איה וכאבו הנפשי | דנה שפיר

דנה שפיר | 27/5/2022 | 2,164 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

איור (או איה, תלוי במספר), דמות החמור האפור הקודר מסיפורי פו הדב, תמיד רוטן, מתלונן ועצוב, מלמד אותנו על החוויה של הכאב הנפשי.

אבקש להתייחס לאירוע המשמעותי והראשוני, שמתקיים בבסיס החוויה של איור -

אף אחד מהחברים - לא זכר את יום הולדתו.

איור, נעלם, האחר - לא מכיר בי, לא זוכר אותי, האם אני אכן כאן?

בטיפול, נחזור למקומות אלו, כאילו מבלי משים, ירגיש המטופל - שאיני רואה אותו, ויתכן שאף בחוויתו עצמו - לא ראוי, בלתי נראה, הופך גם מולי לכזה.

אבל, הרגע הזה, בו אבחין כי החוויה מעין השתחזרה - זהו הרגע, בו נאפשר את תיקון הקרע והכאב.

מתוך המקום הזה, נגיח, אחד מול השני,

בנוכחות ההדדית, אסייע לו להתייצב מולי ואחדד את קיומו בתודעתי -

כואב שואב - אך קיים- נוכח פה איתי. ואני - נוכחת, פה איתו ולמענו.

כך גם בעלילת הסיפור, לכשהבינו פו וחזרזיר, ששכחו את יום ההולדת, ביקשו לתקן ולהביא לו מתנה - צנצנת ובה דבש ובלון גדול.

אך על אף רצונם הטוב, פו לא התאפק וזלל את הדבש מצנצנת המתנה וחזרזיר פוצץ את הבלון בריצתו המגושמת.

אבל מול איור - הם נכחו, העניקו - ובכך הפכו את המתנה למושלמת מדייקת ומחזיקה,

צנצנת גדולה -מיכל - שיכול להחזיק, ולהכניס לתוכו - בלון גדול, גם אם מפוצץ.

"הוא הוציא את הבלון מתוך הכד ושוב הכניס אותו אל תוך הכד

וזה היה באמת

היום המאושר ביותר בכל השנה."

https://www.facebook.com/DanaShafirMSW