מקורות

מצגת הרצאה במסגרת הכנס 11th Death, Dying and Disposal Conference “Where theory meets practice” Thursday 5th – Sunday 8th September 2013 בהרצאה מדווח על מחקר שבדק אופטימיות מהטיפול בנגיף האיידס כמקרה פרטי של הטיה אופטימית ונטילת סיכון אישי בקרב 301 גולשי אתר ההכרויות "אטרף דייטינג". בסולם האופטימיות מטיפול שפותח במחקר נמצאו 4 גורמים: הגורם הרפואי, הגורם הפסיכוסוציאלי, גורם הכרוניות וגורם הסיכון המיני. המנבאים העיקריים של ההטיה האופטימית הם: אסרטיביות לגבי שימוש בקונדום, גיל, קבלת הנטייה המינית, שכיחות המגעים האנאליים הבלתי מוגנים, רמת ההשכלה ותכונת האישיות "מוכוונות" (conscientiousness). מוצע שמומחי האיידס המתראיינים בתקשורת הישראלית מסתפקים בהצגת מחלת האיידס כמחלה כרונית ולא סופנית ושומרים את הסיבוכים הרפואיים והפסיכוסוציאליים של המחלה לחוגים מקצועיים בלבד. ייתכן והצגה זו תורמת להטיה אופטימית ולנטילת סיכון מיני המסבירות את העלייה בהידבקות בנגיף בשנים האחרונות. הקשר השלילי בין השכלה והטיה אופטימית טומן בחובו תקווה שהסברה מציאותית יותר בקשר לסיבוכי המחלה עשויה להפחית את שיעורי ההידבקות.

 

ריאיון קצר עם פרופ' גידי רובינשטיין על איידספוביה.

 

הירידה בתפיסת הסכנה של מחלת האיידס חברה למנטליות ה"יהיה בסדר" הישראלית. התוצאה: צניחה בשיעור השימוש בקונדום ועליית הסיכון להידבק. במאמר מובאת סקירת מחקרים על הקשר בין נטילת סיכון מינית, חיפוש ריגושים, מוכוונות ופתיחות לחוויה. כן נסקר השאלון שפיתחו שידלו וחבריו לבדיקת התנהגות מינית בלתי מוגנת תוך דגש על גורם הכעס/דיכאון/פטליזם, שבעלי הציונים הגבוהים בו נוטים להסתכן מינית. לסיכום, כמה מהמלצותיהם של שידלו ועמיתיו המנהלים את קו ה-TalkSafe הניו יורקי, המקבילה של הקו הפתוח של הוועד למלחמה באיידס.

 

בניגוד לזוגות סטרייטים, זוגות חד מיניים מוצאים עצמם נמשכים לאידאל יופי שהיו רוצים לאמץ בעצמם - אתה נמשך לבחורים שריריים? סביר להניח שאתה שואף לגוף שריר בעצמך. ד"ר גידי רובינשטיין ואורי שפר מסבירים מדוע אנחנו בוחרים את מושא תשוקתנו ולא אחר, ומה זה אומר עלינו. בהכל, אגב, אשמה התקשורת

 

מצגת הרצאת הפתיחה מיום העיון שנערך במכללה האקדמית נתניה בנושא נוער הומו-לסבי.

 

מאבדים עצמם לדעת - זה מה שהגייז כותבים על עצמם, פורסם באתר גייז "נחשב" המאמר הבא, אודות התאבדות בקרב הומוסקסואלים, פורסם באתר גייז "נחשב" ביולי אשתקד. אמנם המאמר מסביר את התופעה בהומופוביה, בחוסר התמודדות של הפרט (לעומת התמודדות, כביכול, של הכלל), ועוד כהנה וכהנה הבלים רווחים. אבל הפעם, בצעד אופנתי, החלטתי לנקוט ב"לא נגענו", ולתת לדברים לדבר בעד עצמם. ההדגשים בגוף המאמר הם שלי (ההדגשים במקור הוטו לכתב איטליקס): שימו לב לדפוס החוזר על עצמו במערכת המשפחתית ולסימפטומים . רוני שור.

 

לנוכח מציאות חייהם המורכבת של נערים הומואים רבים ולאור מקומם המרכזי של אמצעי התקשורת המסורתיים במציאות זו, זוכה המדיום האינטרנטי לתשומת לב רבה בשל חדשנותו ובשל הפוטנציאל המשחרר שבו. בין שלל היישומים המוצעים בו בולטים הפורומים באופיים החברתי ובהרגשת הסולידריות המאפיינת את הדינמיקה הפנימית בהם. מחקר זה מבקש לבחון את תפקידו של הפורום "גאווה צעירה", השייך לפורטל האינטרנט "תפוז אנשים", בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון.

 

מניתוח-על שערך פרופ' ריצ'רד ליפה עולה שדיווח עצמי על תכונות הנחשבות בחברה גבריות ונשיות ותחומי עניין הנחשבים גבריים ונשיים היו המדדים שבהם ההבדלים בין הטרוסקסואלים להומוסקסואלים היו הגדולים ביותר. במאמר הנוכחי מופנה הזרקור אל תופעה חדשה: סרטי פורנו סטרייטיים המיועדים לעיני גייז. על האמביוולנציה שמעוררת משיכתם של גייז לגברים סטרייטים מנקודת מבט מגדרית, פסיכולוגית ופוליטית.

 

דף מידע רשמי שמופץ ע"י שירותי היעוץ לסטודנט של אוניברסיטת פלורידה בהפקת ארגון הפסיכולוגים האמריקאי (APA) ובו תשובות פשוטות לשאלות נפוצות בנושא נטייה מינית. מתוך אתר "פסיכולוגיי".

 

המאמר הנוכחי מנסה להיכנס לעולמם של זוגות של גברים שנמצאים בפרשת דרכים בה הם צריכים לקבל החלטה על ההורות. מטרת המאמר היא לעסוק בהיבטים האישיים, הזוגיים, במערך הגומלין המתהווה ביניהם, והאופן בו ניתן ליצור שינוי.

 

תקציר עבודת תיזה איכותנית שכתב אלון אורן. המחקר בוחן את ההבניה החברתית של מודל ההורות המשותפת (Co-Parenting) עם אישה, בקרב זוגות של גברים.

 

מכתב תשובה לטענות שהושמעו כנגד מצעד הגאווה בירושלים 2006, וניתוח האפקט הפסיכולוגי שלו. מתוך אתר פסיכולוגיי החדש hebpsy.net/gay