מחקר חדש: סגנון ההתקשרות ממתן את הנטיה הגנטית ללקות ב-PTSD
שפיות זמנית | 7/10/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מחקר חדש שהובילה אוניברסיטת ייל מצא שגורמים סביבתיים יכולים למתן את ההשפעה של גורמי סיכון גנטיים על חומרתם של סימפטומים פוסט-טראומתיים. בעבר נמצאו כמה גורמים גנטיים שקשורים לחומרת הסימפטומים שמהם סובלים אנשים שמאובחנים ב-PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder, או הפרעת דחק פוסט טראומתית). כעת, החוקרים מצאו שהיכולת ליצור מערכות יחסים אוהבות ובטוחות עם אחרים יכולה למתן את ההשפעה של גורמי הסיכון הגנטיים הללו.
המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת המדעי "Biological Psychiatry", בדק את סגנון ההתקשרות, בנוסף לגורמים הגנטיים שנמצאו במחקר הקודם כקשורים לחומרת ה-PTSD, בקרב 2,030 חיילים לשעבר בצבא האמריקני. סגנון ההתקשרות הוא מודל שמבוסס על תיאוריית ההתקשרות שפיתחו ג'ון בולבי ומרי איינסוורת', שמצאו כי התקשרות היא הנטייה המולדת של התינוק/ת לחפש קירבה וליצור קשר עם המטפל/ת העיקרי/ת שלו, וכי דפוס הקשר הראשוני שנוצר בין תינוק/ת למטפל/ת העיקרי/ת ישפיע על "מודל העבודה הפנימי" של האדם ויצור תבנית בנוגע לאמונות ולציפיות בנוגע לעצמי ולאחר במערכת יחסים. החוקרים מצאו שסגנון התקשרות בטוח (שמאופיין באמון וביטחון בעצמי ובאחר, חיפוש אחר קרבה ללא מאפייני תלות או חשש מנטישה) הוא זה שממתן את גורמי הסיכון הגנטיים. כלומר - ככל שהאדם מסוגל ליצור מערכות יחסים טובות ובטוחות, כך, גם אם הוא בעל הגנים שנמצאו כגורמי סיכון להתפתחות PTSD, יש לו סיכוי קטן יותר לפתח את ההפרעה.
החוקרים הציעו כי בעתיד חשוב יהיה לבחון את סגנון ההתקשרות של אנשים שנמצאים בסיכון לחוות טראומה, בנוסף לגורמי הסיכון הגנטיים. בנוסף, הם הציעו שטיפולים פסיכולוגיים שעוסקים באופן ממוקד במערכות יחסים יכולים לעזור להפחית את הסיפטומים של אנשים שסובלים מ-PTSD בעקבות פעולות לחימה.
האם בכך תמו הוויכוחים והשאלות בנוגע לטבע (גנטיקה) או סביבה? כנראה שלא. מה גם שעדיין לא לגמרי ברור מה קובע את סגנון ההתקשרות של האדם, שגם הוא, כנראה, מושפע גם מגורמים ביולוגיים, וגם מהסביבה שבה האדם גדל.
