זהבה אסיאג
בנשמתי
ספרי ניב
יֵשׁ מָלֵא רַעַשׁ
מִחוּץ לַבַּיִת
בְּתוֹךְ הַבַּיִת
בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ
וַאֲנִי כְּמוֹ קְלִפָּה
לֹא עָבָה בִּמְיֻחָד
מְנַסָּה לְהַחְזִיק
אֶת הָעוֹצְמוֹת
וְנִשְׁבֶּרֶת
וְצוֹעֶקֶת
וְיוֹצֶרֶת רַעַשׁ
בְּעַצְמִי
מִתְפַּלֶּלֶת לְשֶׁקֶט
שֶׁיָּבוֹא
מִתּוֹכִי.
זהבה אסיאג, אימא של אלמה בת השלוש וחצי, אוהבת את הים ואת הטבע. בזמנה הפנוי לומדת לנגן בפסנתר ונהנית מכתיבה. בהכשרתה היא פסיכולוגית חינוכית ועובדת בשירות הפסיכולוגי־חינוכי ב־מ.א. שדות נגב, ובקליניקה פרטית בבאר שבע. מתגוררת בעיר אופקים ועובדת כרכזת קלינית במרכז חוסן בעיר. חברת מערכת בגיליון פסיכואקטואליה ועורכת את "עמדת קריאה". זהבה כותבת למגירה במשך שנים, וספר השירה בנשמתי הוא ספרה הראשון שרואה אור.
לפניכם המבוא ומספר שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
מבוא
ספר השירה בנשמתי מסכם מסע של למעלה מעשור מחיי. הוא מכיל אוסף של שירים שכתבתי מתחילת שנות העשרים שלי, עוד בהיותי סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ועד לימים אלו, שבהם אני אימא לילדה בת שלוש וחצי ועובדת בתור פסיכולוגית חינוכית.
עשור של התפתחות עצמית, של בניית קריירה והליכה אחרי החלום, עשור של משברים ויציאה מהם, של נפילות וקימות מתוך בורות שחורים. עשור שבו הפכתי לאימא והתחלתי לבנות בית, אך בכאב גדול הבית התפרק. עשור שבו אט-אט, יום אחר יום, בניתי בכל פעם קצת את הביטחון שלי בעצמי ולמדתי לשמוח מהדברים הקטנים בחיים: מיום שמשי, מפריחה יפה, מצלילי נגינה ומצחוקה המתגלגל של בתי.
- פרסומת -
סדר השירים מופיע לפי סדר הכתיבה, החל מהשנים המוקדמות ועד לימים אלו. דרך הכתיבה ניתן לראות את השינוי שחל בי, בחיי ובחשיבה שלי.
השירים נוגעים בשאלות שנוגעות לרובנו – זהות, התפתחות אישית, משמעות החיים, אהבות, אכזבות ועוד. אני מזמינה אתכם לצאת יחד איתי למסע בין דפי הספר, בין השורות, ולצלול לעולם הפנימי של מחשבותיי.
החְזקה
לֹא מַצְלִיחָה
לַעֲשׂוֹת
הַחְזָקָה
לֹא מַצְלִיחָה
לִהְיוֹת
בִּשְׁבִילָהּ.
כָּל יְצִיאָה
מֵהַשִּׁגְרָה
מְעַרְעֶרֶת,
כָּל בֶּכִי
מַקְפִּיץ אֶת
הַלֵּב.
תְּקוּפָה אֲרֻכָּה
מַלְקָה
אֶת עַצְמִי
עַל
אִי־הַיְּכֹלֶת
לְהַחְזִיק.
וְעִם הַזְּמַן
יֵשׁ תּוֹבָנוֹת
וְעִם הַזְּמַן
לוֹמֶדֶת
לָקַחַת
נְשִׁימוֹת
עֲמֻקּוֹת
וְאַט־אַט
מְבִינָה
שֶׁאֵין לִי
יְכֹלֶת
לָתֵת,
דָּבָר שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי
לֹא מַכִּירָה
בֶּאֱמֶת.
יסודות
טִפּוּל בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם
הוּא הַבָּסִיס
הוּא הַמַּהוּת
וְזֶה כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי.
הִגַּעְתִּי לַתֹּאַר הַנִּכְסָף,
וְאָז גַּם רָצִיתִי
אוֹתָךְ.
חִכִּיתִי וּפִלַּלְתִּי
הִתְאַמַּצְתִּי מְאוֹד
בִּשְׁבִיל שֶׁאַתְּ תּוּכְלִי
בְּעוֹלָמִי לִהְיוֹת.
טִפּוּל בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם
אִבֵּד מְעַט
מֵהַמַּשְׁמָעוּת,
זֶה כְּבָר לֹא הִסְפִּיק.
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלָּאִמָּהוּת
אֲנִי מוּכָנָה
בְּהֶחְלֵט מַתְאִימָה,
וַדַּאי שֶׁאֶהְיֶה
אִמָּא
מַדְהִימָה.
וְאָז הִגַּעְתְּ,
הֵגַחְתְּ לָעוֹלָם.
בַּשָּׁבוּעוֹת הָרִאשׁוֹנִים
כְּשֶׁעוֹד רַק יָשַׁנְתְּ
הִרְגַּשְׁתִּי הָאִמָּא
הֲכִי מַדְהִימָה
בָּעוֹלָם.
בְּאֵיזוֹ קַלּוּת אֲנִי מְתַפְעֶלֶת הַכֹּל
בְּלִי שֵׁנָה,
וְעוֹד עַל הֲנָקָה מְלֵאָה.
מְאָרַחַת חֲבֵרִים,
מַצְלִיחָה גַּם לֶאֱפוֹת,
מְסַדֶּרֶת אֶת הַבַּיִת,
פּוֹגֶשֶׁת חֲבֵרוֹת.
וְאָז הִגִּיעוּ לֵילוֹת בְּלִי שֵׁנָה,
וְגַם יָמִים בְּלִי שֵׁנָה.
וְאַט־אַט נָבַלְתִּי
לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַחְזִיק יוֹתֵר.
סִיּוּם חֻפְשַׁת הַלֵּדָה
הָפַךְ לְמַטָּרָה.
שָׁם בַּעֲבוֹדָה, הֲרֵי אֲנִי יוֹדַעַת,
שֶׁאֲנִי טוֹבָה,
שָׁם אֲנִי מַחְזִיקָה לֵב
מַחְזִיקָה עוֹלָמוֹת
שָׁם אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת.
לַמְרוֹת שֶׁמֵּהַתְחָלָה
הֶאֱרַכְתִּי אֶת "חֻפְשַׁת" הַלֵּדָה,
לְבַסּוֹף בִּמְעַט קִצַּרְתִּי אוֹתָהּ.
חָזַרְתִּי לְטַפֵּל
אַךְ לֹא בָּךְ, יַלְדָּתִי,
אֶלָּא בִּנְפָשׁוֹת
שֶׁל יְלָדִים
אֲחֵרִים.
לָקַח זְמַן עַד שֶׁנִּכְנַסְתְּ לִי לַלֵּב,
כִּי כְּשֶׁעֲיֵפִים
אָז רַק עֲיֵפִים,
וְאֵין מָקוֹם
לִדְבָרִים אֲחֵרִים.
וְעִם הַזְּמַן
עִם הַטִּפּוּל בְּנַפְשִׁי שֶׁלִּי
אוֹתָךְ גִּלִּיתִי
יַלְדָּתִי שֶׁלִּי.
הַיּוֹם אֲנִי מְנַסָּה
וְלִרְגָעִים גַּם מַרְגִּישָׁה שֶׁמַּצְלִיחָה
לְטַפֵּל בִּנְפָשׁוֹת שֶׁל אֲחֵרִים
אֲבָל גַּם בָּךְ, יַלְדָּתִי,
בְּמִי שֶׁנּוֹצְרָה בְּתוֹכִי.
התקף חרדה
לְהִתְעוֹרֵר
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
מִדְּפִיקוֹת לֵב
חֲזָקוֹת
לְהָבִין בְּרֶגַע
שֶׁהַמְּצִיאוּת הַנּוֹכְחִית
הִיא אָכֵן מְצִיאוּת,
לֹא חֲלוֹם
דְּפִיקוֹת הַלֵּב
הוֹלְכוֹת
וּמִתְגַּבְּרוֹת,
כָּל נִסָּיוֹן לַעֲמֹד
נִכְשָׁל
תְּחוּשַׁת בְּחִילָה
עוֹד רֶגַע
מְקִיאָה
רַגְלַיִם חַלָּשׁוֹת
לֹא מְסֻגָּלוֹת לָשֵׂאת
אֶת הַגּוּף
בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ
מַגִּיעָה לָאַסְלָה
מְנַסָּה לְהוֹצִיא
כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ
אֶת הַבְּחִילָה
אַךְ כְּלוּם לֹא יוֹצֵא
זוֹ רַק תְּחוּשָׁה
אֶגְלֵי זֵעָה
מַתְחִילִים לַעֲטֹף
אֶת הַפָּנִים
אַט־אַט
מְבִינָה שֶׁעָדִיף
הָיָה לְהִשָּׁאֵר
לִשְׁכַּב
הָרַגְלַיִם עֲדַיִן חַלָּשׁוֹת
בְּקֹשִׁי רַב
נוֹשְׂאוֹת אֶת הַגּוּף
הַחַלָּשׁ
שֶׁאֵין לִי כָּרֶגַע שְׁלִיטָה עָלָיו
הוּא שׁוֹלֵט עָלַי
וַאֲנִי נֶאֱלֶצֶת לְקַבֵּל אֶת הַגַּל
וְהִנֵּה אֲנִי
שׁוּב בְּמַצַּב שְׁכִיבָה
בַּמִּטָּה
נוֹשֶׁמֶת עָמֹק
מְנַסָּה לְהִתְמַקֵּד רַק בַּנְּשִׁימָה
נִזְכֶּרֶת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
בַּהֶתְקֵף הָרִאשׁוֹן,
שֶׁהוֹפִיעַ מֻקְדָּם
מֻקְדָּם מְאוֹד
יַלְדָּה קְטַנָּה
שֶׁלֹּא מְסֻגֶּלֶת
וְלֹא מַצְלִיחָה
לִשְׁהוֹת
עִם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִסְּבִיבָה
כְּשֶׁזֶּה קוֹרֶה
הַגּוּף מִשְׁתַּתֵּק
מִבִּפְנִים נִכְבָּה
אָמְרוּ שֶׁהִתְיַבַּשְׁתִּי
שָׁלְחוּ לְכַמָּה בְּדִיקוֹת
עִם הַשָּׁנִים זֶה עֲדַיִן קָרָה
אֲבָל פָּחוֹת
וְהַיּוֹם
הַיּוֹם לָמַדְתִּי
שֶׁזֶּהוּ הֶתְקֵף,
הֶתְקֵף חֲרָדָה
וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ
אֲנִי לֹא נִלְחֶמֶת בּוֹ
נוֹתֶנֶת לוֹ לִהְיוֹת
נוֹתֶנֶת לוֹ לַעֲבֹר
דֶּרֶךְ הַנְּשִׁימוֹת
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה כְּמוֹ גַּל
וְהוּא תֵּכֶף עוֹבֵר
וְכַמָּה טוֹב
שֶׁהוּא לֹא מַגִּיעַ לְבַקֵּר
בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה יוֹתֵר.
- פרסומת -
הילדה שֶׁבִּי
אֲנִי שׁוּב
אוֹתָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה
בַּגַּן, בְּבֵית-סֵפֶר
אֲפִלּוּ בַּצָּבָא
וּבַתֹּאַר הָרִאשׁוֹן –
שֶׁלֹּא מַצְלִיחָה
לִמְצֹא אֶת הַקּוֹל
רֶגְרֶסְיָה
לְמָקוֹם
רִאשׁוֹנִי
וּבָטוּחַ
כְּשֶׁהַסְּבִיבָה מְאַיֶּמֶת
הַגּוּף נִכְנָס לְמַצָּב הֲגַנָּתִי
חוֹזֵר אָחוֹרָה בַּזְּמַן
הַפֶּה נִהְיֶה זָר
וּכְמוֹ בְּרֶגַע
נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנִּי הַסְּפּוֹנְטָנִיּוּת
הָאוֹתֶנְטִיּוּת
מִי שֶׁלָּמַדְתִּי לִהְיוֹת
וַאֲנִי
שֶׁל הַיּוֹם
מִתְקַשָּׁה לְהָכִיל אֶת זֶה
כִּי זֶה יָשָׁן וְרָחוֹק
מִמִּי שֶׁהָפַכְתִּי לִהְיוֹת
וְדַוְקָא מְעַנְיֵן לִלְמֹד עַל עַצְמִי
שֶׁגַּם הַיּוֹם
עֲדַיִן יֵשׁ רְגָעִים
אוֹ מַצָּבִים
שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי
מְגִנָּה עַל עַצְמָהּ
וְחוֹזֶרֶת לְמָקוֹם יַלְדִּי
מֻכָּר
וּבָטוּחַ
זֶה מְעַנְיֵן
לְהַכִּיר עוֹד צַד בִּי
צַד כָּזֶה יַלְדִּי
שֶׁעוֹד קַיָּם אֵי שָׁם בִּפְנִים
וְהוּא חוֹזֵר לְבַקֵּר
מִפַּעַם לְפַעַם
וְאוּלַי מַזְכִּיר לִי
שֶׁהַיּוֹם יוֹתֵר מִתָּמִיד
אֲנִי קְרוֹבָה לְכָל חֶלְקֵי הָעַצְמִי שֶׁלִּי.
שדים
אֲנִי
נִלְחֶמֶת
בַּשֵּׁדִים
הֲכִי גְּדוֹלִים,
הֵם בְּתוֹכִי
בְּרָאשִׁי
לֹא מְוַתֶּרֶת
לָהֶם
זוֹ מִלְחָמָה
כּוֹאֶבֶת מִדָּם
הֵם
עַקְשָׁנִים
הֵם
דּוֹרְסָנִיִּים
אֲבָל
גַּם אֲנִי
יוֹם־יוֹם
הֵם בְּתוֹכִי
בְּרָאשִׁי
אֲבָל
גַּם אֲנִי
כְּבָר
לֹא
נוֹתֶנֶת
לָהֶם
לִשְׁלֹט
בִּי.
- פרסומת -
