מקורות

הסברים והצעות התמודדות עם התופעה השכיחה בה המורים מרגישים שהתקשורת עם הילדים טובה ואכפתית והילדים פחות.

 

מחקר חדש שפרסם איגוד הפסיכיאטריה והנוירולוגיה האירופאי טוען ש-14% סובלים מחרדה ו-5% מתמודדים עם הפרעות קשב. הדעות הקדומות גורמות לכך שחצי מהחולים לא פונים לטיפול. מתוך "גלובס".

 

"בשירות הפסיכולוגי אני עובדת בחצי משרה (22 שעות). בתלוש השכר שלי, למטה, מופיעה שורה עם המשכורת שלי. 3,000 שקלים. כדי להבטיח שאשאר בשירות הציבורי, אעביר את הידע שרכשתי למתמחים חדשים ואמשיך לטפל במטופלים היקרים שלי, מציעים לי תוספת של 5 אחוזים. עשיתי את החשבון. עוד 150 שקל ל-3,000 השקלים החודשיים שכבר יש לי." טור של לילך גולן.

 

יחסו של הממסד הרפואי לבעיות פריון אצל גברים דומה ליחס לסרטן בשנות ה-70. הסרת מחסום הבושה תסייע לגברים להיות שותפים פעילים בדרך להורות המיוחלת. הטיפול הרפואי בגברים הסובלים מבעיות פריון מחייב דאגה והתייחסות לחוויה הרגשית הייחודית שעובר הגבר. הוא זקוק להכרה בקשייו, להסברים ולידע.

 

"הממשלה נחושה להשיק את הרפורמה במערך. בינתיים המערכת מתייבשת: התקציב מעוכב, המרפאות קורסות והתורים אינסופיים"

 

כיצד יכולים הורים להמיר את דפוסי ההתמודדות הבלתי יעילים שלהם בהורות – "להיות נבוט" ו/או "להיות סמרטוט" – בגישה מאוזנת ויעילה? בחלק הפותח של הפרק השלישי בספר "הורים כמנהיגים" מציג חיים עמית את האלטרנטיבה - תפישה של מנהיגות הורית.

 

"אנחנו הפסיכולוגים הערבים רואים בעצמנו חלק בלתי נפרד מקהילת הפסיכולוגים בארץ ותומכים במאבק הצודק לשיפור תנאי העבודה של הפסיכולוגים במגזר הציבורי. אנחנו מצטרפים לקולות הכואבים אך המרעננים של המחאה שהולכת ומתגבשת לשיח אמיתי של שינוי וצדק חברתי, ומאמינים שההשקעה בבריאות הנפש היא אחד המבחנים הקריטיים של תקינות ונורמליות בחברה חפצת חיים..."

 

פסיכולוג, פסיכיאטר ומשפטן דנים במצבו של נפגע נפש - נחשו אם הם מגיעים לתמימות דעים / מאת אייל שדה

 

מאמר מעיתון דה-מרקר על מאבק הפסיכולוגים המתמחים מכל ההתמחויות לשיפור תנאי ההעסקה וחיזוק שירותי בריאות הנפש הציבוריים.

 

המאמר הקצר מבוסס על חווית הישרדות של חיים עמית בטיול הרגלי האחרון שעשה באלפים הצרפתיים. המאמר מבליט את היתרון שבהחלטה ש"אין ברירה" כשיש ברירה, בתחומי העבודה, הזוגיות וההורות.

 

"להערכתנו צעדו איתנו בערך 200 איש, כמות מרשימה, ובהחלט נשמעת ומורגשת. בהמשך הצטרפנו לעובדים הסוציאליים ולמטפלים באומנות, ויחד היווינו גוש גדול למדי, שצעק יחד: "מקצועות הטיפול יחד נגד הניצול".

 

מה עושה מישהו שסובל מחרדה או מדיכאון? מה אתם עושים אם קרוב או בן משפחה מרגיש מוצף בחרדה או שוכב במיטה ובוכה מרבית הזמן? איך יודעים לאן לפנות ועם מי להתייעץ? איך לדעת מה לצפות במפגשים איתם? מה ההבדל בין סוגי הטיפול ומקומות הטיפול?