פסיכולוגיה עברית

×Наивная акварель
Наивная акварель ©
זכור אותי
 

מאמרים

גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית

מטרת מאמר זה הינה להציג פריזמה נוספת להתבוננות בתופעת האלימות במשפחה ולהציע שהפרעה פוסט-טראומתית ממנה סובלים הגברים אלימים, היא למעשה הגורם מחולל האלימות.
כמי שמטפל הן בגברים המשתמשים באלימות כנגד בנות זוגן והן בסובלים מחרדה וטראומה שמתי לב, שהגברים שבאים לטיפול עקב טראומה שעברו יודעים לציין במפורש, בדרך כלל, את נקודת המפנה בהתנהגותם. פעמים רבות אני שומע משפטים כגון "זה לא אני"; "לא הייתי כזה"; "אני לא יודע מה קרה לי" בהתייחסם להתפרצויות הזעם והאלימות שהחלו מאז האירוע. לעומתם, גברים שמופנים לטיפול על רקע התנהגות אלימה כלפי המשפחה, אינם יודעים לזהות מקרים טראומטיים בעברם ששינו את התנהגותם. רק במהלך הטיפול, אשר מאפשר התייחסות מעמיקה לעברם, עולה פעמים רבות תמונה קשה של התעללות רגשית ופיזית מצד הוריהם. למעשה, אין להם נקודות התייחסות של "לפני האירוע" ו"אחרי האירוע", ואין להם איך להשוות את השינוי שחל בהם בעקבותיו. הם גדלו לתוך הטראומה והתפתחו יד ביד עם ההפרעה הפוסט-טראומתית, דבר שמקשה עליהם לזהותה.

מתפרסם מ 13/7/2009 | 17,754 צפיות

תגיות: | | |

גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית

זיו סופר

 

ישנו מספר לא מועט של תיאוריות דרכן ניתן לבחון את תופעת האלימות במשפחה והבולטות ביניהן: תיאוריית הלמידה החברתית, התיאוריה הפמיניסטית, תיאורית יחסי האובייקט של מלאני קליין ותיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי. תיאוריה היא למעשה הפריזמה דרכה מסתכל המטפל והיא המנתבת את תשומת ליבו ל"צבעים ולגוונים" השונים של התופעה וכך משפיעה על ההתערבויות שננקטות בטיפול.

מטרת מאמר זה הינה להציג פריזמה נוספת להתבוננות בתופעת האלימות במשפחה ולהציע שהפרעה פוסט-טראומתית ממנה סובלים הגברים אלימים, היא למעשה הגורם מחולל האלימות. נקודת מבט זו נידונה ונבחנה בספרות המקצועית, אך לדעתי לא קבלה מקום משמעותי דיו בשיח המקצועי ובהתייחסות הפרקטית בטיפול הקליני באותם גברים. לאור זאת, מטרותיו של המאמר הן לחדד את הקשר בין שתי התופעות ולהעלות את המודעות לכך הן בקרב המטפלים והן בקרב גברים ונשים החיים במעגל האלימות.

1.    חוויה טראומתית והפרעה פוסט-טראומתית (PTSD)

על פי ה- DSM-IV, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, PTSD (הפרעה פוסט-טראומתית) יאובחן כאשר האדם חווה, היה עד או עמד בפני אירוע או אירועים בהם היה איום או מפגש ממשי עם מוות או פציעה חריפה, או איום לשלמות הגופנית שלו או של אחרים. בנוסף, התגובה כוללת פחד עז, חוסר אונים או אימה. כמו כן, נדרשים סימפטומים משלושה מישורים: חודרנות של הזיכרונות; הימנעות מפעילויות, מחשבות ורגשות הקשורים באופן ישיר או עקיף לאירוע; ועוררות ודריכות יתר. למעשה, בהגדרה זו יש התייחסות לאירוע טראומתי בודד והנחה שהמציאות הטראומטית הסתיימה, למרות שידוע שאחד מגורמי הסיכון להתפתחות PTSD הוא חשיפה בעבר לטראומה. (תובל-משיח ושלו, 2005APA, 2000; ).

על פי ה- Diagnostic classification of mental health and developmental disorders of infancy and early childhood (The DC: 0-3 Revision Task Force, 2005) דחק טראומתי בילדים צעירים מוגדר כהתנסות ישירה ב- או עדות לאירוע המערב מוות או איום במוות או פגיעה רצינית של הילד או של אחרים, או המהווה איום על שלמותם הפסיכולוגית או הגופנית של הילד או של אחרים. הגדרה זו שונה מההגדרה של ה- DSM-IV בכך שכאן הוכנס האספקט של פגיעה או איום בפגיעה פסיכולוגית של הילד או של אחרים (Lieberman, 2004).

הסימפטומים המופיעים אצל קטינים בעקבות חשיפה לאירועים טראומתיים, דומים לאלה המופעים אצל מבוגרים וכוללים התנהגויות הימנעויות, חוויה מחודשת של האירועים ועוררות ייתר. ילדים מבטאים את הסימפטומים בהתאמה לגיל ההתפתחותי בו הם נמצאים כגון הפרעות בשינה, חרדת פרידה, פחדים מחושך, והרטבת לילה. מיד לאחר האירוע, התגובות השכיחות הן בכי, מצוקה הלם ופחד (רחמים וחב', 2005; Shaw, 2003). ילדים נבדלים ממבוגרים בכך שתגובותיהן מתרחשות במהלך התפתחותם, והילדים ממשיכים להתבגר מבחינה פיזית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית. ילדים, למשל, עדיין מתמודדים באופן פעיל עם סוגיות של היפרדות (ספראציה-אינדיווידואציה), עם הגדרת ה"אני" וה"אחר", ועסוקים בגיבוש מנגנונים סתגלניים להתמודדות עם לחצים פנימיים וחיצוניים. בעקבות זאת, ההשפעות הנגזרות מהחשיפה לאירועים טראומתיים הן רחבות מאד. אירועים טראומתיים משפיעים על גיבוש אישיותו וזהותו של הילד, על מנגנוני ההתמודדות וויסות התוקפנות, על ההבנה של מושגים של "טוב" ו"רע", ועל אופן ההתקשרות עם אחרים (Shaw, 2003; Lieberman, 2004). כאשר לילד אין אפשרות לעבד את הטראומה וללמוד להתמודד עם תוצאותיה, עלולה להיות לה השפעה מוחצת על התפתחותו של הילד בהמשך. בעוד איכות ההתקשרות (Attachment) היא גורם חשוב ביכולתו של הילד להתמודד עם חוויה טראומתי, לעיתים קרובות, לחוויות טראומתיות יש השפעה פוגענית על איכות ההתקשרות הקיימת מכיוון שהן מייצרות לחץ בלתי ניתן לניהול ביחסי הורה-ילד (Lieberman, 2004).

1.1.  מאפיינים רגשיים ומחשבתיים של הסובלים מ- PTSD

להד ודורון (2007) ו- Bessel & van der Kolk (1987) מפרטים את המאפיינים הרגשיים והמחשבתיים של האנשים שסובלים מטראומה ופוסט-טראומה וביניהם:

-          אשמה ובושה: אנשים רבים מאשימים את עצמם בדברים שעשו או שלא עשו על מנת לשרוד בזמן הטראומה. למשל "הייתי צריך לעשות כך ולא אחרת", "הייתי צריך לדעת שזה יקרה".

-          כעס: אנשים רבים חשים כעס על האירוע, כלפי עצמם וכלפי אחרים (כגון בני משפחה).

-          דיכאון: הדיכאון יכול לכלול מצב רוח ירוד, תחושת חוסר תקווה וייאוש.

-          דימוי עצמי ותפיסת עולם: הדימוי העצמי עשוי להפוך לשלילי אחרי אירוע טראומתי ולעיתים עולות מחשבות כמו "אם לא הייתי כזה חלש/פחדן/טיפש זה לא היה קורה לי". בנוסף, לעיתים מתפתחת תחושת חוסר אמון בעולם ושהוא אינו מקום בטוח.

-          תחושות של חוסר ישע ואיבוד שליטה: אנשים שהשפעות הטראומה הופכות מושרשות בהם, מפתחים לעיתים קרובות תחושה כרונית של חוסר ישע וקורבנות.

-          קושי בניהול קשר אינטימי: תחושת חוסר הישע גורמת לקושי בוויסות דרגת המעורבות האינטימית עם אחרים.

2.    מאפייני אישיות של גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה

Dutton &  Golant (1995) ו- Dutton (1998) פורשים את מאפייני האישיות של גברים המשתמשים באלימות כנגד בנות זוגן:

בתחומים הרגשי והקוגניטיבי אותם גברים מתקשים לזהות את רגשותיהם; הם מאופיינים בעוינות, כעס, חשדנות, חוסר שקט, חרדה ודיכאון; הם בעלי ערך עצמי נמוך וקיימת בושה עמוקה, המופנמת בזהות האישית; הם תלותיים מאד, חווים צורך עז באהבה, באינטימיות ובהזנה רגשית. עם זאת, אותם גברים הינם בעלי רמה גבוהה של חרדת נטישה ורגשות קינאה; הם נוטים לתפוס עצמם כקורבנות בתוך המערכת הזוגית ולעיתים קרובות חשים חסרי ישע ללא בת הזוג.

בתחום היחסים הבינאישיים הגברים האלימים לקויים במיומנויות התקשורת שלהם. הם מתקשים להביע באופן מילולי את מחשבותיהם, רגשותיהם ורצונותיהם; הם חסרי אסרטיביות ומתקשים להבדיל בין אסרטיביות לבין תוקפנות; לעיתים קרובות, הם חשים בדידות הנובעת מהקושי שלהם לבטוח באחרים.

3.    הקשר בין שימוש באלימות בתוך המשפחה לבין PTSD

השוואה בין מאפייניהם של הסובלים מטראומה ופוסט-טראומה לבין מאפייניהם של גברים המשתמשים באלימות במשפחה מגלה דמיון בחלק ניכר מהם.

 

טראומה ופוסט-טראומה

גברים אלימים

מאשימים את עצמם בדברים שעשו או שלא עשו על מנת לשרוד בזמן הטראומה

קיימת בושה עמוקה המופנמת בזהות האישית

כעס על האירוע, כלפי עצמם וכלפי אחרים

אחד הרגשות המרכזיים המנהלים אותם הוא כעס

לעיתים סובלים מדיכאון

מאופיינים בחרדה ובדיכאון

לעיתים הדימוי העצמי נפגע, מתפתחת תחושת חוסר אמון והעולם נחווה כמקום לא בטוח

מאופיינים בעוינות, חשדנות, חוסר שקט וחרדה; בעלי ערך עצמי נמוך

לעיתים מתפתחת תחושה כרונית של חוסר ישע וקורבנות

מאופיינים בתלות בבת הזוג ומרגישם חסרי ישע בלעדי וכן תופסים עצמם כקורבנות

 

במחקרו על הקשר בין PTSD ושימוש באלימות כלפי בת זוג, מתאר Dutton (1995) מספר ממצאים שעלו מתוך מחקרים שבדקו את הקשר בין PTSD לאלימות: גברים שאובחנו כסובלים מ- PTSD הם בעלי סיכון גבוה יותר לבצע עבירות אלימות; חיילים יוצאי וייטנאם עם PTSD היו בעלי רמות גבוהות יותר של בעיות התמודדות עם אינטימיות מאשר קבוצת הביקורת; וכן נמצא שחשיפה ממושכת לאירועי קרב קשים, קשורה באופן מובהק להתנהגות אנטי-סוציאלית שהגיעה בעקבות החשיפה.

במחקר, מצא Dutton שרמת הסימפטומים הטראומטיים, אצל גברים בעלי היסטוריה של תקיפת נשים, הייתה גבוהה באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת. בנוסף, המחקר אישר את ההשערה שהיקף הסימפטומים הטראומטיים קשור באופן מובהק לביצוע ההתעללות. הוא מציין שגברים מתעללים בעלי פרופיל של PTSD, באופן מובהק מתעללים בתדירות גבוהה יותר בבנות זוגן.

למעשה, ההשוואה בין גברים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית לאלה המשתמשים באלימות כלפי בנות זוגן והמחקרים שהובאו עד כה, מחזקים את ההשערה שגברים המשתמשים באלימות חוו טראומה קשה בעברם הרחוק וסובלים מהפרעה פוסט-טראומתית, גם אם לא אובחנו ככאלה.

כמי שמטפל הן בגברים המשתמשים באלימות כנגד בנות זוגן והן בסובלים מחרדה וטראומה שמתי לב, שהגברים שבאים לטיפול עקב טראומה שעברו (אירועי מלחמה, טרור, תאונות דרכים וכד') יודעים לציין במפורש, בדרך כלל, את נקודת המפנה בהתנהגותם, הלא היא האירוע או האירועים הטראומתיים. פעמים רבות אני שומע משפטים כגון "זה לא אני"; "לא הייתי כזה"; "אני לא יודע מה קרה לי" בהתייחסם להתפרצויות הזעם והאלימות שהחלו מאז האירוע.

לעומתם, גברים שמופנים לטיפול על רקע התנהגות אלימה כלפי המשפחה, אינם יודעים לזהות מקרים טראומטיים בעברם ששינו את התנהגותם. רק במהלך הטיפול, אשר מאפשר התייחסות מעמיקה לעברם, עולה פעמים רבות תמונה קשה של התעללות רגשית ופיזית מצד הוריהם. למעשה, אין להם נקודות התייחסות של "לפני האירוע" ו"אחרי האירוע", ואין להם איך להשוות את השינוי שחל בהם בעקבותיו. הם גדלו לתוך הטראומה והתפתחו יד ביד עם ההפרעה הפוסט-טראומתית, דבר שמקשה עליהם לזהות אותה.

הקשר בין אלימות מצד ההורים להפרעה פוסט טראומתית ושימוש באלימות בבגרות קיבל חיזוק במחקרם של Casey, et. al. (2008). המחקר מצא שדחייה על ידי ההורים במשפחת המוצא של הילד, קשורה לאלימות פסיכולוגית ופיזית בבגרות. כמו כן, נמצא שחוויות של התעללות פסיכולוגית הן מנבאות חזקות לסימפטומים של טראומה, ולהתנהגות אלימה ומתעללת, בבגרות. בנוסף, נמצא שקיימת השפעה ישירה של סימפטומים של PTSD על ביצוע התעללות פסיכולוגית.

מהדברים שהובאו עד כה, ניתן ללמוד על תהליך שתחילתו בילדות והמשכו בבגרות. הבנים שהיו עדים לאלימות או חוו התעללות ובעיקר דחייה רגשית, פיתחו הפרעה פוסט-טראומתית בשלבים מוקדמים יחסית של חייהם. כחלק מההפרעה התפתחו סימפטומים של עוררות ותגובתיות יתר, חרדה גבוהה, דימוי עצמי נמוך, רגשות אשמה ובושה מופנמים והתנהגויות תוקפניות. כל אלו התעצמו בבגרותם של הגברים ובאו לידי ביטוי בתוך הקשר הזוגי בצורה של התנהגות תוקפנית ומתעללת.

בטיפול בגברים אלימים, פעמים רבות, המיקוד של המטפל הוא בתוקפנות של המטופל, ובהקניית טכניקות לניהול כעסים והרגעה עצמית. לעומת זאת, הטיפול בגברים שחוו טראומה מתמקד בעיבוד החוויה הטראומתית ובהפחתת הסימפטומים הפוסט-טראומתיים.

במסגרת עבודתי במרכז החוסן לטיפול בחרדה וטראומה בשדרות, טיפלתי בגברים שדיווחו על התנהגויות אלימות כלפי משפחתם, שהופיעו בעקבות האירוע הטראומתי. עבודה ממוקדת בשיטת EMDR על הטראומה עצמה, ללא התייחסות מיוחדת לסימפטומים התוקפניים, הביאה לירידה ניכרת באלימות שהפגינו, זאת כחלק מירידה בכלל הסימפטומים הפוסט-טראומתיים.

לסיכום, המאמר מסביר את תופעת האלימות במשפחה לא באמצעות למידה של התנהגויות, אלא בהקשר של התפתחות הפרעה פוסט-טראומתית אצל ילדים שעברו התעללות. אותם ילדים מפתחים בבגרות התנהגויות אלימות כחלק מהפוסט-טראומה. ההנחה הטמונה בהבנה זו, היא שבמידה וטראומות הילדות יעובדו כראוי במהלך טיפול ממוקד טראומה, השימוש באלימות יפחת באופן משמעותי.

מקורות

1.      להד, מ. ודורון, מ. (ספטמבר 2007). פרוטוקול לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

2.      רחמים, ל. וחב' (2005). הנחיות להתערבות מוקדמת במצבי טראומה אקוטיים אצל ילדים ומתבגרים. בתוך א. זומר וא. בלייך (עורכים), בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי. תל-אביב: רמות, אוניברסיטת ת"א.

3.      תובל-משיח, ר. ושלו, א. (2005). אפידמיולוגיה של תגובות נפשיות לטרור מתמשך בקרב מבוגרים בישראל. בתוך א. זומר וא. בלייך (עורכים), בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי. תל-אביב: רמות, אוניברסיטת ת"א.

4.    APA (2000, 4th Edition). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders. Washington DC: American Psychiatric Association.

5.    Bessel, A. & van der Kolk, M. D. (1987). The psychological consequences of overwhelming life experiences. In A. Bessel & M. D. van der Kolk (eds.) Psychological Trauma. American Psychiatric Press, Inc.: Washington D.C.

6.    Casey, T. T. et. al (2008). Family-of-origin maltreatment, posttraumatic stress disorder symptoms, social information processing deficits, and relationship abuse perpetration. Journal of Abnormal Psychology, Vol. 117(3), 637-646.

7.    Dutton, D. G. &  Golant, S. K. (1995). The batterer: a psychological profile. New York: Basic Books.

8.    Dutton, D. G. (1995). Trauma symptoms and PTSD-Like profiles  in perpetrators of intimate abuse. Journal of Traumatic Stress, Vol. 8(2), 299-316.

9.    Dutton, D. G (1998). The Abusive Personality: Violence and Control in Intimate Relationships. New York: Guilford Press.

10.  Lieberman, A. F. (2004). Traumatic stress and quality of attachment: reality and internalization in disorders of infant mental health. Infant Mental Health Journal, Vol. 25(4), 336-351.

11.  Shaw, J. O. (2003). Children exposed to war/terrorism. Clinical Child and Family Psychology Review, Vol. 6(4), 237-246.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

סופר, ז. (2009). גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 20/11/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2191

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.