מדוע אנשים נוטלים סיכון? פעילות גופנית וספורט אתגרי ככלים חינוכיים וטיפוליים

מדוע אנשים נוטלים סיכון?

פעילות גופנית וספורט אתגרי ככלים חינוכיים וטיפוליים

מאת ד"ר חזקיה (חזי) אהרוני¹ וד"ר רות אהרוני

הקדמה

הביצוע המסוכן והנועז של האוסטרי פליקס באומגארטנר הקרוי "פליקס חסר הפחד" בו צנח מגובה של 39 ק"מ ואף שבר את מהירות הקול, היא דוגמה קיצונית לנטילת סיכון שיכולה היתה להסתיים במוות. מאמר זה דן בשאלה מה גורם לאנשים להגיע לקיצוניות כזאת בה הם עוסקים בפעילות ספורט אתגרי שעשויה להביא להרגשה עילאית אך עלולה גם לסכן את חייהם. כמו כן, נגדיר מהי נטילת סיכון (הסתכנות) או המונח הקרוי באנגלית Risk Taking, נתאר מספר גישות המסבירות התנהגות זאת ואת הסיבות לה. נדגים גישות אלה לרוב דרך העיסוק בספורט אתגרי, נסכם את יתרונות הספורט האתגרי ונטילת סיכון, ונראה כיצד ניתן לבצע זאת בהנאה ובביטחה ולהשתמש בהם ככלים במסגרות חינוך, טיפול ושיקום.

בשנים האחרונות מטפלים בתחום בריאות הנפש, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ואנשי טיפול ושיקום, ממליצים למטופליהם לעסוק בפעילות גופנית ובספורט כדי להתמודד עם דיכאון וקשיי תפקוד אחרים. עיסוק בפעילות גופנית וספורט לא רק תורם לבריאות הפיזית ולמניעת מחלות לב בפרט, אלא גם מציב אתגר, נותן הזדמנות לנטילת סיכון מחושב ולשליטה עצמית, והוא דרך טובה, זמינה, יעילה ושאינה דורשת מרשם מיוחד כדי לסייע למטופלים שלנו.

כולנו מכירים את המונח נטילת סיכון (Risk Taking) בהקשר פסיכולוגי או פיזי, ואנו עושים בו שימוש בשפה היומיומית ומתכוונים לרוב לתאר את האומץ והתעוזה לבצע משהו יוצא דופן ומסוכן או הנתפס ככזה. במסגרת המונח הפסיכולוגי "נטילת סיכון" אנו נוטים לתאר אנשים המכורים לנטילת סיכונים כאימפולסיבים, כאנשים הנמשכים לפעילות חדשנית, מפתיעה ומורכבת, שרמת סקרנותם גבוהה, והמסוגלים לשלוט בעצמם וברגשותיהם ברמות שונות בעת נטילת סיכון. התנהגות זו מוסברת על-ידי מספר גישות תאורטיות שדנות במאפייני אישיות, מוטיבציה, למידה והתפתחות האדם (Boyle, Matthews & Saklofske, 2008; Yates, 1992; Zukerman, 2007).

מטפל.ת בילדים ונוער?
בוא.י למאגר הידע הראשון בישראל עם כל המידע החשוב והמבוסס על ילדים ונוער מגוונים מגדרית

הגדרות וגישות

בספרות מצויות מספר הגדרות ל"נטילת סיכון" שמסבירות באופן מורכב ומפורט את המונח או התופעה בהקשרים שונים, כפי שיתואר בהמשך. התאוריות הבולטות ביותר הן אלו של זוקרמן (Zukerman, 2007), אליס (Ellis, 1973), קוגן וואלך (Kogen & Wallach,1964) ואותן נסקור בקצרה בהמשך.

נטילת סיכון במובן הפסיכולוגי (Kogen & Wallach, 1964), מוגדרת כבחירה או החלטה המתבצעת תחת רמות שונות של אי-ודאות או הנתפסות כבטוחות או כמסוכנות, כאשר תוצאות נטילת הסיכון אינן ידועות מראש או נתונות ליד המקרה. כשמדובר בנטילת סיכון פיזי או בניסיון לבצע מיומנות מוטורית כלשהי כמו בספורט אתגרי, ניתן לראות זאת כמצב תגובה של הפרט לביצועים מוטוריים שונים ותוצאותיהם החיוביות (אופוריה, הרגשה עילאית, שליטה וכד') או השליליות (סכנת פציעה או אפילו מוות) כשאינן ידועות מראש ותלויות לעיתים במזל.

בשל מורכבות ההגדרות של המושג "נטילת סיכון", והתחומים השונים בהם מופיע המונח, קיימים בספרות חילוקי דעות באשר להגדרה המתאימה ונשאלת השאלה האם המונח "נטילת סיכון" מבטא אלמנטים תאורטים יסודיים (constructs) או שההגדרות והתיאורים הם מרכיבים של ההתנהגויות השונות מנקודת מבט אובייקטיבית (Baird & Thomas, 1985; Fischoff, Watson & Hope, 1984; Seigneur, 2006). במאמר זה בחרנו להביא את הגדרתם של קוגן וואלך המקובלת בספרות הפסיכולוגית ובאקדמיה. בנוסף, נסקור בקצרה את שלוש התאוריות של זוקרמן, אליס, קוגן וואלך.

זוקרמן - תכונת אישיות המאופיינת בחיפוש אחר ריגושים

זוקרמן (Zukerman, 2007) מגדיר נטילת סיכון כתכונת אישיות המתייחסת למידת החיפוש של הפרט אחר ריגושים. ככל שמידת החיפוש של הפרט אחר ריגושים גדולה יותר כן הוא יהיה מוכן ליטול סיכון רב יותר. נטייה זאת מאופיינת בחיפוש ריגושים המתבטאים בחדשנות, בשונות ובמורכבות. ככל ששלושת מרכיבים אלה מצויים במידה רבה יותר בסביבת הפעילות, כך יגדל רצונו של הפרט להסתכן. נטילת סיכון יכולה להתבטא בהתנהגויות, במצבים ובהרגלים שונים, כגון: בנהיגה, בשמירה או אי-שמירה על הבריאות, בהימורים, בהשקעה כלכלית, בשתיית אלכוהול ובשימוש לרעה בסמים, בהתנהגות מינית, בעיסוק במקצועות ספורט למיניהם ועד לבחירת בן או בת זוג למטרת נישואין וחיים משותפים, ולמעשה, בכל היבט של חיינו ביומיום (Boyle, Matthews & Saklofske, 2008).

לפי זוקרמן, החלק במוח האחראי לתגובת הפחד הוא גם המרכז במוח האחראי לתחושת העונג. על כן, בשעת נטילת סיכון, המוח מחזק התנהגות זו על ידי הזרמת אדרנלין לגוף ויצירת תחושה של עוררות (arousal) והנאה וכך במקרים מסוימים מעודדת את החיפוש אחר ריגושים ואת הרצון ליטול סיכון. זוקרמן מסביר שלחיפוש המתמיד אחר גירויים וריגושים יש בסיס פסיכולוגי וביוכימי: נראה שמוחם של אנשים המחפשים יותר ריגושים נוטה לעבד גירויים באופן שונה, וגם התגובות הפיזיולוגיות של גופם הן שונות לעומת אנשים הנוטים פחות לחפש ריגושים. זוקרמן מסביר שהנטייה לחפש רמה גבוהה של ריגושים וליטול סיכון בפעילות של צניחה חופשית למשל, מקורה ברמה נמוכה של אנזים בשם Monoamine Oxidase (MAO) ולאו דווקא בנטיות אובדניות כפי שטענו תאורטיקנים בעבר.

לפי זוקרמן, לרוב האנשים רמה בינונית של חיפוש אחר ריגושים (Zukerman, 1994). מבחינת הגיל, הרצון הגבוה ביותר לחיפוש אחר ריגושים מצוי אצל אנשים צעירים בני 20-19. גברים (75%) מוכנים ליטול סיכון יותר מאשר נשים, עובדה הבאה לידי ביטוי בנהיגה פרועה למשל. יתכן שהתנהגות זו קשורה ליצור ההורמונים הגבריים ולציפיות החברתיות מגברים לעומת נשים. למרות הצהרות אלה של זוקרמן וחוקרים אחרים, יש מי שטוענים שמסקנותיהם מבוססות על מחקרים בעולם האמיתי ולא בתנאי מעבדה נשלטים, וכן שנשים, גברים ומתבגרים תופסים נטילת סיכון באופן שונה (Finger & Weber, 2011). חיפוש אחר ריגושים היא תכונה העוברת בתורשה, ילדים להורים בעלי רמה גבוהה של חיפוש אחר ריגושים, נוטים גם הם לפתח תכונה דומה. אנשים גבוהים נוטים ליטול סיכון יותר מאשר אנשים נמוכים. ילדים להורים בעלי רמת השכלה גבוהה יותר, נוטים יותר ליטול סיכון מאשר ילדים להורים בעלי השכלה נמוכה. ילדים המיומנים יותר מבחינה מוטורית נוטים ליטול סיכון יותר מאשר ילדים המיומנים פחות, וילדים בכורים, מוכנים פחות ליטול סיכון מאשר ילדים לא בכורים (Aharoni, 1996).

אנשים בעלי רמה גבוהה של חיפוש אחר ריגושים יאהבו למשל להשתתף בצניחה חופשית ובצלילה ואילו אלה שהרמה שלהם נמוכה יחפשו פעילות קלה ובטוחה, כמו רכיבה על אופניים במסלולים המיועדים לכך. לפי זוקרמן, מחפשי הריגושים ברמה הגבוהה נוטים יותר לעשן, להשתמש בסמים אסורים ובאלכוהול ונמשכים יותר לעסוק במקצועות שבהם יש אלמנטים של מתח וסכנה, כגון נהיגה תחרותית, ניקוי חלונות זכוכית בגורדי שחקים, כבאות, טיסות ניסוי וכדומה.

איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
שמח להודיע על השקת מחזור ד' של תכנית 'רוח אדם'

לרוב, אנשים המסתכנים במצב אחד נוטים ליטול סיכון גם במצבים אחרים, אבל לעתים לא. למשל, מי שאוהב ליטול סיכון בצניחה חופשית, לא תמיד יהיה מוכן ליטול סיכון ולעמוד מול הבוס שלו.

אליס - מדוע אנשים משחקים?

גישה והגדרה שונה במקצת לנטילת סיכון קשורה לשאלה "מדוע אנשים משחקים?" (Ellis, 1973). במילה "משחק", הכוונה לפעילות כלשהי: משחק במגרש המשחקים, משחק חברתי, השתתפות בקרב או במלחמה ואף עיסוק בספורט אתגרי.

לפי התאוריה של אליס, האדם מצוי מטבעו בחיפוש מתמיד אחר עוררות (arousal), אתגרים וריגושים, פנימיים או מן הסביבה החיצונית, במטרה להגיע לאיזון (homeostasis). כל פרט מגיב באופן שונה לגירויים אלה, ומה שגורם לאחד ריגוש חיובי יכול לגרום קשיים ותחושה לא נעימה לאחר, ואף עשוי להיות מסוכן לו. המרדף המתמיד אחר גירויים אלה נועד להביא את האדם לרמת עוררות, ריגושים או גירויים אופטימאלית (איור 1), אך כאשר הפרט מגיע לנקודה האופטימאלית שלו, הפעילות הופכת להיות בהדרגה בלתי מושכת ומשעממת ואינה מספקת לו יותר את הריגושים הנדרשים לו. לכן ימשיך הפרט לחפש באופן פעיל פעילות כלשהי, מרגשת או מסוכנת אף יותר, כדי לשנות את הסביבה ולהעלות שוב את רמת העוררות שלו לרמה האופטימאלית.

איור 1: עוררות לרמה האופטימאלית לפי אליס (1973).

התנהגויות שונות תורמות לשמירה על רמת הריגושים האופטימלית, ביניהן: קניה של חפצים חדשים, מפתיעים או ייחודיים, מטלות מורכבות וקשות המוסיפות לאתגר ולרצון להתגבר על הבעיה, וגם פעילות מאתגרת ומסוכנת.

נבחן לדוגמה התנהגות ילדים במגרש המשחקים. לאחר ששיחקו פעמים רבות במגרש המשחקים ומיצו את כל הגירויים האפשריים בו המביאים אותם להנאה ולריגוש – הם יעזבו את המגרש ויחפשו מקום חדש ומרגש יותר או יחפשו גירויים אחרים כתחליף. למשל בנדנדה, הם יסתכנו ויטפסו על המוט הגבוה ביותר התומך בנדנדות וילכו עליו כמו לוליינים בקרקס השומרים על שיווי משקל. השימוש השונה בנדנדה הוא ייחודי, מורכב, מפתיע ומעלה את רמת האדרנלין שלהם במהרה לנקודת העוררות האופטימאלית להם - תחושה שהשימוש הרגיל והנדוש בנדנדה פסק מזמן לספק להם זאת.

קוגן וואלך - בחירה והחלטה בתנאי אי-ודאות

גישה שלישית וקלאסית של קוגן וואלך נוגעת לנטילת סיכון כבחירה או החלטה של הפרט תחת רמות שונות של אי-ודאות, לגבי מעשים שהתוצאות שלהם יכולות להיות הצלחה או כישלון, בטיחות או סכנה, רווח לעומת הפסד, ואף חיים או מוות (Kogen & Wallach, 1964).

בהקשר של עיסוק בספורט ובפרט בספורט אתגרי וקיצוני, המונח "נטילת סיכון" מתאר התנהגות של אנשים כאשר קיימת אי-ודאות לגבי תוצאות מעשיהם (ריגוש והנאה או סיכון וכאב) והמתבטאות בהתנהגותם הפסיכומוטורית. במקרה זה, ככל שרמת הסיכון עולה או נתפסת כגבוהה יותר – כך התמורה, ההנאה והריגוש שלצידה, גבוהה יותר. כך גם בהימורים שבהם ככל שמהמרים על סכום כסף גדול יותר, הסיכון להפסיד או הסיכוי לזכות עשויים להיות גדולים יותר. במובן מסוים, עיסוק בספורט אתגרי מסוכן דומה להימור על החיים עצמם.

בשורות הבאות ננסה לדון בהיבטים שונים של החיפוש אחר סיכונים, בהקשר לספורט אתגרי ובכלל, דרך התאוריות של זוקרמן, אליס, קוגן וואלך שהוסברו לפנים.

בסיס ביולוגי-אבולוציוני של הנטייה לנטילת סיכון

נטילת סיכון (Risk Taking) היא התנהגות הנחקרת בתחום תאוריות האישיות בפסיכולוגיה, כלכלה, התנהגות במצבי מלחמה וחינוך זה מספר עשורים. התנהגות זאת של נטילת סיכון מלווה את האדם משחר האנושות. הישרדותו של האדם הקדמון הייתה ככל הנראה תלויה במידה רבה בתעוזתו, בהתגברות על פחד וחרדה מפני הלא ידוע, ביציאה לצייד של חיות טרף והימנעות מסכנה, במציאת פתרון לבעיות קיומיות ובנטילת סיכון כדי לשרוד בטבע. נטילת סיכון ברמת הפרט מאופיינת ביכולתו לגייס כוחות להתגבר על הסכנות הנמצאות בסביבה ולשלוט בגורלו. נטילת סיכון היא מעין אינסטינקט אבולוציוני גנטי מובנה המבטיח לנו את היכולת להתגונן בעת סכנה ופחד (Zuckerman & Kuhlman, 2000).

הסמינר הפסיכו-פוליטי-מתמטי
סמינר מאת ד״ר יצחק בנימיני; הערות פרשניות: דודי בראילובסקי | ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום

כיום, בעולמנו המודרני אנו מוגנים הרבה יותר מסכנות ומחיות טרף, ואף מאסונות טבע וממלחמות שסופן מוות בטוח, אבל המנגנון והמבנה הגנטי האנושי של נטילת סיכון עדיין טבוע בתוכנו. התרבות המערבית מוצאת תחליפים לנטילת סיכון, ולא כדי לשרוד כמו אצל האדם הקדמון, אלא כדי לנצח, לגרוף רווחים כלשהם, להתמודד בחברה ובחיי היום יום שלנו, ואפילו כדי לרכוש ידע, ליהנות ממוזיקה ואמנות ובעיקר כדי ליהנות מיתרונות פסיכולוגיים שונים שמספקת עצם הפעילות המסוכנת.

דברים רבים בחיים המודרנים כוללים מידת מה של נטילת סיכון: נישואים (כי יש סיכוי רב שבסופו של דבר נתגרש), נהיגה, טיסות מעבר לאוקיינוס, חציית כביש אפילו במעבר חצייה, שימוש בסמים אסורים ושתיית אלכוהול. גם ילדים נוטלים סיכון בחיי היומיום שלהם: הם מטפסים לראש העץ בעת משחק, מצביעים מיד כשהמורה שואלת שאלה (על אף שאינם בהכרח יודעים את התשובה הנכונה), ומתבגרים נוטלים סיכון למשל כשהם מחליטים לומר מילה מיוחדת לנערה שיכולה לכבוש את ליבה או לדחות אותה. הימורים כמובן נחשבים גם כן להתנהגות של נטילת סיכון. נערכו מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה בנושא האישיות שמצאו כי למעשה רבים מהעקרונות השייכים לנטילת סיכון דומים להתנהגות בעת הימורים.

תגובת המערכת ההורמונלית להתמודדות עם נטילת סיכון ועם ספורט אתגרי

בעת עיסוק בספורט אתגרי מסוכן ובמאמץ גופני בכלל מופרשים לגוף נוירופפטידים (מרכיבים חלבוניים). חומרים אלה מופרשים כתוצאה מתנועת הגוף וממתח השרירים, ובמצבי מתח, כאב, פחד, עמידה בפני הלא ידוע, התרגשות, סקרנות ועוד (אהרוני, 2006; דובנוב ובארי, 1998; רייטי, 2010). מבין השינויים הכימיים האלה, שחרור והשפעת הורמון האנדורפין הוא הידוע ביותר. נוסף לכך, במערכת הדחק מופרשים בין היתר הורמון ה- ACTH והורמון הקורטיזול. מנגנונים נוספים כוללים מתווכים נוירולוגים (נוירוטרנסמיטורים) כמו הנוראדרנלין, הדופמין והסרטונין. נמצא שקיימים אנזימים מיוחדים במערכת העצבים הקשורים לחיפוש המתמיד אחר ריגושים ונטילת סיכונים, וכן לשימוש בסמים ולשתיית אלכוהול. אנזימים אלה מווסתים את רמת הנוירוטנסמיטורים וכנראה שגם התנהגות גיל ההתבגרות הסוערת מושפעת ממנגנון זה (Zukerman & Kuhlman, 2000). שינויים הורמונאליים אלה יכולים לעתים לספק מעין "תרופת הרגעה" שנוטל הסיכון זקוק לה. כאשר נטילת הסיכון אינה גבוהה דיה, יחפש הפרט פעילות מגרה ומרגשת יותר ואף מסוכנת יותר כדי לייצר את הסם הטבעי של הגוף.

ספורט אתגרי ונטילת סיכון

עיסוק בספורט אתגרי היא התנסות בעמידה מול סכנה מוחשית או סכנה פסיכולוגית, אשר הנאה בצידה (אהרוני, 2008). ספורט מסוגים רבים ומגוונים הוא הכלי המוכר והנגיש ביותר שבו אנשים נוטלים סיכון בשעות הפנאי, במסגרת תחרות או כמקצוע. הכוונה בעיקר לספורט תחרותי ולספורט אתגרי או "ספורט קיצוני" (Goma-i-Freixanet, 2004). מצד אחד, בעת העיסוק בספורט הפרט יכול לשפר את מצב רוחו, לחוש עליצות וליהנות, אך מצד שני הוא מסתכן בפציעה קשה ולעתים אף במוות. בספורט אתגרי או קיצוני יש אלמנטים שונים שיוצרים רקע סביבתי ופסיכולוגי לנטילת סיכון, כגון אלמנטים של גובה, מהירות, רמות גבוהות של מיומנות מוטורית ופיזית, שימוש בציוד ומכשור מיוחדים או ביצוע פעלולים נועזים ויוצאי דופן, למשל כפי שעשה לאחרונה האוסטרי באומגארטנר.

יש המאמינים שהדרך שבה החיים המודרניים מגינים עלינו (אנו נחגרים במכונית, חובשים קסדות בעת רכיבה, מגוננים ולעתים מגינים הגנת יתר על ילדינו ומנסים להקטין את מידת חוסר הוודאות בחיינו) פוגעת בכוחותינו הפנימיים כבני אנוש ותורמת לפופולריות הגדולה של המשתתפים בספורט האתגרי והקיצוני לשם נטילת סיכון, ונראה שתופעה זאת רק תלך ותגדל בעתיד (Apter, 1992; Roberts, 1994).

מדוע אנשים נוטלים סיכון?

יש סיבות רבות לכך שאנשים נוטלים סיכון, וכבר הזכרנו את העקרונות השונים והתאוריות המסבירות תופעות אלה באופן כללי. ניתן גם לסווג אנשים הנוטים לחפש וליטול סיכונים באופן מעשי לפי התנהגויות הנצפות אצל הפרט. בהיבט היישומי, הבנתן של התנהגויות אלה תסייע לנו בחינוך, בטיפול ובשיקום של אנשים שאנו עובדים עימם במסגרות השונות ונוכל לשלב בטיפול בהם פעילויות אתגריות שונות. להלן מספר סיבות להתנהגות של נטילת סיכון, המבוססות על התאוריות וההסברים השונים שהובאו לפנים:

1. התמודדות עם שעמום ועם שגרה – בתרבות של ימינו אנשים מבקשים ליטול סיכון כדי לצאת מהשגרה, לשחרר אנרגיה עודפת, וליהנות. אנשים רבים מחפשים על כן אתגר מיוחד, שונה ומהנה שיכניס גיוון לחיי היומיום המשעממים והאפורים. נטילת הסיכון שבספורט אתגרי מעלה את רמת האדרנלין בדם ומספקת עוררות וריגוש דומים לאלה הנחווים בצריכת סמים ושתיית אלכוהול אך באופן חוקי ומקובל בחברה. מסיבה זו ואחרות ממליצים מחנכים להעסיק בני נוער בסיכון/בהדרה בספורט ובפעילות גופנית אתגרית שבה ימצאו ריגושים ועוררות במקום בשתיית אלכוהול, צריכת סמים והתנהגות אנטי-חברתית.

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

2. בחינת היכולות והמסוגלות העצמית של הפרט – אנשים רוצים להוכיח לעצמם שהם מסוגלים לעשות את הבלתי אפשרי, וזאת באמצעות פעילות הכרוכה בנטילת סיכון. הם מניחים כי אם הם הצליחו לכבוש את פסגת הר האוורסט בשלום – בוודאי יוכלו לכבוש גם את לִבה של אהובתם, להשיב את הקסם לחיי נישואין משעממים, להצליח בקורס טייס, להצליח באוניברסיטה או להתגבר על מגבלה או לקות כלשהי. נקודה זו חשובה ביותר למשל בשיקומם של אלה שנפצעו קשה ואיבדו את היכולת לנוע באופן עצמאי ולדאוג לעצמם.

3. שיפור יכולות תקשורת ויחסים חברתיים –מבחינה חברתית, אנשים חשים צורך להרשים את סביבתם הקרובה והרחוקה, כדי לזכות בקשרים חברתיים מחברת השווים ולכבוש את לִבם או לזכות בקרבתם.

4. מרד בממסד ובמוסכמות – אנשים הנוטים ליטול סיכון עושים זאת לעתים כמרד בהורים או בממסד ובערכים שהם מייצגים בעיניהם. אנשים אלה חשים צורך לפעול על אף, או אולי בגלל, שבסביבה יאמרו להם שזה מסוכן או שהם משוגעים. למשל, עבריין עלול לפרוץ לבנק לא רק כדי להשיג כסף אלא כדי להגיע לתחושה עילאית של אופוריה והתרגשות ומשום שמעשה זה מנוגד לנורמות חברתיות ולערכים מקובלים. לא פלא שלעתים פורצים אלה משאירים סימנים, אולי באופן לא מודע, כדי שהמשטרה תוכל לתפוס אותם, מה שמעלה את רמת העוררות שלהם אף יותר.

5. תחליף להתמודדות פסיכולוגית עם מצב או אסון – ספורטאי על כיסא גלגלים ישקיע מאמצים אדירים, ייטול סיכון וינסה לטפס על מדרון הר תלול כדי להוכיח לעצמו, לאחרים ולחברה כולה שהוא יכול למרות המגבלה שלו, ולמרות מה שאחרים אולי חושבים על יכולותיו. תופעות כאלה ניתן היה בקלות לראות באולימפיאדה הפרא-אולימפית שנערכה בקיץ האחרון בלונדון. ספורטאים נכים מתמודדים עם הקושי הנפשי והפיזי עם מצבם או אסונם בעזרת העיסוק בספורט, בתהליך פסיכולוגי של מציאת "תחליף" להתמודדות זו. לעתים מי שהשתמש בסמים או שביצע פעילות לא חוקית אחרת שגרמה לו להתרגשות רבה ולאופוריה, בוחר בפעילות האתגרית והחוקית כתחליף. כגון בצניחה חופשית, קפיצה ממצוק לים, צלילה או ספורט הפארקור.

6. רצון להרגיש חופשי – במקרים מסוימים, החיפוש אחר נטילת סיכון מבטא שאיפה לחופש ולשליטה בחיים. למרות שחברתנו דמוקרטית ולפרט יש פחות או יותר חופש לבטא את עצמו – החוקים והכללים הרבים שהחברה כופה עלינו נותנים לאנשים מסוימים תחושה שהם מוגבלים והם רוצים לחוש משוחררים דרך נטילת סיכונים.

7. ביטוי לסקרנות וצורת למידה - ילדים ומבוגרים אוהבים ליטול סיכון כביטוי לסקרנותם. הם רוצים לבחון, ללמוד ולגלות סביבה חדשה על-ידי התנסות מעשית ומאתגרת על אף שלפעמים היא מסוכנת. למידה טובה ושאינה נשכחת נעשית דרך התנסות חווייתית ומאתגרת ושבה יש אלמנטים של נטילת סיכון.

8. התמכרות – במקרים מסוימים החיפוש אחר נטילת סיכונים הופך להתמכרות לפעילות אתגרית ולריגושים שבצדה. ככל שהם עושים זאת יותר, הם רוצים עוד ועוד ואף ברמה מסוכנת יותר. להתמכרות זו יכולים להיות מניעים פסיכולוגיים וגם ביולוגיים כפי שהוזכר לפנים.

כמובן שהמוטיבציה ליטול סיכונים מורכבת ביותר ונובעת משילוב של מספר סיבות, וכבכל התנהגות אנושית, משתנה מאדם לאדם וממצב אחד למשנהו.

התועלת בנטילת סיכון מחושב

לנטייה לנטילת סיכונים יש גם פן חיובי וניתן לנצל אותה לטובה (Brymer & Oades, 2009; Trimpop, 1994; Ungar, 2009). התנסות במצבים הדורשים נטילת סיכון מסייעת לאנשים לחזק את יכולותיהם ומיומנויותיהם, להעצים את אמנותם במסוגלותם העצמית, ביכולתם להתגבר על כישלונות ומכשולים וגורמת סיפוק, הנאה ורגיעה מעצם ההשתתפות בפעילות עצמה. עבודה בתחום שבו יש רמת סיכון גבוהה מספקת לאנשים אלה דרך חברתית מקובלת להביע את עצמם, ובה בעת גם לתרום לחברה ולהתפתחותם האישית. לפי זוקרמן (Zuckerman, 2007), גם אנשים רדיקלים בהתנהגותם הפוליטית-חברתית מראים נטייה גבוהה לרדיפה אחר ריגושים ונטילת סיכונים, נטייה שניתן אם כן לנצל לטובת פעילות חברתית או פוליטית מועילה.

אבחון הנטייה לנטילת סיכון

אבחון הנטייה לנטילת סיכון נעשית בדרכים שונות. הפשוטה ביותר היא מילוי שאלון שבו הנבדק נשאל אם הוא אוהב לבצע פעילויות שונות המסווגות לפי רמות שונות של סיכון - "נמוך", בינוני" או "גבוה". הציון הסופי מורכב משקלול העדפותיו של ממלא השאלון ומשקף את מידת הנטייה שלו לנטילת סיכונים. זוקרמן בנה שאלון אישיות מעין זה, המודד את רמת הצורך של הפרט בחיפוש אחר ריגושים ונטילת סיכון, ושבו נעשה שימוש רב במחקר.

שאלון זה למשל עשוי לסייע לאנשי מקצוע המטפלים בנהגים מועדים לתאונות או במכורים לסמים ולאלכוהול, שכן כפי שכתבנו קודם, לפי זוקרמן (Zuckerman, 2007) קיים קשר בין התמכרות לסמים לבין הצורך בחיפוש ריגושים. מחנכים, יועצים ומטפלים יכולים להסתייע בשאלון בהכוונה לתחום לימודים או למקצוע מתאים. ניתן למשל לכוון אנשים בעלי נטייה גבוהה לחיפוש ריגושים ונטילת סיכון למקצועות כגון: טייסים, שוטרים, פעלולנים בקרקס, ספורטאים או מקצועות אחרים הקשורים בספורט אתגרי.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

ישנם גם מבחנים מתחום חקר ההתנהגות והאישיות שבהם עושים שימוש בסוג של הימורים. במבחנים אלה הנבדק עומד מול תסריט של אי-ודאות, מול תוצאה של רווח או הפסד. בדומה לבחירה בין ציפור אחת ביד לבין שתיים על העץ, הנבדק נשאל למשל: האם תהיה מוכן לצאת לפגוש נערה שדחתה אותך בעבר ושאתה משוגע עליה יום לפני בחינת בגרות קריטית, במקום לנוח או לערוך חזרה אחרונה לפני הבחינה?

דרך נוספת היא הערכה לפי צפייה וניתוח התנהגות הנבדקים וחייהם האישיים, בעבודה, בלימודים, וכן בשעות הפנאי (Siegal et al., 1994).

ככל הנראה, בעתיד נוכל להשתמש במכשור מיוחד (MRI או שיטות הדמיה אחרות) שיבדוק את השינויים הפיזיולוגים המתרחשים במוח לפני פעילות הכרוכה בנטילת סיכון, בעת ביצוע הפעילות ולאחריה. לאחר מכן נוכל להשוות תוצאות אלה עם פרופילי התנהגות שהורכבו בשיטות אחרות, ונקבל גרף המנתח את התנהגות הנבדק. כך נוכל להסיק מסקנות ולנסח המלצות, לטפל בפרט ולבנות לו תכנית התערבות אישית בהתאם לממצאים.

בטיחות

בהקשר לספורט אתגרי, המונח "נטילת סיכון" כולל בתוכו אלמנטים של גובה, מהירות, קושי ומורכבות הגורמים לפחד ולסיכון בפציעה ואף במוות. בעת פעילות ספורט אתגרי מאורגנת, על המארגנים לחשב את רמת הסיכון ולהגבילו ולידע את המשתתף לגבי רמת הסיכון. נטילת סיכון אין פירושה בהכרח להתנהג בצורה שבה אנו עלולים להיפצע והכי גרוע אף לאבד את החיים.

מצד אחד, נטילת סיכון מחושב בספורט אתגרי הוא שגורם לריגוש, להנאה, לסקרנות וללמידה. כדי שאלה יוכלו להתקיים, בטיחות המשתתף בפעילות חשובה ביותר. יש לשמור על כללי הבטיחות, לחזור ולהתריע עליהם בכל מיני דרכים לאורך כל התהליך – באימון של המיומנויות הנדרשות לבצע זאת בבטיחות, בשיחה, בדיון, בחומר כתוב כגון שילוט ודפי הסבר, היכרות ושליטה מוחלטת בקבוצת המשתתפים.

מצד שני, חשוב למשל לא להגביל ילדים וצעירים מלהתנסות בנטילת סיכונים סבירים. כללי פעילות מגבילים מדי ו"הגנת יתר" על ילדים צעירים מייצרים דור של אנשים שאינם בטוחים בעצמם, מפחדים לקחת סיכונים פיזיים, קוגניטיביים וחברתיים ונרתעים מהחלטות חשובות הנוגעות לשיפור איכות חייהם (Aharoni, 1986; Gill, 2007; Thom, Sales & Pearce, 2007; Ungar, 2007). למשל, ילדים שבאו מבית המגביל את תנועותיהם וניסיונותיהם להתמודד עם סיכון על ידי יצירת כללים נוקשים ("אסור לקפוץ על הספה", "אסור לקפוץ במדרגות", וכדו'), יגדלו כנראה להיות מאופקים בכל הקשור להסתכנות פיזית או פסיכולוגית.

ספורט אתגרי לאנשים בעלי צרכים ייחודיים

השתתפות בספורט אתגרי היא התנסות חווייתית ויוצאת דופן בעמידה מול סכנה מוחשית או פסיכולוגית הבוחנת את קצה יכולתו של הפרט ואת התמודדותו עם אתגר, מכשול או קושי. התגברות על קושי דרך התנסות בספורט אתגרי תורמת לאופוריה ולהנאה, אך לעתים כרוכה בסיכון רב. למרות הסיכון, השתתפות בספורט אתגרי ונטילת סיכון מחושב מוציאות לרוב את הטוב שבמשתתפים ותורמות להתפתחותם הפסיכולוגית, החברתית והפיזית.

אנשים בעלי מוגבלות מוצאים בספורט ובספורט אתגרי בפרט, כלי לביטוי עצמי, ואמצעי לבחינת יכולותיהם ואת גבולות האפשר. יותר מכול, הם רוצים להוכיח לעצמם שהם יכולים ומסוגלים להתגבר על קשייהם הרבים. התגברות זו הופכת להם בסופו של דבר לדרך חיים השופעת בעוצמה וביטחון עצמי. מחקרים מראים (Datillo & Groff, 2000; Gillis & Ringer, 1999;) שבעקבות השתתפותם בפעילות ספורט אתגרי, שיקומם הופך מהיר ויעיל יותר, הם מפתחים מסוגלות עצמית גבוהה יותר, דימוי עצמי חיובי, שליטה עצמית ואמונה שכפי שהם יכולים להתמודד בפעילות הספורט האתגרי כך הם גם יכולים לנצח את הקשיים העומדים בדרכם לאורך החיים. לעתים שילוב של טיפול פסיכולוגי עם פעילות ספורט אתגרי יעילים יותר מהשימוש רק באחד מהם.

מסקנות

לפי אליס, הפרט מטבעו מחפש גירויים ואתגרים כל הזמן. זוקרמן טוען שחיפוש מתמיד אחר ריגושים היא תכונה נורמטיבית למרות הקשר לנטייה לנטילת סיכון. תכונה כזאת מושכת אנשים לעסוק בפעילויות ובמקצועות שיש בהם רמת סיכון גבוהה, כגון שוטרים, כבאים, רופאים העובדים בחדר המיון ומקצועות נוספים שבדרך כלל אנשים בעלי רמה נמוכה של חיפוש גירויים נמנעים מלעסוק בהם. בחברה מגוונת יש לנו צורך בכל הרמות והסוגים של נטילת סיכונים.

עלינו לאפשר לילדים, לבני נוער בסיכון, למבוגרים ולבעלי צרכים מיוחדים לעסוק בפעילות אתגרית שהיא מושכת וממשיכה לרגש לאורך זמן, אחרת הם יחפשו את הריגוש במקום אחר, אולי בפעילות מסוכנת, בלתי חוקית ואנטי חברתית, או יוותרו על כל סוג של פעילות מאתגרת ויישארו בלתי פעילים ובלתי מעורבים.

יש לנסות לשנות מדי פעם את מקום הפעילות, סוג הפעילות, רמת היצירתיות שהיא דורשת, רמת הקושי, המורכבות ורמת האתגר והסקרנות הנדרשים מהפרט. טיפול בגישה חדשנית, יצירתית ושונה, תוך שימוש בציוד ומתקנים חדשים ובפעילות אתגרית ומושכת, יבטיחו שהמשתתף (או המטופל) לא ישתעמם, יתמיד בפעילות ולא יפנה לחפש תחליף לאתגר זה בפעילות מסוכנת ולא מבוקרת.

תוכנית ההכשרה 'רוח אדם' מזמינה
א.נשי מקצוע מוסמכים מתחום בריאות הנפש לריטריט קצר של היכרות

ילדים לומדים להתמודד עם נטילת סיכונים באמצעות משחק וסקרנות ודרך פעילות גופנית - קפיצה ממקום גבוה, טיפוס על עץ, רכיבה על אופניים במהירות או בירידה ללא ידיים וכדומה. מבוגרים לעומתם, לרוב לומדים להתמודד עם נטילת סיכונים דרך פעילות מובנית ומאורגנת. עיסוק בספורט אתגרי מספק הזדמנויות רבות למטופל להביע את עצמו, למצוא את הנקודה האופטימלית שלו ולהגיע לרמת הריגוש המתאימה לאישיותו כפי שהוסבר לפנים על ידי אליס (איור 1). פעילות ספורט אתגרי מספקת תחליף בריא לפעילות אחרת, כגון הימורים, צריכת סמים ושתיית אלכוהול ופעילות אנטי חברתית אחרת שלה השלכות שליליות על הפרט והחברה (קלאוס וצימר, 1999).

פעילות ספורט אתגרי הכרוכה ברמה מסויימת של נטילת סיכון, יוצרת למידה חווייתית שיש בה הכח לשנות התנהגות, למשוך את המשתתפים, להביא לחשיבה ופתרון בעיות ואף לשיתוף פעולה כפי שניתן למצוא למשל במסעות הישרדות יבשתיים וימיים לבני נוער בסיכון. פעילות זו משאירה חותם אצל המשתתפים והשפעותיה החיוביות נשארות לאורך זמן. דרך פעילות מאורגנת כמו ספורט אתגרי, מטופלים מתבטאים באופן פתוח יותר, הם מוכנים לדבר על דברים שלא היו מעיזים להעלות במסגרת טיפול פרטני או קבוצתי רגיל.

סיכום

מידה סבירה של נטילת סיכון בהיבטים שונים של חיי היומיום היא התנהגות נורמלית ובריאה. כל עוד עושים זאת בזהירות, תוך שמירה על כללי הבטיחות ובאופן שאינו פוגע בחברה, עשוי הדבר לתרום לשיפור המצב המנטאלי, להנאה, ללמידה, לסיפוק ולהתפתחות אישית.

אנשים יכולים להתנסות בנטילת סיכונים באופן חיובי או שלילי ועל כן יש להציע פעילות שתכלול מידה סבירה של נטילת סיכון ותעשה באופן חיובי ובריא.

יותר מאשר בכל תחום טיפולי אחר, פעילויות ספורט אתגרי הן לרוב זמינות ומועילות לתהליך החינוכי-טיפולי-שיקומי. ספורט אתגרי כולל מגוון רחב של פעילויות ומיומנויות המתאימות ליכולות שונות, לאנשים שונים ולכל הגילאים, ולכן פעילויות אתגריות הן מקור חשוב וחיוני לקידום תהליכים במסגרות חינוכיות, טיפוליות ושיקומיות.

הערות

1. ד"ר חזי אהרוני הוא מרצה במכללת קיי ויו"ר העמותה הישראלית לפעילות גופנית מותאמת

מקורות

אהרוני, ח' (2006). תנועה, פעילות גופנית וספורט מותאמים: כלים לריפוי, לטיפול ולשיקום. שיקום, 18, 34-27.

אהרוני, ח' (2008). עד הקצה: ספורט קיצוני ואופנה. אפשר, 19, 18-16.

דובנוב, ג' ובארי, א' (1998). השפעת מאמץ גופני על מצב הרוח: מנגנונים הורמונים ועצביים. הרפואה, 135, (10), 459-454.

קלאוס, ע' וצימר, ר' (1999). כן לספורט – לא לסמים למניעת עבריינות ושימוש לרעה בסמים. ירושלים: הרשות למלחמה בסמים.

רייטי, ג' (2010). הניצוץ: המדע המהפכני החדש של אימון הגוף והמוח. אור יהודה: כינרת, זמורה ביתן, דביר.

Aharoni, H. (1986). Assessment of children’s risk-taking behavior as reflected in motor activity. Ph.D. dissertation, The Ohio State University, Columbus: OH.

Aharoni, H. (1996). Pictorial Risk-Taking Preference (PRPT). In A.C. Ostrow (Ed.), Directory of Psychological Tests in the sport and exercise sciences. (2nd Ed.), (pp. 129-131). Morgantown, WV: Fitness Information Technology, Inc.

Apter, M.J. (1992).The dangerous edge: The psychology of excitement. New York: Free Press.

Baird, I.S., & Thomas, H. (1985). Toward a contingency of strategic risk taking. The Academy of Management Review, 10, 2, 230-243.

Boyle, G.J., Matthews, G., & Saklofske, D.H. (Eds.) (2008). The Sage handbook of personality theory and assessment, Val. 1, Personality theories and models. London: Sage.

Brymer, E., & Oades, L.G. (2009). Extreme sport: A positive transformation in courage and humility. Journal of Humanistic Psychology, 49, 1, 114-126.

Dattilo, J., & Groff, D. (2000). Adventure therapy. In J. Dattilo (Ed.). Facilitation techniques in therapeutic recreation, (pp. 13-39). State College, PA: Venture.

Ellis, M.J. (1973). Why people play? Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall.

Finger, B., & Weber, E.U. (2011). Who take risks when and why? Determinants of risk taking. Current Directions in Psychological Science, 20, 4, 211-216.

Fischoff, B., Watson, S.R., & Hope, C. (1984). Defining risk. Policy Sciences, 17, 2, 123-139.

Gill, T. (2007). No fear: Growing up in a risk averse society. London: Calouste Gulbenkian Foundation.

Gillis, H.L., & Ringer, T.M. (1999). Adventure as therapy. In J.C. Miles & S. Priest (Eds.), Adventure programming (pp. 29-37). State College, PA: Venture Publishing.

Goma-i-Freixanet, M. (2004). Sensation seeking and participation in physical risk sports. In R. M. Stelmack, (Ed.), On the psychobiology of personality (pp. 185-201). London: Elsevier.

Kogan, N., & Wallach, M.A. (1964). Risk-taking: A study in cognition and personality. New York, NY: Holt, Rinehart & Winston.

Roberts, P. (Nov-Dec, 1994). Risk psychology today. Psychology Today, Vol. 27.

Seigneur, V. (2006). The problem of defining risk: The case of Mountaineering. Qualitative Social Research, 7, 1.

Siegal, A.W., Cousins, J.H., Rabovits, P., Parsons, J.T., Lavery, B., & Crowley, C.L. (1994). Adolescent perceptions of the benefits and risks of their own risk-taking. Journal of Emotional and Behavioral Disorders, 2, 8-89.

Thom, B., Sales, R., & Pearce, J.J. (2007). Growing up with risk. Bristol University, UK: Policy Press.

Trimpop, R.M. (1994). Psychology of risk taking behavior. Amsterdam, Netherland: Elsevier Science B.V.

Ungar, M. (2007). Too safe for their own good: How risk and responsibility help teens thrive. Ontario, Canada: McClelland & Stewart.

Yates, J.F. (Ed.). (1992). Risk-taking behavior. Oxford, England: Wiley & Sons.

Zuckerman, M. (1994). Behavioral expressions and biosocial bases of sensation seeking. Cambridge: Cambridge University Press.

'מעיון ליישום' מסלול העשרה והעמקה שנתי למטפלים
עיון וקריאה משותפת לצד תרגול סדנאי מונחה של טכניקות פסיכודינמיות

Zuckerman, M. (2007). Sensation seeking and risky behavior. Washington, DC: American Psychological Association.

Zuckerman, M., & Kuhlman, D.M. (2000). Personality and risk-taking: Common biosocial factors. Journal of Personality, 68, 6, 999-1029.