פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

בת הים הקטנה: מסעה של נערה אבודה

מאמרים | 17/8/2006 | 12,380

תגיות:

 

 

בת הים הקטנה: מסעה של נערה אבודה[1]

שלי רקובר ויעל נוי[2]

 

מאמר זה הוא תוצר מסען של שתיים בזמן, אחורה - למחוזות הילדות, שם למרות השנים שעברו  לא פג קסם סיפורה של "בת הים הקטנה" וקדימה - לתובנות חדשות, שמלהיבות את הדמיון לא פחות.  הבחירה באגדה היתה של הצעירה שבנינו, אשר כתבה: "בבת הים הקטנה התאהבתי לחלוטין עוד בגיל 9, כאשר יצאה הגרסה ה"וולט דיסנית" לסיפור זה של אנדרסן, בו הוחלף הסוף המקורי והמר לסוף נוסח "והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה" וככל ילדה, לא הסכמתי לקבל את האפשרות שייתכן  סוף אחר, הן לאגדה והן לחיים עצמם".  עתה, עם פרספקטיבה של לא מעט שנים לכל אחת מאיתנו, אנו שבות לעולמה המיסתורי של בת הים הקטנה.

מהו אם כן, סוד קסמה המהפנט של "בת הים הקטנה"? ראשית, בהיותה ישות שהפנטזיה והמציאות מתערבבים בה ושחוקי זמן ומקום אינם חלים עליה.   מקורה בעולם שאין בו הפרדה בין חיות ובני אדם, שישויות קדמוניות מאכלסות אותו ואנרגיות מסתוריות מניעות אותו.   שנית, בעולם הזוי ומסתורי זה, מנסה ישות קטנה וחביבה לעבור תהליך אנושי מורכב: התבגרות מינית-נשית.  ב"בת הים הקטנה" תהליך זה חורג מהתבנית המוכרת אצל נסיכות "מסורתיות" באגדות (כגון, "שלגיה", "סינדרלה", "היפיפיה הנרדמת") שנקלעות למצוקה בהתבגרותן, מתמסרות בצורה זו או אחרת לתפקידן הפסיבי ובסופו של דבר נגאלות על ידי הנסיך.  בת הים הקטנה היא בתו של מלך שונה (שליט האוקיינוסים), נקודת ההתחלה שלה שונה (אינה ישות אנושית), תהליכי ההתבגרות שלה מורכבים יותר (מצריכים שינויים קיצוניים), הנסיך שלה מתגלה כבחירה שגויה (מתחתן עם אחרת) והסוף שלה רחוק מאוד מהאיחוד המיוחל של "והם חיו באושר ועושר". 

לאור כל זאת, "בת הים הקטנה" היא אגדה שנועדה לדעתנו, להתריע באזני בנות ואימהות, על הסכנות שבתהליך ההתבגרות הנשי כשנעשה ללא הדרכה אימהית טובה.   המציאות מלמדת כי נערות שנאלצות מסיבות אלה ואחרות לעבור תהליך זה לבדן, יהיו פגיעות יותר ונוטות יותר להתנהגויות של הרס עצמי ואבדון.  מאמר זה נועד להראות כי האגדה "בת הים הקטנה" מעבר לקסמה הארכיטיפאלי, מגוללת למעשה את סיפור התבגרותן העצוב של נערות אבודות, באשר הן.     

לראשונה אנו מתוודעים לבת הים הקטנה כשהיא משתעשעת בשמחה נטולת דאגות, במימיה של הרחם הבראשיתית.  נעימות זו עומדת בסתירה ומעצימה את המציאות הקשה העומדת להתגלות לנו  אט אט.  אל מול עינינו המשתאות, נכנסים חייה של בת הים הקטנה לסחרור של אירועים היוצאים משליטה, כשבמקביל מתבררות משמעויותיהן והשלכותיהן הרות הגורל.  רמזים למציאות קשה זו ניתנים כבר בתחילה, כאשר מסופר שבת הים הקטנה ואחיותיה יתומות מאם וכשנאמר שהחיים על היבשה מעסיקים מאוד את בת הים הקטנה.  מאינפורמציה זו משתמע שבת הים הקטנה אינה מתבגרת צייתנית (כאחיותיה), היא קוראת תיגר על עולמה וגבולותיו/ה המוכרים ויש בה רצון עז לברוא לעצמה זהות ועולם חדשים.  כמו כן, ברור שנקודת הפתיחה שלה עשויה להיות בעיתית.  מצבה ההתחלתי הוא טרום אנושי (עוברי) ולפיכך תהליך התבגרותה יהיה ארוך ומורכב יותר מבדרך כלל.  היבט זה בבת הים הקטנה מקביל במציאות למצבן של נערות, שמתקשות במיוחד במשימות תהליך התבגרותן.  נערות אלה בדרך כלל גדלו בסביבה שלא נתנה מקום ומענה לצרכיהן, אם בשל היותן בנות לאימהות המרוכזות בעיקר בצרכי עצמן או בשל היותן בנות לאימהות מזניחות/נוטשות.  נערות מרקע זה, יתקשו מאוד בתקופת התבגרותן המינית-נשית, שכן מגיעות אליה כאמור, עם חסכים אימהיים-רגשיים רבים.  

לבת הים הקטנה אם כן, מצפות משימות התפתחותיות לא פשוטות ובאגדה (כמו בחיים) מתברר כי הן הופכות קשות עד בלתי אפשריות ללא הדרכה טובה מדמות אימהית.    ב"בת הים הקטנה" מוצגת אלטרנטיבה לאם הנעדרת, בדמותה של הסבתא המגדלת את הבנות היתומות.  סבתא זו מתברר, מספקת מענה הולם לצרכי בת הים הקטנה אך רק כל עוד שזו במצב תלותי.  עם נביטתו של גרעין נפשי, עצמאי ונפרד, הופכת סבתא זו לפלואידית כמו  מי האוקיאנוס בו היא חיה, עד התאדותה הסופית מחייה של בת הים הקטנה.   מבחינה זו, מזכירה דמותה של הסבתא, את האם הנרקיסיסטית, שלכאורה מצליחה במשימותיה "האימהיות", בעיקר בתקופת התלות של צאצאיה, שכן אז הם עונים על הצורך הנרקיסיסטי: הם משקפים לה את עצמה "במיטבה".  מאוחר יותר, תיכשל אם זו במשימות אחרות, הדורשות גם נפרדות (כגון, הדרכה טובה של נערה בתהליכי התבגרותה) ולפיכך, החוויה הפנימית של חסך אימהי/יתמות מאם, מוכר לנערות אבודות רבות אף על פי, שאימותיהן עשויות להיות חיות ונושמות. 

מהאגדה עולה כי מי שבעיקר סובלת (ותסבול) מחסך אימהי זה היא בת הים הקטנה, שכן אצלה מתפתח רצון פנימי עז להגדרה עצמית ונפרדות.  אחיותיה לעומת זאת, מסתפקות בהצצה המסורתית על החיים שעל פני היבשה (המסמלים בין השאר גם נפרדות) וחוזרות מייד למקומן התלותי, תחת סינרה של הסבתא.  מצבן של האחיות מעיד על עיוות (פתולוגיה) נפשי, שמונע מהן להשלים את תהליך התבגרותן.  עבור נערות אלה, גדילה בסביבה נשית המעודדת תלותיות, אינה מאפשרת התמודדות יעילה ובריאה, עם רגשות הבושה, אשמה ואובדן, שכרוכים בתהליך התבגרותן המינית-נשית, כך שלמעשה הן גדלות אך לא מתבגרות.  מצבן העגום של בת הים הקטנה ואחיותיה מצביע על כך שחסך/יתמות מאם, תמיד יהיה בעל השלכות מדכאות על התפתחות צאצאיה.  עם זאת, באגדה יש העדפה לדרכה של בת הים הקטנה על פני פתרונן ההתפתחותי של אחיותיה.  העדפה זו מבוטאת קודם כל בשמה של האגדה "בת הים הקטנה", המעידה על זהותה של הדמות המרכזית/הגיבורה של האגדה.  גם התפתחות העלילה מעידה על כך, שכן היא מונעת מהתפתחותה (הפיזית והנפשית) של בת הים הקטנה.  היינו, האגדה מציבה את בת הים הקטנה כגיבורת הסיפור ומלווה אותה לאורך התהליך שהופך אותה לגיבורה של חייה.  באגדות,  גיבורים הם אלה שמפגינים את מידת האומץ והנחישות המספקת בכדי לשנות את חייהם.  בת הים הקטנה עונה על קריטריונים אלה ומתגלה בשיאה כשמסרבת להצעה של אחיותיה, שתציל את חייה  אך תחזיר אותה להיות בת ים.  סירוב זה מבטא מצד אחד, את רצונה העז של בת הים הקטנה לשנות את חייה/גורלה ומצד שני, את הבגרות שאליה הגיעה, כשלוקחת על עצמה את האחריות המוסרית להחלטותיה ואינה מנסה להתחמק מהשלכותיהן הקשות.  עם זאת, יש לזכור כי בנכונות הבריאה שבתהליך ההתבגרות המיני-נשי, לחפש אחר הגדרה עצמית, נפרדות ועצמאות יש סכנה, שכן קל ללכת בטוטאליות שבה לאיבוד, ולכן יש צורך בהדרכה טובה מדמות אימהית בוגרת.

עם הגיעה לגיל הנכון (חמש עשרה שנים), בו רשאיות בנות ים לעלות מעל פני המים ולצפות בבני האדם שעל היבשה, עולה בת הים הקטנה לגיחתה הראשונה וחוזרת מוקסמת ומאוהבת.  מסתבר כי עלייתה הראשונה של בת הים הקטנה מעל פני המים הייתה בזמן השקיעה.   בפירוט שאינו אופייני לאגדות, מועברת תחושת הקסם בה נשבית בת הים הקטנה, כשנחשפת לפרק זמן מיוחד זה, בו העולם כבר תלוש מן היום אך טרם התמסר ללילה.  היבט חוסר השייכות של השקיעה לממלכת היום או הלילה, כמו מנבא את שעתיד לקרות בחייה של בת הים הקטנה. שקיעתו של הסדר הקיים - כבר אינה של עולם הילדות, וצפייה לכינונו של הסדר החדש – המעבר המתמהמה לעולם הבוגרים.  גם מצבה הגופני כבת כלאיים, משקף מצב תלוש זה: אינה רק של ממלכת הים אך עדיין לא מותאמת לממלכת היבשה.  התייחסויות אלה באגדה, למרחב התלוש שבמעבר בין עולמות, ממלכות וכדומה, מדגישות את מורכבותו ופריכותו, ועל רקע זה ברורה עוד יותר הדרישה למשנה זהירות ושמירה, על אלה שנמצאים בו.    

המימד  הרומנטי הוא היבט נוסף המבוטא בארכיטיפ השקיעה.  המבט הרומנטי, שצובע בצבעי ארגמן וזהוב את העולם כולו, מאופק עד אופק, שמאפשר מבט רך ומפויס על כל מה שבטווח העין, אפשרי רק בשקיעה.  שעת חסד זו, שאין בה את האור החודרני של שמש היום או את הצללים המעיבים של הלילה, מאפשרת מפלט זמני למקום קסום, בו מציאות נושקת לדמיון.  לכאורה, לא יכול להיות זמן טוב יותר עבור בת ים צעירה לעלות על פני המים ולראות לראשונה את היבשה ואת הגבר בו תתאהב.  למעשה אין זה כך, שכן קסם זה שבשקיעה יכול גם לתעתע.  בהקשר זה, השקיעה כאן משקפת את מבטן של נערות מתבגרות על העולם.  היינו, בתקופה זו בחייהן, נוטות הנערות המתבגרות לראות ולהבין אובייקטים ותהליכים בעולם בצורה רומנטית ולא מציאותית.  על רקע זה, שוב מודגשת באגדה החשיבות הרבה שבהדרכה אימהית טובה ולא, עשויה המתבגרת לאבד אחיזתה במציאות. 

פגישתם הראשונה של בת הים הקטנה והנסיך, מכילה רמזים על הכיוונים המסוכנים שעשויים להתפתח במפגשים מסוג זה.  הדבר הבולט ביותר בפגישה זו, מעבר להיותה כה פתאומית, הוא שיש בה קירבה פיזית בין השניים.  לכאורה אין פגם במגע פיזי תמים זה (בת הים הקטנה מצילה את הנסיך מטביעה), שבמציאות יכול להיות חיבוק "אבהי" או נשיקה "ידידותית", אך בהקשר זה המסר שבאגדה ברור.  אין "סתם" תמימות בקרבה פיזית, בה מעורבת נערה מתבגרת ויש צורך במשנה זהירות ועין אימהית פקוחה.  הסכנה המיידית והברורה, שבמצב זה, היא כמובן ניצולה המיני/רגשי של הנערה המתבגרת.  אך סכנה  זו היא למעשה תולדה של חוסר בגרות נפשית/מנטלית, שאליו לדעתנו, מכוונת האגדה.  במצבה הבלתי מפותח,  הנערה לא תוכל "לקרוא נכון" את המציאות היינו, להבין נכונה את צרכיו של כל צד במפגש מסוג זה.  לפיכך, היא עשויה להשליך את צרכיה על הצד השני ולפרש קרבה פיזית בינה לבין הדמות הגברית, כביטוי (או כמנבא) לקרבה  נפשית/רגשית בניהם, בעוד שעבור הגבר סוג כזה של מפגש (רגשי) כלל אינו רלוונטי.  באגדה מבוטא מצב זה, בחוסר האיזון בהשקעה הלבידניאלית שבמפגש.  בת הים הקטנה רואה את הנסיך, מוקסמת ממנו, נמשכת אליו, נוגעת בו (מצילה אותו) ונקשרת אליו רגשית.  לעומתה, הנסיך נשאר דמות בלתי מעורבת ומרוחקת לאורך כל המפגש ולמרבה הצער, לאורך  כל הקשר בניהם.    

במהלך הימים והשבועות שלאחר המפגש הראשון, נסחפת בת הים הקטנה יותר ויותר במערבולת הרגשות, שמעוררת בה דמות הנסיך.  דמותו המרוחקת (ולפיכך השלכתית), כמו "מכשפת" אותה והיא טווה סביבה פנטזיה רומנטית-ארוטית, שגורמת לה לרצות להפוך לבת אנוש כמה שיותר מהר, כדי להגשימה.  ניתן להבין את כמיהתה העמוקה של בת הים הקטנה לממש את תכונותיה המיניות-נשיות, לאור פגישתה באנימוס כה מסעיר.  אך סערה זו שכאמור, מתחוללת רק בעולמה הפנימי של בת הים הקטנה (הנסיך כלל אינו מודע לה!), מעידה בעיקר על מצבה הנפשי  הלא יציב, בו ההזיה כמו החלום (על תכניהם הארכיטיפאליים) מקבלים משקל יתר בהבנת המציאות החיצונית.  למעשה, הסערה היחידה שהתרחשה בעולם החיצוני הייתה זו שבמהלכה ניזרק הנסיך מסיפון האוניה ושכמעט גרמה לטביעתו.  אקט ההצלה, שביצעה בת הים הקטנה בנסיך, גם הוא בעייתי שכן משמש כחומר בעירה שמגביר את עוצמת הפנטזיה הרומנטית-ארוטית ומפורש באופן רומנטי, כאות מבטיח לבאות. 

געגועיה של בת הים הקטנה לנסיך, מענים את נפשה ואינם נותנים לה מנוח.  ההצצות החפוזות על דמותו הרחוקה/מרוחקת, אינן מביאות מזור לנפשה ומסתמן צורך בפתרון רדיקלי יותר.  בבת הים הקטנה מתבסס רצון עז ובלתי נשלט להמיר את זנב הדג הבתולי שלה ברגליים אנושיות (וכל מה שבניהן).  משמעויותיו המטפוריות של שינוי זה ברורות:  בת הים הקטנה עסוקה בהתבגרותה המינית-נשית.  השינויים הקיצוניים בגופה (ובנפשה) של נערה בתקופה זו של חייה, בהחלט יכולים להחוות כמטמורפוזיים, היבט שבאגדה כאמור, מבוטא בשינוי הקיצוני שעוברת בת הים הקטנה.  הופעתם של סימני המין הנשיים המשניים כגון, צמיחת שדיים, שיעור הגוף, התעגלות האגן ומעל הכול הופעת המחזור החודשי, מעצבים מחדש את גוף הנערה ומכינים אותו לשינוי האולטימטיבי שיחול בו בעתיד, כאשר חיים חדשים ייווצרו בו.   גמישותו והשתנותו של הגוף הנשי, היא עובדת חיים שעל נערות מתבגרות  ללמוד להבין ולקבל, תהליך לא קל שמצריך הדרכה אימהית טובה. 

באין הדרכה אימהית טובה (מפאת חסך/יתמות) עשויה הנערה המתבגרת לפנות למקור הדרכה/חניכה נשי, שעשוי לנצל אותה ואף לסכן את חייה.  באגדה, פונה בת הים הקטנה ל"מכשפת הים", שנתפסת בעיניה כדמות הנשית (במקום הסבתא ובאין אמא), בעלת הידע הרלוונטי בתחום.   בדמות זו מתקיים השילוב המפתה של נשיות ואינטואיטיביות גבוהה (קוסמות וכישוף) עם אכזריות בולענית ("בליעת" קולה של בת הים הקטנה וחייה).  באגדות, מייצגות דמויות נשיות אלה את הסכנות הפוטנציאליות, החיצוניות והפנימיות, שאורבות לנערה בתהליך ההתבגרות.  כאן, מייצגת מכשפת הים את הסכנות הטמונות בטיפוסים הטריקסטריים (גברים ונשים), שקיימים בעולם החיצוני.  טיפוסים אלה מקרינים פיתוי והבטחה שאין להם כיסוי ו/או אחיזה במציאות ועל הנערה המתבגרת ללמוד לזהותם ולהישמר מהם.  גם בעולם הפנימי ישנם כוחות טריקסטריים שהשפעתם עשויה להיות מסוכנת.  נטייה לקיצורי דרך, השתמטות מאחריות, משיכה  להרפתקאות מפוקפקות והתנהגויות של הרס עצמי, כולם ביטויים של כוחות מתעתעים ומחבלים, פנימיים, שיש צורך ללמוד להתמודד עימם.  תפקיד חשוב במשימת ההדרכה האימהית בתקופה זו, הוא לשמור על הנערה מפני סכנות מסוג זה ולהדריכה כיצד לנהוג נכחן. 

ככל מתבגר אנושי, שואפת בת הים הקטנה לעמוד על "רגליה שלה" כמה שיותר מהר.   עולם ילדותה המתרחק ועולם בגרותה, שטרם התבסס, גורמים לתסיסה ולחוסר שקט פנימי, שהיא מנסה נואשות להכיל ולפתור.  על רקע זה בולטת עוד יותר בדידותה של בת הים הקטנה וחסרונה של האם כמדריכה ושותפה, במסע ההתבגרות האמיץ אך המועד לפורענות שלה. כאמור, בשל המחסור בשמירה והדרכה אימהית טובה, מסכימה בת הים הקטנה לתנאי העסקה המפתה שמציבה לה מכשפת הים: רגליים אנושיות בתמורה לקולה המתוק.  לכאורה, ויתור על דבר פעוט בתמורה לדבר גדול, אך ככל העסקות מסוג זה, גם זו תתברר כבעלת השלכות קשות ובלתי הפיכות.   

   לו הייתה בת הים הקטנה שלנו נסיכה ככל הנסיכות, היה עליה בשלב זה ליפול לתרדמה עמוקה ומכושפת.  תרדמת "מסורתית" זו של הנסיכות מהאגדות מבטאת מגוון רב של היבטים הנוגעים לתהליך ההתבגרות הנשי (לפירוט ראה רקובר-אתר, 2002) וכביטוי לצורך להגן עד כמה שניתן על הנערה המתבגרת, בתקופה זו.  תרדמת זו בין השאר, מאפשרת לנערה לחוות את הפנטזיות הרומנטיות-ארוטיות שלה בעולמה הפנימי וליישבן, ללא הסכנה שבהוצאתן לפועל בעולם החיצוני, כך שעם חזרתה למודעות (יקיצתה) תורחב זו בתכנים חדשים שעלו מהלא מודע, והמתבגרת (שבגרה) תהייה עתה בעלת יכולות מימוש עצמי בריא ויצירתי.  התחליף "המציאותי" לתרדמת זו היא ההדרכה האמהית.  הדרכה זו מעבר לתפקידה החשוב שכבר נידון כאן, גם משמרת את המסורת עתיקת היומין של העברת ידע נשי, בין נשים ולמען נשים, מדור האימהות לדור הבנות.  מבחינה זו, נערות שעברו את תקופת התבגרותן ללא הדרכה אימהית טובה, מנותקות ממקורות הזנה נשיים אלה ובתורן יגדלו גם הן, דורות של בנות מנותקות.     

עם התקדמות העלילה הולכת ומתבררת תמונת מצבה המתדרדר של בת הים הקטנה.  לבדה,  אבודה במשימת התבגרותה הנשית ומנותקת ממקורות הזנה נשיים, היא כמו עלה הנידף בכל רוח.  באגדה, מבוטא מצב פסיבי, בלתי נסבל זה בקשר הבוסרי והלא מתפתח בינה לבין הנסיך.  מתברר כי החלטתה הפזיזה לוותר על קולה בתמורה לרגליים אנושיות גורמת לכך שאינה יכולה לדבר עם הנסיך, אינה יכולה להעמיד אותו על טעותו (הוא סבור שנסיכה אחרת הצילה אותו) וחשוב מכך, אינה יכולה לומר לו את שהיא חשה כלפיו.  אילמות זו מבטאת היטב את תחושת הרפיון וחוסר האונים של בת הים הקטנה לנוכח התהליכים והכוחות שפועלים עליה במסגרת הסדר החדש ושאין לה הבנה ו/או שליטה בהם.  למרבה הצער, על בת הים הקטנה לשלם את מחיר החלטותיה השגויות גם אם נתקבלו בנסיבות שהיו יכולות להיחשב כמקלות. 

לא ברור האם בת הים הקטנה מבינה, בסופו של דבר, את הסיבה לכישלון הקשר שלה עם הנסיך.  האגדה מספקת את הסבר האילמות, אך זה יכול רק להסביר את הקושי והמורכבות שבתקשורת ביניהם (או בין כל שני אנשים השונים זה מזה), אך אינו יכול להסביר מדוע לא מתפתחת כל זיקה או משיכה רומנטית-ארוטית הדדית, בניהם.  לאורך כל האגדה אין רמז להתפתחות משיכה כזו מצד הנסיך כלפי בת הים הקטנה, וגם אין כל רמז לניסיון פיתוי נשי של הנסיך על ידי בת הים הקטנה.  יחסו של הנסיך לבת הים הקטנה (לאחר שמתגלה לעיניו בגרסתה האנושית) דומה יותר לפטרונות אבהית או פריסת חסות של אח גדול על אחות קטנה.   הסיטואציה כולה מזכירה יותר התאהבות בוסר של בת עשרה בגבר הבוגר ממנה, שאולי יפגין כלפיה חיבה אבהית/דודית, אך לא מעבר לכך.  מבחינה זו התקשורת בין בת הים הקטנה והנסיך אינה לוקה רק באילמות אלא גם בסוג של ניתוק אוטיסטי, שכן הוא מצידו, כלל אינו רואה בה אובייקט נשי-מיני (עסוק בחיפוש אחר הנסיכה שלו) והיא מצידה, כלל אינה יודעת מה עושים בנשיותה המתפתחת.  מאחר ולאורך כל הדרך, אין שינוי בהתנהלותה הפסיבית של בת הים הקטנה מול הנסיך או בהתנהלותו הפטרונית-אבהית מולה, ניתן להסיק שבת הים הקטנה לא ירדה לפשר סיבת כשלון הקשר ביניהם.  עם זאת, ברור כי הדבר מסב לה סבל רב ואף מסכן את חייה.                   

רק כאשר מופיעות אחיותיה של בת הים הקטנה בניסיונן הנואש להצילה  (עסקה חדשה עם מכשפת הים, חייה תמורת חיי הנסיך), אנו למדים כי בת הים הקטנה השתנתה ובגרה.  הפעם היא מסרבת לעסקה המפוקפקת, אינה מחפשת קיצורי דרך ש"יקפיצו" אותה למחוז חפצה, אלא לוקחת אחריות על התנהגותה והחלטותיה.  אקטיביות בוגרת זו (למרות סופה הטרגי) עומדת בניגוד בולט לנגררות ואוזלת היד שהפגינה עד כה, בחייה החדשים.   בחירה זו מעל לכל, מבטאת הבנה ומודעות גבוהה יותר למצבה: מצד אחד השלמה בוגרת עם העובדה שיחסיה עם הנסיך נכשלו וכי על טעויות יש לשלם ומצד שני הבנה שחזרה למצב העוברי-תלותי (להיות בת ים) אינו הפתרון המתאים לה.   החלטה בוגרת (ובמידה רבה הרואית) זו, אינה מבטיחה עתיד מאושר יותר לבת הים הקטנה, אך ברור שתוצאותיה ישנו שוב, באופן מהותי, את צורת קיומה (תיהפך לקצף הגלים)[3] .  באגדה השינוי הצפוי מובא בצורה מוקצנת, שכן בת הים הקטנה תחדל מלהתקיים.   עם זאת, אין אנו מפרשות את החלטתה הזו בהכרח, כראיה להתנהגות התאבדותית, שכן זו דווקא שעתה החזקה נפשית של בת הים הקטנה.  השינוי הצפוי לה מבטא לדעתנו, דווקא שינוי קיומי ולא חידלון קיומי.  במציאות, דומה גורל זה למצבן של בנות מתבגרות, שנאלצות לקחת אחריות ולהתמודד עם תוצאות התנהגותן הפזיזה (הריונות לא רצויים, התמכרויות, עבריינות וכדומה), נטל שללא ספק ישנה את אופי ומהות קיומן העתידי.                  

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

אנדרסן, כריסטיאן הנס. 2001.  אגדות הנס כריסטיאן אנדרסן. כינרת, בית הוצאה לאור.

 

רקובר-אתר,שלי.  "שלגיה ושבעת הגמדים: המסע הנשי וארכיטיפ האישה הפראית".  נפש, אוקטובר 2002, גליון 12. 



 [1] המאמר מבוסס על עבודה שהוגשה במסגרת הקורס "מבוא ללא מודע", החוג לפסיכולוגיה, המכללה האקדמית עמק הירדן.

 [2] דר' שלי רקובר, מרצה בחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית כנרת, שבעמק הירדן ופסיכותרפיסטית.

הגב' יעל נוי, סטודנטית בחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית כנרת, שבעמק הירדן.

 [3] באגדה הופכת לבסוף בת הים הקטנה לבת אויר.  תוספת זו נראית לנו מאוחרת (בשל אופייה הנוצרי), אינה תורמת להבנת המסר העתיק ולכן בחרנו שלא להתייחס אליה כאן.

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יעל גיעל ג8/9/2006

איזה יופי! תודה!.

יעליעל25/8/2006

מרתק ומעניין!.

יותםיותם19/8/2006

יפה! תודה!.

צחי כהןצחי כהן19/8/2006

מאמר מרתק. סוף טוב הכל טוב.
קצת שאלות:
1. כיצד הכותבות מתייחסות למושג ג'נדר דיספוריה?
2. האם מה שעזר לבת הים, במפגש האחיות "שסידר" לה לא מעט- הוא מושג ה ENVY של מלאני קליין? ואם כן למה לא לכתוב את זה?
צחי כהן