותה של דורותי. בשל היתמות, היא מבארת, ילדים הצופים בסרט ניצבים מיד מול אחת החרדות האוניברסליות הגדולות ביותר: החרדה להינטש על ידי ההורים. מיד לאחר שחרדת הנטישה הילדית מובאת לקדמת הבמה, ממהר הסרט להרגיע ואנו רואים שדורותי איננה זרוקה ברחוב. היא גדלה בבית דודיה, ומתמודדת עם תסכולים שהם דומים לשל רוב הילדים. החרדה להינטש על ידי ההורים והמשאלה לאחוז בהם מתעוררות גם כשמגיע הזמן להתרחק ולפגוש את העולם. הסרט כמו "מתקשר" עם חרדת הנטישה הלא מודעת הזו ומשמש כמיכל המאפשר עיבוד של החרדה מבלי שתעלה כלל למודעות. מסיבה זו, הסרט יכול להציע הרבה לילד צעיר העושה את צעדיו הראשונים בעולם. הוא אף משמש מיכל לחרדות לילדים בוגרים יותר, שקשה להם יותר להודות בחרדת הנטישה שלהם.

פרויד (1926) טען שהאנליזה חושפת תמיד כי מקור החרדה כרוך בחשש מפני היפרדות ואבדן (האובייקט). גם בסרט מהדהד איום האבדן, כאשר דורותי חוששת לאבד את הכלב טוטו, (שהוא אולי בבחינת חפץ מעבר). אפשרות זו מעוררת בדורותי חרדה גדולה והיא למעשה העילה לבריחתה מהבית. דורותי מביעה את חרדתה שהגברת גולץ תהרוג את טוטו, אך דודתה עסוקה בעבודה. זוהי עבודה חשובה של חיים ומוות – המדגרה התקלקלה ואפרוחים רבים ורכים עלולים למות. דורותי חוזרת שוב ושוב על הפחדים שלה ודודתה מבקשת ממנה להפסיק: "עכשיו את פשוט תפסיקי לדמיין דברים". פוגרונד-חי מציינת שזוהי אמירה לא מציאותית, שכן הדמיון והפנטזיות ממשיכים להתנהל בתוכנו ללא הפסקה במקביל לחשיבה שלנו. הפנטזיה היא כמו סרט בלתי פוסק שמוקרן על ידי נפשנו בקולנוע תת קרקעי בתוכנו, במקביל לחשיבתנו המודעת. הפנטזיה, בהקיץ או בדמיון, חיונית לילדים ולמבוגרים גם יחד. דורותי בורחת מהבית, כיוון שהיא אינה יכולה להפסיק לדמיין.

של מי החלום הזה בכלל?

פוגרונד-חי מקשה: אבל מי כאן החולם? ברמה הפשוטה והגלויה דורותי היא החולמת. אולם אם היא החולמת, כיצד נוכל להבין את חלומה? "נניח לרגע שדורותי מגיעה לקליניקה ומבקשת טיפול", פוגרונד-חי משחקת עמנו, "נגיד שהיא תביא בפניי את חלומה ותיתן לי את המנדט לנסות לעזור לה לפרשו. על פי פרויד אין ערך לתוכן הגלוי של החלום ללא האסוציאציות החופשיות של החולם עצמו לחלומו. במקרה זה, ללא האסוציאציות של החולמת, הדרך למשאלה הלא מודעת חסומה בפנינו".

ואולי החולם הוא הסופר? תוהה פוגרונד-חי. אך באום כלל לא כתב על חלום, היא ממשיכה, באום לעג מראש לכל אלו שינסו למצוא פשר נוסף ועמוק לסיפור. הוא טען שכל כוונתו הייתה לשעשע ילדים ולהציע סיפור שלא יהיה מפחיד כמו סיפורי האחים גרים. נפלאות הן דרכי הלא מודע, והסרט, כפי שראינו, בהחלט מפחיד. אני חושבת על התוקפנות הלא מודעת שהייתה בבאום, ולדעתי בכולנו, כלפי הילדים להם כתב את הספר ואת כל ספרי ההמשך.

אם כך, אולי החלום הוא של הבמאי והתסריטאים, שהפכו את סיפורו של באום לסרט שבמרכזו חלום? פוגרונד-חי מנסה להתחקות אחר האסוציאציות של יוצרי הסרט, בתהליך מקביל לניסיונותיהם שלהם להבין את באום. בסופו של דבר היא משתמשת באסוציאציות שלה עצמה על מנת לפענח את הסרט, ובכך מכתירה אולי את הצופה כחולם.

"שאריות יום האתמול"

בספרו "פירוש החלום" (2007) טבע פרויד את המושג "שאריות יום האתמול". ההתרחשות בחלום סובבת תמיד דבר מה שהתרחש בחייו של החולם ביום שקדם לו. בסרט נחבט ראשה של דורותי בחלון בעקבות סופת הציקלון וכך היא מתחילה לחלום. בתחילה עוברות מחוץ לחלונה הדמויות החשובות שכבר פגשנו בקנזס. אלו הם שאריות יום אתמול, העוברות לנגד עינינו טרנספורמציה לדמויות בחלום. שלושת הדמויות של עובדי החווה והגברת גולץ נעדרות מספרו של באום, משווה פוגרונד-חי. היו אלו הבמאי והתסריטאים אשר יצרו סרט שבמרכזו חלום, המבוסס על חלק מעקרונותיו של פרויד ליצירה של חלום. יוצרי הסרט המציאו את הדמויות של שלושת עובדי החווה והגברת גולץ ו"שתלו" אותם בקנזס, כדי שישמשו כמצע לטרנספורמציה שיעברו בחלום לדחליל, לאיש הפח, לאריה ולמכשפה הרעה מהמזרח. בתוכן הגלוי של החלום דורותי יוצאת עם כמה חברים למסע חיפוש אחר הקוסם. אולם משמעות התוכן הסמוי של החלום מתגלה במלוא הבהירות רק לאחר פיענוח החלום, ולאור האסוציאציות החופשיות של החולם.

איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה

מיד עם נחיתתה בעוץ הורגת דורותי את המכשפה הרעה. בכך היא מגשימה את אחת מהפנטזיות הילדיות האוניברסליות ומעוררות האימה; הפנטזיה להרוג את האם "הרעה" והלא מספקת. פרויד סבר שמשאלה זו מודחקת או מוכחשת מכיוון שהיא נמצאת בקונפליקט עם התלות והנזקקות לאם. מלאני קליין, (Klein 2002) ממשיכתו של פרויד החלה את עבודתה כפסיכואנליטיקאית בזמן מלחמת העולם הראשונה. פוגרונד-חי מדגישה את השפעתה הגדולה מאוד של קליין על הטיפול בילדים בפרט ועל החשיבה הפסיכואנליטית בת זמננו בכלל. קליין הרחיבה את המושג של "הפנטזיה הלא מודעת". לטענתה הפנטזיה מתקיימת בתוכנו מרגע שנולדנו, וחיינו הנפשיים נשלטים על ידי הפנטזיות שיש לנו לגבי לידה, מוות ומיניות. דרך אנליזות שערכה קליין לחלומות ולמשחקים של ילדים היא הבינה עד כמה הפנטזיות מלאות תוקפנות והרסנות נגד הורינו, ובעיקר, מדגישה פוגרונד-חי, נגד אימהותינו. בספרה המוזכר לעיל', דנה קליין בפראיות של ההתקפות הפנטזמטיות של ילדים בני שני המינים כלפי גוף האם. לדעתה, כשהתינוק רעב ולא מסופק, או כשכואב לו והוא חש אי נוחות, הוא מתמלא דחפים הרסניים ורגשות תוקפניים כלפי אמו, אובייקט כל תשוקותיו ואהבתו. קליין התייחסה ספציפית גם לעצמת התוקפנות של ילדות קטנות כלפי אימהותיהן.

בחלומה של דורותי, ממשיכה פוגרונד-חי בניתוח, הרצח כבר בוצע. גם אם דורותי תטען שלא התכוונה לכך (ולא נשכח ש"בלי כוונה זה בכוונה אחרת"), היא כבר עסוקה בהתמודדות עם השלכות המעשה. לצידה עומדים חברים טובים וגם מכשפה טובה, העונה למשאלה למצוא אם שהיא רק טובה ומושלמת לאחר חיסולה של זו הרעה. בסרט, כמו בחשיבה של ילדים, קיים פיצול בין הטובים לרעים, והרעים יבואו בסוף על עונשם. פוגרונד-חי מזכירה את ספרו של ברונו בטלהיים (1980), בו הוא טוען כי ערכן הטיפולי של מעשיות מושג כשהן "נוגעות בחומרים הבסיסיים מהם כולנו בנויים". היא מציעה שהסרט הפך כה משמעותי כיוון שהוא נוגע בתכנים לא מודעים שהילד עסוק או אפילו תקוע בהם. בדומה למעשיות הילדים הקלאסיות של האחים גרים לדוגמה, הוא נוגע בחרדות, בכמיהות ובקונפליקטים, וכך מאפשר עיבוד שלהם ותומך בהתפתחות הרגשית. פוגרונד-חי תוהה מי היא האם שדורותי מחסלת בחלומה. האם זו הדודה המתסכלת, זו שמגדלת אותה? או האם היא משחזרת בחלומה את הפנטזיה מעוררת האשמה שהיא זו שבעצם הרגה את אמה הביולוגית?

הבריחה מן הבית

דורותי בורחת מביתה פעמיים, מונה פוגרונד-חי. פעם ראשונה במציאות, כשהיא פוגשת את פרופסור מרוול קורא העתידות, המשמש "שארית יום" או מצע לדמות הקוסם. בפעם זו היא בורחת על מנת להציל את טוטו מידיה של השכנה, לאחר שנתקלה באזלת ידי דודיה. בפעם השנייה היא בורחת בחלום, כשהבית עף מקנזס. כאמור, שמה המלא של דורותי הוא "דורותי גייל", שם שמשמעותו סערה, בדומה לזעמה המסוגל ליצור סופת טורנדו. בעקבות זעמה מתעוררת בדורותי המשאלה הילדית לעזוב את ההורים "הרעים" ולהתחיל מחדש. הביקורת על ההורים, כמו הכמיהה לעזוב אותם, אינה מודעת אצל ילדים צעירים. החשיבה הביקורתית נתפסת כבוגדנית ומעוררת אשמה, בושה וחרדה ולכן היא מודחקת אל מחוץ למודעותינו.

כאמור, פרויד כותב שכדי לגלות את משמעות החלום נדרשות האסוציאציות של החולם לחלומו (שם). "במהלך הכתיבה", משתפת אותנו פוגרונד-חי באסוציאציה, "נזכרתי בסיפור שאמי ספרה לי. בהיותי בת כשנתיים פתחתי את שער הבית, לקחתי את אחותי, שצעירה ממני בשנה וישבה בעגלתה, ויצאתי אתה לרחוב בקייפטאון, עיר הולדתי. כמו היום, זהו דבר הגורם לכל אם לאבד את שפיותה מדאגה. אמי, שמצאה אותנו במורד הרחוב, סיפרה שלשאלתה לאן הלכנו עניתי שאני הולכת לבעל המכולת (והממתקים). היום ילדים נראים לי הרבה פחות "תמימים" ממה שחשבתי לפני שהתחלתי לטפל. כשאני מהרהרת היום בסיפור החמוד כביכול, אני חושבת על הסקרנות שלא יודעת עדין פחד, לצאת ולגלות את העולם הלא מוכר שמחוץ לשער. אולי זה עולם טוב יותר ויפה יותר מזה שבתוך השער? אולי יש בו ממתקים מגרים? ואולי אוכל גם באותה הזדמנות להיפטר מהאחות הקטנה והנודניקית הזאת ומהאמא המושקעת מדי באחותי".

מה מקווה דורותי למצוא מעבר לשער? בספרו פירוש החלום (2007), פרויד כותב "שהחלום הוא מילוי מחופש של משאלה מודחקת". אולי, תוהה פוגרונד-חי, יש כאן משאלה של דורותי לצאת ולחפש את הוריה הביולוגיים שאינם? ולהתאחד איתם שוב?

נעלי אודם במערכה הראשונה ינקשו בשלישית, או: תסביך אלקטרה

בעיני פוגרונד-חי, נעלי האודם הן הסמל הידוע והחשוב ביותר בסרט. פרויד (2007) דן בהרחבה בשימוש הרחב שהחלום עושה בסמלים, ובהם הנעל, לשם המחשת חומר מיני. בעצת המכשפה הטובה, דורותי לוקחת את נעלי האודם הקסומות מרגלי המכשפה המתה. פוגרונד-חי מצביעה על כך שבספרו של באום הנעלים בכלל כסופות, ומציינת שמעניינת בחירתם הקולנועית של יוצרי הסרט לשנות את צבעם לאדום. היא משתפת אותנו באסוציאציה שעולה בה בעקבות "רצח המכשפה ושוד נעליה"; תסביך אדיפוס של הבת. פרויד עסק במשיכה של ילדים כלפי ההורה מהמין השני ועל המשאלה לפגוע בהורה מאותו מין. דורותי בחלומה הורגת את "אמה" המכשפה הרעה, לוקחת את נעלי האודם הנוצצות שלה, סמל לתשוקה ולמיניות נשית, וכך ממליכה את עצמה במקום המכשפה-אמה. נעלי האודם לרגליה של דורותי בולטות ושונות מאוד מלבושה הילדותי. בהמשך המכשפה הרעה רודפת אותה, מה שמייצג את החרדה של הבת מפני קנאתה הנקמנית של האם בנעוריה ויופייה.

פוגרונד-חי מסבירה שלדעת קליין, בניגוד לפרויד, המיניות הנשית אינה מיניות גברית מסורסת, אלא מיניות בעלת ממשות ספציפית. ילדים קטנים בני שני המינים מתעניינים לא רק בקיום או העדר של הפאלוס, אלא גם בשדים, בפות, ובמיוחד במרחב הפנימי של האם בו נמצאים התינוקות, הפין האבהי ושאר האוצרות. לדעתה ילדות מודעות לפות שלהן ולמרחב הפנימי בתוכן ובתוך אמן, מגיל צעיר. פוגרונד-חי מוסיפה באומץ ובישירות עניינית את המודעות המתפתחת של ילדות לדגדגן שלהן, האיבר היחיד בגוף האדם שהוא למטרת עונג בלבד. "כל זה כמובן בדרך לכבוש את אבא – הקוסם!" היא מוסיפה.

דוגמה מהקליניקה

פרויד מכנה את כלל הפעולות שהופכות את התוכן הגלוי לסמוי בשם "עבודת החלום" (שם). מטרתה של עבודת החלום היא לשנות את התוכן הסמוי ללא הכר בשל היותו בקונפליקט עם נורמות חברתיות ומוסריות של החולם. כך החלום מספק את המשאלה הלא מודעת, אך גם מסתיר אותה כיוון שאחרת תאיים על החולם ועל שנתו. עבודת האנליזה, גורסת פוגרונד-חי, מכוונת לצעוד בכיוון ההפוך ולגלות את המשמעות הסמויה מתוך התוכן הגלוי של החלום. היא משתפת אותנו שכאשר היא מאזינה לחלום שמטופלים מביאים לפיענוח, היא בטוחה ששום פרט ממה שמופיע בחלומו של האדם אינו מקרי. "הרי החולם הוא גם זה שכותב את התסריט של חלומו, גם זה שמביים אותו, גם מלהק את הדמויות וגם אחראי למוסיקה. ממש קולנוע של אדם יחיד, וכל זה נעשה בשעת השינה, בלא מודע!"

פוגרונד-חי מספרת שלפני מספר שנים מטופלת ותיקה, במהלך התקף זעם שהתעורר בעקבות עלבונה במסגרת שעה טיפולית, איימה שבכוונתה לעזוב את הטיפול אם לא תאמר לה שהיא מעוניינת להמשיך לטפל בה. "למחרת," מספרת פוגרונד-חי, "אמרה לי אותה מטופלת שרק בדיעבד, כשנסעה הביתה בסיום הפגישה, קלטה שבמהלך השעה הקודמת בה בעצם "פיטרה" אותי, התייבש פיה עד למצב בו ממש התקשתה לדבר באופן ברור. כשהזמנתי אותה להגיד כל דבר שעולה בדעתה כלומר לתת אסוציאציות חופשיות, אמרה:

"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָים תִּשְׁכַּח יְמִינִי,
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,"

מיד לאחר מכן תיארה המטופלת חלום אותו חלמה בלילה שבין הפגישה הראשונה לשנייה. בחלומה היא קבלה הצעת עבודה שלא יכלה לסרב לה, ותכננה לעזוב ללונדון ולהשאיר אחריה את ילדיה, את בן זוגה ואת המטפלת שלה. מיד לאחר תיאור החלום אמרה שהיא מוכנה לעזוב הכול בשביל עבודה, ושכל דבר טוב בא לסיומו. היא דיברה על נטייתה האימפולסיבית להיפטר מאנשים קרובים.

"הצעתי לה שבשעה הקודמת חלק ממנה השתיק והעניש אותה פיזית בזמן שניסתה להיפטר ממני. זהו חלק בלא מודע שלה, שמייצר סימפטום-נכות זמני ביכולת הדיבור במהלך הפגישה ובכך אומר: על בגידה, תיענשי כמו שהבוגד בירושלים הקדושה ייענש. תיענשי בכך שתאבדי את יכולת דיבור. הצעתי לה שהיא גם חרדה שאנטוש אותה ושאינה בטוחה כלל שאני רוצה להמשיך לטפל בה."

בתגובה אמרה המטופלת "אני מרגישה שחשפת אותי ואת הנשמה שלי עם עומק הרגש והנזקקות". היא דיברה על היובש ועל דבקות הלשון לחך כעונש על גסותה, בוגדנותה וכפיות הטובה שלה כלפי המטפלת. בתיאור מקרה זה הדגימה פוגרונד-חי כיצד שאריות יום האתמול; ה"פיטורים" במהלך השעה הראשונה, התייבשות פיה והמשפט שעלה בעקבותיה "אם אשכחך ירושלים…", שימשו בסיס לחלומה של המטופלת. "עבורי," מסכמת פוגרונד-חי, "זוהי דוגמה לביטויו המוחשי והפיזי של אשמה לא מודעת ושל שימוש בחלום ובאסוציאציות חופשיות כדי להבין את המשמעות הסמויה ופרטית."

"ות'משמעות של החיים שלך, אתה תשמע בעצמך"

בשלב זה פוגרונד-חי מתייחסת אל הסצנה והשיר follow the yellow brick road. היא מציינת כי עבורה זוהי מטפורה יפהפייה לכך שאדם צריך ללכת בחייו אל תוך העולם, כדי למצוא את עצמו ואת השביל הפנימי שלו; כדי למצוא את היעוד שלו או המצפן שלו ואת מה שיעשה ואיזה אדם יהיה. לפעמים האדם יחפש אחר שביל האבנים הצהובות שלו במשך כל חייו ולא ימצא. ברי המזל בינינו ימצאו את השביל בשלב מוקדם יותר. חלקינו נצטרך להיעזר בטיפול ואולי אפילו באנליזה כדי למצוא את השביל הפנימי האישי.

בתחילת המסע בעוץ, דורותי סמוכה ובטוחה שהתשובה לכל השאלות והבעיות מצויה אצל האדם החכם והחזק ביותר, הקוסם מארץ עוץ. רק הוא יעזור לה לחזור הביתה ויסייע לחבריה להשיג את מה שנדמה להם שחסר בהם. במהלך המסע היא תבין שהקוסם המופלא הוא איש קטן ומאכזב העסוק באחיזת עיניים. איש שאין לו תשובות לשאלות ולמשאלות, לא של עצמו ולא של אחרים. הקוסם בעצמו מפוחד ומבוהל מהחיים. מעניינת ההקבלה שנעשית בסרט אל אותו קוסם "צועני", אני מהרהרת, בו דורותי נתקלת כשברחה מביתה בקנזס לאחר שדודתה ביטלה את חלומותיה על "שם מעבר לקשת". היא כמהה לצאת אתו למסעות ולפגוש מלכים, כפי שמובטח על גבי הקרון שלו. אני מגלה שאני נחרדת מעט כשדורותי הילדה נכנסת אל אותו קרון כדי שהקוסם יחזה בעתידה. היא עוצמת עיניים והוא מחטט בסלסלתה. כשהיא פוקחת אותן הוא מתרכז בכדור הבדולח ו"רואה" (בעזרת התמונה שמצא בעת החיטוט בסלסלה) את דודתה המודאגת. בעקבות זאת דורותי חוזרת לביתה. דורותי עוברת מסע התפתחותי בו היא מבינה שהתשובות לשאלות ולתהיות שלה לא נמצאות בחוץ, אלא בתוכה. מעניין, אני חושבת לעצמי, חשבתי שסטירת הלחי המצלצלת (שלם, 2014) הומצאה רק בשנים האחרונות, והנה, כבר אז המסר הוא שרק אתה יכול למצוא את תשובותיך.

פעמים רבות במהלך הדרך, תורמת פוגרונד-חי מניסיונה, אנשים במסע המפחיד-לעיתים של החיים ימצאו אדם להתלות בו; להשליך עליו את כל החוכמה והיכולות והתשובות. אדם שאפשר לעשות לו אידיאליזציה, רב חכם שנדמה שאצלו כל החוכמה. חלקינו נתפקח מהאשליה שהתשובה נמצאת בחוץ אצל מישהו אחר, ונבין שנצטרך להיות קשובים פנימה לעצמינו. "במילותיה של מלני קליין, ניקח את ההשלכות שהשלכנו החוצה בחזרה אלינו. התחלת המסע היא המפחידה ביותר. עלינו לגלות מה מסתתר בנפשנו; אילו פנטזיות חיות בנו במקביל לחיינו הגלויים; אילו חרדות פועלות עלינו ומדוע". כפי שיעצה המכשפה הטובה לדורותי, מייעצת לנו פוגרונד-חי שתמיד כדאי להתחיל ממש בהתחלה.

חכמה, אומץ לב ואהבה

ראינו אם כן, מסכמת פוגרונד-חי, שדורותי היא נערה בהתעוררות מינית, בעלת דחפים תוקפניים כלפי האישה שמגדלת אותה, וכלפי אמה המתה. מסעה הוא ביטוי למשאלתה להתאחד מחדש עם הוריה הביולוגיים. כמיהתה האדיפלית לדמות אבהית עוברת דה-ריאליזציה והיא מתפכחת לגבי הפנטזיות שלה לגבי אותה דמות אב כל-יכולה. לאחר מכן כוחותיה חוזרים אליה: הלב, החכמה, האומץ, התבונה והיכולת להעריך את הבית. ילדינו, נרצה או לא, מתמודדים עם חוויות של חרדת נטישה ומוות, ועם בדידות ואשמה על הפנטזיות התוקפניות החיות בתוכם. לדעתה של פוגרונד-חי, כוחו של הסרט, בדומה למעשיות הילדים הקלאסיות, טמון בכך שהוא פונה ישירות למשאלות ולחרדות הכמוסות, ללא הנחות. לפעמים, היא אומרת בסיום דבריה, צריך לצאת למסע שלם כדי לחזור ולגלות מחדש כמה דברים טובים יש בנו ובבית שעזבנו. אני חושבת על דורותי עכשווית בשירה של יהודית רביץ, "דבר איתי באביב", שכתבו גלעד כהנא ודודו טסה.

עוד יהיה בו כוח להציל אותה
אומץ לב הופיע רק כשלא הייתה
למה
עננים?
למה
עננים?

דבר איתי באביב

לרוץ כל כך מהר
רודפת סערה
היכן היא מתחילה
העין השקטה
רק רוח מפרידה

דבר איתי באביב

לא הים גדול זו היא פשוט קטנה
כל דבר שלא נגמר
גם הוא נגמר
למה
עננים?
למה
עננים?

דבר איתי באביב

לרוץ כל כך מהר
רודפת סערה
היכן היא מתחילה
העין השקטה
רק רוח מפרידה

 

 

מקורות

באום, ל. (2006). הקוסם מארץ עוץ. אריה ניר.

בטלהיים, ב. (1980). קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד. תל אביב: רשפים.

פלמינג, ו. (1937). הקוסם מארץ עוץ.

פרויד, ז. (1926). עכבה סימפטום וחרדה. תל אביב: רסלינג.

פרויד, ז. (2007). פירוש החלום [1900]. תל אביב: עם עובד

שלם, ר (2014). "צלצול הסטירה הגואלת, או: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" [גרסא אלקטרונית] נדלה מאתר הפנקס.  

Klein, M. (2002 [1937]) Love, Guilt and Reparation: And Other Works 1921-1945 (The Writings of Melanie Klein, Volume 1). Free Press, New-York.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

טל שלם, ח. (2016). הולכים אל הלא נודע. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3397

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

חלי טל שלםחלי טל שלם10/4/2016

תודה רבה צליל על תגובתך הנובעת מעומק הלב. פרחי התובנות המעמיקות - לפסיכואנליטיקאית דורית פוגרונד-חי.