הַמַּשְׂכִּיל בְּעֵת הַדָּם יִדֹּם

עלון פסיכולוגיה עברית | 29/1/2023 | הרשמו כמנויים

"

בשבת הבלהות שעברה על ירושלים, נרצחו בשני פיגועים שבעה בני אדם, ונפצעו ברמות משתנות עוד צעירים ומבוגרים. צער עמוק על חיים יקרים שנגדעו באחת, חשש, חוסר אונים, חרדה וכעס, הם חלק מהתחושות שמשמשות בערבוביה, רוחשות, מתערבלות בבטן, מכבידות על בית החזה. ובתוך כך, תהיה - איך תקופות של איום משפיעות על אופן הפעולה שלנו, האם בהכרח האיום עוצר את התנועה? מהם התנאים בהם יכולים לדור בכפיפה אחת חוסר אונים ורוב אונים – פחד מוות וחתירה עיקשת לחיים טובים יותר?

גם השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים חדשים, פרקים מספרים וטורים אישיים מעניינים:

בטיפול בילדים ישנן לא פעם מורכבויות יחודיות. בפרט, ביישום שיח ישיר הנוגע בנושאים מופשטים כגון רגשות, דפוסי יחסים והעולם הפנימי. על רקע זה, פיתחה קלינאית התקשורת חגית סופר ז"ל כלי טיפולי בשם "חקר רגש", המבקש להנגיש את עולם השיח הרגשי למטופלים צעירים. הכלי מציע כי היציאה למסע 'מחקר' עקיף ומשחקי, עשוי להכשיר את הקרקע לקיום שיח רגשי ישיר, הפעם על בסיס הפרספקטיבה והעיבוד להם זכה הילד במפגש הסקרני עם אחרים. בימים אלו, דוד ואביטל יפין פיתחו יישומון חינמי להנגשת הכלי, לזכרה של קרובת משפחתם היקרה. במאמרם מוצגים עקרונות הכלי הטיפולי, לצד תיאורי מקרה קצרים.

פסיכותרפיית הורה-ילד (Child-Parent Psychotherapy - CPP) מבקשת לתקן תפיסות ואינטראקציות ופוגעניות במערכת היחסים שבין ההורה לילד, מתוך הנחה שהדבר יאפשר לשקם או לייצר את יכולותיו של הילד לוויסות רגשי, הדדיות ואינטראקציות תואמות גיל. בסקירת פרק מתוך ספרן של אליסיה פ. ליברמן ופטרישיה ואן הורן, מוצגות עקרונות השיטה הטיפולית באופן מעמיק, לצד התייחסויות יישומיות.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

"נמרוד מסביר לי שהתקשורת המרכזית שלו עם בתו מתקיימת בהודעות — תקשורת טרנס־אטלנטית, דיגיטלית. 'אני צריך את עזרתך. אני כל הזמן מנסה לסמס געגוע, ולא מצליח.' הקשבתי לו אבל לא הצלחתי להבין לגמרי. לנמרוד ובתו יש יותר שעות שיחה ב־Time Face מאשר מפגשים פנים אל פנים. בין לוחות הזמנים שלו לגיל ההתבגרות הסוער שלה, אפיק התקשורת הנוח ביותר שמצאו הינו דיגיטלי."

ספרה של ד״ר דפנה ליבר מתאר את האופן שבו המציאות הדיגיטלית העמיקה את פערי הדורות והביאה לשינויים מהירים במבנה הסמכות ההורית, תרבות הפנאי, דימוי הגוף, שיח המתבגרים, התקשורת הזוגית וזירת הטיפול הנפשי. פרק המבוא של הספר זמין לקריאתכם.

ובפסיכובלוגיה -

מצבה העגום של הפסיכולוגיה הציבורית בישראל קיבל השבוע התייחסות ישירה ומעמיקה בתקשורת המרכזית. במסגרת כתבתה של הדר גיל-עד, שכותרתה מכריזה בדאגה על קריסתה הממשמשת ובאה של מערכת בריאות הנפש הציבורית, נפרסים הנתונים שמטרידים אותנו, אנשי הטיפול, מזה זמן רב, לצד התייחסויות חדשות שראוי להכיר.

"הפנטזיה שטווה לנו און שריג ונקראת דני-דין היא פנטזיה על התחמקות מעולם המסמנים, באמצעות הגוף; להיות באמת רואה ואינו נראה, ולא רק להיות נתון במלכודת הדמיונית, שהיא ״לראות את עצמך כמי שאינו נראה״ (לחשוב את עצמך דני-דין). אולי זה מה שאנחנו עדים לו בתקופה האחרונה במדינת ישראל: ניסיון לחמוק, לא מהחוק המשפטי, אלא מהחוק של המסמן, פנטזיה של כמה אנשים להיות דני-דינים, שאף אחד לא יוכל לתפוס."

ד״ר אמיר קלוגמן מציע התבוננות לאקאניאנית בגיבור הרואה-ואינו-נראה של סדרת הספרים "דני-דין".

בפוסט חדש בבלוג, ליאור שיינפלד נעזר בהמשגותיהם של וויניקוט וברומברג, על מנת להעמיק את ההבנה לגביי משיכתו, כמטפל, למסעות משני תודעה המספקים חוויות רגרסיביות, נעדרות מילים, הגיון וזמן.

פרופ' עמיה ליבליך כותבת על תחושת סכנה ומטאפורות שפגשה במוזיאון ובספרות, שעוזרות לה להמשיג את מה שהיא חווה בימים אלה – "בלי להיכנס יותר מדי לשדה המוקשים הפוליטי, אסכם ואומר: כבר חודשיים, מאז הבחירות, אני מרגישה בסכנה. אני מתעוררת בבוקר בחרדה. מה יביא היום. אני פוגשת את נכדיי בדאגה – מה צופן להם העתיד? וזה מאוד עצוב לי להודות בדבר."

ורות נצר בפוסט חדש בבלוג, והפעם – שיר דיוקן עצמי.

Photo by Jon Tyson on Unsplash

"