מקורות

בימים אלה, כשחלק מהציבור הישראלי קם לבקש סליחות עם שחר, כשהימים הנוראים בפתח, כאשר אנחנו מצווים לבקש סליחה בכל מה שקשור ביחסים בין אדם לחברו, כדאי לחשוב לרגע על הסליחה מנקודת מבט פסיכולוגית. מדהים לראות שתחום הפסיכולוגיה של הסליחה (psychology of forgiveness), המבוסס כאמור מבחינה פילוסופית על המוסר הנוצרי, הרחיק לכת עד כדי הכוונת הטיפול בתופעות כמו אלימות במשפחה ופגיעה מינית לכיוון של סליחה לתוקף, סליחה הנחשבת שלב בתהליך הריפוי הנפשי של הקורבן. הואיל ורוב נפגעי/ות התקיפה המינית הכירו את תוקפיהם ומאחר שלפי התפיסה הדתית המשפחה היא ערך עליון ולכן יש לשמור על "שלום בית" כמעט בכל מחיר – פסיכולוגים נוצרים רתמו את התהליך הטיפולי לשרת רעיון זה. הנפגעים והנפגעות מתבקשים בעצם "להושיט את הלחי השנייה" כשהם סולחים.

 

האתר של יששכר עשת עוסק בפסיכותרפיה אישית, זוגית ומשפחתית, מגובת מחקר רפואי משולבת עם תרבות, ערכי מוסר, דת ואמונה. באתר משולבים מרכיבים מתורת החיים היהודית

 

המאמר דן במבט יונגיאני בשאלה של מקור החלומות במקרא – האם מדובר בתוצאה של התודעה המקראית של מנהיגי העם או אולי של הלא-מודע התרבותי היהודי? המוטיב השולט בחלומות המקרא הוא הבחירה של ההורה-האל בבן המועדף במשפחה, שמשולבת עם הבחירה של מנהיג העם ועם הבחירה של היהודים בין העמים. המאמר בוחן גם את מוטיב ההתנשאות של הנבחר (יוסף) ושל החושב עצמו לנבחר (פרעה ונבוכנצאר), ונפילתם. כל אלה כפי שהם באים לביטוי בחלומות המקרא. מתוך האתר "תורת החלומות והחלימה".

 

לפסיכולוג ד"ר ברוך שלום שיטות הטיפול שלו מקוריות ביותר: לא פרויד לא יונג וגם לא ניטשה. הטיפול שלו הוא לפי השולחן ערוך ● את החומות שביחסי מטפל-מטופל הוא כבר שבר מזמן והוא מוכן להכניס מטופלים הביתה לתקופות ארוכות ● הוא טוען שבמקום לדבר על מונחים פסיכולוגיים מפותלים צריך להתמקד בכוח הדיבור ובבחירה החופשית ● ראיון עם מטפל מאמין שמנסה להפוך את החיבור בין התורה והפסיכולוגיה לדרך חיים . מתוך עיתון בשבע.

 

סקירת הספר "משה של פרויד", מאת יוסף חיים ירושלמי, תירגם מאנגלית דן דאור, הוצאת שלם, 2006, ספרו של ירושלמי (בתרגומו היפה של דן דאור) מציג את החיבור של פרויד הן כהיסטוריה הפסיכואנליטית של היהודים והן כ"אוטוביוגרפיה פסיכולוגית" של פרויד עצמו.

 

פסיכיאטריה והלכה, הבדל עקרוני בין הגישה המצמצמת של חז"ל לבין הגישה המרחיבה של המטפלים הפסיכיאטרים מאת הרב שלמה אבינר. התפרסם בכתב העת אסיא עג-עד, עמ' 73-76, שנת 2004 . מתפרסם באתר מכון שלזינגר

 

מוכרת הקלישאה הרווחת בציבור שלפיה אדם הלוקה במחלה נפשית "חושב שהוא אלוהים" או "חושב שהוא המשיח". למרות ההכללה שבדעה זו ושטחיותה, עולות לעיתים בקרב חלק מן החולים הלוקים במצבים פסיכוטיים מחשבות שווא שתוכנן התגלות אלוהית, משימות משיחיות או כוחות נבואיים. במאמר הנוכחי נבחנים הקשרים השונים שבין נבואה למצבים נפשיים, בעיקר פסיכוטיים, מובאים מקורות המצמדים בין נבואה ושיגעון, וכן פירושים פסיכיאטריים אפשריים למצבים אלה. לבסוף, תוצג גישת הרמב"ם לנבואה, והתכונות האישיותיות של הנביא, הבאות לדעת המחברים להגביל את האפשרות של חולה נפש המתחזה כנביא. טלי וישנה וערן הררי, מהמרכז לבריאות הנפש באר יעקב, נס ציונה, החטיבה הפסיכיאטרית, מרכז רפואי שיבא, תל השומר. המאמר התפרסם ב"הרפואה" ומופיע באתר הר"י.

 

מתוך יום העיון "מדרש ביון" של התוכנית לפסיכותרפיה באונ' ת"א, עם צאתם לאור בעברית של ספריו "במחשבה שניה" ו"ללמוד מניסיון" בעריכתן המדעית של יולנדה גמפל וגלית גמפל.

 

האתר מציג את פעילות הארגון, ימי עיון וכנסם הכוללים גם תקצירי ההרצאות וההעבודות שהוצגו, ימי עיון קרובים והאתר כולל גם אלפון מפורט.

 

הרב יצחק זילברשטיין באתר רפואה והלכה עונה לשאלת מנהלת השרות הפסיכולוגי בעירית בני ברק על ילד המופנה לטפול בעקבות בעיות למידה ו/או התנהגות, ובתהליך העבודה עמו חושף הפסיכולוג אינפורמציה שאינה קשורה ישירות לבעיה המוצגת כמו : מערכת משפחתית לקויה המאופינת ביחסים לקויים בין בני הזוג.

 

מלבד האיסור הדתי על משכב זכר, הקשר בין הומופוביה ודתיות ניתן להסבר על רקע אישיותי. ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), מגייס את תיאוריית האישיות הסמכותנית לצורך העניין וקובע: השאלה אינה מדוע אנשים דתיים הם הומופוביים יותר מחילוניים, אלא מה גורם לאנשים מסוימים להיות גם דתיים וגם הומופובים. ואולי, הקשר בין אנטישמיות להומופוביה מוצג בימים אלה בצורה המוחשית ביותר במחזה "עקומים", המראה בצורה בוטה כיצד הנאצים סימנו הומוסקסואלים, כשם שסימנו יהודים, כקבוצות שיש להיפטר מהן, כי הן מאיימות על טוהר הגזע הארי.

 

ד"ר צבי מוזס- פסיכולוג קליני מקרני-שומרון סוקר את הרקע להקמת מכון שילה - שרות ייעוץ לציבור הדתי, לדבריו: "קיימת תחושה של תזוזות ותמורות משמעותיות באורח חייו של הנוער הדתי לאומי, ספק התערערות הסדר והמשמעת והמסגרות המקובלות עד היום, הרבה בלבול וחיפוש דרך. תהליך כזה עלול להחמיר ולסמן התפרקות והרס, אך עם טיפול נכון וגישה נכונה עשוי להיות שלב של תהליכי התססה והבשלה, עד לאינטגרציה דתית לאומית חדשה.. השאלה הפתוחה היא האם אכן "אין חדש תחת השמש", ומה שחדש הוא תהליכי תסיסה והבשלה חיוביים של ציבור ערני חי תוסס ומתפתח. או, האם מדובר בבעיות מתמשכות בלתי פתירות ולא מטופלות הגורמות לתהליך של החרפה עד כדי "פיצוץ" "