פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

משל על חיה בלתי נראית

כתבות שטח | 17/4/2011 | 11,120

על חלומות המטפלים אודות מטופליהם נכתב כה מעט, על אף שכל מטפל התנסה בהם. חיה בלתי נראית, אם כן, בכתיבה הפסיכואנליטית. ובכל זאת, "יש חיה כזו". ולא זו בלבד, יש לה פוטנציאל להאיר את נקודות העיוורון, לפתוח מרחבים חדשים, להעשיר את ההבנה שלנו. סקירת הרצאתה של ד"ר גילה עופר בנושא.

 

משל על חיה בלתי נראית

סקירת הרצאה על חלומות של מטפלים אודות מטופליהם

מאת אנאלו ורבין

 

סקירת הרצאתה של ד"ר גילה עופר "המטפל החולם: השפעת חלומות המטפל על התהליך הטיפולי", שניתנה ב-24.2.11 כחלק מסדרת ימי חמישי של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

 

משל על חיה בלתי נראית

העובדה – הייחודית והזניחה – שאינך

רואה אותה, אין פירושה שהיא אינה

קיימת או שאיננה כאן, אורבת לך

במקום כלשהו שבדף הלבן, מוכנה

ומזומנה לזנק על עיוורונך.

החיה הבלתי נראית

וילפרדו מצ'דו, שלושה שירים בפרוזה (מספרדית: רמי סערי), הארץ 18.2.11

 

התחלתי מהסוף. במטאפורה על החיה הבלתי נראית בחרה ד"ר גילה עופר לסיים את הרצאתה על חלומות המטפלים אודות מטופליהם, חלומות שעל אף שכל מטפל התנסה בהם, נכתב עליהם כה מעט, ודאי בהשוואה לחלומות בכיוון ההפוך – חלומות המטופל על המטפל. חיה בלתי נראית, אם כן, בכתיבה הפסיכואנליטית. ובכל זאת, "יש חיה כזו". ולא זו בלבד, יש לה פוטנציאל להאיר את נקודות העיוורון, לפתוח מרחבים חדשים, להעשיר את ההבנה שלנו. ועם זאת, נדמה שהיא גם מפחידה. היא אורבת, מוכנה ומזומנה לזנק. האם הפחד הזה מסביר, אולי, את היעדר הכתיבה על חלומות כאלה? את הקושי לשתף בהם? אך אני מקדימה את המאוחר. עוד נחזור לשאלות אלה.

 

***

מטפלת. מטופלת. רק מתחילות להתאושש מתקופה ארוכה של מרחק.

המטפלת חשה מאוימת, נפלשת. היא מתגוננת. המטופלת חשה דחויה, מושלכת. היא תוקפת.

שתיהן חולמות.

***

 

בניגוד להתייחסות הפסיכואנליטית המסורתית לחלומות של מטפלים על מטופליהם, נקודת המוצא של ד"ר עופר היא כי חלומות המטפל או האנליטיקאי אינם רק תגובה או התייחסות. הם חלומות השייכים למרחב האינטרסובייקטיבי האנליטי. במונחים של אוגדן, הם שייכים לשלישי האנליטי. לכן, היא אינה מכנה אותם "חלומות של העברה נגדית", אלא, בפשטות, חלומות אודות המטופל, patient related dreams. בעקבות המודל של פוסאגי (Fosshage, 1997) ובניגוד למודל הפרוידיאני, ד"ר עופר גם אינה מבחינה בין תכנים גלויים וסמויים בחלום. אצל פוסאגי, הדימויים בחלום אינם הסוואה למשאלה סמויה, אלא נבחרו בגלל כוחם הסיפורי והקומוניקטיבי. הוא תופס את המטאפורות, הדימויים והסמלים בחלום כבעלי פונקציה של התפתחות, תחזוקה (maintenance) ושיקום של תהליכים נפשיים. כך, ד"ר עופר מציעה כי לחלומות המטפל אודות המטופל יש פונקציה התפתחותית ומארגנת: מצד אחד, הם משקפים שלבים שונים בהתפתחותו של המטפל; ומצד שני, הם יכולים לסייע בהבנת המטופל ודפוסי ההתקשרות שלו, וכן לעודד ולקדם את התקשורת בין המטפל והמטופל.

לאחר שמיקמה עצמה מבחינה קונספטואלית, סקרה ד"ר עופר את האזכורים (המעטים!) של חלומות מטפלים על מטופלים בספרות הפסיכואנליטית, בעיקר דרך מאמריהם של לסטר ורוברטסון. לסטר (1989) מאפיינת שני מצבים בהם מתעוררים חלומות כאלה: כאשר יש העברה חזקה עם גוון אינסטינקטואלי (ארוטי או תוקפני), או במקרה של חוסר הבנה של המטופל. נקודה מעניינת שעולה במאמרה נוגעת להבדל המגדרי: אצל מטפלות-נשים יש יותר חלומות על החדירה למרחב הפרטי שלהן; אצל מטפלים-גברים, יותר חלומות בעלי תוכן ארוטי. ואני חושבת: בעצם החלומות האלה יש משום חדירה של המטופל למרחב הפרטי; מה פרטי יותר מחלומותינו? אבל אולי זו אינה חדירה, אלא הזמנה? ושל מי המרחב הזה, בכלל?

גם אצל רוברטסון (1993) יש קשר בין הופעתם של החלומות הללו לבין קושי או תחושת אין מוצא בטיפול. הוא רואה בהם סימן להתנגדות של המטפל ולמאמץ לא מודע לפתור אותה. לדעתו, חלומות כאלה מאפשרים להתיר impasse טיפולי. על רקע זה כנראה שלא מפתיע שהוא מייחס חלומות כאלה למטפלים מתחילים בלבד (שהרי ידוע שמטפלים ותיקים אינם נתקלים בקשיים). כתשובה ניצחת לטענה זו חתמה ד"ר עופר את החלק התיאורטי בשני חלומות מפורסמים, חלום הזריקה לאירמה של פרויד, וחלומו של ויניקוט על המטפלת הפסיכוטית אותו הוא מציג במאמרו "שנאה בהעברה הנגדית".

אינני מטפלת יונגיאנית ואין לי הכשרה כזו, אבל על רקע מיעוט הכתיבה הפסיכואנליטית בנושא, חשבתי דווקא על יונג. יונג נתן מקום נרחב לחלומות המטפלים על מטופליהם, וכותבים יונגיאנים עוסקים, למשל, ב"חלום הראשוני" אודות המטופל, שיש לו משמעויות דיאגנוסטיות ופרוגנוסטיות עבור הטיפול. נכון שלחשיבה היונגיאנית הנחות יסוד אחרות, אולם דווקא בהקשר זה נדמה לי שאפשר למצוא נקודות משותפות רבות. בדומה לגישה שהציגה ד"ר עופר, גם הגישה היונגיאנית אינה רואה בחלומות הסוואה למשאלות אסורות, ואינה מבחינה בין תוכן גלוי לתוכן סמוי. בהיבט נוסף, ואולי מהותי יותר, הגישה היונגיאנית אף היא רואה בחלומות כאלה תוצר של המרחב האינטרסובייקטיבי בין המטפל למטופל. מעניין במיוחד בהקשר זה העיסוק של פרופ' תמר קרון במימד הדיאלוגי והבינאישי של חלומות כאלה (למשל, Kron, 1991; Kron and Avni, 2003).

 

***

המטופלת חולמת: אני באה לחפש אותך בבית שלך. אני נכנסת למטבח, חשוך ואין איש. אני יוצאת ומחכה לך בחוץ. את מגיעה עם עוד מטפלות. הבכירה בהן מדברת איתי, שואלת אותי שאלות. כל הזמן הזה את שותקת, אבל אני יודעת, אני המטופלת שלך.

המטפלת חולמת: את באה אלי הביתה לטיפול. אני מזמינה אותך למטבח. אני אופה חלות. אני עוטפת חלה אחת ונותנת לך במתנה, צידה לדרך.

***

 

ד"ר עופר מתמקדת בנקודת הזמן בה מופיעים החלומות מבחינת ההתפתחות האישית והמקצועית של המטפל, ומציעה כי הם מופיעים בנקודה של הצטלבות בין התפתחות המטופל והתפתחות המטפל. מפגש זה מביא לעוצמה רגשית רבה ולהתגברות תהליכים ראשוניים. האנליטיקאי החולם הוא זה שצריך לעבור את השינוי, כדי לאפשר למטופל לעבור שינוי. מה הפונקציה, אם כך, של החלומות הללו? כאשר הם מעובדים היטב, מציעה ד"ר עופר, הם מביאים רובד נוסף של הבנה לתוך התהליך הטיפולי, לחוויה של המטפל ולחוויה של המטופל. הם מאפשרים "להפוך דף", ופותחים פתח לשינוי מהותי או לפריצת דרך בסיפור הטיפולי. "הפיכת דף" כזו יכולה להיות, למשל, מעבר מהזדהות להתבוננות, מאידיאליזציה לנפרדות, או דווקא מנפרדות להזדהות והתמזגות.

או אז פנתה ד"ר עופר להציג, בכנות רבה ובהומור עצמי, שלושה מחלומותיה אודות מטופלים, שנחלמו בנקודות זמן שונות בקריירה שלה (אינני מביאה כאן את תוכן החלומות עקב הבקשה לשמור על פרטיות.) החלומות היו מרתקים, וההאזנה להם - ולאופן בו נשזרו בסיפורי הטיפולים - הייתה חוויה ייחודית. כל חלום סימל תחנה בדרך המקצועית; נושא מקצועי שדרש עבודה, שינוי התפתחותי שעברה. היא הראתה כיצד הם הביאו לרגעים יצירתיים ופוריים בטיפול, מתוך הרזוננס בין הלא מודע של המטפל והלא מודע של המטופל. המפגש ה"חלומי" הוליד משהו חדש, שהוא – ושוב אוגדן - של שניהם ולא של אף אחד מהם.

 

***

המטופלת חולמת חיפוש, המטפלת חולמת הזמנה; המטופלת חולמת שייכות, המטפלת חולמת נתינה. האחת חולמת, אולי, תחילת טיפול; השנייה חולמת, אולי, את סופו.

שתיהן חולמות מפגש.

***

 

ד"ר עופר סיימה את הרצאתה בציטוט שלעיל של מצ'דו, ושתיקה השתררה בחדר. מאוחר יותר ניסו לתת סימנים בשתיקה הזו, להסבירה. אולי היא מסמנת את אי הנוחות שאנו חשים סביב הנושא. אולי. אבל אני מהמרת שלפחות כמה מאזינים, כמוני, נדדו במחשבותיהם אל עולם החלומות, אל מטופליהם הנחלמים, ואולי גם אל מטפליהם החולמים...

בדיון שהתעורר לאחר ההרצאה שבו ועלו בוורסיות שונות מספר שאלות מרכזיות, שאולי הבמה הוירטואלית תאפשר להרחיב את הדיון בהן. ראשית, שאלת האי-נוחות היחסית ב"הודאה" כי אנו חולמים על מטופלינו. האסוציאציות של הקהל הלכו למקומות של בושה, חשיפת חולשה ופגיעות. כמתמחה, אני דמיינתי סיטואציה של הדרכה על חלום כזה, ומיד שמעתי בדמיוני את המילה שאי-אפשר-בלעדיה "גבולות!". ואכן, אחת הקריאות בהרצאה זו הייתה להעלות את המודעות לחלומות כאלה ואת האפשרות להשתמש בהם בהדרכות ובסופרוויז'ן.

שאלה שנייה נגעה לחשיפה העצמית: האם עלינו לשתף את המטופל בחלום שחלמנו אודותיו? חלק מן הנוכחים ענו אינסטינקטיבית בשלילה נחרצת. נטען כי ניתן וכדאי לעבוד על החלום ולהשתמש בו להבנה טובה יותר של המטופל, אך נרתעו מהמחשבה על השיתוף בו. חלק סברו ששיתוף בחלום כמוהו כמו כל חשיפה עצמית אחרת, ויש לשקול אותו לגופו, ולבטח להגישו למטופל אחרי עיבוד. ד"ר עופר עצמה, אגב, סיפרה שאין היא מחסידת החשיפה העצמית, ולא סיפרה למטופליה אף אחד מהחלומות שחלקה איתנו; אולם בתנאים מסוימים, היא יכולה לשתף את המטופל בחלום שקשור אליו.

***

 

יצאתי מההרצאה מהורהרת, "חלומית" מעט. חשבתי על חלומותיי שלי על מטופלים ועל הניסיונות (הבוסריים) שלי להשתמש בהם בעבודה הטיפולית; חשבתי על הקושי לשתף – קולגות, מדריכים, מטופלים – ועל האומץ והיופי בהרצאה של ד"ר עופר. חשבתי על החלומות שניתנו לי במתנה, רגעים קסומים ונדיבים של מפגש, במובן העמוק של המילה; והתנגן בי השיר הנפלא של להקת אבטיפוס: אמרת לי אתמול / שחלמת עלי בלילה / זה דבר כל כך נחמד / לדעת / שמישהו חולם עליך / גם אם זה חלום קצר / ואם זו את / זה אפילו עוד יותר / עוד יותר נחמד / תחלמי / תחלמי / ותשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום...

 

 

 

מקורות

פרויד, ז', (1899) פירוש החלום (תרגום: רות גינזבורג, עם עובד, 2007), ע' 155.

ויניקוט, ד' (1947). "שנאה בהעברה הנגדית, בתוך עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עורך: עמנואל ברמן, עם עובד, 2009), 65-75.

Fosshage, L.L (1997). The Organizing Functions Of Dream Mentation, Contemporary Psychoanalysis 33: 429-458. (גרסה עברית ניתן למצוא באתר "תורת החלומות וחקר החלימה, כאן)

Kron T (1991). The dialogical dimension in therapists' dreams about their patients. Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences 28(2): 1-12.

Kron T & Avni N. (2003). Psychotherapists’ dream about their patients. The Journal of Analytical Psychology 48 (3), 317-339. (גרסה עברית ניתן למצוא באתר המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית, כאן)

Lester, E. P., Jodoin, R. and Robertson, B. M. (1989). Countertransference Dreams Reconsidered: a Survey. International Review of Psycho-Analysis, 16: 305-314.

Robertson, B. M. and Yack, M. (1993). A candidate Dreams of her Patient: a Report and Some Observations on the Supervisory Process. International Journal of Psycho-Analysis, 74: 993-1003.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

ורבין, א. (2011). משל על חיה בלתי נראית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2585

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

רונית סנדלובסקירונית סנדלובסקי11/5/2011

מאמר עם פשטות וחדשנות עבורי. נהניתי לקרוא ולהפיק
תודה