פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי

רורשאך ו-T.A.T. זוגיים ככלי אבחון למערכת יחסים זוגית

המאמר מציג מערכת לאבחון זוגות המשמשת למטרות קליניות וכן למטרות מיון. המערכת כוללת שלב של הערכה אינדיבידואלית ושלב של הערכה זוגית, כולל העברה של מבחני רורשאך זוגי ו-T.A.T זוגי. המחברת מתארת את השיטה שפיתחה להגשה, ציינון וניתוח של המבחנים הזוגיים, המאירה את הדינאמיקה הזוגית ומאפשרת הן הערכה של התהליך והן הערכה של התוצר הסופי של האינטראקציה. המחברת מציעה תפישה שבה התהליך מבטא את המאמץ של בני הזוג לעשות תכלול (אינטגרציה) של ה"תסריט" האישי של כל אחד מהם, כלומר של האופן בו כל אחד מהם תופש ומפרש את המציאות ואת מערכת היחסים, וליצור "תסריט זוגי". במאמר מוצגות וינייטות ותיאור מורחב של אבחון זוגי המדגימים כיצד הסגנון הייחודי של זוג עולה מתוך יחסי הגומלין במהלך האבחון המשותף, כשהוא חושף את נקודות הכוח והיכולת של בני הזוג, כמו גם את האזורים הבעייתיים.

מאמרים | 1/4/2012 | 11,204

תגיות:

 

רורשאך ו-T.A.T. זוגיים ככלי אבחון למערכת יחסים זוגית

 

מאת דורית נוי-שרב, מ.א.

 

גרסה קודמת של מאמר זה פורסמה לראשונה ב: Rorschachiana, Yearbook of the International Rorschach Society, Vol 27, 2005. כמו כן, הוצגה גרסה שונה בקונגרס של חברת רורשאך הבינלאומית ברומא ספטמבר 2002

שמותיהם ופרטיהם של הנבחנים המתוארים במאמר הוסוו לשם הבטחת פרטיותם.

 

הסוציולוגים ברגר וקלנר (Berger and Kellner, 1964) מדברים על נישואים כעל "אקט דרמטי, שבו שני זרים נפגשים ומגדירים את עצמם מחדש". כל אחד מבני הזוג בא ליחסים עם האוטוביוגרפיה האישית שלו, כל אחד מביא את הציפיות המודעוֹת והלא מודעות שלו מן הקשר, לכל אחד מהם הדרך המיוחדת לו בה הוא מפרש את המציאות מסביבו. אפשר לומר שיצירת קשר נישואים, או קשר אינטימי, דורשת התאמה או התכוונות של שתי הגדרות אינדיבידואליות של המציאות.

מאגי סקארף (Scarf, 1987) בספרה "שותפים אינטימיים" קוראת לתהליך הזה "יצירה של תסריט זוגי, שבו התסריט הפנימי של כל בן זוג על אודות עצמו ועל אודות יחסים אינטימיים עובר בחינה מחדש ושכתוב". לעתים תהליך זה עובר בהצלחה, אך לרוב הוא כרוך באי הבנות, באכזבות ובמאבקי כוח, ולעתים הוא אף מביא להתנגשויות מרות. אם בני הזוג אינם יכולים להגיע להסכמה בדבר הנושאים העיקריים של המציאות המשותפת שלהם, הדו-שיח הזוגי שלהם נתקע, הם מרגישים לא מובנים, כאילו הגיעו מעולמות שונים, ובסופו של דבר הדו-שיח יגיע למבוי סתום והם ייפרדו.

הניסוח של סקארף נראה לי הולם ביותר לתאר את הדרך המיוחדת שבה אני משתמשת במבחן הרורשאך הזוגי ובמבחן ה-T.A.T הזוגי, שכן בתהליך זה נדרשים בני הזוג להגיע להסכמות לגבי כל לוח של הרורשאך וכל תמונה מה-T.A.T. כאשר אנחנו כבוחנים צופים בתהליך ומתעדים אותו, יש לנו הזדמנות לעקוב "בשידור חי" אחר האופן שבו בני זוג נאבקים ליצור תסריט משותף. התסריט הזה מיוצג אחר כך בסיכום המבני (ה-Structural Summary) של ציוני הרורשאך המשותף שלהם, בציוני האינטראקציה שלהם, ובסיפורים שיצרו ביחד ב-T.A.T.

להלן אתאר את הפרוצדורה שפיתחתי ביתר פירוט, ולאחר מכן אציג דוגמא של זוג שהופנה להערכה בשלב של התלבטות בהחלטה אם להינשא או לא.

 

הערכה זוגית

בהערכה זוגית אנחנו רוצים להבין ולתאר את האישיות האינדיבידואלית של כל בן זוג, וגם את הדינאמיקה של מערכת היחסים, באופן שיעזור לנו לקבל החלטות לגבי הזוג. ההחלטות יכולות להיות למטרות מיון – כגון סינון של זוגות הפונים לתפקיד מיוחד כגון תפקיד דיפלומטי בחו"ל, סינון למטרות קבלה לקיבוץ או מושב, או סינון זוגות הרוצים לאמץ ילד (נוי-שרב, 1995). החלטות מסוג אחר הן בתחום הקליני: לרוב מדובר בזוגות עם בעיות אישיות ובעיות במערכת היחסים, אשר פונים לייעוץ או לטיפול. שם מוטל עלינו לאבחן את סוג ומידת הפסיכופתולוגיה של כל בן זוג, באיזה שלב התפתחותי הוא פגוע, ולזהות אזורי בעייתיות ביחסי הזוג – התחומים שבהם הצרכים וההגנות של כל בן/בת זוג מתנגשים או מאתגרים את השריון ההגנתי של בן הזוג השני ונוגעים באזורי הפגיעות המוקדמים שלו. האבחון הקליני מושפע מהתיאוריה שבה מחזיק המאבחן לגבי דינאמיקה אישית וזוגית, ובהתאם לה הוא ינסה להעריך למשל אם ועד כמה בין בני הזוג יש התמזגות יתר, ריחוק ונתק, קנוניות נסתרות (collusion), מאבקי כוח, וכדומה. הערכה זוגית טובה מאפשרת גם לזהות יכולות חיוביות – מה מחזיק את השניים יחד, מה הפוטנציאל לשינוי ולגדילה, מה מידת היכולת לתמוך זה בזה במצבי לחץ או משבר, וכד'.

רוב כלי האבחון המסורתיים כוונו להערכה אינדיבידואלית, אך בעשורים האחרונים פותחו טכניקות וכלים רבים להערכה של זוגות. אפשר לראות זאת כחלק ממגמת העלייה בהתעניינות בדינאמיקה זוגית ומשפחתית ובטיפול זוגי ומשפחתי. לכל כלי יש יתרונות וחסרונות משלו, ויש מספר מאמרים מסכמים טובים בנושא זה (ראו למשל: Wilkinson, 1987; Jacob and Tennenbaum, 1988; ועוד).

כשניסיתי אני לבנות מערכת אבחון, בשנות השבעים של המאה העשרים, נעזרתי בהצעות של כמה מהסוקרים – למשל סקירה של קרומוול, אולסון ופורנייה (Cromwell, Olson & Fournier, 1976). הם דיברו על החשיבות של שילוב מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים בהערכה זוגית, שילוב של תצפית מבחוץ עם דיווח עצמי (כלומר שאלון או תיאור של הזוג את עצמו ואת היחסים), ומתן כבוד למורכבות של כל בן זוג כאינדיבידואל אך בה בעת גם לדינאמיקה של היחסים.

עניין אותי גם למצוא כלי שיאפשר למאבחן לצפות באינטראקציה בין בני הזוג "בשידור חי", כלומר לא רק לקבל שאלון בכתב, או הצהרות בדבר היחסים, כמו שניתן למצוא בהרבה שאלונים על הנישואים, כמו למשל השאלון של אולסון ועמיתיו (Olson, Russel and Sprenkle, 1983) שתורגם גם לעברית תחת הכותרת "של"ומ" (טייכמן ונבון, 1990).

כשגיליתי את הרורשאך הזוגי – שנקרא Consensus Rorschach או Interaction Rorschach – הוקסמתי מהאפשרויות שהוא מציע, כפי שיפורט בהמשך. בסוף שנות הששים של המאה העשרים הופיעו מספר עבודות, של זינגר (Singer, 1968), ווילי (Willi, 1969), באומן ועמיתיו (Bauman et al., 1967), ועבודות נוספות. בעקבותיהם התחלתי אני לעשות ניסיונות בקליניקה עם זוגות שפנו לטיפול, וכן עם זוגות שהתבקשתי להעריך את התאמתם כהורים מאמצים עבור השרות למען הילד. הוספתי לרורשאך את ה-T.A.T הזוגי על מנת לקבל היבט נוסף של האינטראקציה הזוגית, שלא תמיד מוצא מקום בתגובות למבחן רורשאך. קסם לי כאן גם היתרון של שימוש במבחנים מוכרים ופופולאריים, שכן הוא מאפשר שימוש בכל הידע שכבר הצטבר במחקרים ובניסיון של קלינאים רבים בכל העולם.

סקירה מקיפה של עבודות שנעשו על הרורשאך הזוגי, על שיטות הגשה ועיבוד שונות ניתן למצוא בפרק של ליאונרד הנדלר, בספר של מלויי ושותפיו (Handler, 1997)

 

תיאור תהליך האבחון

המערכת כוללת שני שלבים, אינדיבידואלי וזוגי. השלב האינדיבידואלי כולל ריאיון קליני ומבחנים לכל אחד מבני הזוג. השלב הזוגי כולל העברת מבחנים במשותף וריאיון זוגי מסכם. התהליך כולו מוקלט, בהסכמת בני הזוג, ואורך בערך שעה וחצי.

1. השלב האינדיבידואלי

בשלב זה כל אחד מבני הזוג מתבקש להציג בפני המאבחן את הפרשנות הייחודית שלו של המציאות. לא מדובר על תפישה פשוטה של מציאות חד משמעית, אם דבר מעין זה קיים בכלל, שכן נעשה שימוש במבחנים השלכתיים, המעמידים לפני הנבדק מצב עמום מעיקרו, ולכן יש בבירור טווח רחב של פירושים אפשריים. באמצעות הפרוטוקול, החקירה, ניתוח התוכן, התהליך ואחר כך ניתוח הסיכום המבני של ציוני הרורשאך (ה-structural summary), נבנית בהדרגה תמונה דינאמית של האישיות של כל בן זוג.

השלב האינדיבידואלי אורך כשעה וחצי עבור כל בן זוג. בסופו המאבחן מנתח את החומר, מארגן אותו, ומפיק דוח על אישיותו של כל בן זוג. שלב זה כולל ריאיון קליני, מבחן קוגניטיבי מילולי ומבחן קוגניטיבי ביצועי, מבחן הרורשאך וחלק ממבחן ה-T.A.T.

א. ריאיון קליני: בריאיון נאסף חומר על הרקע של הנבדק, כולל חוויות מיוחדות או אירועים שעיצבו את אישיותו והשפיעו על חייו.

ב. מבחנים:

ב1. שני תת-מבחנים מתוך מבחן וכסלר: הבנה והרכבת קוביות (מבחן אחד מילולי ואחד ביצועי). תת-המבחן הבנה נותן מידע על רמת ההתמצאות, השיפוט והערכים במצבים חברתיים וכלליים; תת-המבחן הרכבת קוביות מאפשר תצפית על סגנון העבודה, היכולת לפעול תחת לחץ, הדבקות במטרה וכו'.

ב2. מבחן רורשאך במתכונת הרגילה.

ב3. חלק ממבחן T.A.T - שלוש-ארבע תמונות, שבחירתן נעשית לפי הצורך, ולפי מטרת האבחון.

 

2. השלב הזוגי

א. מבחנים

א.1 רורשאך זוגי: ההוראות לבני הזוג הן: "אתם צריכים לדון ביניכם על התמונה, ולראות אם יש תשובה אחת או יותר ששניכם יכולים להסכים עליה. אם לא תוכלו להגיע להסכמה, נעבור לתמונה הבאה. אחרי כל לוח בני הזוג מתבקשים לרשום כל אחד על דף נפרד את התשובות המוסכמות, ואחר כך לסמן ביחד את מיקום התשובה על טופס המכיל צילומים מוקטנים של הרורשאך. אם לא הסכימו, רושמים "אין הסכמה" .

החקירה של המאבחן בשלב זה היא מינימאלית, כדי שלא להפריע לאינטראקציה הזוגית. בהמשך, כפי שיובהר, תהיה לכך השפעה על הצינון והניתוח של התשובות, שכן יהיה צורך להישען יותר על שיפוטו של המאבחן.

ציינון הרורשך הזוגי: עבור מבחן זה פיתחתי שיטה משלי לצינון דפוסי האינטראקציה (נוי-שרב, 1995; Sharav, 1991). בשיטה זו, כל תשובה מוסכמת מצויננת תחילה על פי שיטת אקסנר (Exner, 1993), כך שבסוף יש בידינו structural summary של הזוג, אשר ניתן להשוותו לסיכומים של כל בן זוג בנפרד. בנוסף מקבלת כל תשובה משותפת ציון אינטראקציה (ראו טבלה מס 1).

ציון האינטראקציה מראה האם התשובה היתה משותפת במקורה לשניהם (הס.מר.), או תשובה שהוסכמה בתהליך משא ומתן, עם דומיננטיות של הבעל או האישה (ש.ב. / ש.א.) או תוך תרומה של שניהם – כלומר אלמנטים מהתפישה שלו ושלה הצטרפו (צירוף). אפשרויות נוספות הן זיהוי התשובה כיצירה - תשובה חדשה ש"הופיעה" בתהליך הזוגי – יצירה של אחד מבני הזוג (יצ.ב./ יצ.א.) או יצירה משותפת (יצ.מ.). לוח שלא הושגה לגביו הסכמה מצונן כ"אין הסכמה". דפוסי אינטראקציה אופייניים הודגמו במאמרים קודמים אודות שיטת הציינון (נוי-שרב, 1995; Sharav, 1991).

ישנה גם אפשרות מעניינת של "הסכמה לכאורה" כלומר בני הזוג מסכימים על תשובה מסוימת, אך ברישום האישי, או בסימון שהם מסמנים על גבי דף הדפסי התמונות, אפשר לראות שבעצם כל אחד נשאר בדעתו. דפוס כזה מופיע בעיקר אצל זוגות החוששים מעימות גלוי, או שאחד מהם אינו מעז לבטא חילוקי דעות, והבעיות מטואטאות אל מתחת לשטיח.

הפסיכוגרם, ה-Structural Summary של הרורשאך הזוגי וציוני האינטראקציה מהווים מעין שיקוף או "הקפאה" של התהליך הזוגי האופייני.

 

טבלה מס 1: ציוני אינראקציה

תגובה הופיעה במקור אצל שניהם

הסכמה מראש

הס.מר.

תגובה הופיעה במקור אצל הבעל

שליטה בעל

ש. ב.

תגובה הופיעה במקור אצל האשה

שליטה אשה

ש. א.

תגובה המצרפת אלמנטים מתגובות שניהם

צירוף

ציר.

תגובה חדשה שהוצעה ע"י הבעל

יצירה בעל

יצ. ב.

תגובה הופיעה במקור אצל האשה

יצירה אשה

יצ. א.

תגובה שנוצרה בשיתוף בשלב הזוגי

יצירה משותפת

יצ. מש.

תגובה הוסכמה מילולית אך נשמרו הבדלים

הסכמה לכאורה

הס. לכ.

לוח שלא הושגה לגביו הסכמה

אין הסכמה

א. ה.

 

א2. T.A.T זוגי: במבחן זה מוצגות לבני הזוג בזו אחר זו 4-3 תמונות אשר כל אחד מהם כבר ראה בשלב הקודם, ובני הזוג מתבקשים לבנות ביחד סיפור לפי התמונה. אחר כך אחד מהם מתבקש לכתוב את הסיפור עבור שניהם. אפשר גם להוסיף תמונות שלא הוצגו בשלב הקודם, או שהוצגו רק לאחד מבני הזוג, ולהשוות את התהליך. יש הבדל מסוים בין מצב שבו בני הזוג מקבלים תמונה שלא ראו קודם וצריכים לבנות תסריט ביחד, לעומת מצב שבו לכל אחד מהם כבר יש תסריט מוכן משלו והם צריכים להגיע להסכמה.

בעת העברת ה-T.A.T הזוגי, המאבחן נוכח כצופה, ואחרי מתן ההוראות כמעט ואינו מתערב. עליו לשים לב לדפוסי האינטראקציה של הזוג, למשל לשאלות כגון – מי הוא הלוחץ להסכמה, מי הוא הנבחר כנציג הרושם עבור שניהם, וכד'. ההנחה היא שהמניעים להגיע להסכמה נובעים מהדינאמיקה של בני הזוג כצוות: האם חשוב להם שיתוף הפעולה וההסכמה על כל דבר, או שהם מוכנים לסבול חילוקי דעות. האם הם גמישים ונכונים לקבל היבטים חדשים, או נוקשים ומאוימים על ידי כל תפישה חדשה. האם הם לוחמים בעקשנות על אוטונומיה ושליטה, או נכונים לוותר ולהתפשר. והאם הויתור נעשה תוך הרגשה של כבוד לעצמי ולאחר, או בתחושה של תבוסה במאבק כוח או של הצפה והיבלעות.

ציינוך ה-T.A.T הזוגי: הסיפורים המוסכמים ב-T.A.T המשותף מנותחים לפי אותם קווים מנחים, אם כי לא פותחה עבורם שיטת צינון פורמאלית. המאבחן מתרשם מהתהליך, שם לב מי הוא המוביל, מה הם הנושאים המודגשים בסיפורים המשותפים, ואילו מהנושאים טושטשו או נעלמו למרות שהיו מודגשים אצל אחד מבני הזוג במבחן האישי. המאבחן שם לב גם למידת שיתוף הפעולה בין בני הזוג, לסגנון הקומוניקציה ביניהם, ולדרכים האופייניות לפתרון קונפליקט (Cramer, 1996).

בסוף תהליך הציינון עומדים לרשות המאבחן הקלטה של תהליך האינטראקציה עם הערותיו, שלושה structural summaries , וציוני האינטראקציה.

ב. ריאיון זוגי מסכם (שלב שהתווסף למודל בשנים האחרונות) – בשלב זה הזוג מוזמן לפגישת משוב שבה המאבחן משתף כל אחד מהם לחוד ואחר כך את שניהם יחד בממצאים העיקריים, תוך התאמה למטרה של האבחון (Finn, 1996; נוי-שרב, 2007). המאבחן מעלה השערות לגבי הדינאמיקה של יחסי הזוג, והשערות אלו מתעצבות מחדש על סמך חומר העולה בדיון המשותף. דוח כתוב נמסר אז למטפל או לסוכנות ממנה הופנו בני הזוג, ומסייע בתכנון הטיפול או בהחלטות לגבי הזוג. פגישת המשוב היא חלק חשוב מהאבחון של הזוג, בעיקר כשהיא מהווה פתיחה לטיפול זוגי.

מערכת האבחון כוללת אם כן שילוב של כמה נקודות מבט, ובעיקר – שילוב של ההיבט האינדיבידואלי והיבט האינטראקציה הזוגית תוך צירוף של כמה היבטים וממדים של הערכה ושיקוף בהיר של תהליך האינטראקציה.

 

דפוסי תגובה של זוגות בשלב האינטראקציה

בשלב האינטראקציה, על בני הזוג להתעמת עם העובדה שהשותף שלהם רואה את אותם הדברים אחרת מהם. על אף שהמטלה ברורשאך אינה מטלה פשוטה של זיהוי (שהרי כתם הרורשך אינו זהה באופן אובייקטיבי ל"עטלף" או "חללית", לדוגמא); אולם בין הנבדקים יש כאלה שאינם מודעים לכך, כך שכאשר הם נתקלים בתפישה שונה הם מטילים ספק בבדיקת המציאות של בן/בת הזוג, או שלהם עצמם. אומר למשל אחד הנבדקים, לנוכח לוח 7: "איך את יכולה לראות כאן שמלה של אישה? אם כבר, זה שמלה של פיל!". נבדקים אחרים, שהם יותר מתוחכמים ומבינים שיש כאן פירוש אישי, עדיין עשויים להיות מעורערים, מבוהלים או מאוכזבים ממשמעות ההבדלים בין התפישות שלהם: אם לכל אחד מאיתנו יש תסריט אחר של המציאות המשותפת, מה זה אומר על ההתאמה בינינו כזוג?

אחד הנבדקים למשל הגיב בעוצמה לאי התאמה בתגובות ואמר: "אלוהים! אין הסכמה! נשואים עשרים שנה, ולא רואים אותו דבר!"; כל אי הסכמה נוספת הגבירה את ייאושו, ובהמשך אמר: "עוד פעם אין הסכמה! עוד נלך מכות בבית!"; כשבהמשך הוא וזוגתו זיהו דברים דומים באחד מלוחות הרורשאך, אפשר היה לחוש את תחושת הרווחה שלו: "הידד! יש הסכמה! תודה לאל, עוד יש לנו תקווה!" כמובן, לא כולם מגיבים בחרדה וייאוש כל כך בולטים, ואפשר לראות דפוסים אחרים. למשל ישנם בני זוג שלהם חשוב מאוד להדגיש כבר בעת התגובות ללוח הראשון ברורשאך שכל אחד מהם רואה את המצב בדרכו הייחודית, והם אינם מנסים כלל לחפש פשרה או אפשרויות נוספות; אך לאחר שהבסיס הזה הובהר, כלומר בוססה זכותו של כל אחד מהם לשמור על תפישתו הייחודית, הרי שבלוחות הבאים הם יהיו הרבה יותר גמישים וימצאו דרכים רבות להגיע להסכמה.

דפוס אחר של התגובה לשוני בתפישת כתמי הרורשאך נצפה למשל בזוג שבו הגבר הגיב באופן קצת נוקשה ונכנס לעמדת התגוננות, בעוד האישה דווקא נהנתה מהשוני, וראתה בפירושים השונים שלו הפתעה נעימה: " אה, באמת? לא חשבתי שאפשר גם להפוך את הלוח, באמת אפשר לראות שתי רקדניות, הנה הרגליים שלהן". עבורה היתה זו אפשרות לגלות עוד פנים לאותה מציאות, פתח לרעיונות חדשים ויצירתיים, ולא היתה לה בעיה לקבל את התשובות של בן זוגה ולצרפן לאלו שלה.

הבדלים אלו בתגובה לשוני מצביעים על גורמים חשובים באישיות: למשל, אנחנו יכולים לנבא שאדם עם תחושת עצמי מלוכדת ובטוחה יחוש פחות מאוים מתפישה שונה של בת זוגו, בעוד שאדם חסר ביטחון וגיבוש פנימי יחוש מאוים ולכן יגיב בהתגוננות. בנוסף, ההבדלים משקפים גם את ה"תסריט" האישי, הלא-מודע בחלקו, של כל בן זוג בנוגע ליחסים האידיאליים או המקובלים בין בני זוג –האם עליהם להסכים על כל דבר או לא? מי צריך להיות הקובע? וכד'.

 

תיאור המקרה – להינשא או לא?

עירית ועמי הם זוג הנמצא בשלב של חיזור, ושל התלבטות לגבי נישואים. שניהם רווקים בשנות השלושים, המגיעים ממשפחות דתיות, אם כי לא חרדיות קיצוניות. הם הופנו אליי על-ידי פסיכולוגית מטפלת אצלה היתה עירית בטיפול תקופה מסוימת.

נמסר לי שהם נמצאים בקשר כבר שנתיים, אך היו מספר פרידות, והם מתקשים להגיע להחלטה בדבר נישואים. בין השניים, עמי היה המחויב יותר להמשך הקשר, אבל לאחר שעירית ניתקה את הקשר כבר פעמיים, התעוררו גם בו ספיקות. עירית החלה בטיפול בעצם מתוך רצון להבין טוב יותר את המחסום הפנימי שלה מפני חתונה.

האבחון הוצע על-ידי המטפלת על מנת לקבל תמונה ברורה יותר על מקורות הקושי באישיותו של כל בן זוג ובמערכת היחסים, ואולי בעזרת המידע הזה לעזור להם להסיר מכשולים מהדרך למיסוד הקשר.

 

עירית: שלב אינדיבידואלי

עירית, בת 32, היא בעלת השכלה אקדמאית, עובדת בהצלחה בהוצאה לאור. בהופעתה צעירה, מסודרת ומטופחת, לבושה בלבוש צנוע, תוך התאמת צבעים נעימה. נראית רצינית, אך יש ערנות ואף זיק של שובבות בעיניה. מן הריאיון עולה שהיא ילידת הארץ, למשפחה דתית-לאומית. עירית היא הצעירה בין מספר אחיות. הוריה, שהם כיום בגילאי 60, שייכים למעמד בינוני, משכילים, ממוצא מרכז אירופאי, והאם ניצולת שואה. היא מתארת בית עצוב, ההורים מתוארים כסגורים, עצורים מבחינה רגשית. האם מאוד חרדנית, דאגנית, ושני ההורים מאוד ביקורתיים ויש להם ציפיות גבוהות מאוד מעירית.

עירית מתארת את עצמה כילדה פעילה, למדנית גדולה, שהסתגלה יפה למסגרות בית הספר. לדבריה הייתה תלמידה טובה מאוד והשתתפה בהרבה פעילויות וחוגים: "עשיתי נחת להורים". מבחינה חברתית היתה מסויגת – "כולם חברים שלי, אך אין חברה קרובה". בין האחיות מתארת יחסי קנאה. אחיותיה נישאו בינתיים והקימו משפחות. עירית מתקשה לתאר את היחסים בין ההורים – לדבריה, היא לא ראתה גילויי חיבה ביניהם, היו גם ויכוחים ומריבות, אבל עד היום הם מבלים יחד ועושים הכול ביחד, והם כנראה קשורים זה לזה.

עם סיום התיכון עירית שירתה בשרות לאומי, אחר כך למדה באוניברסיטה, המשיכה לגור בבית הורים תקופה מסוימת. כשבגרה, מגיל 19, נפגשה עם שרשרת ארוכה של בחורים, אבל היחסים לא התפתחו, ולא הובילו לנישואים. יש להזכיר כאן שכבת משפחה דתית, לא מדובר על "חברויות," או מפגשי בילוי, ולא מצופה בחוגים שלה שתקיים קשרים אינטימיים או מיניים עם הבחור, אלא מפגשים למטרת שידוך. עירית ערה לכך שיש לה קושי או פחד מנישואים, וקושי ליצור קשר רגשי. לעתים עשתה מאמץ ומשכה את הקשר עם הבחור מספר חדשים, אך לבסוף היא זו שתמיד ברחה בתירוץ זה או אחר.

לגבי עמי עירית אומרת שהיא נמשכת אליו, ומרגישה שיש לה קשר יותר עמוק כלפיו, אבל אינה בטוחה שאוהבת אותו. היא מבטאה חששות מפני שהוא ממשפחת פועלים, פחות משכילים, ומהיותו ממוצא צפון אפריקאי – כך שאולי יהיו פערים בהשקפות לגבי תפקידה ומעמדה של האישה. היא חוששת גם מהחיבוק של החמולה, משפחתו המורחבת של עמי, שבה כיום היא מתקבלת בחום. היא גם חרדה לגבי כמה תכונות שלו – למשל שהוא החלטי, עקשן ובעל כושר שכנוע. נראה שהיא חוששת להיות נשלטת ולאבד כוח. עירית מציינת גם שעמי רגשן מאוד, וזה עבורה גם מושך וגם מרתיע.

כשנשאלת איך היא מדמיינת את הזוגיות שלה בעתיד, עירית חוזה בית מאוד רגוע, עם שיתוף פעולה, שיהיו גילויי חיבה ואהבה בינה לבן זוגה, ושיהיה מותר להראות רגש. שואפת גם שהצורך שלה להמשיך בעבודתה ולפתח קריירה יכובד על-ידי בן הזוג.

במבחנים עירית מגלה הבנה כללית וחברתית טובה מאוד, (ציון שקול 15) אך עולה כי ביישנות, חששות ומעצורים מונעים ממנה לעתים לפעול בצורה יעילה ואסרטיבית. למרות היכולת האינטלקטואלית הגבוהה שלה והישגיה הלימודיים האקדמיים, היא מגלה חוסר אמון בכישוריה וביכולתה. למשל בתת-מבחן הבנה של הוכסלר, בשאלה איך תמצא דרכה אם תלך לאיבוד ביער, היא עונה: "קודם כול לא הייתי מוצאת את דרכי. אין לי יכולת ניווט. אולי במקרה, לפי חוש". גם בסיטואציות אחרות, כאשר נדרשת פעולה אסרטיבית, על אף שעירית יודעת היטב איך יש לפעול לפתרון המצב, הרי שהביישנות והחששות גורמים לה להירתע, או להיעזר באדם בעל ביטחון. תחושות אלו מביאות בוודאי לחיפוש אחר דמות גבר בטוח ואסרטיבי שניתן לסמוך עליו, אך משאלה זו מתנגשת עם שאיפתה להיות יותר עצמאית ושולטת בגורלה.

במבחני ההשלכה מתגלה עושר פנימי רב של חיי הדמיון והרגש, עם יצירתיות רבה. זאת למרות שעירית חוזרת ואומרת מדי פעם שאין לה דמיון.

בסיפורי T.A.T בולטים הרבה לחצים וחסכים מבחוץ, בעוד שהצרכים הרגשיים והצרכים לקשר אינם נענים ולעתים אין להם מקום לגיטימי: לילד לא מאפשרים להמשיך לנגן בכינור האהוב, לנערה לא מתאפשרת בחירה לפי רצונה, ודמות אם חזקה מפקחת "משגיחה שהכול ייעשה, מה שצריך לעשות. אין שמחה. ימשיכו ככה חמישים שנה". יחד עם זה מתבטא גם צורך למרוד ולהגשים את משאלותיה, אך לצורך זה ביטוי מוגבל בלבד: "אולי הנערה תמרוד וגם היא תלך לעבוד בשדה".

לעומת זאת במבחן רורשאך, שהוא פחות מובנה, מופיע לחץ חזק של דחפים (ראו טבלה מס' 3). נראה שלעתים עירית חווה חוסר שליטה, אך גם נהנית "להתפרע" – אפילו אם זה על חשבון דיוק התפישה. עירית מפעילה הגנות אינטלקטואליות, ויש לה מספיק יכולת לראות את המוכר והמקובל, אבל יש לה גם די הרבה תגובות לא שגרתיות.

בתכנים ובשימוש בצבע מתבטאת הרבה מאוד תוקפנות. מופיעות דמויות מאיימות, בעיקר דמות האב-גבר הנתפש כמאיים: "יצור מאיים עם שיניים", "ענק עם שתי רגליים, הולך באופן מאיים, כדי לדרוס מישהו, שעיר, ידיים מאיימות", כשגם מיניות הגבר נתפשת כמפחידה ותוקפנית,. בתכנים יש הרבה מאבקים, ובתגובותיה של עירית מתוארים "יצורי-אש השולחים להבות או ציפורניים אחד כלפי השני", ואחר כך "משגר של טיל עם עשן ואש". לא תמיד ברורה הזדהותה של עירית – לעתים היא כאילו מפוחדת מן התוקפנות שמחוצה לה, ולעתים יש מעין הזדהות עם התוקפן בדרך מרדנית ומשתעשעת. למשל באחד הלוחות מתוארות "ילדות רבות, עם שנאה וקנאה, שערן מזדקר", ובלוח אחר "ריקודי מלחמה – די נחמדים". בהמשך, במבחן המשותף, בלטה עוד יותר הזדהותה המשועשעת עם הדמויות האגרסיביות. חשוב לזכור שעירית נמצאת בתהליך של טיפול דינאמי, כך שיש התרופפות מסוימת של הגנות קודמות, ורגשות שהיו מדוכאים מוצאים יותר ביטוי. המיניות של עירית, לעומת זאת, אינה מוצאת ביטוי גלוי. יש חששות ודיכוי בתחום זה – אולי על רקע החינוך הדתי והמודל של בית ההורים, שלפי תפישתה חסרו בו ביטויי חושניות וחיבה.

כמוזכר, עירית נמצאת כעת בתקופה של התלבטות לגבי מיסוד הקשר שלה עם עמי. בעקבות הטיפול היא מודעת יותר למחסומים הפנימיים שלה. תגובתה ללוח 2 ברורשאך משקפת הן את הגעגועים לקשר ולמגע והן את המחסום הפנימי אשר מושלך החוצה: "שניים יושבים אחד מול השני, גם מצמידים ידיים, אך ביניהם יש קיר זכוכית. שניהם רוצים מאוד לנגוע אחד בשני, אבל לא מצליחים". בהמשך התגובה ובשלב החקירה מופיעות אסוציאציות של פשע – "כובע גרב על הפנים, אולי אסירים, עם קיר זכוכית בין האסיר למבקר, והכובע האדום מזכיר נידונים למוות". נראה שברמה לא מודעת או חצי מודעת עירית חוששת שקשר יהווה בית סוהר ללא מוצא (ואולי אף גזר דין מוות על חלקים של עצמה?).

לצד החשש מהקשר, ובהתחשב ברמה הגבוהה של תוקפנות שהתגלתה, האבחון האינדיבידואלי של עירית העלה שהיא פוחדת דווקא מן התוקפנות הזועמת-שורפת שבתוכה. יש כנראה פחדים שמקורם בשכבות עמוקות ומוקדמות, מיצריות הרסנית העלולה לפגוע ולהרוס. פחדים אלו מושלכים כיום בעיקר החוצה. כך, ברמה אחת, מודעת יותר, עירית פוחדת להיות נשלטת ומוכרעת על-ידי הגבר; אך ברמה עמוקה, פחות מודעת, מהאבחון עולה כי הפחד הוא שבהתקרבות אינטימית יפרצו הצדדים היצריים וההרסניים שלה, ויביאו לתגובה נוקמת, או יהרסו את הגבר ואת מערכת היחסים.

נראה שחרדות אלו אינן קשורות באופן אישי לבן הזוג הנוכחי, אלא יופיעו בצורה זו או אחרת בכל קשר עם גבר. בטיפול ניתן לעבוד על פחדים ומעצורים אלו ולעזור לה לקבל יותר את עצמה, ויחד עם זה לשלוט בדחפים ולהפריד בין דמיונות לבין הגשמתם במציאות. ייתכן שממצאי המבחן בשלב זה משקפים את השלב בו עירית נמצאת בטיפול – הרבה חומר מודחק ומוכחש עולה כיום לרמה מודעת או קרובה למודעות, ולכן התמונה המתקבלת סוערת במיוחד.

 

עמי – שלב אינדיבידואלי

עמי, בן 32, נראה כפי גילו, לבוש ספורטיבי וחבוש כיפה. נראה קצת נבוך, שואל אם לספר את ה"אני מאמין" שלו, כפי שנוהג בהיכרויות.

מהראיון ריאיון עולה כי עמי, בשונה מעירית, גדל בעיירת פיתוח שבה היו מעט הזדמנויות לרכישת השכלה. עמי הוא הצעיר מבין מספר ילדים למשפחת עולים מצפון אפריקה. להורים השכלה פורמאלית דלה. האב עבד כפועל, האם כתופרת, כיום הם גימלאים. עמי מתאר את האב כמקובל ופופולארי בחברה, כאדם שכל מכריו מחבבים אותו – אך בבית הוא שונה, לא אדם שמחפש כבוד וסמכות. לדברי עמי, אין לו קשר קרוב עם אביו. את האם מתאר עמי כסימפטית, חמה ואוהבת. את היחס בין ההורים הוא מצייר כחד-צדדי – האם מעניקה ודואגת, והאב לא מבטא הערכה ויחס כלפיה. לעמי קשר קרוב מאוד עם אמו, ועד היום מדבר איתה ומוצא אצלה אוזן קשבת.

כילד עמי מתאר את עצמו כ"ילד טוב ירושלים", שהתחבר למוכשרים ולטובים ביותר בין הילדים. לדבריו היה ילד עצמאי, "ילד מפתח" שההורים סמכו עליו. בניגוד לאחיו, עמי שאף תמיד ללמוד ולהתקדם והיו לו שאיפות רוחניות, אך סביבתו היתה מוגבלת ולא עודדה לימודים. בגיל 18 רצה לשלב צבא עם לימודים, הלך לישיבת הסדר, שם נחשף לסביבה שגירתה אותו ללמוד ולהתפתח. החל להתעמק ביהדות, ואחר כך למד וסיים תואר שני. עמי עובד כיום בהדרכה וממשיך ללמוד. נראה שלמרות הרקע הדל שלו, עמי נמשך לאנשים בעלי רמה והשכלה, הוא שאפתן ועדיין רוצה להתקדם ולהתעמק. כמוכן יש לו נטיות אמנותיות והוא מנגן בכלי נגינה.

בעבר נפגש עמי עם די הרבה בחורות, והיו לו גם קשרים של שלושה חודשים ויותר, אך לדבריו לא הרגיש את הקרבה ועומק הקשר שמצפה להם. לא היה "קליק", ולרוב הוא זה שניתק הקשר. כשפגש את עירית חש שזה קשר מיוחד מהרגע הראשון. הוא חש שעירית ממש נועדה לו, אם כי ניסה גם לבחון בביקורת תחושה זו. כשהבין מעירית שאין סיכוי שיגיעו למשהו רציני, נפרדו; אך כשחידשו קשר, תוך רצון משני הצדדים, התחיל "פרק שני" – ועמי היה נלהב מאוד. עמי רואה את עירית כאיכותית, עם מידות טובות, צניעות שקשה להשיג כיום. נראה שהוא מתלהב גם מהאינטליגנציה שלה. אך כששוב נרתעה התעורר בו חשש אשר קיים גם כיום. העובדה שהלכה לייעוץ עודדה אותו, ולדבריו הוא חש כיום "אופטימיות זהירה", בייחוד כשהוא רואה סימני שינוי אצל עירית, המתבטאים בשיחות ביניהם על נישואים. מעניין לציין שמכל הבחורות שפגש, רק עליה דיבר עם אימו. עמי שולל חששות לגבי הפער בין המשפחות, חושב שאימו תקבל את עירית באהבה וברוחב לב, ושלעירית יש צורך בחום משפחתי שתוכל לקבל אצלה, למרות שקיים פער אינטלקטואלי ביניהן.

על אף שהסכים להיבחן, עמי גילה חששות והיה די מתוח בזמן האבחון, מה שהתבטא בתחילה בקושי להבין את השאלות, ואחר כך במחסומים במבחני ההשלכה, בעיקר ברורשאך, שם היה מאוד עצור. במבחן T.A.T, לאחר עידוד ממני, היה חופשי מעט יותר.

בכל המבחנים היה קשה להעריך את הפוטנציאל האינטלקטואלי של עמי. יש להביא בחשבון את המתח והחרדה בהם נמצא, וכן את הרקע הדל בו גדל מבחינה של השכלה והעשרה תרבותית. במבחן הבנה היה לו קושי מסוים בהבנה נכונה של השאלות, כך שהתשובות סוטות לכיוונים אחרים. למשל: לשאלה למה דרושים חוקים בנושא עבודת ילדים ענה תחילה – "כדי לא לתת יד להרס של החברה הצעירה"; אחר כך אמר: "לתת גבולות, ילד צריך להבין את מקומו והחוקים מסייעים לו". רק בחזרה שלישית על השאלה ענה לעניין – "לא להשאיר שוק פרוץ, מעבידים עשויים לזלזל בילדים ולנצלם". הוא גם נוטה לתגובות אישיות, למשל "כחשמלאי הייתי מנתק קודם את החשמל", ויש לו קושי מסוים להתנתק מעצמו ולהכליל. במקרים אחרים עמי נוטה דווקא להשתמש בנוסחאות וב"מסרים חינוכיים", בנוסח של מורה, ולצטט מדברי חז"ל, לא תמיד במקום ובמשמעות הנכונה. הקשיים הקוגניטיביים שהסתמנו במבחן הבנה מופיעים גם לעתים ב-T.A.T וברורשאך, אולם בסך הכול הבנתו ברמה בינונית תקינה.

עמי מגלה נכונות ליזום, להיות פעיל ולגלות תושייה. למשל, בשונה מעירית, בשאלה אם ילך לאיבוד ביער, אומר: "הייתי מנסה לראות איזה נתונים יש לי, למשל שמש וכיוונה, מנסה לחזור על עקבותיי, ואם לא, היום יש גם טלפון, הייתי מתקשר למישהו". הוא מוכן גם לפעול למען אחרים וליטול אחריות – בשאלה על שריפה בקולנוע הוא "דואג להציל או לעזור לאנשים שנפגעו מהעשן או האש". יחד עם זה, ברמה עמוקה יותר, כפי שמסתמן ממבחני ההשלכה, יש אצל עמי יותר ביטויים לחוסר ביטחון, ולתחושה שהוא כעת בעמדת המתנה, קצת תלוי באוויר, מתלבט ומתקשה לפעול.

במבחן הרורשאך עמי ממעט גם לראות את התכנים המקובלים, וממעט לראות דמויות אדם (ראו טבלה מס 3). גם כאן קשה לשפוט עד כמה הנפילות קשורות בחרדה, ועד כמה יש כאן דפוס אישיות עם הפרעה עמוקה יותר. אין סימנים רציניים לחשיבה פסיכוטית, אולם יש רמזים למבנה אישיות פגיע, העלול לאבד שליטה או להתערער תחת לחץ מתמשך.

ב-T.A.T היצריות של עמי מוצאת מעט ביטוי, והיא יותר בשליטה: כמעט שאין ביטויי תוקפנות, ועמי נוטה להזדהות עם התפקיד של "החובש", זה שמסייע לאחרים, תומך, מציל, או מדריך ומלמד, כפי שעלה גם בתת-מבחן הבנה בוכסלר. התוקפנות שלו מרוסנת מאוד, סובלימטיבית, ובחלקה אף מוכחשת עם שימוש בתצורת תגובה.

במבחנים השונים עולים סימנים רבים של חוסר בגרות בעולם הדמיון של עמי. לצד הזדהותו עם דמות מורה ומדריך, תפקידים אותם הוא ממלא בחיי המציאות, יש בעמי צורכי תלות משמעותיים, עם כמיהה לדמות אבהית תומכת, מכוונת המשמשת מושא לאידיאליזציה והזדהות, והסתמכות על דמות אם מבינה שאיתה אפשר להתחלק. למשל, הילד בכרטיס ה-T.A.T מעלה אסוציאציות מהעבר לקרוב משפחה שנפטר, "שהיה מנגן בכינור ואולי היה רוצה להיות כמוהו. הילד ייקח את הכינור, ייגש לאמא, יספר לה כמה שאהב לשמוע את אותו מכר שהלך לעולמו מנגן וכעת חסר לו".

נראה שהדימוי העצמי של עמי כעת מהוסס, נוטה לתלות, חסר ביטחון. באותו לוח ברורשאך שבו עירית רואה דימוי גבר ענק, מאיים ודורסני, הדימוי של עמי הוא: "יצור שעומד על איזה גוף מוזר, ידיים עלובות, רגליים באוויר". בדומה, ברוב הסיפורים שלו ב-T.A.T. הגיבורים פסיביים, נמצאים במתח, והעזרה מגיעה מבחוץ – מדמות האם, דמות הסבתא ש"תגיד שהמצב לא כל כך נורא, אפשר לצאת מזה, תעודד", או דמות הסב ש"יעודד את הבן להתעלם מהמצב הקשה". יש בחווייתו של עמי אמנם גם דימוי אחר, המתבטא למשל בסיפור על גבר שרירי, חזק, אדם מאוד אקטיבי, המנסה בכל כוחו לטפס על חבל, "ואף מפגין את יכולתו"; אך גם אז החששות מבצבצים – "מה הצעד הבא? אני מקווה שהוא לא ייפול!" נראה שחוסר הביטחון מבטא גם אי ביטחון בתחום המיני. במבחנים היתה התעלמות מהנושא, כך שקשה להעריך.

נראה שהמצב הנוכחי של עמי, בו אינו בטוח באהבתה ובבחירתה של עירית בו, משפיע על הרגשתו ועל הדימוי העצמי שלו. הוא מרגיש בעמדת המתנה, תלוי באוויר. באחד הסיפורים שלו ב-T.A.T אף מודגשים הכיוונים המנוגדים שבמבט של הגבר והאישה, ועמי מתלבט אם הגבר מגן על האישה ותוקף את מתחרהו – או עוזב אותה.

לסיכום נראה שעמי הוא גבר שאישיותו פגיעה ועלולה להתערער תחת לחץ מתמשך. הוא זקוק מאוד לקשר ולחום מדמות נשית אימהית, וזקוק להכוונה והדרכה בעיקר מדמות אבהית, דמות אשר חסרה לו בתהליך גדילתו. הדימוי הגברי שלו עדיין חסר גיבוש וחסר ביטחון.

נראה שעירית ועמי דומים בצורך שלהם בחמימות, בתמיכה ובאישור מול חוסר ביטחון, אם כי יש להם דרכים שונות לבטא צרכים אלו וגם דרכים שונות להסוות אותם.

 

עירית ועמי – שלב זוגי

במפגש הזוגי היתה מתיחות מסוימת בתחילה, אך עד מהרה האווירה התחממה ונהייתה משחקית יותר, עם חילופי דברים הומוריסטיים. בהתגרות מצד עירית, ברמיזות ובמבטים הורגשה אווירה של חיזור חושני, אם כי כזוג דתי, מובן שלא היה ביניהם מגע.

במבחן הזוגי בלט הרצון והמאמץ של עירית ועמי לשתף פעולה, לבנות את התסריט המשותף של הזוגיות שלהם. כל אחד מהם מבטא נכונות מראש לסמוך על השני, אך גם חששות. עמי אומר "טובעים השניים מן האחד".

 

טבלה מס' 2: עירית ועמי - ציוני אינטראקציה

 2 

הסכמה מראש

הס. מר.

 9

שליטה בעל

ש. ב.     

 12

שליטה אשה

ש. א.

  3

צירוף

ציר.

  3

יצירה בעל

יצ. ב.

  0

יצירה אשה

יצ. א.

  2

יצירה משותפת

יצ. מ.

  3

הסכמה לכאורה

הס. לכא.

  0

אין הסכמה

א. הס.

 34

סך הכול

 

 

במבחן הרורשאך המשותף המשימה לא היתה פשוטה, שכן היו מעט מאוד תגובות ששניהם ראו באופן דומה בשלב האינדיבידואלי. נדרשו דיונים ממושכים להבהיר את עמדותיהם ולנהל משא ומתן. עירית ועמי הצליחו להגיע ל-34 תגובות מוסכמות – מספר גבוה מאוד גם בהשוואה לזוגות בכלל, ובוודאי עבור בני זוג אשר עדיין נמצאים בשלבים הראשונים של מציאת התאמה בין ה"תסריטים" האישיים שלהם. הדבר מעיד על מוטיבציה גבוהה משני הצדדים ועל יכולת להגיע לעמק השווה בתחומים רבים. לעתים ההסכמה היתה רק על פני השטח, כשכל אחד מחזיק למעשה בתפישתו המקורית (בעיקר לגבי דמות הגבר).

האינטראקציה בין עמי ועירית שיקפה גם את הפער ביניהם, מבחינת עושר השכלתי ורקע תרבותי, כשעירית מעלה הרבה אסוציאציות מתחום השירה, למשל "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה", או "הצרצר בקרן זווית", ועמי קצת מתקשה לעקוב אחריה, ומנסה להביא מנגד התייחסויות להלכה או לדברי חז"ל. בטבלה מס' 2 ניתן לראות כי התוצר המשותף נראה די מאוזן מבחינת התרומה או הדומיננטיות של כל אחד מהם. היו גם מספר צירופים ויצירות משותפות, מה שמעיד על יכולת לשתף פעולה ולהיות יצירתיים ביחד. אך הקושי לתאם בין התפישות השונות גרם לכך שהתשובה המוסכמת היתה לעתים מצומצמת, "אנמית" ונעדרו ממנה הסערה, העוצמה הרגשית ועושר הדמיון שהיו במקור, בעיקר בתשובותיה של עירית. ב-T.A.T היתה תופעה דומה, כאשר עירית נתנה לעמי לכתוב את הסיפורים עבור שניהם, ובכך נהיו הסיפורים קצרים ודלים בהרבה מאלו שהוסכמו ביניהם בדיון בעל פה.

בטבלה מס' 3, ה-Structural Summary המשותף, נראה כי רמת דיוק התפישה ובדיקת המציאות המשותפת של בני הזוג, כמו גם הקשר למקובל, שופרו במקצת, בעיקר בהשוואה לאלו של עמי. אפשר להסיק שהאינטראקציה בין עמי ועירית עוזרת לשפר את בדיקת המציאות, ולתקן כמה פירושים אידיוסינקרטיים של המציאות אצל כל אחד מבני הזוג.

 

טבלה מספר 3

עירית

עמי

זוגי

 

 

 

R   29

R   20

R   34

W    5

W   4   (DW   1)

W    6

D   21

D   14

D   24

Dd   3

Dd   1

Dd   2

S   1

S     1

S     0

M : sum C    10 : 5

M : sum C    2 : 2

M: sum C   7 : 1  

EA   15

EA   4

EA   8

FM,m :Sum (Y,V,T)9:3

FM.m:  Sum (Y,V.T) 9:3

FM,m:Sum (Y,V,T) 3:2

 

Es      12

Es      12

Es        5

X+%   59

X+%   50

X+%   61

Xu%   34  

Xu%   20

Xu%   29

x-%     6.9

x-%    30

x-%   8.8

F%    31

F%   10

F%   56

Lambda   0.45

Lambda  0.11

Lambda  1.26

P   7

P   4 (barely)

P   5

D  +1, Adj.D  +3

D  -3,   Adj.D  -3

 

FC : CF+C  2 : 4

FC : CF+C  4 : 0

FC:CF+C   2 :0

H : (H)   6 : 3

H : ( H )    0 : 2

H : ( H)   3 :3

Hd : (Hd)  0 :0

Hd : (Hd)  0 : 0

Hd : (Hd )  2 : 0

An.   0

An.   2

An.   5

Sex  1

Sex  0

Sex  0

Fire   4

Fire  0

Fire  1

Ag.   10

Ag. 0

AG.  3

Cop   3

Cop   0

Cop   1?

SUM6   2

SUM6  2

SUM6  0

 

עד כאן התמקדתי בציוני האינטראקציה ובפסיכוגרם, כלומר ב"תוצר" הסופי של האינטראקציה. אך חשוב לזכור שאפשר להגיע לתובנות מועילות מתוך הקשבה לתהליך המשא ומתן בין בני הזוג. נעבור אם כן לדוגמאות מתוך תהליך האינטראקציה.

עמי היה מופתע מהתשובות הסוערות של עירית, למשל – "שניים רוקדים יחד ריקוד מלחמה", או "שניים רוקדים 'יש לנו תיש'". גם התכנים התוקפניים עוררו בו תערובת של התנגדות עם היקסמות ומשיכה מסוימת. נראה שהוא נמשך ונרתע כאחת מהלהט הסוער שעירית משדרת, בעוד שהיא התייחסה לתגובות אלו כאתגר לדמיון שלו ולרוב סירבה לסגת מהן או למתנן אלא במעט. למשל, לתגובתה "אווירון שטס לשמים, למטה יוצאת אש", במבחן המשותף הוסיפה – "כמו ביום העצמאות כזה, עם אש ועשן צבעוניים". עמי מגיב: "פרוע ומעניין" . בתהליך הבירור הוא אומר אחר כך: "התבערה פה מוגזמת בשביל מטוס קטן, את לא חושבת?", עירית עונה: "גם לי זה נשמע מוגזם, אבל מה אכפת לי? הכול פה דמיוני". עמי כאילו מתרצה, אך בכל זאת האש והעשן נמחקים מהתשובה המוסכמת.

פער דומה מתבטא גם ב-T.A.T: מול תמונה 3 עמי מספר על בחורה שאולי נכשלה במבחנים, מצטערת, בוכה, ש"אולי מישהו יבוא וינסה לעודד אותה", בעוד עירית כבר במשפט הראשון אומרת "יש פה אקדח!", בהתייחס לאובייקט שבפינת התמונה, ואחר כך מתלבטת איך לבנות סיפור סביב מה שזיהתה: "אולי הוא בוכה על אדם שנפטר, אולי ניסה להציל ולא הצליח". בתהליך המשותף עמי מקבל את הסיפור של עירית, אך כשמבצבץ האקדח, עמי נרתע ולא מוכן לקבלו. לאחר דיון הם מצליחים בכל זאת להגיע לסיפור משותף, בו התוקפנות שולבה בעלילה הרואית ואלטרואיסטית – הגיבור בא להציל מישהו באירוע אלים ולא הצליח, ולכן כעת הוא עצוב ומתוסכל.

דוגמא מהאינטראקציה בין עמי ועירית סביב לוח 2 ברורשאך ממחישה לדעתי את המעצורים של עירית ביצירת קשר של קרבה:

עמי: "שני דובונים".

עירית: "מה? דובים?"

עמי מראה לעירית כמה פרטים מהדוב.

עירית: "באמת יש לך דמיון!" [מעניין שזה על תגובה פופולארית פשוטה]

עמי: "הדובונים כל כך מחוברים אחד לשני, יש איזה חומר, שקשה להגדיר שמחבר אותם. מה את ראית?"

עירית: "שלי יותר נחמד, אני חושבת. שני אנשים".

עמי: "איפה הראש, הפנים, משהו?"

עירית: "הפנים עם כובע גרב כזה".

עמי: "טוב, אולי, את רואה דברים שקשה לראות".

עירית: "הם מושיטים ידיים אחד לשני, אבל יש קיר זכוכית שמפריד ביניהם".

עמי: "אנשים אני רואה. קיר זכוכית אני לא רואה".

עירית: "אז אין קיר זכוכית?"

עמי: "לא, הם רוצים להתקרב אחד לשני".

עירית: "אז למה הם לא מתחברים? לכן אנחנו פה!"

שניהם צוחקים וברור ששניהם, ובעיקר עירית, רואים את הקשר בין התגובה ברורשאך לבעיה שלהם.

לבסוף הם מסכימים על שתי התגובות ושתיהן נרשמות בפרוטוקול המוסכם – "שני אנשים" ו"שני דובונים", אך בלי כל המטען שעלה בדיון, וקיר הזכוכית נעלם.

דוגמא נוספת, מהאינטראקציה בין עמי ועירית סביב תמונה מס' 1 ב-T.A.T, מתייחסת לצורכי התלות של שניהם. הסיפור של עירית היה על ילד המצטער כי עומדים לקחת ממנו את כינורו האהוב, או שהוא עייף ועצוב כי הוא מתאמן ללא הצלחה. עירית התייחסה מיד לזיכרונות אישיים שלה, כאשר כילדה ניגנה בכינור שאול, והוא נלקח ממנה בשל שיקולים כספיים. הסיפור של עמי היה על ילד המתאבל על זכרו של קרוב משפחה אהוב, שהיה מוזיקאי. התהליך המשותף נשמע כך:

עמי: [מספר את הגרסה שלו] "ילד חמוד שמתבונן בכינור, חשבתי שהוא נזכר בקרוב משפחה שהלך לעולמו".

עירית: "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה. טוב, הצער שלו ברור. אבל נוגע בו ובכינור. מה אני אגיד לך, הסיפור שלך הרבה יותר מוצא חן בעיניי".

עמי: (מגחך, מוחנף) "זה נוגע ללב, לא?". הם מתבדחים. "אז מה הוא הולך לעשות הלאה, עכשיו?"

עירית: "בסצנריו שלך? הוא לוקח את הכינור ומנסה לנגן, להיזכר באותו אחד שהלך".

עמי: "יפה! את מגלה עד כמה הוא יותר עצמאי משחשבתי. בסיפור שלי הוא הולך לספר לאימא, מספר לה עד כמה הוא מצטער על מות הקרוב, כמה מתגעגע לצלילים שלו".

עירית: (בבדיחות הדעת) "כנראה אתה היית הולך לספר לאמא ואני הייתי הולכת לנגן". עמי צוחק, נבוך. "הסיפור שלך יותר רומנטי".

עמי: "צלילי העוגב מגדילים את האושר. כן, אני מקבל את זה שזה הצעד הבא שלו. הוא ילד נבון, ומעמיק, בוגר כזה. היא נראה בוגר, נכון?" (שואל את עירית)

עירית: "צריך לראות את הבגרות בעיניים, והן עצומות".

עמי: "האינטואיציה שלי אומרת שהוא בוגר. כן. הסיפא של הסיפור שלך מקובל עליי, אם כי... אולי הוא ירצה לשתף את אימא בכל רחשי לבו. יספר לה עד כמה מרגיש עצוב".

עירית: "ואז היא תגיד לו – 'תנגן, תיזכר בחבר'".

שניהם: "יפה. הגענו". כעת עירית מציעה לעמי לכתוב עבור שניהם, והוא מתלבט. עירית: "תכתוב כמו שהיית מספר לתלמידים שלך".

עמי: טוב, אם את מכבדת את זה. נכתוב ביחד... תעזרי לי!" וכך הוא כותב את הסיפור, כשהוא מתייעץ איתה בכל שלב, אך לא תמיד מקבל את הצעותיה.

הסיפור הסופי – ילד פיקח מתבונן בכינור בצורה אינטנסיבית, בעצב רב, ונזכר בחבר או מכר שעזב, והוא כרגע מתגעגע לשמוע את ניגונו. הוא הולך לספר את רחשי ליבו לאימו והיא מציעה לו לנגן בכינור, כי בדרך זו הוא ירגיש את נוכחותו של החבר/מכר.

 

נושא התלות עוזר לנו להבין לְמה שני אנשים צעירים אלו, שנמצאים בשלב של התלבטות לגבי הקשר, ובשלב של גיבוש התסריט המשותף, זקוקים אחד מהשני. עמי מושך אליו את עירית בעזרת החלקים החזקים, המתמודדים, השאפתניים שלו, בצד של הפרסונה. אבל הוא זקוק לה כדמות מקבלת ומכילה את האי-ביטחון שלו ואת צורכי התלות שלו – כתחליף לאם אך גם כמי שעוזרת לו להיפרד מהאם. כלומר, הוא זקוק לה גם כמי שתומכת ומאשרת את השאיפה שלו להתפתח ולהפוך לדמות האמיצה והמחנכת-מדריכה שהוא שואף להיות. ברמה המודעת יותר עמי זקוק לעירית כדמות אינטליגנטית, מוכשרת ובעלת רקע השכלתי ותרבותי עשיר יותר, וכשייכת למעמד חברתי שהוא שואף להשתייך אליו. הסערה ומעוף הדמיון החבויים בעירית מפחידים אותו, אך גם קוסמים לו. הם מאתגרים אותו להשתחרר ממחסומים שהוטבעו בו, וזו אחת הסיבות שהוא לא רוצה לוותר עליה.

עירית, שבאה ממשפחה מאוד עצורה וביקורתית, נמשכת לחום שעמי וגם משפחתו מסוגלים להעניק. היא גם זקוקה להערכתו ומשיכתו כלפיה. ברמה עמוקה חשוב לה שהוא מתלהב מיצריותה, מדמיונה העשיר ומרגשותיה הסוערים – אך הוא גם שם להם גבול, ובמובן זה מעניק ביטחון. משאלה חבויה, כנראה לא מודעת שלה, היא שעמי יסייע לה בהחזרה ושיקום של חלקים אבודים של עצמה – הכינור הנכסף האבוד. עדיין בעומק יש כנראה פחד מעוצמת דחפיה ומכך שהדחפים, בעיקר התוקפניים, יהרסו את בן הזוג ואת הקשר. נראה שבמידה שעירית תחיה יותר בשלום עם העולם היצרי שלה ותוכל גם לשלוט בו בביטחון יותר, יוכל גם עמי להיתרם מהעושר שלה ולהתפתח.

 

פגישת המשוב

במשוב לעירית המטרה היתה להפיג במקצת את פחדיה המודעים מהתוקפנות הפוטנציאלית של עמי, ולרמוז בעדינות על הפחדים העמוקים יותר שלה – מהדחפים ההרסניים שלה עצמה. כן ניסיתי לעורר אצלה אמפתיה לצרכים של עמי לתמיכה ולביטחון. כמובן שהמידע גם הועבר למטפלת שלה, ויאפשר המשך עבודה בטיפול.

עמי היה הרבה פחות פתוח לפירושים בפגישות המשוב, ויש לזכור שבשונה מעירית הוא אינו בטיפול וגם לא היה מעולם. הוא חש הקלה לשמוע שעירית באמת זקוקה לו. אמרתי לו שאם יהיה סבלני לגבי היסוסיה, ואם יקבל באהדה את האימפולסיביות שלה, היא תוכל להמשיך לברר ולעבד את חששותיה מקשר בטיפול האישי שלה, ויש סיכוי טוב שתישאר בקשר ותאפשר לעצמה להתקרב ולהתחייב יותר.

האבחון העלה כי חשוב שעירית תמשיך בטיפול האישי. ניתן היה להמליץ גם לעמי על תקופה של טיפול משלו כדי לבסס יותר את בטחונו האישי ולפתח יותר עצמאות רגשית, אך בשלב זה אין הוא פתוח לרעיון זה.

 

ממה ששמעתי מהמטפלת, אחרי התהליך הזה בני הזוג חוו הקלה, והרגישו שקיבלו מעין אישור לקשר שלהם. הם החלו לעשות צעדים למימושו, כגון פגישה בין המשפחות ולאחר מכן קביעת מועד לנישואים. האם קשר הנשואים יהיה מוצלח? האם יצליחו לפתח תסריט משותף אשר יענה על הצרכים הרגשיים העמוקים שלהם ויאפשר גם התפתחות וצמיחה אישית? זאת נשאיר לעתיד.

 

מקורות

נוי-שרב, ד. (1995). הערכה של זוגות המבקשים לאמץ ילד. חברה ורווחה 15, 1, 65-88

טייכמן, י., ונבון, ש., (1990). הערכת משפחות: המודל הסירקומפלקסי. פסיכולוגיה ב' 1, 36-46.

נוי-שרב, ד. (2007). האם יש לנו תקווה – אבחון זוגי ומתן משוב לבני זוג לפני טיפול. פסיכואקטואליה, 3,יולי 20-24.

 

Aronow, E. Reznikoff, M. & Moreland, K.L. (1995). The Rorschach: Projective Technique or Psychometric Test? Journal of personality assessment, 64(2) 213-228.

Bauman, G., Roman, M., Borello, J.& Melzer, B. (1967). Interaction Testing in the Measurement of Marital Intelligence. Journal of Abnormal Psychology, 72,6, 489-495.

Berger, P. & and Kellner, H. (1964). Marriage and the Construction of Reality: On Exercise in the Microsociology of knowledge. Diogenes, 46, Summer.1-24,

Cramer, P. (1996). Storytelling, narrative, and the Thematic Apperception Test. New York, London, The Guilford Press.

Cromwell, R.E., Olson, D.H.L., & Fournier,D.G. (1976). Tools.and techni ques for diagnosis and evaluation in marital and family therapy. Family Process,15,1-49.

Exner, J.E., Jr. (1993). The Rorschach: A Comprehensive System. Vol.1 : Basic foundations (3d ed.).

Finn, S. E. (1996). Assessment feedback integrating MMPI-2 and Rorschach findings. Journal of Personality Assessment, 67, 543-557.

Handler, L. (1997). He says, she says, they say: The Consensus Rorschach in marital therapy. In Meloy, J.R., Acklin, M.W., Gacono, C.B., Murray, J.F., & Peterson, C.A.(eds.),Contemporary Rorschach Interpretation. Mahwah, New Jersey, Lawrence Erlbaum.

Jacob, T. and Tennenbaum, D. (1988). Family Assessment, Rationale, Methods and Future Directions. New York& London: Plenum Press.

Olson, D.H., Russel, C.S. and Sprenkle, D.H.(1983). Circumplex model VI: Theoretical update . Family Process, 22, 69-83.

Scarf, M., (1987). Intimate Partners. Patterns in Love and Marriage. Ch. 1, pp. 41-53. New York, N.Y. Random House.

Sharav, D. (1991). Assessing adoptive parents using a combined individual and interaction procedure. In: E.D.Hibbs (Ed.) Adoption, international perspectives, Ch.7 Pp.73-90. Madison, Connecticut: International Universities Press.

Singer, M.T. (1968). The Consensus Rorschach and family transactions. Projective Techniques, 32:4:348-353.

Wilkinson, Y.(1987). Family assessment: A review. Journal of Family Therapy, 9,367-380.

Willi, J. (1969). Joint Rorschach testing of partner relationship. Family Process, 8,64-78.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

נוי-שרב, ד. (2012). רורשאך ו-T.A.T. זוגיים ככלי אבחון למערכת יחסים זוגית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2750

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה שחראילה שחר16/4/2012

תודה רבה, ניתוח מעמיק, מרתק ונותן השראה וכיווני חשיבה ויישום נוספים.

איזי עירוןאיזי עירון2/4/2012

מרתק. השימוש בכלים דינמיים ושיתוף הפעולה עם הטיפול האישי,נראה כמו שילוב מעולה שמטפלים זוגיים לא ממהרים לנצל.