יפעת גלבר
מנעד
שירים
עמדה
עַל הַסַּף הַמְּהֻדָּק מִתְחַבֶּטֶת מַחְצֶלֶת
בְּרֵיחַ כַּמּוֹן
מַשֶּׁהוּ נֶחְבָּא
בְּסִתְרֵי
אֲדָמָה
בַּמִּישׁוֹר הַחוֹלִי נוֹגֶנֶת שְׁמָמָה
וְקָשֶׁה לִהְיוֹת לְצִנִּים
כְּשֶׁאַט מִתְעַבֶּה
סִיטָאר מְשֻׁנֶּה
מִבֵּין הַסְּדָקִים
אֲנִי נִדְהֶמֶת
אֵיךְ הוּא מְנַסֵּר בִּרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת
כָּל כָּךְ רְסִיסִי
בשיריה של יפעת גלבּר בספרה החדש "מִנְעָד" קיים הדהוד נשי אמוני לירי עמוק המידנדן אליך כמו ענבל מצלצל ומבקש להתעלות רוחנית מעל תלאות היומיום אל עֵבֶר הנשגב באופן כֵּן וקריסטלי בלא טיפה של קיטש. הווידוי והתפילה שלכתחילה יש בהם משום החידה והכּמיהה חוברים אל המוסיקה, לא רק זאת הפנימית של הנפש, זה מובן מאליו, אלא ממש אל עולם התווים המוסיקלי המצוי אֵי שם בחוץ ותמיד נוגע בנו כאנשים בנימי הנפש.
אף כי היא משוררת לירית במהותה, יש לה לגלבּר מִנעד רחב ביותר של שפה פרטית ונושאים בשיר. בעצם הכול יכול, אם נסתכל פנימה, להפוך לשיר. זוטות כמו חפצים, אלבומים, גופים והסכמים, פעולות שגרתיות, תקופות שונות, אבל גם רוח סכנה בדמות מטאפורית של תנין ומצב נפשי קשה אינם נפקדים מן הספר הרגיש הזה. נראה כי הרבה פעמים החוץ הפראי בדמות ימה ובִיצה פולש אל תוך המבוית והמשפחתי. מעל הכול, יופי נדיר יש בשירי הזוגיות בספר הזה. לא אחת הדוברת בשירים נאחזת נואשות ברפסודה הזאת.
הליריות הזאת איננה שוכחת את הרגישוּת לעולם החיצוני שיכול להיות פעמים רבות אכזר כלפי היחיד כמו במחזור החזק "חרם בחטיבת הביניים", גלבּר יודעת לנוע מן השיר הבודד הלירי אל עבר המחזור הלירי ולרגש את קורא השירה המיומן בשורות ארגמן מפתיעות.
רן יגיל – מבקר, עורך וסופר
יפעת גלבּר היא תרפיסטית במוזיקה ויוצרת, עוסקת בטיפול, לימוד והוראה במסגרות שונות. "מִנְעָד" הוא ספר שיריה השני.
לפניכם מספר שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
יַמָּה
אֶל הַבַּיִת מִזְדַּחֶלֶת יַמַּת לָשׁוֹן קְטַנָּה מַזְכִּירָה נוֹכְחוּת קְדוּמָה שֶׁל רִיק
טְרוֹם תֹּהוּ טְרוֹם בְּרִיאָה חוֹרֶצֶת עָצְמָה לְעֻמָּתִי אֲנִי מְשִׁיבָה
בְּחִיּוּךְ בּוֹגֶרֶת שִׁגְיוֹנוֹתֶיהָ הַבַּיִת שְׁמֹר וּמְרֻוָּח הַקִּירוֹת בּוֹהֲקִים בְּטוּב לֵב
אֲנִי מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶם דְּשֵׁנָה אֲבָל רַגְלַי בְּפּוּזְמְקוֹתֵיהֶן טוֹבְלוֹת בַּיָּם הַמָּלוּחַ
חוֹרֵשׁ נְתִיבִים בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה אוּלַי מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן אוּלַי בְּתוֹךְ הָאָרוֹן
מִסְתַּתֶּרֶת סוּפָה מְעַרְבֶּלֶת יוֹמִי וְיֵשׁ לֶאֱחֹז בַּסְּפִינָה וּלְקַבֵּל בְּשִׁיר
גַּלִּים קַדְמוֹנִיִּים בְּאַדְווֹתֵיהֶם
אינטרסוביקטיביות
נְנַסֶּה לְתָאֵר אֶת הַנִּרְעָד הַבִּלְתִּי מֻלְחָם נְבַקֵּשׁ
לְחַבֵּק אֶת הַצּוֹבֵט בְּקוֹלוֹ אֶת הַנֶּהֱדָף נִתְעַקֵּשׁ
לְאַרְגֵּן אֶת הַבִּלְתִּי מְפֻלָּשׁ
לְהַקִּיף אֶת הָאָבוּד, הַפָּג, הַגַּרְעִינִי
אֶת הָאִינְפַנְטִילִי עַד כְּדֵי חִבּוּק
עַד כְּדֵי יִנּוּק נְנַסֶּה
לְאַחֵד לְאָדָם אֶת שֶׁאָבַד וְהָיָה לְמַבּוּעַ
נִקְרָא לוֹ לָבוֹא נַשְׁלִיךְ דְּלִי נַשְׁלִיךְ מַבָּט
נִקְרָא בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֶל בִּקְעַת הָעַצְמוֹת
נְעַסֶּה בְּקוֹלֵנוּ נִצֹּק וְנָלוּשׁ
אוּלַי נִוָּשַׁע
פְּגִישָׁה
אוּלַי הַיּוֹם תָּבוֹאִי בַּשָּׁעָה הַנְּקוּבָה
וְלֹא אֶחְבֹּק בְּכָל לִבִּי
כִּסֵּא קְעוּר חֶסְרוֹנוֹתַיִךְ
אוּלַי בְּקָרוֹב תִּהְיִי בִּינָרִית
וְלֹא יִהְיֶה בָּךְ מִינוּס נוֹכְחוּת
וְכָךְ אֶהְיֶה מוֹנֶה:
אַחַת וְאֶפֶס קִיּוּמֵךְ
מְטֵי וְלָא מְטֵי
בְּלֶכְתֵּךְ וּבְבוֹאֵךְ
יֶשְׁנָהּ וַאֲבוּדָה
נַעְנַע
לֹא בָּחַשְׁתִּי סֻכָּר בְּנַעְנַע
שֶׁיְּהֵא הַמַּשְׁקֶה חָרִיף וְרוֹתֵחַ
עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת
בַּמִּקְצוֹעַ שֶׁלִּי
שׁוֹתִים תּוֹקְפָנוּת כְּמוֹ תֶּה אַחֲרֵי צָהֳרַיִם
רַק חֲצַץ הַשִּׁירָה לִפְנוֹת בֹּקֶר
בּוֹקֵעַ תּוֹתָב מֵהַחֵךְ
מֶרְחַב נְטִישָׁה וּמֵצַר נְשִׁימָה
בַּאֲתָר פָּנוּי מִנָּךְ
רַפּוֹרְט בַּמַּחְלָקָה הַפְּסִיכִיאַטְרִית
א.
יֵשׁ לִנְעֹל אֶת שְׁרִירַי הַפָּנִים. סַכָּנוֹת מֻזְנָחוֹת
בִּקְצוֹת הָעֵינַיִם. לְהַנְמִיךְ צִפִּיּוֹת וְלִנְעֹץ
מַבָּטִים בְּזָוִית הָרִצְפָּה בַּמָּקוֹם בּוֹ
קְלִפַּת גַּרְעִין פְּעוּרַת מַקּוֹר
מְזֻמֶּנֶת לִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ
כָּעוֹבֵר שְׁכוּחַ אֵם, פְּרוּד שִׁלְיָה
טִפָּה מְכֻנֶּסֶת בְּשֹׁקֶת
ב
זְכוּת הַדִּבּוּר לְנִצִּים בְּאָהֳלֵי מַדָּע. חִלּוּפֵי הַמִּלִּים
חֲרִיפִים לְכָל הַדֵּעוֹת. יֵשׁ אַבְּיוּז וַדָּאִי שֶׁל תְּרוּפוֹת הַרְגָּעָה
הַרְדָּמָה וְנִמְנוּם וְעֶצֶב חוֹלֵף מְרַפְרֵף מְאֻמָּת בַּצֶּוֶת
ג
סְגַרְתֶּם הֶסְכֵּם בְּהִדּוּק מַרְפֵּקִים אֲנִי נִדֶּפֶת מִכֶּם
מַחֲזִיקָה אֲוִיר בַּחֲלַל הַבֶּטֶן, לֹא לְהִתְאַמֵּץ, לְהַרְפּוֹת
אֶת שְׁרִיר הַמּוּדָע, דּיסוֹצְיָאצְיָה בְּרוּכַת אֵל מְנַחֶמֶת
מִלִּים קָשׁוֹת נִדְמוֹת כְּפַרְפָּרִים בֵּין מַצֵּבוֹתֶיהָ
ד
אֵין שֵׁם וְאֵין מִלָּה לְהַרְכִּיב עַל הַדֶּלֶת אֵין מָקוֹם וְאֵין שִׁירָה אֵין מַצָּב לִתְהִלָּה אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִרְאֶה שֶׁאֵין יִרְאָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה
ה
כֻּלָּם צוֹחֲקִים, גַּם אֲנִי מִתְבָּרֵר שֶׁצּוֹחֶקֶת. הָיְתָה הֲלָצָה מְתֻחְכֶּמֶת.
אֵי־שָׁם מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת מִתְפַּתֵּל אָדָם צְרוּד דִּכְאוֹנוֹתָיו
- פרסומת -
הָפוּךְ בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן
פָּנָיו לְאָחוֹר מִתְחַשְּׁלוֹת
מִבֵּין חִדּוּדֵי לְשׁוֹנֵנוּ
טיפול במוזיקה
הָיִינוּ תַּחַת מַטָּח כָּבֵד שֶׁל אַהֲבָה
וּבְכָל זֹאת פָּתַחְנוּ אֶת כָּל הַתֵּבוֹת
בָּדַקְנוּ אֶת תְּכוּלָתִי
נַוָּדִים בַּחֲלַל הַלֵּב
נִגַּנְתָּ שִׁירִי בִּלְשׁוֹנִיּוֹת הַמַּתֶּכֶת
הִכֵּיתִי בַּתֹּף הַיָּשָׁן
