פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מנהרת הלא מודע / מבצע צוק איתן. יולי-אוגוסט 2014.

מנהרת הלא מודע / מבצע צוק איתן. יולי-אוגוסט 2014.

רות נצר | 4/8/2014 | הרשמו כמנויים

לעתים הלא-מודע דומה בעיני לרשת הסינפסות במערכת העצבים, ולדימוי של בורחס של "גן השבילים המתפצלים". אולם בימים אלה עולה בדעתי ללא הרף אנלוגיה אחרת לקיומו של הלא-מודע. זו אנלוגיה אכזרית-צינית בין רשת המנהרות התת קרקעית החמאסית הלא ידועה לנו, המוסתרת, שנועדה לחתור תחתינו, לקום עלינו לכלותנו, לבין עולם השאול המיתולוגי, שהוא מבנה הלא-מודע האפל הצילי בכבודו ובעצמו, שהוא כעין רשת מנהרות נסתרת בעלת קיום אוטונומי.
יש כאן המחשה והתגלמות ושימוש בקיומו של העולם הלא נודע / הלא-מודע, המתחפר בתוככי עצמו אבל רק בהבט ההרסני שלו, כשהוא מגלם את ארכיטיפ הרוע. וארכיטיפים, כידוע, יש להם קיום אוטונומי ואינם ניתנים להכחדה.

כאן אוסיף כי ידיעה מוכחשת (לא ידיעה שמעולם לא היתה בתודעה, ולא ידיעה מודחקת ובלתי קיימת בתודעה אלא קיימת בתודעה ומוכחשת) של מה שמתרחש במעמקי הלא-מודע גם היא היבט של יחסנו אל הלא-מודע. והרי זה גם מה שקרה ביחס של הנהגתנו אל קיום המנהרות! (תודה למימי חסקין חברתי על תוספת זו)/

עולה בדעתי הָקבָּלה בין הקושי לאתר ולהשמיד את המנהרות לבין הקושי לאתר ולהשמיד את ההבטים ההרסניים של הלא מודע הנפשי שמתחפר בעקשנות מעמקים (כוחות הפשע-הפסיכופתיה וכן מחלות נפש) הרי אלה הן מנהרות תת קרקעיות כרוניות.
וגם הָקבָּלה לגרורות הסרטן שמתפשט כמנהרות לא מודעות תת קרקעיות לקום עלינו לכלותנו, שכדי להשמידן מפציצים את רקמות הגוף החפות מפשע שסביבן.
ההקבלה בין מה שקיים כדימוי לבין מה שקיים במציאות, והקבלה בין מציאות גופנית, נפשית, חברתית לבין מציאות קונקרטית בעולם.
והקושי לקבל שיש חומרי הרס שמזינים את עצמם, שלא ניתן להחיל עליהם את הדימוי שלנו אודות כוחות הטרנספורמציה שיתמירו את האופל לאור, הדימוי שהוא נר לרגלינו, בתקוותנו הטיפולית. ואת הדימוי שיכתתו את החרבות לאתים, בתקוותנו היהודית.

עוד בבלוג של רות נצר

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אביגיל שרים-קלייןאביגיל שרים-קליין10/8/2014

מעמקים. רות יקרה,

עולם הדימויים בו שיתפת חזק מאוד וחודר למעמקים. הוא כה סוחף ועוצמתי שמצאתי עצמי קוראת בו שוב ושוב, פוגשת את סופו המהיר בהפתעה ושבה לקרוא כמו לפצות על אורכו (הקצר, כה קצר,) של הטקסט. המנהרה הנפשית, מנהרת הלא מודע, שאל פתחה הובלת אותנו ועצרת, מסקרנת אותי ומבקשת להתמשך...

תודה, אביגיל

נעמי טאוברנעמי טאובר7/8/2014

איזה יופי! מחכים ומלמד [ל"ת].