המבקרת הפנימית הגיעה לביקור

ליאת נוימן | 15/11/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

התיישבת. חייכנו אחת לשנייה. יש תחושה נעימה, אנו כבר נפגשות מזה מספר שבועות, כבר לא זרות. אני מתייחסת לכך ואת מהנהנת. משתפת באירוע שקרה אתמול, איך שוב איבדת משהו, שכחת אותו בנסיעה ציבורית ארוכה. תארת כמה כעסת על עצמך ולא הצלחת להשתחרר מהכעס. עדיין קיימת מועקה ואת רוצה לשחרר אותה.

אני בודקת מה קורה עם המועקה כרגע, ואת מאוד מהר עונה: אני טפשה, דפוקה.... לא לומדת, שוב שוכחת. פונה אליי: את יודעת כמה פעמים אני חוזרת על טעויות? כמה פעמים איבדתי דברים?

הקול שלך חנוק, הכאב נשמע. בנוסף, אני מחזיקה בתוכי שרק לאחרונה עברת לגור באזור המרכז, הכל חדש. עברת עם רצון עז להתנתק מכל מה שהיה. אבל מבפנים המחשבות, הרגשות, הדפוסים הפנימיים – נשארו דומים. אני משתפת אותך בכל אלו ואמפתית לכך שנאבד פריט חשוב. אני שואלת על הנטייה הזו, לבקר את עצמך ולדבר אל עצמך בצורה מעליבה. את עונה ואפילו מתעקשת שזו הדרך הנכונה ללמוד לקח, להשתנות. אני ממשיכה שכדאי להכיר את החלק הפנימי הזה בתוכך, את המבקרת הפנימית. אני מסבירה על חשיבות חמלה עצמית, על כך שאפשר ללמוד, להתפתח גם בדרך הזו, תוך רצון אמיתי להשתנות ולהבין מה קרה. לא קל לך, אבל את מקשיבה. את מבקשת גם כלים, למרות שאת מבינה שרק התחלנו את העבודה עם המבקרת הפנימית. אני מציעה לך ליצור "נוהל נסיעה", ומסייעת לך. יחד אנו חושבות על כמה אפשרויות, כמו: לשים שעון מעורר כמה דקות לפני ירידה בתחנה כדי לבדוק שכל החפצים נמצאים, לשמור על החפצים קרובים פיזית.

המועקה קטנה.