פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

בית ספר לרגשות: דחף בלתי נשלט (סרטון 12)

במסגרת הפרוייקט "בית ספר לרגשות" שהתלווה לתכנית הטלוויזיה "שיחת נפש" בהנחיית פרופ' יורם יובל, צולמו 19 קטעים קצרים בהם פרופ' יובל מדבר על מגוון נושאים הקשורים לרגשות. כל קטע סוקר במבט-על היבטים פסיכולוגיים ונוירוביולוגיים של הנושא הנדון. ביחד מהווים הקטעים "בית ספר לרגשות", המביא על קצה המזלג את עיקרי הידע המדעי העכשווי בתחום הרגשות.
הקטעים מיועדים לכל אדם ואינם מניחים ידע קודם בנושא. עם זאת, גם לסטודנטים לפסיכולוגיה ולמטפלים מדיסציפלינות שונות עשוי להיות בהם עניין. הם עשויים להיות גם מקור מידע לאנשים הנמצאים בטיפול פסיכולוגי, על מנת להבין טוב יותר את רגשותיהם ואת התהליך שהם עוברים.

מאמרים | 17/3/2009 | 16,274

תגיות:

 הותר לפרסום בפסיכולוגיה עברית באדיבות HOT בידור ישראלי

עורכת: ליאת המנחם, מגיש: פרופ' יורם יובל

תמלול: ענת פרידלנד

 

אז מה זה דחף? והיש דבר כזה דחף בלתי נשלט? בואו נראה. מונח, שתבע אותו פרויד, ושהיה שימושי מאוד בפסיכולוגיה למרות שהיום הרבה פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים ממעטים להשתמש בו, הוא מושג הדחף. איזה שהוא דבר שנובע מבפנים מהביולוגיה שלנו ומניע אותנו לעשות משהו. לאכול, לברוח ממשהו, להזדווג, בעיקר להשקיע את האנרגיה הנפשית שלנו במשהו או במישהו אחר. זה מושג הדחף. ומטבעו הוא מונח שמביע אנרגיה או דחיפה לאיזה שהוא כיוון, והדבר הזה הוא לא מקרי. באמת, כשאנחנו מרגישים רגש חזק אנחנו לא יכולים לשבת בשקט ולחוות את הרגש שלנו. הרגשות שלנו דוחפים אותנו לעשות משהו. לנשק, לחבק, לברוח, לכעוס, להתנגש במניאק שנכנס לפנינו בתור של המכוניות, וכו'. המושג הזה של דחף מתקשר גם מיד לנושא על עיכוב. האם אפשר לעכב דחף. והתשובה היא, זהו הדבר שאליו בעצם מכוונת מערכת החינוך, שאליו בעצם מכוונת ההורות. מה שאנחנו לומדים במהלך הילדות הארוכה שלנו, שאצל אנשים מסויימים מסתיימת בגיל 70 או 80, זה להשתלט בהדרגה על הדחפים שלנו. אנשים שלא יכולים או לא רוצים להשתלט על הדחפים שלהם עושים הרבה מאוד צרות בעולם. ובעצם נבדל מן החיה ונבדל האדם ההגון מן הרוצח הוא לא בזה שאין להם דחפים הרסניים. אפשר להגיד בהכללה, שכמעט לכל הגברים יש פוטנציאל לרצוח, יש בתוכם את הזעם ואת היכולת להרוג מישהו. הרוצח נבדל מהאדם ההגון בזה שהאדם ההגון משתלט, רוצה להשתלט, יכול להשתלט על הכעס שלו. רבים מאוד העבריינים שטוענים בבית המשפט שהם סבלו מדחף לאו בר כיבוש. השופטים סקפטיים בקשר לטענה הזאת, ולעניות דעתי, הם בדרך כלל צודקים. אנחנו יכולים לכבוש את כעסנו, זה מה שהופך את הדחף שלנו. זה מה שהופך אותנו לבני אדם, לבני אדם שלמים, ואנשים שאומרים שהם לא יכולים, לעיתים קרובות הם לא רוצים או לא מתחשק להם. זוהי נקודה מסובכת, אבל באופן כללי ניתן לומר, יש כזה דבר דחף, הדחף הזה יכול להנחות את חיינו, הוא דוחף אותנו לעשות דברים, דברים רגשיים, ובעצם רוב הילדות שלנו מוקדשת, ורוב החינוך שלנו מוקדשים להשתלט ולרסן את הדחף הזה, או לתעל אותו למקומות שבהם הוא יכול להביא תועלת במקום נזק.

  

» רשימת כל הקטעים

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צחי כהןצחי כהן20/3/2009

וואו - זה כבר מוגזם. א. אמיל של רוסו - מומלץ. כנגד חינוך כמו שמציין הדובר.
ב. הדחף באמנות? 
ג. מה עם הפתולוגייה? הנוירוזה? הפסיכוזה?..
ד. רק גברים? למה? נשים לא? במאה ה 14 הייתה רוזנת באירופה שרצחה 600 נערות בתולות ורחצה באמבט בדמן.. היא חשבנ שתחייה כך לנצח.
 
נו באמת זה קצת מזכיר גיא פינס של הפסיכולוגייה והפסיכואנליזה.. וחבל..