אני מבקש מן החורף שיעירני בברקיו ורעמיו

עלון פסיכולוגיה עברית | 22/11/2020 | הרשמו כמנויים

גשמים עזים שטפו את חיינו בסוף השבוע החולף, ניתכים על השמשות, שוטפים ביובלים קטנים את הרחובות. נעים להתכנס בבית מתחת לשמיכה, לא בגלל גזרות המגפה, אלא בשל אותות העונה, בשם גלגל השנה. ובכל שינוי, לרגע חולף, גם תחושה של סיכוי, אפשרות לתנועה. תנועה שנשטפת במים רבים, שמבזיקה בברקים ונרעדת עם הרעמים. לאן ננוע בחורף הזה?

והשבוע באתרנו, טקסטים מקוריים נפלאים שאפשר לקרוא בצדו של תה מהביל:

המגפה בלא מודע הקולקטיבי והאישי: מה ניתן ללמוד ממיתוסים וחלומות על ימי הקורונה? - מאמר מרתק, שנכתב במשותף על-ידי חברי העמותה היונגיאנית הישראלית החדשה, יוצא מנקודת הנחה כי החיבור אל המיתוסים הוא דרך פורייה לחקר תהליכים סוציולוגיים ופסיכולוגיים בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. הכותבים מתבוננים במיתוסים מן המיתולוגיה היהודית והמיתולוגיה היוונית המתייחסים למגפות, ומבקשים להאיר ולבהיר כך במעט את האפלה ואת אי הוודאות שבהן אנו מהלכים בעולמנו כיום.

בספרות על טיפול קבוצתי אפשר למצוא התייחסויות רבות להשפעת ההעברה בין חברי הקבוצה לבין עצמם ובין חברי הקבוצה לבין המנחה, אך הרבה פחות נכתב על ההעברה הנגדית של המנחה. יפי שפירר עוסקת במאמרה בהשלכות הלא מודעות של טראומות אישיות מההיסטוריה של המנחה על התהליכים הקבוצתיים, תוך התמקדות בהשפעת ההעברה הנגדית של המנחה על השלבים הראשוניים והרחמיים של הקמת קבוצה ועל מצבים שבהם הקבוצה כמו "לא רוצה להיוולד" ולגדול.

במדור סקירת המאמרים – סקירת מאמרה של ננסי מקוויליאמס - "פרנויה ומנהיגות פוליטית" - במאמר זה היא סוקרת את ההגדרות הפסיכואנליטיות של התהליך הפרנואידי והסיבות לו, ומציעה המלצות כלליות לטיפול במטופלים עם דינמיקות פרנואידיות. בנוסף, היא מתייחסת גם לדינמיקה פרנואידית במישור החברתית והפוליטית, ולאפשרות לטפל בה ולשכך אותה גם כאשר היא מופיעה במישור זה. מאמר זה פורסם בשנת 2010, כשנתיים לאחר היבחרו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב, ומקוויליאמס מתארת בו את אובמה כמי שמבקש להיאבק ברגרסיה הפרנואידית של מדינתו. ואיך זה פה אצלנו, בישראל?

'מעיון ליישום' מסלול העשרה והעמקה שנתי למטפלים
עיון וקריאה משותפת לצד תרגול סדנאי מונחה של טכניקות פסיכודינמיות

ובמדור הספרים – ספרה של ד"ר ליאור גרנות, בעלת בלוג ותיקה באתרנו, "כיצד מרפאת הביבליותרפיה? כתיבה, ילדוּת, שיר". מדוע כאשר אנחנו קוראים שיר אנו מרגישים לעתים שהוא מדבר את הרגשות הכמוסים ביותר שלנו, אלו שלא ידענו אולי לקרוא להם בשם בעצמנו? ובקריאת סיפור ילדים אנחנו כמו חוזרים למצבים רגשיים שחווינו בילדוּת, אבל הפעם מעמדה רגשית אחרת, כזאת שמחזיקה בתוכה גם את הילדים שהיינו וגם את המבוגרים שהפכנו להיות? וכאשר אנחנו כותבים — נוצר חיבור לחלקים האותנטיים והראשוניים ביותר של נפשנו? גרנות כותבת בהתרגשות על הספר והרעיון העומד בבסיסו, גם בטור אישי בבלוג שלה.

עוד בפסיכובלוגיה - 

ד"ר מרים אבנרי כהן כותבת בעקבות פרשת תולדות והתאומים יעקב ועשו המתרוצצים בקרבה של רבקה, על כוחות סותרים שמתרוצצים בקרבה של הנפש האנושית, והאופן בו אנחנו מתנהלים עם מהויות שונות בתוכנו.

ד"ר ארנון רולניק ממשיך בניסיון לעשות מלימון הטיפול בזום לימונדה, והפעם הוא מציע כי לחצן ה-share screen ב-zoom  מאפשר הרחבה של היכולת לשתף המהווה מרכיב מרכזי בטיפול.

פרופ' עמיה ליבליך – כותבת על חלונות הזום, החלונות של לאה גולדברג ועוד – "איך אפשר לגעת דרך המרחק הגיאגרפי באנשים שבחלונות על המסך? האם ניתן להזמין מישהו להיכנס? מה אני מרגישה כמסתכלת מבחוץ? מבפנים? אפשר לשלוח זה לזה לרגע חבל הצלה?"

הביטוי" לדחוף את הילד" הוא אחד הנפוצים בהקשר של ילדים מחוננים. ד"ר חנה דויד מציעה - אולי, אם נשתמש בקני המידה של ימינו, "הורים דוחפים" הם דבר חיובי?

הוקוסאי הוא צייר יפני ידוע ( 1760-1849). רוג'ר קייס הוא אוצר אמנות יפנית ומשורר. הוא "תרגם" את ציורי הוקוסאי לשירה. רות נצר לא יכלה להתאפק, ותרגמה לעברית שיר בהשראת ציוריו של הוקוסאי, מה הוקוסאי היה אומר?

במדור "קריאה מודרכת" - סיון חורש-תמיר, פסיכולוגית קלינית, מטפלת בילדים מבוגרים ונוער בקליניקה בתל אביב, ובשרות הפסיכולוגי ברמת השרון, ממליצה על ספרה של אביגיל קנטורוביץ' "ארץ עיר ילדה". "על הכריכה האחורית נכתב כי "'ארץ עיר ילדה'" חוזר ובודק באומץ וברגישות את האפשרות לזכות באהבה אצל מי שלא נאהב מראשיתו". הסיפור מתרחש בצומת הטעונה של לפני הולדת ילד, וההיריון של הגיבורה מסוכן עבורה לא רק פיסית. אצל מי שלא נאהב מראשיתו, בתוך ביתו, הקמת בית משלו אינה מובנת מאליה. תמיד מתגנב ללב החשש שלא יוכל לתת לילדים שלו את מה שלא ניתן לו, שיוליד אותם לתוך שחזור של אותה אומללות, בלי יכולת לשנות את המורשת המשפחתית המכאיבה".

ומה איתך? יש ספר (עיון, שירה, פרוזה, ילדים) שהשפיע עליך? שגרם לך להסתכל קצת אחרת על עצמך, על מטופלים ועל טיפול? שהרחיב את דעתך ואת הגישה שלך? בואו לכתוב או להתראיין עליו למדור "קריאה מודרכת". וזה הרבה יותר קל וכיף ממה שנדמה לך.

•