הדינמיקה במערכת המשפחתית על פי תפיסת המצייר
דפנה ילון, רויטל קינן
פרק מתוך הספר "גן החיות המשפחתי - 'ציור משפחתי כחיות (MFA)' ככלי להערכה, ייעוץ וטיפול בפרט ובמשפחה" מאת דפנה ילון ורויטל קינן, שראה אור בהוצאת אמציה.
17.1 האינטראקציות בין בני המשפחה
כדי לסכם את כל הידע שהצטבר מניתוח הציור (על פי פרקים 16-8), יש לבדוק את משמעות ההקשרים המורכבים של פריטי המידע ולהגדיר את מהות האינטראקציות בין בני המשפחה השונים שצוירו. בפרק 9 כבר תואר השלב הראשון בסינתזה זו, שהתייחס רק לפרשנות הסימבולית בבחירת כל החיות ואפשרות קיומן בצוותא במשפחה. עתה נדייק ונעשיר מידע זה בכל המרכיבים הסמליים וההבעתיים שנמצאו בניתוח הדמויות שבציור.1
נדגיש כי הפירוק לגורמים מבודדים שערכנו עד כה חסר משמעות בפני עצמו, וכי כל רכיב שנבדק חייב להישקל לאור קיומם של רכיבים התומכים בו או כאלה השוללים חלק מהמשמעויות התיאורטיות האפשריות. תהליך הסינתזה כרוך אם כך בריכוז המידע ממקבצי תופעות. מעבר לכך, מחקרים אחדים שנערכו במבחני ציור שונים הצביעו באופן חוצה-מבחנים על כך שמכלול הציור, כפי שהוגדר באופן התרשמותי מהציור עצמו או מהתגובה הרגשית שהוא מעורר במאבחן, יעיל אף יותר ממקבצי תופעות (Sehringer, 2004; Vass, 2012). התפיסה ההוליסטית הסובייקטיבית אפקטיבית יותר משיטות הציינון, שנתפסות כאובייקטיביות יותר (רז, 2012). הסיבה לכך היא שבציורים למיניהם פועל עקרון הגשטאלט, על פיו כלל התמונה מורכבת יותר מסכום מרכיביה, ולגורם האינטראקציות בין המרכיבים ישנה משמעות גבוהה מזו של המרכיבים עצמם.
עם זאת אין לזלזל במרכיבים כשלעצמם, ויש להכליל את המידע שנמסר על ידם בזהירות בתוך מסגרת ההתרשמות. יכולת זו מבוססת על ידע-המומחה שהתקבל מלימוד ותרגול אינטנסיבי של אפשרויות הביטוי השונות וההבחנה המדויקת בהן וביניהן. דוגמה קיצונית היא הופעת הקאונטר-דומיננט - גורם יחיד בציור שמבטא חריגות מובהקת מכלל הידע הנמסר בו. גורם זה מקבל חשיבות עצומה, ככוח או כחולשה, בגלל שרידתו והתבלטותו על הרקע הלא מתאים וכך הוא מערער את כלל אפיוני התמונה, ולכן חשוב לבחון לעומק את הקונפליקט הבסיסי שעליו הוא מרמז (Saudek, 1925). לדוגמה, ניתן לראות באיור 74 את בדידותה של האם הזיקית, שנמצאת בניגוד לצפיפות-היתר של שאר בני המשפחה.
יש לזכור גם כי תפיסת מבנה המשפחה של ילדים משתנה עם הגיל. ילדים צעירים כוללים בה רק את בני המשפחה המתגוררים במשק בית משותף. רק מגיל 8 מתבססת הבנת הקשרים הביולוגיים, והציורים יכולים לכלול גם את בני המשפחה המורחבת וכן את מי שלא גר בביתם (Roe et al., 2006).
לאחר שהתקבלה תמונת המצב המשפחתית השלמה, כדאי לחזור לרושם הראשוני שקיבלנו בראשית התהליך. ככל שעולה הניסיון באבחון, ההשוואה הסופית תצביע על דמיון בין התחושה הראשונית לבין המרכיבים הבולטים ביותר. אולם לפעמים מתקבל בעקבות הניתוח מידע שונה ואפילו הפוך לאינטואיציה הראשונית, כפי שקורה גם בהיכרויות היומיומיות עם אנשים, כאשר מתגלים עם הזמן חיפוי, מלאכותיות או פיצוי-יתר על תכונות הפוכות. מקרי חוסר הלימה אלה מעניינים במיוחד, ולרוב אפשר להבין את הסיבה לטעותנו, שדומה כנראה לבלבול שנוצר בסביבת המצייר בשל חוסר היציבות ואי-הבהירות של התנהגויותיו הגלויות.
17.2 תפיסת המצייר את מקומו מול בני משפחתו
מידת החשיבות של הדמויות בציור
הדמות שנתפסת כחשובה ביותר תודגש על ידי אחד או יותר מהאפיונים הבאים: מצוירת ראשונה, לרוב בצד שמאל (שהוא בדרך כלל צד ההתחלה של המציירים ביד ימין) או בעלת עמדה מרכזית, גדולה במיוחד, בעלת פרופורציות טובות, ופרטיה מבוצעים בקפידה יתרה.
הדמות פחותת הערך מצוירת אחרונה, מחוץ לקבוצה המשפחתית או מתחתיה, בשולי הדף, קטנה בהרבה מהאחרים, פחות יפה וניכרת בה הזנחת פרטים.
יש תפקיד משפחתי חשוב לדמויות המושמטות או המחוקות, לאלה שאופן ביצוען ייחודי, שהן מתוקנות מאוד, וכן לדמויות שנוספות על המשפחה הגרעינית (Corman, 1964b).
17.3 יחסי ילד-הורים
הסתייגות: הפרשנות המסורתית של מבחנים השלכתיים מייחסת תפקידים מגדריים שונים ומשלימים לזוג ההורים במשפחות הטרו-נורמטיביות. בכל מבנה משפחתי תפקידים אלה יכולים להתחלף, להיכלל בהורה אחד או להתחלק בין דמויות שונות. עם זאת, בחרנו להציג את הפרשנות באופן המסורתי, המהווה עדיין בסיס תפיסתי לא מודע עיקרי בחברה של היום, ובעיקר במגזרים המסורתיים שבה. גם ההורים ב"משפחות החדשות" נולדו ברובם למשפחות הטרו-נורמטיביות וספגו בהן את אותם האפיונים המגדריים בעוצמות, אופנים ורמות מודעות שונים (אוטמזגין-נהר, 2021). לייחוד שבמשפחות בעלות מבנים אלטרנטיביים שונים נתייחס בפרק נפרד (פרק 18). בכל מקרה בפני עצמו יש לנתח את היחסים בהקשר למבנה המשפחתי המציאותי מול זה המתגלה בציור.
מבט התפתחותי על תפיסת הילד את הדינמיקה במשפחה
ההיבטים הדינמיים של "ציור משפחתי כחיות", הן מבחינה התפתחותית כללית והן ברגע הנתון של אבחון הפרט, נחקרו עד כה בעיקר על ידי אווה-ללמנט. לטענתה, האופן שבו מיוצגים ההורים בציור משקף חוויה שהוטבעה בנפש הילד מבלי שהוא בהכרח מודע לה ויכול לבטאה במילים. חוויה זו מכתיבה את התנהגויותיו וקשריו, משפיעה על התפתחות אישיותו ועל הישגיו. כתוצאה מכך "ציור משפחתי כחיות" יעיל להבנת הגורמים המשפחתיים שמובילים להתנהגויות בעייתיות ולתת-הישגיות בקרב ילדים. לעיתים האחאים מציגים באופן שונה את הקשר בין ההורים או את היחס לכל אחד מהם בנפרד. הדבר יכול לנבוע בין השאר גם מקשר שונה שיש לכל ילד עם הוריו, והשוואות אלה שופכות אור נוסף על הדינמיקה המשפחתית.
קיימים הבדלים התפתחותיים בין בנים ובנות ביחסם לאם ולאב, והדבר בולט במיוחד בתקופה האדיפלית ובגיל ההתבגרות. אולם גם בגילים אחרים קיימים הבדלים אישיים שנובעים מהזדהות הילד עם ההורה בן-מינו, והם מובילים לעומס רגשי גדול יותר מההבדלים ההתפתחותיים המכתיבים את הקשר עם ההורה מהמין השני. על כך נוספים ההבדלים ביחס הילד כלפי הוריו כתלות ביחסי הכוח ביניהם, בהתייחסותם לתפקידים המגדריים המסורתיים ובתרבות הסביבתית. האופן שבו מצויר ההורה שמאותו המין משקף לפעמים את קשייו של הילד להזדהות עימו.
תיאור דמויות ההורים כבעלי חיים משתנה בגילים השונים. בילדות הגבוהה התיאור עדיין ישיר ונאיבי. סביב גיל 11-10, עם ראשית גיל ההתבגרות, הקשר להורים הופך לטעון רגשית יותר, אך גם למודע יותר. הציורים מתחילים להיות מובחנים יותר מבחינת התנועות וההבעות של בעלי החיים, ומתחילה להיכנס נימה ביקורתית כלפי ההורים. בגיל ההתבגרות ההורים מתוארים פעמים רבות באפיונים נלעגים וקריקטוריסטיים, המצביעים על תחילת ההשתחררות של הילד מהשפעתם, על גישה מתריסה, וכן על קיום מתח במשפחה, גם אם טרם ניתן להגדיר את מהותו במילים. יחס ציני ומלגלג כלפי דמויות ההורים והבעותיהם יכול להצביע על ביקורתיות וחוסר כבוד של הילדים כלפיהם כאשר הם מגלים זיוף בהתנהגויותיהם, והדבר נכון לכל הגילים. בגיל הנעורים מתבססת העצמאות של הנערים והנערות. כשתהליך זה מעורר בעיות במשפחה, מתקבלים ייצוגים ביקורתיים ושליליים של דמויות ההורים, שאינם בהכרח מוצדקים אובייקטיבית (Avé-Lallemant, 1976).
היחסים בין דמויות ההורים בתפיסת הילד
גם תיאור היחסים בין דמויות ההורים המיוצגים בחיות משתנה בגילים השונים. היחסים בין בני הזוג נקבעים על ידי גודלם זה מול זה, מיקומם בדף – היררכיית גובהם היחסי וגובה הבסיסים של הדמויות, סוגי החיות, הטריטוריות שבהן הן חיות והבעתן.
כששתי דמויות ההורים מאותה משפחת חיות ביולוגית (למשל יונקים, מכרסמים, ציפורים) והן רגועות, מכובדות או עוצמתיות ללא תוקפנות - מודגש בכך קיומו של מרכיב השייכות והקשר ביניהם, ונתפס קשר טוב בין ההורים כצוות. יש לילד מקום בטוח ומוגן.
כאשר שתי הדמויות מצוירות באופן זהה, כגוף אחד, הן נתפסות כמחזיקות באותן העמדות, ללא הבחנה באינדיבידואליות שלהן. במבנה כזה אולי גם הייחודיות של הילד לא מקבלת מספיק מקום.
כשבעלי החיים שבהם מיוצגים ההורים מאוד לא מתאימים זה לזה כזוג - הילד רואה אותם כשונים מאוד. הדבר שכיח כשהנישואים כושלים ובעייתיים ולאחר גירושים.
כשההורים מיוצגים על ידי שתי חיות חזקות ומאיימות - הילד מרגיש שאינו מובן והוא חש מקופח מול הורים שדואגים כל אחד לאינטרס של עצמו ונוטים להאשים אותו שלא בצדק.
בכל מקרה יש לבדוק: האם ההורים נראים כשותפים? מי מהם עוצמתי יותר ומי אגרסיבי? מי נמצא מעל מי? מה המרחק והקשר ביניהם - האם הם מסתכלים זה לעבר זו או לכיוונים הפוכים? כשכיוון המבט הפוך, יש להם אולי נקודות מבט הפוכות ואולי גם נטייה לטפח ייחוד ועצמאות ופחות קשר רגשי.
הנוכחות והחשיבות היחסית של ההורים בתפיסת הילד
כשאחד ההורים מצויר באופן מושקע יותר (יותר פרטים, יותר תיקונים, גודלו רב ביחס לשאר הדמויות, או שהלחץ חזק יותר), קיים דגש על הקשר הרגשי כלפיו, לטוב או לרע.
כשאחד ההורים נעדר בציור - זהו הורה נעדר רגשית או מרוחק תמיד, למשל כשנמצא בנסיעות רבות. תופעה זו שכיחה גם בילדי גירושים וביתומים.
ילדים לאימהות שמפרנסות את המשפחה, עצמאיות מאוד, חד-הוריות או גרושות - מציירים לפעמים את האם כבעל חיים זכרי במובהק, כמו צבי עם קרניים או אריה.
כאשר רק אחת מדמויות ההורים מסתכלת חזיתית כלפי הצופה בעוד האחרת מפנה מבטה הצידה או מצוירת בפרופיל - הראשונה היא הדמות שיוצרת את יחסי החוץ של המשפחה, בוחנת את הסביבה או מזמינה להיכנס למשפחה.
יש לבדוק האם ייצוג ההורה בן-מינו של הילד המצייר יכול להוות עבורו דמות להזדהות, כדי שיוכל להיכנס להתבגרות עם הזדהות מגדרית טיפוסית ועם יחס חיובי כלפי בני המין השני. לכוחותיו של הילד עצמו ישנה חשיבות רבה. כאשר הזוגיות של ההורים בעייתית, ילד עצמאי ובעל חוסן צפוי להיות עמיד יותר מילד חלש יותר ותלותי, אך הוא גם מסתגל פחות למסגרת המשפחתית ולכן מושך יותר ביקורת והתנגדות של ההורים (Avé-Lallemant, 1976).
לצורך בניית תוכנית טיפולית חשוב לזהות אם קיימות מערכות יחסים שונות מאוד עם שני ההורים, המיוצגות בבחירת החיות, במיקומן ובהבעתן, למשל הורה אחד מגונן או רך והשני מסוכן או מרוחק (Oster & Gould, 1987).
17.4 סגנונות ההורות
הורות סמכותית - כבוד להורים ניכר בבחירת החיות ובאופן עיבודן הנעים, וכשהם מצוירים גדולים יותר מהילדים, ראשונים או לאחר הציור העצמי (ראו איור 53).
איור 53
ילדה בת 8 ציירה מימין לשמאל משפחה של דובים, שכולם על פי סכמת בני אנוש. היא התחילה באבא מימין ולידו האם, הקטנה יותר, שנמצאת על קו-אדמה נמוך יותר. לאם אפיונים של נקבה - צמות וסרט, ועיניה מושקעות ומושחרות יותר (ביקורתיות?). המציירת נמצאת לצידה, יש לה רק צמה אחת אבל היא ארוכה יותר. משמאלה זוג אחיה התאומים הקטנים שמתוארים באופן כמעט זהה, עם הצללה רכה של הפרווה המסולסלת, לצורך ציונם כמטרד קל. בחלל שנותר צויר עץ חג-המולד מקושט בכוכב, הלקוח מסביבת הילדה בתקופת הציור.
היעדר סמכות הורית - כאשר הילדים ממוקמים מעל להורים, כשההורים מוקטנים, בלחץ חלש, או שנבחרו עבורם חיות חלשות או בזויות, הילדים הם הדמויות הסמכותיות בבית (ראו איור 1). הילד השולט מצייר את עצמו בחלק הדף העליון, מסתכל מלמעלה כאילו ממעוף הציפור, הוא חיה חזקה בעלת מלתעות, שיניים, מקור או טפרים (Iguchi, 1999).
היררכיה חוצת-דורות במשפחה - קיימת קואליציה שלטת בין הורה לילד/ה דומיננטי/ת. היא מאפשרת גם יחסי כלב-חתול-עכבר וטורף-נטרף, המשקפים התנהגויות תוקפניות גם בין הילדים (Gmelin, 1980) (ראו איורים 1 ו-54).
איור 54
המציירת בת 50 וילדיה בוגרים. ציירה את בעלה כאריה "שליט, חזק, דומיננטי, מחליט, קובע, מגדיר יעדים, ועם זאת יודע להיות גם רך, מפנק, נעים, תומך". לצידו נמצאת הבת הבכורה, גם היא אריה, זהה לאביה, "חזקה, לוחמנית, בהתנגשות תמידית עם אבא. שניהם לא יודעים לריב וזה תמיד נגמר רע". האם מתוארת בציור העצמי כסוס: "מבויתת אבל שואפת לצאת לחופש, לרוץ, לברוח? אבל ברוב המקרים חוזרת וממלאת את חובותיי. הבת 'אוהבת' לרכוב עליי, או שמא אני מרשה לה לרכוב? חוששת, זהירה, שלא אפגע, שלא 'אפיל' אותם ממני". לבסוף צויר הבן כ"ציפור, עדיין קצת בכלוב אבל רוצה לפרוש כנפיים, לצאת לחופשי. שומר על עצמו מרוחק, לא נותן לנו להתקרב. ברגע שמתקרבים הוא עף לצד/למעלה".
ההסבר לציור עומד בפני עצמו כתיאור הדינמיקה המשפחתית, שבה האב מצליח להשתלט רק על החלשים ("מחליט, קובע") ואילו הבת לא מקבלת את מרותו ורודה באם, שהיא חסרת סמכות. האם נמצאת במשאלה של בריחה לחופש, שאותה היא משליכה על בנה הציפור (או שהיא מזדהה איתו - נדרש ציור שלו כדי להבחין בין האפשרויות). רצונה להגן על הבן ולשמור אותו בכלוב נכשל, והוא גם גדול מכדי להיכנס לתוכו. היא "הולכת על ביצים", מתוסכלת מהמרוץ לפשר ולרצות את כולם.
משפחה פטריארכלית - תופעות נפוצות הן: בעל חיים דומיננטי (אריה, נשר) נבחר לייצוג האב, ובעל חיים קטן או כנוע לייצוג האם, סידור בני המשפחה בשורה, הזדהות הילד המצייר עם ייצוג האב, ציור האם כדמות אחרונה, וכן הקטנה שלה (Kos & Bierman, 1995).
אב שתלטן - מצויר ראשון, גדול, תופס מרחב רב יותר מהאחרים. הוא החיה העוצמתית ביותר ובעלת הבעה גאה עד תוקפנית (ראו איורים 55א' ו-55ב', וכן איור 63ב').
איור 55א'
ילדה בת 8. בחרה לצייר בעט שחור. האב צויר כאריה חכם (ראש גדול) וחביב עם זנב מתנופף לראווה בדומה לאיורים מספרי ילדים. היא, הארנבת, מצוירת קרוב מאוד אליו ובמבנה גוף דומה לו, ולשניהם זנבות שיש בהם צורת כדור מושחרת. מבטי שניהם מופנים בהנמכה אל עבר האם, המתוארת כעכביש קטנטן הכלוא ברשת של עצמו ונמצא בכימוס (encapsulation). העכביש עשוי לסמל ממד של כיעור וגועל, וכשהורה מצויר כך ניכרים בכך הנמכה ואולי אף תחושת איום. הרשת סבוכה וחונקת, לא ברור אם הבת חווה את האם כדמות דחויה שהמיטה על עצמה את מצבה האנוש או שהיא חשה חמלה כלפיה כקורבן. פניה מביעות דאגה. נראה שהבת, שידיה שלוחות לכיוון האב וזנבו, לקחה צד. היא מבקשת לשאת חן בעיני אביה, מחפשת את קרבתו ומזדהה איתו. את אחיה הבכור היא ציירה כמרוחק ומתרחק משאר המשפחה, אך עדיין מציץ לראות מה קורה בה.
איור 55ב'
ילד בן 11, אחיה הבכור של הילדה הקודמת. גם הבן צייר את אביו כאריה סימפטי ודומיננטי, מושא להזדהות גברית מבחינתו. הוא רואה אותו כנתון בסכנה, כשהוא ניצב מול האם, המיוצגת כנחש ארסי שלשונו שלוחה ועיניו חודרות. נראה שהוא למעשה מאשים את אימו ביחסי הזוגיות הבעייתיים, ומזדהה עם אביו באופן קטגורי. בניגוד לאחותו, הוא לוקח מרחק מהדרמה הזוגית, אולי בשל תחילת החשיבה הביקורתית בטרום-התבגרות. הוא מסתתר מאחורי אחותו, שאמנם צעירה ממנו אך צוירה כברבור גדול ממנו, ובוחר בתדמית הקוף-הליצן.
אב בעל עמדה נחותה - לא מצויר ראשון, יכול להיות מצויר מתחת לאחרים או בשולי הדף, חיה נפחדת בתנוחה עצורה (ראו איור 59).
אם מגוננת - מצוירת ראשונה, במרכז, גדולה.
אם שאינה מגוננת דיה - מצוירת שלא בסדר הציור הטיפוסי, לפעמים נמצאת בשולי הדף - בדרכה החוצה. חיה חלשה. עיניה ריקות.
ילד שתלטן, המהווה מרכז המשפחה - מצויר במרכז, לעיתים מעל יתר בני המשפחה (ראו איור 56) או בין ההורים. לפעמים הוא מצויר ראשון. הבחירה תהיה בבעל חיים יפה, הבעתו תהיה לפעמים גאה, הוא יצויר גדול ומקושט בקפידה וישתייך למחלקת היונקים (Iguchi, 1999).
איור 56
ילד בן 6;15, בן בכור. צייר בעט כחול. תחילה צייר את עצמו ככפיר אריות באמצע השורה העליונה, אחר כך עבר לשורה התחתונה וצייר משמאל לימין את הוריו ואחיו. הסביר שהוריו הם "אריה ולביאה, מלכי החיות, שולטים ואחראים", אבל הוא עצמו "החזק והגדול, ובכל זאת נותן את המושכות להורים". את אחותו צייר כעצלן מרים ידיים ש"לא יוצא ממקום הנוחות שלו, כמו עצלן שלא יורד מהעץ", ואת אחיו כזבוב ש"עושה מלא רעש ומציק אבל אפשר להעיף אותו בקלות".
התפיסה המילולית של הילד את עצמו כשליט העליון וכמרכז המשפחה, שמתוך עמדת כוח מאפשר להוריו לעשות את תפקידם, מחוזקת על ידי בחירת החיות, ציור דמותו כראשונה וגבוהה, ההסבר השחצני והלעג לכל בני המשפחה. אלה אמנם אפיוני התבגרות, וחולשתם ניכרת בציור דמות עצמו כקטנה משל הוריו, אך חד-הצדדיות בכל ההיבטים וחוסר ההתייחסות לאפיוני הדמויות כפרטים מעלים את המחשבה שלא מדובר כאן בציור הומוריסטי.
17.5 מבנה הרשת המשפחתית
וירג'יניה סאטיר הייתה הראשונה שהציעה שבני המשפחה יציירו, כל אחד בנפרד, תרשים גרפי של מעגלים, שאופן הצבתם בדף מייצג את הרשת המשפחתית. מתוך מפה זו ניתן להסיק כיצד פועלת הרשת למען בני המשפחה ונגדם. הרשת יכולה לכלול את בני המשפחה המורחבת וכל מי שהיה פעם במשפחה, כלומר אנשים שעזבו או נפטרו. קישור ה"איים" הללו לרשת בדף מאפשר לבדוק את הזיקה בין הזוגות והמשולשים הקובעים את תפקודה. מבנה הרשת מציע למטפל פתרון טיפולי לשיפור תפקודה (סאטיר, 1997). ניתן להסתכל על ציורי המשפחה כעל הרחבה, עיבוי ודיוק של משמעות סכמה זו.
קבוצות בתוך המשפחה
קיימות אפשרויות מגוונות לקבץ את בני המשפחה, לדוגמה: ציור כולם הולכים בשורה, חגים זה מעל זה, יושבים בתוך קן או מחילה, מסתכלים לכיוונים מנוגדים, פונים אל בן משפחה אחד או הרחק ממנו. כמו כן אפשריים הצבה של אחד מבני המשפחה במרכז התמונה או הרחקה של אחד מהם מחוץ לקבוצה ובידודו (ראו איור 84).
העמדה סטריאוטיפית בשורה - חוסר התייחסות או אי-יכולת לתכנן הקבצה.
פיזור משוחרר במרחב - נועד באופן מודע או לא מודע לתת לכל אחד מרחב. יכול לנבוע גם מחוש אסתטי לסימטריה.
הקבצה מתמרכזת (צנטריפטלית) - נותנת לנקודת המרכז חשיבות מיוחדת. הילד המרכזי או המקובל מצייר עצמו במרכז ולרוב גם מעל כולם
(Gmelin, 1980) (ראו איור 57).
תיאור מתבזר (צנטריפוגלי) - כל הדמויות שואפות כלפי חוץ. זה תיאור נדיר, ובדרך כלל מראה על קשרי משפחה מתרופפים (Brem-Gräser, 1957/2023). הילדים הנתפסים כשוליים, נמצאים בפריפריה ואף למעלה.
באלכסון נמצאת תמיד דמות קונפליקטואלית (Gmelin, 1980) (ראו איור 57).
איור 57
המצייר בן 10, צייר ראשון את אחיו הבכור כאריה עצלן ש"מחכה שיביאו לו אוכל". האריה רובץ במרכז הדף בארשת תובענית ולא מרוצה, ויתר בני המשפחה מקיפים אותו. כמו בנם השולט, ההורים עסוקים משני עבריו בפעילות אוראלית משל עצמם (חשש המצייר "להיבלע"?). האב הנקר חופר בעץ ("חופר", מרעיש ומפריע?) הוא נמצא בקרבת-יתר לאריה ולבואש שמתחתיו, המגלם את המצייר. האם מצוירת בתיאור מנמיך של זחל על עלה, שיכול לשמש לו מזון. שני ההורים פונים לעבר האח האריה ונמצאים עימו בעמדת חשיבות גבוהה, למרות דירוגם הנמוך כחיות. במעמד היררכי נמוך יותר נמצאים בימין האחות ("שועל ערמומי") ובמרכז - האח ("כלב חברותי, נאמן, כלב צבאי"). בשל יחסי הגודל בין גוף האריה והכלב, התיאור נראה תלת ממדי, כמעגל משפחתי מתמרכז (צנטריפטלי). האחות והאח נראים כמקיפים את האריה ושומרים עליו מהחזית, כשהכלב ה"קרבי" בעל שני המרכיבים הפאליים (לשון וזנב) נראה כדוחק את הבואש מחוץ לדף, בניגוד להסבר. הילד צייר את עצמו אחרון כ"בואש (מסריח) כי עושה פוקים". הוא אמנם גדול ביחס לחיה, אולם מבטא בבחירה ובהסברו ביזוי ואנאליות, שיכולים להתפרש כהומור בקבוצת הגיל שלו. בניגוד לכל בני המשפחה שסובבים כמשפחה סבוכה בקרבת-יתר ובצנטריפטליות את האח הדומיננטי, המרכז המשפחתי, רק המצייר, כבן המשפחה הצעיר, רואה את עצמו מותקף ומתגונן. הוא נמצא בעמדה צנטריפוגלית, חש עצמו נדחק לפינה ולעמדת נחיתות. מיקומו ברביע השמאלי-למטה, "רביע הרגרסיה" (Buck, 1948), יכול להצביע על חרדה, הפנמה, הימנעות, תחושת קורבן במשפחה.
סימביוזת אם-ילד - ניכרת בסידור מרחבי צמוד של האם והילד (ראו איור 58), או בהרחקת שניהם משאר בני המשפחה. הזדהות הילדים עם האם מוצאת חיזוק סימבולי כשהם בוחרים בייצוג של אותה חיה לשניהם (ראו איור 75), וכן כשהאם מצוירת ראשונה או באופן בולט במיוחד (Kos & Bierman, 1995).
איור 58
אישה כבת 50, אם לשלושה בנים בוגרים, ציירה מימין לשמאל. ראשון צויר בעלה כאריה ה"מפגין כל הזמן שליטה ומנסה שהכול יעשה בדרכו". לצידו - המציירת כ"לביאה שמנסה להגן על ילדיה". בהמשך צויר בן כסוס כי הוא "אוהב לדהור ולהתפתח וללמוד דברים חדשים", ובשמאל, בשתי קומות, שני הבנים הנוספים כינשופים, שתוארו שניהם כ"חכמים וצמאי ידע".
האב-האריה מצויר כרכיכה חסרת אונים, ללא אפשרות תזוזה, אך מראה את תוקפנותו ברעמה הזוויתית הזקורה, בפיו הנוקשה ובזנבו - המתנופף לכאורה אך משתפל בקו מחוזק. האם תופסת את יומרתו הכוחנית, חוסמת אותו בגופה, אולם לדבריה לא תמיד מצליחה בכך. פניה עם השרבוט המשחיר מעלים חשש להיותה קורבן לאלימות. לצידה עומד אחד הבנים ונראית אינטראקציה שלה איתו במבנה הגוף (למרות השוני בזהות החיות) ובעיקר בדרמה המתחוללת בין הזנבות הפאליים המושחרים והמקבילים, שיש לחקור את טיבה. נראה שבתפיסתה, הבן-הסוס המצויר סטטית ומבטו לאחור, לכיוונה, מנסה לדהור ולהתרחק, לצאת לחופשי. שני הבנים האחרים עשויים באופן לא מזוהה, פרוץ (בדיסאינטגרציה), מוזר וחסר דיפרנציאציה ביניהם, כשהם מחוץ לדרמת הטריאנגולציה ומהווים קואליציה נפרדת.
הערות
- בפרק 19 נסכם את הממצאים מנקודת המבט של איש המקצוע המבצע הערכה תפקודית ראשונית של המשפחה.
