לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
את לא לבד | חלי טל שלםאת לא לבד | חלי טל שלם
את לא לבד | חלי טל שלם

את לא לבד | חלי טל שלם

ספרים | 27/12/2021 | 923

שיריה של המשוררת והביביליותרפיסטית חלי טל שלם, לוכדים רסיסי זיכרונות-לא זיכרונות מילדותה. היא מתבוננת בהם דרך קליידוסקופ בעיניי המטפלת שהפכה להיות, מהדהדת את חוויות הילדים, הנערות והא-נשים בהם פגשה במהלך השנים בעבודתה כביבליותרפיסטית. לפניכם מספר שירים נבחרים מתוך ספרה "את לא לבד", בעריכתה של המשוררת אנה הרמן.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: ספרים, תרבות ואמנות
יהודה רודרמן‬‎
יהודה רודרמן‬‎
מוסמך (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
ירושלים וסביבותיה
מרית מורן-צמרת
מרית מורן-צמרת
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה
אימן אבו סלים
אימן אבו סלים
פסיכולוג
עפולה והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), נצרת והסביבה
אלון ישראלי
אלון ישראלי
חבר ביה"ת
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
דן נייגר
דן נייגר
חבר ביה"ת
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
מוטי סיון
מוטי סיון
פסיכולוג
חיפה והכרמל, פרדס חנה והסביבה

את לא לבד - עטיפת הספר

חלי טל שלם

את לא לבד

הוצאת 77

 


"נסעתי אל הזאב", קוראת חלי טל שלם בפתח השער השלישי של ספר שיריה "את לא לבד", ובכך מעמידה את עצמה ככיפה אדומה הצועדת ונוסעת בשבילי המאה העשרים ואחת - צועדת ונוסעת בד-בבד עם גיבורות מן המציאות האקטואלית, שהטרגדיות של חייהן ומותן העירו בה פצעים נושנים. בשפת שירה טבעית הנעה בין צורות כתיבה הדוקות-למחצה ובין צורות משוחררות, גמישות, קרובות אל הטבע או אל החלום, צועדת ונוסעת כיפה אדומה האגדית והאקטואלית וחוזרת אל ילדותה, אל פצעי אהבותיה, אל נחמת האמהות, ואל חיק מפגשים קשים עם זאבי המחלה והמוות.

המלים "את לא לבד" מופיעות שוב ושוב לאורך הספר, כמעין נחמה או שמא נחמת שווא, במצבים של בדידות גדולה ועמוקה. כך ממש כתב למחברת גם אהוב לשעבר בפתח ספר שהקדיש לה. מן המלים האלה, המופיעות על רקע בדידות גדולה ועמוקה, עולה התהיה -האמנם "את לא לבד" או שמא את כל כך לבד, תמיד לבד, ויכולה רק ללחוש לעצמך "את לא לבד" או למשש את המדבקה הנושאת את המלים האלה בחלקה הפנימי של דלת תא השרותים הציבוריים?
ואולי כך נוגעת חלי טל שלם בקשר ההדוק והבלתי-נמנע שבין הבדידות והשירה. (אנה הרמן – משוררת ועורכת הספר)

 

חלי טל שלם היא ילידת בני ברק, 1974. ספר שיריה הראשון תעבירי את הסכין ראה אור ב-2018 בהוצאת 'פרדס', וזכה במענק קרן י.ל גולדברג לתרבות וספרות. ספרה עֵץ טְרֻבָּל - ספר ילדים על אהבת הטבע, האדם והשפה - ראה אור בשנת 2015.שיריה פורסמו במוסף "תרבות וספרות" ובמוסף "גלריה" של עיתון "הארץ", בכתבי העת "מאזניים", "הליקון", "משיב הרוח" ובבמות נוספות. כמו כן, הוצגו שיריה בתערוכות שונות.
חלי טל שלם היא ביבליותרפיסטית, ומתגוררת כיום בבית זית. את לא לבד הוא ספר השירים השני שלה. הספר זכה בתמיכת קרן י.ל. גולדברג לתרבות וספרות והקרן לקידום היוצר של אקו"ם.


- פרסומת -

 

לפניכם -מבחר שירים מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:


בועה

"כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל", אַתָּה אוֹמֵר,

"אֲנִי אֶהְיֶה אַבָּא, וְאֵלֵךְ לַסּוּפֶּר

וְאָבִיא לָךְ חֲלָבִים."

 

חִיּוּךְ נִמְתָּח עַל שְׂפָתַי, עַד לְהִתְפַּקֵּעַ.

אַתָּה מַבְחִין

וּמִיָּד מְתַקֵּן –

"חֲלָבוֹת."

נְשִׁיקוֹת קֶצֶף

גּוֹדְשׁוֹת אֶת אַפְּךָ הַפָּעוּט.

 

 

מוטת כנפיים

"אִמִּי אָפְתָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּעוּגוֹת מְתוּקוֹת" יהודה עמיחי

 

אִמִּי קָצְצָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם

בִּקְצִיצוֹת שְׁחֹרוֹת מְטֻגָּנוֹת,

בְּרַחַשׁ מַאֲמָץ וְשׁוּם.

 

רַגְלַיִם קְטַנּוֹת מִתְנוֹדְדוֹת עַל הַמְּקָרֵר,

הוֹלְמוֹת בְּדֶלֶת הַמַּקְפִּיא הָעֲנָקִי

עָלָיו הוֹשִׁיבָה אוֹתִי אִמִּי

כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלַי שֶׁלֹּא אֶבְרַח

וּבָהּ בָּעֵת לְהַסְפִּיק לְהַתְקִין אֲרוּחוֹת.

"קְצִיצוֹת לֹא נִדְבָּקוֹת תָּמִיד, הֵן עֲלוּלוֹת לְהִתְפָּרֵק

תָּלוּי בְּמַצַּב הָרוּחַ" –

כְּמוֹ קוּקִיּוֹת קְשׁוּרוֹת בְּגוּמִיּוֹת שֵׂעָר,

עִם סִכַּת פַּרְפַּר

הַמְּנַסָּה לְהַדֵּק אַךְ לַשָּׁוְא.

 

יַלְדָּה בַּת אַרְבַּע יוֹשֶׁבֶת עַל הַמְּקָרֵר

וְכָל הָעוֹלָם פָּרוּשׂ לְפָנֶיהָ –

הַרְרֵי הַפוֹרְמַיְקָה הַיְּרֻקִּים,

אֲבָנִים נוֹצְצוֹת בְּתוֹךְ יַבֶּשֶׁת הַשַּׁיִשׁ הַחוּם.

 

מִמַּטְחֵנַת הַבָּשָׂר יוֹצְאִים שִׁלְשׁוּלִים עֲנָקִיִּים,

אָדֹם מִתְחַלֵּף בְּוָרֹד,

כִּפְרִיחַת רַקָּפוֹת בְּטִיּוּלֵי הַשַּׁבָּת

כְּשֶׁאִמִּי הָיְתָה קוֹרֵאת בְּחֶדְוָה – רָחֵלִי, תִּרְאִי!

קַעֲרַת הַבֵּיצִים הַטְּרוּפוֹת,

מְנֻקָּדוֹת פַּפְּרִיקָה מְתוּקָה,

כּוֹתֵשׁ שִׁנֵּי הַשּׁוּם כְּעַצְמוֹת כָּנָף

מִבַּרְזֶל.

 

פַּעַם בִּשְׁעַת כַּעֲסָהּ, אָמְרָה לִי אִמִּי שֶׁאֵינִי שָׁוָה דָּבָר כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם.

אֶת הַשּׁוּם הִיא תָּחֲבָה לַקְּצִיצוֹת,

יַחַד עִם יְרֹקֶת הֶעָלִים הַקְּצוּצִים.

אִמִּי לֹא הִרְגִּישָׁה דָּבָר מִלְּבַד מַאֲמָץ,

לָכֵן אוּלַי אֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לְהִזָּכֵר

 

 

אינסולין1

 

דְּקִירָה קְטַנָּה,

זֶה לֹא כּוֹאֵב

וַאֲנִי יוֹדַעַת הֵיטֵב

לֶאֱחֹז בַּמַּזְרֵק בְּיָד יַצִּיבָה.

אֲנִי אִמָּא טוֹבָה

גַּם לַיֶּלֶד שֶׁאֲנִי מְלַוָּה

וְעוֹד עֲשָׂרָה מְחַכִּים לִי בַּבַּיִת

וְאֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם

לֹא רוֹאֶה

אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ בַּבִּטְנָה

הַפְּנִימִית שֶׁל הַתִּיק.

 

דְּקִירָה קְטַנָּה –

רַק שֶׁיִּשְׁתֹּק

אֵיזֶה יֶלֶד מָתוֹק!

 

 

הידרדרות

אֲבָל אִמָּא, אַתְּ שָׁכַחְתְּ אֶת תִּיק הָאֹכֶל!

"לֹא נוֹרָא. יִדְאֲגוּ לָךְ בַּמָּעוֹן."

אֲבָל אֲנִי רוֹצָה אֶת תִּיק הָאֹכֶל!

עִקֶּשֶׁת, אַתְּ הִבַּטְתְּ בַּשָּׁעוֹן.

 

אָז עֲדַיִן לֹא מָלְאוּ לִי אַרְבַּע.

אַתְּ הִשְׁאַרְתְּ אוֹתִי בָּאוֹטוֹ לְבַדִּי.

וְעָלִית בָּרֶגֶל לַקּוֹמָה הָאַרְבַּע.

מִדְרוֹן הַכְּבִישׁ אָמְנָם הָיָה צְדָדִי

 

אַךְ הוּא הוֹבִיל אֶל כְּבִישׁ רוֹעֵשׁ, סוֹאֵן,

הָרֶכֶב – סִימְקָה יְרֻקָּה, זוֹכֶרֶת?

וּמוֹט הַהִלּוּכִים סֵרֵב לְהִתְאַזֵּן

וְיָד קְטַנָּה מָשְׁכָה בּוֹ, מְמַהֶרֶת.

 

לִמְשֹׁךְ אוֹ לֹא לִמְשֹׁךְ, עָבַר בִּי לַחַשׁ,

זִמְזוּם כֹּה מְפַתֶּה וְטוֹרְדָנִי,

מוּלִי אִשָּׁה עָשְׂתָה תְּנוּעוֹת צוֹרַחַת

כִּי הַנַּהֶגֶת שֶׁמּוּלָהּ – אֲנִי.

 

מוּלִי אִשָּׁה צָרְחָה אַךְ לֹא שָׁמַעְתִּי.

מַהֵר הִדַּרְדְּרָה הַמְּכוֹנִית.

רַק בִּשְׂפָתֶיהָ הַנָּעוֹת הִבַּטְתִּי.

אָחַזְתְּ חִוֶּרֶת בְּבִטְנֵךְ הַהֶרְיוֹנִית.


- פרסומת -

 

 

רקמת הדג הנאלם

אוּלַי עַכְשָׁו הַזְּמַן לִכְתֹּב עַל הָרִקְמָה,

אוֹתָהּ רִקְמָה שֶׁאַתְּ רָכַשְׁתְּ בַּעֲבוּרִי.

נִלְהֶבֶת, בִּתְמוּנַת בַּרְוָז, הֶרְאֵית לִי אֵיךְ

בִּמְחִי הַתַּךְ הוֹלְכִים וּמִתְחַלְּפִים צְבָעִים.

וְאַתְּ הִשְׁחַלְתְּ חוּטִים וְאַתְּ לִפַּפְתְּ בְּמַחַט,

הִבַּטְתִּי בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ – אַתְּ יָדַעְתְּ

גַּם כְּשֶׁהַחוּט נִתְקַע אֵיךְ לְהַתִּיר הַסְּבַךְ

וְאַתְּ בְּחוּט רִקְמָה קָשַׁרְתְּ לִי אֶת הַלֵּב.

 

אוּלַי עַכְשָׁו הַזְּמַן לִכְתֹּב עַל הָרִקְמָה.

אֲנִי רָצִיתִי דָּג בְּמַיִם וְהִסְכַּמְתְּ.

וְאַתְּ רָכַשְׁתְּ אֶת הָרִקְמָה בַּעֲבוּרִי.

וְאַתְּ הָלַכְתְּ עִם אַבָּא בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר.

 

אֲנִי חִכִּיתִי שֶׁתָּשׁוּבִי כָּל הַזְּמַן.

חִכִּיתִי לָךְ עַל מַעֲקֵה הָאֲבָנִים,

פָּנַי אֶל הָרְחוֹב, חִכִּיתִי לָךְ, הַזְּמַן

חָלַף כְּמוֹ שָׁנִים, אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ

 

עַל יַד שְׁעוֹן הַמַּיִם שֶׁתָּמִיד טִפְטֵף,

שָׁם הִתְחַבֵּאתִי בְּמִשְׂחַק הַמַּחְבּוֹאִים,

תָּמִיד חָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה שֶׁתֶן מְטַפְטֵף

אֲבָל שׁוֹתִים הַכֹּל אִם בֶּאֱמֶת צְמֵאִים.

 

אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ וְאַתְּ סוֹף-סוֹף הִגַּעְתְּ.

רִקְמַת הַדָּג רִקְּדָה בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדַיִךְ.

קָפַצְתִּי מִשִּׂמְחָה מִבְּלִי לִרְאוֹת דָּבָר.

וְכָךְ בְּבַת אַחַת עַל מוֹט בַּרְזֶל צָנַחְתִּי.

 

בְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ נִפְתַּח חֲתָךְ עָמֹק,

הָעוֹר הָרַךְ נִקְרַע וְדָם נִגַּר מִמֶּנּוּ,

בּוּעוֹת לְבַנְבַּנּוֹת עָלוּ וְתָסְסוּ.

כְּבָר לֹא הָיְתָה רִקְמָה, כְּבָר לֹא הָיָה לִי דָּג.

 

וְאַתְּ אֵינֵךְ וְאַבָּא –הוּא לָקַח אוֹתִי

מַהֵר בְּיוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי כְּנִיסַת שַׁבָּת

לְבֵית חוֹלִים וְשָׁם יָשַׁב מֻמְחֶה גָּדוֹל

 

וְשָׁם הֻסְבַּר לִי שֶׁהָעוֹר שֶׁל יְרֵכִי

יִהְיֶה מַצַּע רִקְמָה וְלִי אָסוּר לִמְחוֹת

אֲבָל אֲנִי בְּכָל זֹאת צָרַחְתִּי וּמָחִיתִי.

 

בַּחוּט הָיוּ כְּרוּכִים כְּאֵב וְאַהֲבָה.

וְלֹא הִסְכַּמְתִּי גַּם כְּשֶׁהֵם נִסּוּ לִדְחֹק בִּי

וְהַפְּרוֹפֶסּוֹר הֶעֱוָה אֶת פַּרְצוּפוֹ.

מִן הַמִּטָּה צָעַדְתִּי אֶל הַקִּיר מִנֶּגֶד,

 

כִּסִּיתִי אֶת עֵינַי כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל.

וְכָל הַצֶּוֶת בִּי הִבִּיט בְּתִמָּהוֹן,

פְּרוֹפֶסּוֹר הַתְּפָרִים עָמַד וְהִתְפַּעֵל.

 

בִּקַּשְׁתִּי כְּמוֹ בַּכֹּתֶל: עֲשֵׂה שֶׁלֹּא יִכְאַב,

עֲשֵׂה שֶׁגַּם הַזְּמַן יוּכַל לַחְזֹר אָחוֹרָה.

וְהוּא קָשַׁר וְהוּא תָּפַר וְהוּא שָׁאַב.

וְהַצַּלֶּקֶת שֶׁנּוֹתְרָה בִּי מְסַפֶּרֶת

אוֹדוֹת רִקְמָה שֶׁאַתְּ רָכַשְׁתְּ בַּעֲבוּרִי

 

 

שבעה סיבובים

 

עָמַדְתִּי שָׁעוֹת בַּתּוֹר, אוֹחֶזֶת בְּיָדוֹ שֶׁל אַבָּא.

הָאַחְרַאי הֵסִיט אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַבַּרְזֶל הַחוֹסֶמֶת,

וְרַצְתִּי אֶל קְצֵה הַמּוֹשָׁב וְלִטַּפְתִּי בְּיָד קְטַנָּה אֶת שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ הַכְּבֵדָה.

אָחַזְתִּי בְּכָל הַכֹּחַ בְּפַס הַבַּרְזֶל הַגְּלִילִי שֶׁסָּגַר עָלֵינוּ הָאַחְרַאי,

וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לְיַצֵּב אֶת יְשִׁיבָתִי וְלֹא לְהַחֲלִיק.

נִסִּיתִי לְהַשִּׂיג אֶת מַבָּטָהּ,

אַךְ רֹאשָׁהּ הַגָּדוֹל וּפָנֶיהָ הַמְּאֻפָּרִים פָּנוּ תָּמִיד לְכִוּוּן אַחֵר.

כָּךְ גַּם אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְשׁוּחוֹת הַלָּק שֶׁהֵחֵל לְהִתְפּוֹרֵר.

יָדַעְתִּי: כְּשֶׁאֶגְדַּל אֶהְיֶה בָּלֵרִינָה, אֲבָל לֹא כָּזוֹ שֶׁמַּתְחִילָה לְהָאֵט אַחֲרֵי שִׁבְעָה סִיבוּבִים.

בַּסִּבּוּב הָאַחֲרוֹן פָּתַחְתִּי לְבַד אֶת מַחְסוֹם הַבַּרְזֶל, אֲפִלּוּ שֶׁאָסוּר,

כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה הָרִאשׁוֹנָה מִכֻּלָּם בְּסוֹף הַתּוֹר.

עָלִיתִי מֵחָדָשׁ אֶל שִׂמְלָתָהּ הַתְּפוּחָה, מְרַחֶפֶת מֵעַל פִּילֵי הַדַּמְבּוֹ,

הַגַּלְגַּל הָעֲנָק, רַכֶּבֶת הֶהָרִים וְעַנְנֵי שַׂעֲרוֹת סָבְתָא דְּבִיקִים.

 

רַק בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל מְכַשֵּׁפָה שֶׁפּוֹתַחַת וְסוֹגֶרֶת אֶת הַחַלּוֹן.


- פרסומת -

 

 

הערות

[1] נחשפה פרשת התעללות: הזריקה לבנה הפעוט אינסולין כדי לזייף סוכרת – ולהרוויח. ישי פורת, 19.7.18 ynet   

 

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.