פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי

הצעות תיקון לחוק טיפול בחולי הנפש (1991)

אחד הנושאים הטעונים ביותר בתחום זכויות אדם בבריאות הנפש הנו שלילת החירות של המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות (להלן: המתמודדים) על ידי טיפול פסיכיאטרי כפוי (פלדמן, בדפוס). ההתנגשות האפשרית בין אינטרס החירות והכבוד של המתמודדים, העומדים ביסוד תפיסתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והזכות לטיפול ולשיקום בהגבלה למזער ((least restrictive environment, לבין האינטרס של הגנת הציבור, והגנת המתמודד מפני עצמו, מהווים אתגר עצום בפני העוסקים בתחום בריאות הנפש וזכויות האדם של המתמודדים. בנייר עמדה זה נדון בסוגיות הנוגעות למימוש זכות הייצוג של המתמודדים ובליקוי הנוגע לאי הגבלה בזמן לצווי האשפוז. לאחר מכן נציע תיקונים לחוק בנושאים אלה.



מאמרים | 2/1/2007 | 6,951

תגיות:

נייר עמדה – הצעות תיקון לחוק טיפול בחולי הנפש (1991)

רקע

 

"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל."

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

 

 

אחד הנושאים הטעונים ביותר בתחום זכויות אדם בבריאות הנפש הנו שלילת החירות של המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות (להלן: המתמודדים) על ידי טיפול פסיכיאטרי כפוי (פלדמן, בדפוס). ההתנגשות האפשרית בין אינטרס החירות והכבוד של המתמודדים, העומדים ביסוד תפיסתו של  חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והזכות לטיפול ולשיקום בהגבלה למזער ((least restrictive environment, לבין האינטרס של הגנת הציבור, והגנת המתמודד מפני עצמו, מהווים אתגר עצום בפני העוסקים בתחום בריאות הנפש וזכויות האדם של המתמודדים.  

 

ב"חוק הטיפול לחולי נפש", התשנ"א 1991, נקבע כי במידה ונאשם בפלילים אינו יכול לעמוד לדין מחמת היותו "חולה נפש" רשאי בית המשפט לצוות שהנאשם יאושפז בבית חולים או יקבל טיפול מרפאתי (סעיף, 15א'). אולם, החוק אינו קובע כמה זמן ניתן לקיים את האשפוז הפלילי מכוח צו האשפוז השיפוטי. אי הגבלת הזמן בחוק מעלה את השאלה (ועוד שאלות נוספות שזה לא המקום לפרטם) האם האשפוז הפלילי יכול להימשך עד סוף ימיו של המתמודד (בין אם רצח ובין אם גנב תפוזים בשוק) ?  

 

בנוסף, תיקון תשס"ד לחוק, סעיף 29א, מבהיר כי המתמודד רשאי להיות מיוצג בוועדה על ידי עורך דין ומסדיר דרכי מימוש זכות זו . אולם, תיקון תשס"ד אינו מיושם בכל המחוזות מסיבות שאינן בהכרח קשורות לזכות כבוד האדם וחירותו. זאת ועוד, מעצם ההגדרה בחוק כ"רשאי" ולא "חייב" קיימת הפליה בין המתמודד לבין אדם אחר שאינו חולה הנתון במעצר עד תום ההליכים.  מהמצב כיום עולה כי הוועדות אינן נוטות להורות על המרת צו לאשפוז כפוי לצו לטיפול מרפאתי בכפייה; ובהעדר מייצג , אין מי שיבקש לבחון ברירה זו עבור המתמודד. כמו כן, ייצוג המתמודד אל מול הפסיכיאטר המחוזי וועדותיו עדיין לוקה בחסר, כיוון שבניגוד לפסיקה החוק עדיין לא נוגע בסוגיית זו. נושא הייצוג המשפטי אינו ידוע לרוב, ובשל כך זכותם הבסיסית של המתמודדים לייצוג אינה מתקיימת וממילא האינטרס של כבודם וחירותם אינו נשמר כהלכה. אנו רואים בזכות הייצוג חשיבות פרוצדוראלית המשליכה על זכויות אדם מהותיות. 

 

בנייר עמדה זה נדון בסוגיות הנוגעות למימוש זכות הייצוג של המתמודדים ובליקוי הנוגע לאי הגבלה בזמן לצווי האשפוז. לאחר מכן נציע תיקונים לחוק בנושאים אלה.

צווי אשפוז

.."המקרה שלפנינו זועק לשמים. למעלה מארבע עשרה שנים שוהה המערער בבית חולים לחולי נפש מכוח צו אשפוז. הוא נשכח מלב אדם, ולולא פרקליט ראוי להערכה היה בוודאי ממשיך במצב זה זמן רב ... בחוק אין כל הוראה מפורשת הקובעת גג לאשפוז במסלול הפלילי, ואין כל הסדר מפורש באשר למעבר מהמסלול הפלילי למסלול האזרחי. היעדרו של הסדר כזה הוא בבחינת ליקוי בחוק, ויש מקום לקבוע בו הסדר סטטוטורי מקיף"( פסק דין 3854/02 הניתן על יד הנשיא ברק, השופט מצא, והשופטת בייניש).

 

במציאות של צווי אשפוז שאינם קצובים בזמן, ללא ברירת חלופה  בצו לטיפול/שיקום בקהילה, ובהעדר חובת ייצוג למתמודד, מדיניות טיפול תוך הגבלה למזער אינה מיושמת  כהלכה.

בהתאם לחוק הטיפול בחולי הנפש (1991) צו האשפוז הניתן בבית משפט אינו קובע הגבלת זמן למשך האשפוז אלא רק בדיקה מחודשת בנושא השחרור כל חצי שנה. מתוך כך עולה האפשרות כי אדם יישאר באשפוז כפוי מתוקף צו אשפוז, כלומר בהליך פלילי במשך שנים רבות, דבר המוביל להתנגשות בין הזכות לחירותו לבין הגנה על שלום הציבור. לדברים אלו ניתן תוקף בפסק דין[1]  בנושא ערר על צו אשפוז, בסעיף 14  קבעו השופטים כי:

 " תשובתנו לשאלות אלה הינה כי חוק טיפול בחולי נפש התשנ"א- 1991 לקוי הוא בכך שאין הוא מסדיר במפורש את הבעיה הניצבת לפנינו". עוד נאמר כי, יש למצוא איזון בין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לבין הגנה על שלום הציבור הנגזרים מצו האשפוז. ביהמ"ש טען כי יש למצוא הסדרים מוסדרים אשר יוציאו את הקביעה העקרונית הזו מכוח אל הפועל. למשל, בית-        משפט העליון של ארצות הברית פסק פה אחד כי חוק המורה על אשפוז או מעצר של אדם ללא הגבלת זמן, אינו חוקתי (דגשים שלנו).

 

נאשם בפשע אשר הוחלט על מעצרו בבית משפט, בעת מתן צו המעצר נרשם מועד כניסת הצו לתוקף, ומועד סיומו- כלומר, נאשם בפשע זכאי למועד שחרור הקבוע בזמן. המתמודדים, לעומת זאת, זוכים ליחס מיוחד וייחודי שבו כאשר מוצא נגדם צו לאשפוז כפוי (השולל את חירותם ולעיתים את כבודם) מעמדם משווה לאסירים הביטחוניים המסוכנים ביותר למדינה – שלילת החירות איננה מוגבלת בזמן.

  

לכן אנו קוראים לתיקון חקיקה שבו צווי האשפוז יוגבלו בזמן בהתאם לקריטריונים שייקבעו. בכל מקרה אנו חושבים כי אסור שתקופת האשפוז בפועל תעלה על תקופת המאסר המרבי הקבועה למעשה העבירה שהמתמודד לכאורה עבר.                               

 

הזכות לייצוג

"... אין כמו חולה הנפש הזקוק לייצוג הולם. חולה נפש אינו מסוגל, ברוב המקרים, לטעון לעצמו

...תכליתו של החוק לטיפול בחולי נפש הינה להכיר בזכות הייצוג של חולה הנפש... נדרש כי ימונה

לחולה הנפש סנגור אשר ישמש לו לפה ואשר יעמוד על משמר האינטרסים שלו" (השופט ברק, רע"פ 2060/97 , פלונית נ' הפסיכיאטר המחוזי תל אביב).

 

אשפוז פסיכיאטרי כפוי, בין אם הוא מוצדק מבחינה רפואית ובין אם לאו,  פוגע בחירותו, בכבודו,

באוטונומיה ובדימויו העצמי של האדם, תוך הטלת סטיגמה ואפליה חברתית ומוסדית.  הפער, ולעיתים

האנטגוניזם והתחרות על ההיררכיה בקבלת ההחלטות , בין הגורמים הטיפוליים ובין המשפטנים עלולים

לגרום לפגיעה בזכויות האדם של המתמודד שאושפז בכפייה. כמו כן, האקט של הכפייה עלול להישאר

כאירוע מכונן (לרעה) לאדם, ולהשפיע בצורה מכרעת על תהליך השיקום וההחלמה שלו. מכאן

חשיבותו של הייצוג כמאזן ובולם טעויות אפשריות.

 

 

תיקון תשס"ד לחוק טיפול בחולי הנפש, סע' 29א, מבהיר כי החולה רשאי, להיות מיוצג בוועדה על ידי עורך דין ומסדיר דרכי מימוש זכות זו. הגדרת זכות בסיסית זו בחוק, כרשאי, אינה במקומה ואף פוגעת בזכות הבסיסית לשוויון חירות וכבוד, ולטענתנו יש להגדירה בחוק כחובה. וזאת, לשם איזון בין האינטרסים המתנגשים במהלך דיוני הוועדה. לעיתים משך האשפוז ו/או רמות ההגבלה אינם עולים בקנה אחד עם מגוון האפשרויות על פי תכלית החוק, אשר מטרתו היא מתן  הטיפול הנדרש בתנאי הגבלה למיזער. וכן היות רצון החולה, לעיתים בחזקת נוכח – נפקד. "נוכח – נפקד", במשמעות של מי שאין בכוחו להשפיע על גורלו, חסר אונים, שולי ביכולת השפעה על תהליך קבלת ההחלטות (מרק, 2006 ). לעניינו – מי שהאינטרסים שלו, זכויותיו, מבחינתו  אינם נשמרים.

 

נמצא כי אנשים שיוצגו במקרים שבהם הוצאו נגדם צווי אשפוז או הוראות אשפוז שוחררו או שלא אושפזו בכלל, לעומת אלו שלא יוצגו. אין ספק כי היו מקרים שבהם שחרורים אלה היו, בדיעבד, לא נכונים למתמודד. ואין ספק כי בהרבה מקרים אנשים לא זכו לייצוג ואושפזו בכפייה "על לא עוול בכפם". לשון אחר, כפי שקיים במשפט הפלילי (להבדיל אלפי הבדלות), טעויות מסוגים שונים קורות: אנשים שזקוקים לאשפוז כפוי לא מתאשפזים, אנשים שלא זקוקים לאשפוז כפוי כן מתאשפזים וכך הלאה. אולם, כפי שבמשפט הפלילי לא יחליטו כי זכות הייצוג תהפוך לרשות או לשיקול דעת כיוון שהיא עלולה לגרום לטעויות, כך גם אסור שזכות הייצוג לא תתקיים במלואה באוכלוסיית המתמודדים. בשני המקרים הזכות לחירות ולכבוד עומדת בפני סכנה, אך ההבדל שבמקרה של משפט פלילי מדברים על מעשה הנוגד את החוק, ובמקרה של אשפוז כפוי מדובר בסימפטומים פעילים של מחלה רפואית. מדוע לאדם שעבר, לכאורה, על החוק מגיע [מחויב] כי יהיה לו ייצוג, ולאדם שמתמודד עם מחלתו (לא כל מחלה, רק מחלת נפש ..) אין זכות כזאת ? האם סימפטומים פסיכיאטריים גרועים יותר ממעשה פלילי?

 

אנו תקווה כי נייר עמדה זה המחיש את החשיבות של שני סעיפים אלו- הזכות לייצוג משפטי ומתן הגבלת זמן לצו אשפוז. התיקונים המוצעים בזאת מטרתם שמירה על זכותם הבסיסית של המתמודדים לחירות שוויון וכבוד אשר נגזרים מתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – תוך שמירה על שלום הציבור. בנוסף, אנו ממליצים כי בעתיד תיבחן האפשרות לבטל לחלוטין חוק זה ולמזג אותו עם חוקים כלליים (למשל, חוק זכויות החולה, חוק המעצרים).

 

הצעותינו לתיקון החוק:

 

החלפת המילה "רשאי" ב"חייב" בנוגע לזכות הייצוג של המתמודד והכלתו גם על סעיף צו האשפוז וגם על ייצוג בפני הפסיכיאטר המחוזי למעט במצבי חירום, שאז הייצוג יתבצע בבית החולים בתוך -48 שעות - בדומה לסמכות מעצר על ידי שוטר עד 48 שעות: חייב לא במובן של כפייה נוספת על המתמודד אלא כהגנה פרוצדוראלית עליו. בתוך כך יש צורך ליצור מערכת של "משפטנות טיפולית" ((Therapeutic jurisprudence, אשר תגשר בין הגורמים השונים ותהפוך את  המשפט לכלי טיפולי ושיקומי המעצים את המתמודד. זאת, כמובן, באופן אשר לא יפגע באמות המידה המשפטיות ו/או הטיפוליות.

הגבלת צווי האשפוז:

    

תיקון חוק טיפול בחולי נפש

1.

בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א 21991

 

 

(1)

בסעיף 51 -

 

 

 

 

(א)  אחרי המילים " רשאי בית המשפט לצוות שהנאשם יאושפז בבית חולים או יקבל טיפול מרפאתי " יבוא -   

 

 

 

"לתקופה שלא עולה על העונש המינימאלי של מעשה העבירה שהאדם לכאורה עבר".  

 

 

 

(3)

סעיף 29-

 

 

 

 

במקום המילה "רשאי" תבוא המילה "חייב"

 

  בברכה,

אמיר טל, מנכ"ל עמותת "בחברה טובה – רואים מעבר", החוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה.

עדי וינר, החוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה.

אביטל קטקובסקי, החוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה.



[1] פסק דין 3854/02 הניתן על יד הנשיא ברק, השופט מצא, והשופטת בייניש.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

טל, א. (2007). הצעות תיקון לחוק טיפול בחולי הנפש (1991). פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1080

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

שושושושו31/1/2007

מעניין למה לא נראה לי שהחוק מייושם.. מעניין מה יש למשפטנים לחברי כנסת ולמתמודדים  לומר בקשר למצב החוק
היום, ובקשר למצב המתמודדים היום ובשנה שעברה.
מי שמכיר ויודע, מי שהוא בעל מקצוע רלוונטי ומי שהוא מתמודד , מוזמן לכתוב. הכוונה גם לבנות המין היפה.