בפעם הבאה שאתם חולמים על נחש

עמית פכלר | 8/8/2010 | הרשמו כמנויים

בפעם הבאה שאתם חולמים על נחש...

"מעל לכל, הנחש הוא הסמל החשוב ביותר לאיבר המין הגברי". מי אמר? נכון. אותו אחד שאמר שלפעמים סיגר הוא רק סיגר. מאז אנחנו רגילים לראות בנחש את הפאלוס: תשאלו את פורטיס (בשירו 'חלום כחול') – "אני אוהב אותך / תמיד מחדש / כמו בירח-דבש / כשאת אוחזת אותי / חזק כמו נחש". וכמובן, אדם וחווה היו שם קודם, עם הנחש שפיתה אותם לגלות את סוד המיניות האנושית. במדרשים הקלאסיים, הנחש = שטן = יצר הרע, מסית ומדיח. ולמה עולל הנחש מה שעולל? קנאה (ע"ע) כמובן. הכל ידוע ולעוס. אבל איזה עוד תפקיד יכול למלא הנחש בלא-מודע הקולקטיבי שלנו, כארכיטיפ?

למעשה, במובן מסוים הנחש הוא המהפנט הראשון בתולדות האנושות: נביט במה שעונה חווה אמנו לאלהים כשהוא מוכיח אותה על אכילתה מפרי עץ הדעת: "מה-זאת עשית?! [סימני השאלה והקריאה הם תוספות שלי] ותאמר האשה הנחש הִשִׁיאַנִי ואׁכֵל"; " הִשִׁיאַנִי", במלים אחרות, זה 'עשה לי סוגסטיה', שזה במלים אחרות, 'הפנט אותי' (גם הנחש מ'ספר הג'ונגל' של וולט דיסני מהפנט את מוגלי בשיר לחשושי ובעיניים סוגסטיביות). אז נכון שאפשר לטעון שאיבר המין הגברי הפנט את האשה הראשונה בהיסטוריה, אבל ניתן לחפש משמעות נוספת, בעלת משמעות מיטיבה: הנחש כסמל לכוח-הריפוי. זוכרים את נחש הנחושת שהניף משה רבנו על מנת לחסל את נשיכת הנחשים והשרפים שממנה סבל העם? זוכרים את הסמל של מקצוע הרפואה – נחש מתפתל סביב מוט? יונג כבר עמד על כך שהנחש הוא ארכיטיפ של הגורמים לטרנספורמציה והתחדשות של האישיות, בתהליך האינדיבידואציה. זהו סמל מרפא; אריך פרום גרס שהנחש הקדמוני הוא סמל התבונה והמרד. אמנם, לאחר האכילה מפרי עץ הדעת התבאסו אדם וחווה לגלות שהם עירומים, ואמנם הם ספגו קללות מצד האל שהרגיש איום מצדם על ייחודיותו ("הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע"), אבל חשוב לא פחות לשים לב למשפט המפתח הבא: "ותיפקחנה עיני שניהם וידעו"; כלומר, בזכות הנחש, אדם וחווה הפסיקו להיות במצב 'רדום', חדלו לחיות ב'גן עדן של שוטים', והתחילו להיות מודעים יותר, לעצמם ולסביבתם. הם גם נוקטים באקט יצרני – תופרים לעצמם חגורות. השפעתו המרפאת של הנחש מתבטאת גם בפתיחת הפרק הבא, "והאדם ידע את האשה". אילולא אכל מפרי העץ, כיצד היה יודע אותה? כאחד מבעלי החיים או כאדם? האם יש כאן אמירה לגבי התפתחות היכולת שלו לאינטימיות? מכאן, שכשהנחש פיתה את חוה (ובתגובת שרשרת, את אדם) לטעום מן הפרי האסור, הוא פקח את עיניהם, תרם להם בינה, הפך אותם מ'עירומים' ל'ערומים'. האם התהליך בטיפול ראוי לשמו אינו דומה לתהליך הזה בדיוק? וכמו בטיפול ראוי לשמו, 'מוסיף דעת – מוסיף מכאוב'.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

וכעת לאסוציאציה נחשית אחרת:

בספרו המשובח עד מאד של ד"ר דני רוה, "חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג'לי" (סדרת קו אדום כהה, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 84-85), מביא המחבר משל הודי (אותו אתאר במילותי שלי) אודות אדם אחד הנבהל למראה נחש, ומגיב בהתאם לתפיסתו את המצב כמסוכן: בהלה, בריחה, אלימות. רק כאשר עובר במקום גורו או אם אותו אדם בודק את הנחש מקרוב, הוא מגלה שה'נחש' איננו אלא חבל, ושהחרדה היתה לשוא. רוה מצטט פירוש מקורי למשל זה מאת פרשן בשם בהטצ'ריה (השם הזה דורש קצת תרגול...) (גם להגיד הרבה פעמים 'נחש נשך נחש' דורש תרגול). איפה היינו? כן; השלב השלישי של הנחש: מה קורה כשהאדם הולך הביתה – אם הנחש נמצא עדיין בתוכו, כחוויה שהוא סוחב ממקום למקום? כלומר, לא די להצביע על ה"נחש" הקונקרטי בתור חבל; יש צורך בתהליך עמוק יותר, שיתמיר את גורם הפחד ויעזור לאדם להתיידד עם הנחש, או שמא הנחשים, שבתוכו-הוא.

יופי של משל, ובעיני, עשוי לייצג נאמנה את אחד ההבדלים בין גישות פסיכותרפיות שונות הקיימות כיום: שתיהן טיפולים פוקחי-עיניים, אם גם לטווחי ראייה שונים.

אגב I, הציטוט הפותח את הטור לקוח מתוך "פירוש החלום", עם עובד, 2007, עמ' 347, בתרגומה של רות גינזבורג.

אגב II, לנופשים באיזור מדברי, כדאי לבדוק טוב-טוב שאין כלום מתחת לשק השינה. לפעמים נחש הוא 'רק' נחש.

אגב III, לרוצים הרחבה בנושא נחשים, מומלץ לעיין ברשימתו מאירת-העיניים של שי גיל באתר זה, בקישור: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=699

עד כאן נחשים להפעם. ומה קורה כשחולמים על עכביש? נשאיר משהו לפעם אחרת.