אחרי הסערה חלונות נפתחו, אנשים חזרו למלאכת יומם, הנחש נעלם

עלון פסיכולוגיה עברית | 29/6/2025 | הרשמו כמנויים

התראה חמורה: חזרנו לשגרה. בבת אחת, באבחה. רגע אחד אנחנו בעין הסערה, וברגע הבא – המים שקטים לכאורה, הרכבות נוסעות, שערי בית הספר פתוחים, החניות מתמלאות, הרחובות רוחשים. רגע אחד טילים לעברנו, פיצוצים עזים מעל ראשנו, בתינו נופלים, ואיתם גם אנשים, וברגע הבא – הפסקת אש. האש נפסקה. אש? מי זוכר שבערה בכל חדרי ליבנו אש? רגע אחד אנחנו ספונים במקלטים במעבה האדמה, או נעולים בחדרי ממ"ד שזוהי שעתם הגדולה. לא מביטים החוצה, רק אל פנים הבית, קרובים קרובים רק לקרובנו ממש. ולשכננו שהפכו משפחה. וברגע הבא – אל המרחבים, אל השדות, אל המשרדים והרחובות, ללא הגנה. התראת שגרה חמורה: אט אט, אי אפשר אחרת. המתח עוד טעון בשרירים, הנפש עוד מנסה למצוא את מקומה, העייפות ניכרת. ובעצם לאן אנו שבים? אל שגרת-המלחמה-הקודמת. אולי המרד של הנפש שוחרת החיבור הוא לא להתרגל? (או לכל הפחות – להתייצב בזמנה).

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים ומרתקים וגם טורים:

ילדים ונוער במצבי סיכון קיצוני נתפסים פעמים רבות כסובלים מפתולוגיה קשה שאותה יש לרפא. מאמרו של ניר לפלר מציע נקודת מבט מוכרת פחות: הזווית השיקומית, הרואה בקשייו של הילד מגבלה מתמשכת. התפיסה השיקומית מאפשרת לתת מקום מרכזי גם לחלקים הבריאים והמתפקדים, במקביל לדרישה לתמיכה סביבתית בילד כדי שיתמודד טוב יותר עם קשייו. לעמדה השיקומית יש השלכות לא רק על תפיסת הסביבה את הילד, אלא גם על העבודה הטיפולית הישירה עמו. לפי גישה זאת, המטפל נדרש לנוע בין התייחסות לעולם הפנימי להתייחסות למציאות החיצונית, ולעיתים ליצור קשר וחיבור ולתת תמיכה אף מחוץ לסטינג של חדר הטיפול.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

אפרת ליה שחף מציעה סקירה מקיפה של עולם המדיטציה על גווניו השונים, מהשורשים העתיקים במסורות המזרח ועד ליישומים המערביים המודרניים. בניגוד לתפיסה הרווחת המציגה מדיטציה ככלי אוניברסלי לשיפור איכות החיים, המאמר מדגיש את החשיבות בהתאמה אישית של טכניקות המדיטציה למבנה הנפשי והצרכים הספציפיים של המתרגל. דרך מיפוי שיטות מובילות – מהמדיטציה הטרנסנדנטלית ומנטרות, דרך מיינדפולנס ותרגולי ויפאסנה, ועד למדיטציות חמלה עצמית – המאמר בוחן את הבסיס המחקרי והקליני של כל גישה, תוך התייחסות גם לתופעות הלוואי האפשריות ולמגבלות התרגול. המסקנה המרכזית היא שמדיטציה אינה "מידה אחת המתאימה לכולם", אלא דרך אינטימית של חקירה פנימית שראוי להתאימה באופן אישי – בין אם המטרה היא הפחתת מתח, התפתחות רוחנית, או שיפור בריאות הנפש.

טיפול ממוקד חמלה, בשילוב טכניקות ביופידבק, עשוי להביא להקלה משמעותית בסבל פסיכולוגי הנובע מהזדהות עם קולות פנימיים ביקורתיים. מאמרו של יוסי לב מציג מקרה קליני של מטופל אשר סבל מהלקאה עצמית ממושכת, ומציע שילוב בין מדיטציית חמלה בגישת טונג-לן, מיינדפולנס וכלי ביופידבק (EDA ו-HRV) כדרך לשיפור החמלה העצמית והוויסות הרגשי. באמצעות דמיון מודרך ותרגול קבוע בבית, המטופל הצליח להפחית את הקולות הפנימיים השליליים ולהשיג רגיעה מדידה פיזיולוגית. המאמר משלב תובנות מהבודהיזם, התיאוריה של גילברט על חמלה כתוצר אבולוציוני, והאינטגרציה של חמלה בטיפול פסיכופיזיולוגי, ומציע דרכים מדודות ומובנות להעמקת החמלה בטיפול.

ובפסיכובלוגיה:

בצל הכנפיים: ברוס וויין במסע העטלף - גלי זייצ'יק תוהה - האם גורלו של העטלף הפצוע היה מוכתב מראש? הצצה אל שני עולמות אפשריים בחייו של האדם שמאחורי באטמן, הגיבור האפל בדרך מנקמה לריפוי.

וד"ר מרים אבנרי כהן, כותבת על חכמת הגוף הרושם נפשיות כמוסה –

"בתוך תוכי שואלת את עצמי - מה לכל הרוחות קורה כאן? נדמה כי גופה מספר סיפור שנפשה עדיין אינה מרשה לעצמה לבטא במילים. מה הדבר שנוגה מנסה להרחיק מעצמה, ושגופה תובע ממנה לפגוש? אני משערת שנגה עברה חוויות קשות שלא זכו לעיבוד. מחקרים מלמדים כי טראומות נרשמות בגוף. יתכן שהסימפטומים הגופניים הרבים שהציפו אותה בשנים האחרונות הם איתות לכך שהגיע הזמן לעבד חוויות עבר".

Photo by Chang Liu on Unsplash