פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×The stork and sparrow drink Polish vodka
Izabela Szumen ©
זכור אותי

שמע פסיכולוג - מחשבות בעת האזנה

ארנון רולניק

כשלואיס (Aron) פגש את הרולד (Searles) – על הההפתעה, הזעזוע והאינטגרציה

ארנון רולניק | 7/8/2015 | הרשמו כמנויים

כנסים והשתלמויות במקצוענו חביבים עלי. גם כאלו מהעולם הדינמי גם כאלו מהעולם הקוגניטיבי, וגם השתלמויות אינטגרטיביות כפי שנעשות אצלנו בקליניקה

באמצע שנת 2015 התארח לואיס ארון, מהבולטים באנליטיקאים האינטרסוביקטיבים, בקליניקה של בית הספר איבצ'ר לפסיכולוגיה בבינתחומי.

לפני שאשתף אתכם בהתבוננות שלי בלואיס ארון אני מבקש מכם לדמיין סיטואציה טיפולית: תארו לעצמכם שמטופלת שלכם, הבה נניח שהיא גם פסיכולוגית (כפי שקורה לא מעט במקומותינו). מטופלת שחשבתם שהכרתם, שחיבבתם את דרך התייחסותה לעולם תבוא לקליניקה ותשתף אתכם בדמות שמאוד מעסיקה אותה. היא אפילו מקריאה לכם טקסטים שהאדם הזה כתב, שבאמת מרשימים. ואז מראה לכם המטופלת בטלפון שלה סרטון בו רואים את הדמות בה התאהבה ואתם רואים אדם שמתנהג באורח סקסיסטי בוטה. אדם שמדבר עם זולתו כשסיגר ארוך בפיו – אינו מסתכל על האחר ומדי פעם אומר משהו על התנהגות מינית של זולתו האם לא הייתם שואלים עצמכם מה מצאה בו. האם לא הייתם תמהים מהו אותו פן באישיות של המטופלת שלא הכרתם? וודאי נשאל את עצמנו מה היא רוצה לומר לנו למטפלים שלה דרך הסיפור על הדמות בה התאהבה.

זכרו דוגמה זו ונחזור ללואיס שפגש את הרולד.. על לואיס ארון חביב עלי, הוא כבר מעניין אותי כבר מ"המאה קודמת" כאשר יצא ב 1996 ספרו meeting of minds – mutuality in Psychoanalysis. ואכן לפני כ 15 שנה כשרינה לזר החלה מלמדת אינטרסוביקטיביות באוניברסיטת תל אביב נהנינו לקרוא את ארון ולחשוב על שאלות של הדדיות בפסיכותרפיה. היה משהו מאוד מרענן בחשיבתו של ארון. ואני ששנים לא יכולתי לעכל את החשיבה ה אנליטית גם לא אחרי לימודי בהדברות במכון האנליטי) – פתאום מצאתי לי בני ברית בארון והקבוצה הניויורקית.

גם ההדרכה שאנו נותנים בקליניקה היא אינטרסוביקטיבית באופייה ראה למשל מאמרה של נעמי טאובר על התאהבות במטפל היה לי לכן חשוב לשמוע את ההרצאה לא רק בשל התוכן ("הדיאלוג הדרמטי: שימוש המטפל בסובייקטיביות בפרקטיקה הקלינית העכשוית,) אלא גם כדי To meet his mind אני מרבה ללכת לכנסים, ולשמוע הרצאות. הסיבה לכך אינה קשורה רק ברצון להחכים אלא גם בסקרנות להכיר את האדם הוגה התאוריה. וכשאני שומע את המרצה, אני מוצא עצמי עסוק ביוצר התאוריה, ?.What makes him tick מה מביא אותו לחשוב כך או אחרת. חושב על איזה מטפל הוא ? ואולי גם מתלבט האם הייתי רוצה להיות מטופל על ידיו על הרולד את Searles "פגשתי" לראשונה כשפרופ' גדעון מדיני הציג לנו בראשית לימודי הפסיכולוגיה הקלינית סרטון שחור לבן מקרטע בו רואים את Searls מטפל באורח בוטה שהיה נראה לי כבר אז מוזר. במיוחד בתקופה בה הוקסמתי מרוג'רס ו פרידה פרום רייכמן שכתבה מתוך חשיבה אנליטית קלאסית שלובה עם באנושיות רבה. ארון מתחיל את ההרצאה בהצגת הרקע הביוגרפי של Searles . הוא הזכיר את אביו ואת האנטישמיות, את אימו האלימה, ותוך כדי שהוא עושה זאת אי אפשר שלא לראות את ההתלהבות שהוא השקיע בחקר הדמות של Searles. ארון משתף אותנו במבצע שעשה לאיתור ילדיו של סירלס ובדיאלוגים שהוא קיים עמם . כך אנו יושבים ושומעים כשעה ארוכה פרטי פרטים שארון מביא על הדמות בה הוא משקיע כעת את הליבידו שלו. ארון הציג בפנינו כמה ממאמריו של סירלס. יש להודות כתיבתו של Searles מרשימה, ואכן ניתן היה למצוא שם שורשים של חשיבה אינטרסוביקטיבית הרבה לפני שמיטשל פרסם את דרך החשיבה ההתיחסותית.

ואכן ארון הביא צטוטים ממאמר נדיר יחסית של Searles שם ניתן לראות אותו מתייחס לקאונטרטראנספרנס שלו לא "כהפרעה" אלא ככלי עזר בטיפול. זוכרים את המטופלת שלנו מתחילת הפוסט שהביאה לכם בהתחלה קטעי דברים שכתב לה אהובה. חכו עכשיו יבוא הסרט.... הרולד בפעולה – עכשיו הסרט חלק מרכזי בהרצאה של ארון היה סרט בו הציג מעין ראיון קליני עם מטופלת. ראשית יש לתהות על הסטינג. סירלס יושב לפני קהל ומראיין אישה שאפילו את שמה אסור לו לדעת. בסרט יושב הרולד מעונב ודומני בחליפת 3 חלקים, מול אישה צעירה יותר, שחקנית, הם יושבים בזוית של 45 מעלות, בפיו של הרולד תקוע סיגר. הוא כמעט ואינו מישיר מבט אליה ומדי פעם פולט שאלות חודרניות. למשל שאלות הקשורות בחיי המין של המטופלת ("אני מניח שאת אוהבת בד"כ להיות למעלה כשאת עושה סקס") . סירלס מנסה להראות לנו איך הוא עובד עם הלא מודע שלו על ידי אמירה למטופלת "אני מרגיש את ידי רוצה לתת לך מכה... אולי אני רוצה להווכח שאת בשר ודם". בין שאלה לשאלה יש שתיקה ארוכה. כל התנהלותו של סירלס נראית כמנסה להביך את המטופלת שדווקא נראה שהתמודדה עימו לא רע. ההתמודדות שלנו הצופים עם התנהגותו של סירלס לא היתה פשוטה הנאתו של ארון מהקרנת הסרט בפנינו המבוכה היתה גדולה אף יותר כשהבחנו בהנאתו של ארון מהקרנת הסרט בפנינו. הוא עומד על הבמה תוך כדי הקרנת הסרט, צופה בו עימנו ומחייך לעצמו. ארון רואה את תדהמת הקהל ו (אני ער לאפשרות שזו השלכה שלי)- ונהנה מכל רגע. ולמרות ביטויי הקושי הבולטים שלנו, התדהמה, הכעס ואולי גם השעמום הוא ממשיך וממשיך בהקרנה. יותר משעה יושב קהל פסיכולוגים שנכפה עליו לראות סרט בוטה ועל הבמה עומד מי שגידל ומשמש מושא להערצה לדור של פסיכולוגים המאמינים באנושיות המטפל ובחשיבות של הדדיות בטיפול - ונהנה כל רגע מהמבוכה באולם.

אני שכמדריך נזהר בדרך כלל מלשים את תוית ה"תהליך המקביל" (הקורה בין המטופל והמטפל ובין המודרך ווהמדריך) לא יכולתי שלא להרגיש כי ארון עושה לנו את מה שסירלס עושה למטופלת שלו. אז מה קרה לארון שלנו? .אני מניח שלמרות שאני מתאר בצבעים חזקים את מה שקרה ביום העיון הזה – אני סבור שהחלק הארי של הנוכחים יסכימו עימי. הנחה זו יש לה סימוכין טובים: החלק האחרון של יום העיון עסק בתגובת הקהל לסרט. לא אטעה עם אומר ש הרוב המכריע של המתייחסים הביע זעזוע ותדהמה מסירלס. הרבה מהצופות גם ביטאו שאט נפש מהסקסיזים המתנשא של סירלס. אבל אני, אני לא התעניינתי בסירלס. אני התעניינתי בארון. מה גרם לו להתאהב בדמותו של סירלס? מה גרם לו, בשלב זה של חייו להתעניין בהתנהגות בוטה ודרמטית של מטפל שהוא מאוד לא אנושי.

לא התאפקתי ושאלתי את ארון כך: "שאלתי אינה נסובה על סירלס, אני סקרן להבין אותך. מה גורם לך בשלב זה של חייך להשקיע כ"כ בסירלס שלטעמי שונה מאוד מדמות המטפל "המומלצת" ב ספרך meeting of minds. על האפשרות של כמה פוזיציות של המטפל בתוך שעה טיפולית אחת תשובתו של ארון היתה חלקית ביותר. הוא נתן להבין שהוא מציע למטפלים לדאוג לכך שיהיה משהו חוויתי יותר ולא פרשני באינטראקציה הטיפולית. שהוא מזמין אותנו ללמוד מסירלס להעיז יותר ולהיות יצירתיים יותר בטיפול. דומני שגם רמז שהוא מאפשר לעצמו להביא חלקים יותר אגרסיבים למפגש הטיפולי על מנת להביא לדיאלוג דרמטי. בשלב קודם ביום העיון דיבר ארון על דילמה בסיסית שמעסיקה כל מי שחוקר את תהליכי ההעברה: מצד אחד יש יתרון גדול שהסיטואציה הטיפולית תשחזר חוויות עבר של המטופל ועל כן חשוב שהמטפל יהיה לאו דווקא טוב דיו אלא גם יביא חלקים אגוצנטרים ואגרסיבים שלו בהתנהגותו בטיפול. – במובן הזה הדרך בה מטפל סירלס ללא ספק תאפשר סוג העברה כזה. מצד שני על המטפל להוות דמות חדשה ומתקנת עבור המטופל בדומה לגישה קוהוטיאנית ואפילו מספקת צרכים שלא סופקו בעבר על פי עמדת ה reparenting בסכמה תרפיה. האם אפשר לחשוב על פתרון לדילמה על ידי כך שהמטפל ינוע בין כמה דמויות-מטפל בתוך הקשר הטיפולי האם אפשר להיות מכיל ואמפטי ועם זאת מאתגר-אולי אפילו עד כדי זעזוע? האם יתכן שארון מרמז לנו על האפשרות להיות בן זמנית גם לואיס וגם הרולד? כבר כתבתי במקום אחר על האפשרות כי מטפל יכול להיות עם הרבה סגנונות נוכחות. לא רק שעם כל מטופל הוא יכול להיות אחר – אלא גם בתוך שעה טיפולית הוא יכול להיות עם כמה סוגי נוכחות. רעיון זה מתבסס כמובן על קונצפט "ריבוי מצבי העצמי" שברומברג (2006) הוא אחד המובילים שלו. פסיכואנליטיקאי זה מציע להפסיק לדבר על "קונפליקט תוך אישי" כפי שהיה מאוד שכיח במסורת בדינמית אלא על מצבי עצמי שונים. במאמר משנת 2014 כותבת Sands שמטופלים הופכים מזוהים מאוד עם מצב עצמי מסוים שלהם ("אני כזה" "אני לא יכול לעשות כך וכך...", ) תפקיד המטפל לעזור להם לחוות כמה שיותר היבטי עצמי שלהם. האם אוכל להפוך את הזעזוע שלי מ"התאהבותו של ארון בסירלס" להצעה רחבה יותר שכדאי שהמטפל יהיה נוכח בטיפול עם כמה מצבי אני שלו? הבה נרחיב אם כן את העדשה מעבר ליום העיון עליו סיפרתי – הבה נשיר שיר הלל לגמישות בעמדה הטיפולית: להערכתי מטפל יכול להיות - בדומה להורה- במספר פוזיציות טיפוליות: קשוב מכיל ואמפטי ועם זאת דירקטיבי, מעמת, ומלמד .

אולי ארון פותח לנו את הדלת לגישה אינטגרטיבית בה מטפל יכול להיות אקטיבי ומעמת ולחזור לאחר מכן לעמדה הקשובה והמכילה. העמדה האקטיבית המודרנית איננה דווקא דמוית סירלס אלא מגיעה גם מעולם ה CBT וגם מעולם ה Emotion Focused Therapy . מטפל יכול להיות "סירלסי" כשהוא יתעקש למשל על חשיפה ממושכת לגרוי מאיים. ומייד אחרי זאת לחזור לעמדה האמפטית המתבוננת יחד עם המטופל בדרך בה התמודד האחרון עם ההתערבות האקטיבית של המטפל אם תרצו לראות שלוב כזה יתכן ותוכלו למצוא זאת בהשתלמות הבאה שלוב מתמיד זה של נוכחות אקטיבית של מטפל יחד עם נוכחות סבלנית וקשובה הוא אולי מפתח לעמדה אינטגרטיבית לה אנו כל כך זקוקים. 


עוד בבלוג של ארנון רולניק

  לספרה של הפסיכולוגית אסתר פלד 'פתח גדול מלמטה' הגעתי במקרה כשנתקלתי בשמו הפרובוקטיבי במנוי הספרים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

עדי כהן-רוקחעדי כהן-רוקח1/9/2015

תודה. תודה ארנון על הכתיבה שמעבירה את החוויה ומעלה שאלות.
היה נעים גם לקרוא את התגובות השונות של אלו שנכחו, שלא נכחו וגם אלו שהעשירו את הדיון מתוך הכרותם עם כתיבתו של סירלס
מעורר המון חשיבה על מה מושך אנשים (מטפלים ולא רק) להעמיק ולהתעניין באנשים אחרים (מטפלים ולא רק)

דני שראלדני שראל31/8/2015

היה מרתק לפגוש את ארנון פוגש את ארון פוגש את הרולד. ארנון שלום,
לצערי לא הייתי ביום העיון כדי לשמוע את ארון מפגיש אותך ואת הקהל עם סירלס. מרתק לקרוא את חוויותיך והתייחסויותיך ואני מאד מודה לך על כך, שכן כתביו של סרלס מלווים אותי בטוב עוד מהימים שלי כמתמחה.
יש בכתיבתו איכות פרובוקטיבית והתבגרותית עם איזה רצון "להדהים את הבורגני". הוא גם מזכיר בחלק ממאמריו את הצדדים הכפייתיים, המגלומניים, הרצחניים, הנרקיסיסטיים, המקנאים שלו עצמו, כך שהוא אינו מטיל על המטופל את האחריות לכל הרגשות הקשים שמתעוררים בו במהלך הטיפול בסגנון עדות ההזדהות השלכתית.
קשה לפספס את הבוטות שלו שמתוארת בחלק ממאמריו, כמו את העדינות, הרגישות והכנות חסרת הרחמים שלו, קודם כל כלפי עצמו. המאמר שלו על הרופא המסור (THE DEDICATED PHYSICIAN""), שבו הוא מקעקע את דמות המטפל המסור עד אין קץ למטופליו, היה ונשאר עבורי מאמר עשיר, מלמד, מרגיע, מנחם ואנושי מאד, אליו אני חוזר אחרי שעות קשות במיוחד עם מטופלים קשים במיוחד.
אתה תוהה: "מה גרם לו, (לארון), בשלב זה של חייו להתעניין בהתנהגות בוטה ודרמטית של מטפל שהוא מאוד לא אנושי "?
האמת לדעתי הפוכה: סירלס הוא מאד אנושי אבל בסגנון: "שום דבר אנושי אינו זר לי". לפיכך כתיבתו מאפשרת לי (ואולי לכן קסמה גם לארון) בנוסף למה שהזכרת: להעיז, להיות יצירתי, לעודד חווייה רגשית, לאפשר בגמישות תנועה בין מצבי עצמי שונים, גם סוג מיוחד ויקר של חופש. זהו החופש להרגיש בטיפול כל דבר.
הוא כמובן לא היחיד שמעודד או מטיף לעמדה כזאת, אבל מעטים מצליחים בכתיבתם לתת לגיטימציה לכל קשת הרגשות האנושיים כמוהו.
לפיכך כתיבתו הייתה ונותרה עבורי מקור השראה בטיפול, הדרכה וכתיבה, ואני משער, (אם כי כאמור לא העמדתי עצמי במבחן הזה), שגם צפייה בסרט לא הייתה משנה את זה, שכן ההשראה שהוא מעניק לי היא לא להיות כמוהו: הסגנון הטיפולי שלי אינו דומה לשלו, אלא את החופש להיות כמוני.
שוב תודה,
דני שראל

דורית נוי-שרבדורית נוי-שרב22/8/2015

מרתק לקרוא התרשמויות רבות פנים. מקום למחשבה.. לא נוכחתי בכנס, ועניין אותי מאד ללוות את החויה של ארנון עם ארון .הצטערתי על הרושם הבוטה והסקסיסטי שסירלס השאיר, כי בעבר הערכתי מאד את עבודתו הייחודית עם חולים פסיכוטים. מרתק לכן גם לקרוא את ההתרשמות שלך, קופל, שהיא שונה מאד ומציעה היבט אחר, ומאפשרת יותר להבין את היקסמותו הנוכחית של ארון מסירלס. דורית

ירדנה גנץירדנה גנץ18/8/2015

השתתפתי וכמוך תהיתי. תודה ארנון על ההזדמנות לעיבוד נוסף של חוויה מורכבת. הגעתי ליום העיון למרות סירלס (עליו קראתי אצל אוגדן, שלצד ניסיון להתמודד עם כתיבתו, משתף במפגש אישי איתו אותו מגדיר כ"חלימה מודרכת", ממנו עולה לתפיסתי דמות די תמהונית) - הגעתי כיוון שכמוך, עניין אותי לפגוש את ארון, לאחר התרשמות עמוקה מכתיבתו. גם אני התבוננתי סביבי ותהיתי: מה קורה כאן?
נראה שנפרש לפנינו כתם רורשך - והפרשנויות/ההשלכות שעולות מרתקות..

בספרו "המפגש" כמו ביום העיון, לפני שארון שוטח את התוכן המרכזי, הוא עוסק בפוליטיקה, כמעט הייתי אומרת ברכילות, שנמצאת ברקע הדברים. יתכן שיש כאן נטייה אישיותית, קצת "יהודית", אך יתכן שמדובר בגישה של מי שמוביל יייסוד אסכולה, ועושה זאת באופן מודע. לצורך העניין נראה שארון מאמץ ברטרוספקטיבה את סירלס מלב המסורת הפסיכואנליטית, על כתיבתו שהקדימה את זמנו וגם על אישיותו, עברו, משפחתו ועל אותן קלטות אומללות - וזוכה בסוג של שחקן חיזוק לזרם ההתייחסותי.
לא חוויתי את ארון כנהנה מהסבל שלנו, חוויתי אותו מתאמץ לגייס אותנו להנאה מבוססת הכחשה מהבוטות של סירלס + רציונליזציה, כמעט מנסה לגייר את ה"אנטישמי" ומאוכזב מהתגובות הקשות שעלו מהקהל הישראלי.
נהנתי מההכרות הישירה עם ארון, כשלצד הכשרון מתברר שכצפוי הוא אנושי ומורכב..

מכון סברמכון סבר11/8/2015

מחשבות אישיות. הייתי בכנס וחוויתי את הדברים קצת אחרת. כמובן שכנראה שמול ריבויי העצמי יש גם ריבוי חווייתי..
הכנס לדעתי עסק בשאלת השיגעון. השיגעון לא רק כמחלה אלא גם כמרחב הטיפול. זוהי הקבלה מוכרת של סירלס ואייגן בין הלא מודע וה'משוגע'.
בסרט הארוך שארון הקרין ראו אישה צעירה יושבת מול קהל (לא ראו את הקהל, ארון עוד החריף את הסיטואציה בכך שציין שכנראה אלה היו גברים)
סירלס יושב מולה, היא לא המטופלת שלו.
לאורך הסרט המטופלת מחייכת וצוחקת. למה? לדעתי כי היא מרגישה מוגנת. היא מוגנת כי סירלס, לדעתי באבירות וממקום מגן! לוקח את השיגעון עליו. הצופים בסרט ואנחנו יוצאים בתחושה שסירלס השתגע. בתוך המרחב הזה היא מוגנת.
אילו סירלס היה מקיים עם האישה הצעירה מול קהל ומצלמות, שיח פסיכולוגי אמפטי אשר בו הוא היה 'מקצועי' והיא הייתה נחשפת , אז היא הייתה אובייקט בשימוש, אז היא הייתה מסיימת את החוויה כמושפלת ומנוצלת, אז היה מקום לבושה. סירלס, לטעמי, באופן אבהי, חסך לה את החוויה הזאת והצליח להעביר שיעור בנוגע לקאונטרטרנספרנס , לטיפול אינטרסובייקטיבי חוויתי ופעיל. הוא מציע טיפול של שווים, של אנשים בריאים-חולים, אנשים משחקים.
סירלס גם מיקם מחדש את הנושאים אשר בהם השיח עוסק: אלימות ומין.
לגבי ארון, אני מסכים איתך שארון שיחק עם הקהל, כמו שסירלס שיחק עם הצעירה, ואני לפחות יצאתי עם טעם של עוד
קופל

נעמי טאוברנעמי טאובר9/8/2015

סרט על סרט.... ארנון, הרגשתי שאפשרת לי בתיאורך החי להיות נוכחת חלקית בכנס שהחמצתי בצער, ולו דרך משקפיך, ולשמוח על שלא הייתי שם...
נזכרתי בקטעי הוידאו שראיתי טיפול דינמי חווייתי קצר מועד, ובהבנה המצטברת ממקורות שונים שהעלאת עוצמת הרגשות בפגישה יכולה לזרז תהליכים, עם זאת- מצטייר מתיאורך שיש גם סכנת פגיעה, ושכדאי לגייס את הרגישות והאמפטיה שכמנסים להעצים רגשות

שי גילשי גיל7/8/2015

הנוכחות הסובייקטיבית שלהמטפל. תוך כדי קריאת דבריך, ומבעד עיניך המתבוננות בקהל ובארון המתבונן בסירלס..., צפו בי דברי ארון (מתוך ספרו הנזכר על ידיך) "אתה יכול לשבת מאחורי הספה, אך אף פעם לא תוכל להסתתר מאחוריה"
שי