לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
דדלוס ואיקארוס - יחסים בין אב נרקיסיסט ובנו המתבגרדדלוס ואיקארוס - יחסים בין אב נרקיסיסט ובנו המתבגר

דדלוס ואיקארוס: דגם של יחסים בין אב נרקסיסט ובנו המתבגר

מאמרים | 12/1/2005 | 34,250

המיתוס של דדלוס ואיקרוס כדגם של יחסים בין אב נרקסיסט ובנו המתבגר. ניתוח המיתוס והמחשה טיפולית. (מתוך המיתולוגיה היוונית - אהרון שבתאי, ספרי תל-אביב) המשך

דדלוס ואיקארוס: 

דגם של יחסים בין אב נרקסיסט ובנו המתבגר

(מתוך המיתולוגיה היוונית – אהרון שבתאי, ספרי תל-אביב,  2000 )

שוש לבנה

 

"דדלוס האתונאי נודע לתהילה כאדריכל וכפסל, ובכל זאת נתעוררו בו קנאה בנער טאלוס, שעבד בסדנתו כשוליה. טאלוס השתמש בשדרת דג כדי לנסר מוט עץ, ואחרי כן העתיק את צורתו לברזל, וכך המציא את המסור. כשהבחין דדלוס שהנער עולה עליו בכשרונו, השליך אותו מעל חומות האקרופוליס.

כשנתגלתה הגופה, נשפט דדלוס בבית-הדין של האריופגוס. הוא יצא חייב אך הספיק להמלט לקנוסוס שבכרתים בטרם נענש. המלך מינוס קידם בשמחה את האומן והממציא המהולל, אך רגשותיו הצטננו כאשר נודע לו שדדלוס הוא שהתקין לאשתו פסיפאה את תבנית הפרה שבתוכה נבעלה לפר הלבן (1). הוא ציווה על דדלוס לתכנן מבוך נפתל – הלבירינת – כדי לשכן את המינוטאורוס, אך כשנשלמה בניית המבוך, כלא בו גם את דדלוס עצמו, ועמו את בנו איקארוס שנולד בכרטים.

דדלוס חיפש דרך להימלט מכלאו, ומכיוון שנמלי כרתים נשמרו היטב התקין כנפיים לו ולבנו. לפני שהמריאו הזהיר דדלוס את איקארוס שלא יעוף גבוה מדי לבל ימס הדונג ששימש כדבק לכנפיים, ומאידך שלא ינמיך מדי מעל הים לבל יתרטבו הנוצות. כאשר נחלצו האב ובנו מכרתים ודאו במרומים, נשאו אליהם ספנים ורועים את עיניהם וחשבו שהם אלים.

אך איקארוס לא שם לב להזהרות אביו ומתוך התלהבות הגביה עוף והתקרב לשמש, עד שהדונג נמס מחום קרניה, הכנפיים התרופפו, והוא צנח אל הים וטבע. דדלוס הגיע בשלום לעיר קמיקוס בסיציליה. הוא התארח שם בחצר המלך קוקאלוס ששמח להעסיקו כאדריכל וכפסל."

 

 

דיון:

לעוף, להתרחק, להשרף או לטבוע....

רבות נכתב על מעופו של איקארוס והתקרבותו לשמש: היבריס, חטא היוהרה, אינפלציה של האגו. כל אלה היו הגורמים שהובילו לצניחה, לנפילה ולמוות. הפרשנויות המוכרות שמות דגש בעיקר בהתרחקותו הלא אחראית של איקארוס והתקרבותו לשמש, וממעיטות להתייחס למהותו של המעוף הגבוה והמסוכן. האם תמיד חייב רצון זה להיות מזוהה עם היבריס? האם לא נעשו מסעות רחוקים, פיזיים ומטאפורים, שהסתיימו בהצלחה? קולומבוס הגיע לאמריקה, לוינגסטון לאפריקה, ניל ארמסטרונג לירח! לולא רצונם במרחקים חדשים, בהתרחקותם מהקיים והידוע  העולם היה נשאר מוגבל ומצומצם.


- פרסומת -

כיצד להגדיר את אלה אשר מתרוממים ועפים אחר רעיון בלתי נתפס כמעט בממשותו ומסוכן בהגשמתו? ט.ס. אליוט כתב: "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע".  מהתוצאה מסתבר שאיקארוס לא יכול היה להגיע רחוק מדי. הסיבה לכך? – היותו בנו של דדלוס, גיבור מיתולוגי המייצג את הפן הנרקציסטי של האישיות. דדלוס אינו מסוגל לקבל זולת משמעותי אחר אשר מטיל עליו צל ועלול לעבור אותו במעופו.

ראשית המיתוס ברציחתו של טאלוס, שוליה בסדנתו, "בן מאומץ" מבחינה מקצועית, נער מוכשר ויצירתי. דדלוס הינו גיבור המתקנא ב"בנו" ובתלמידו ואין ביכולתו להכיל רגש מציף זה. דרכו של דיידאלוס להתמודד עמו הוא באמצעות חיסולו הטוטאלי, הפיזי, של האחר המאיים על הנרקציזם שבו.  דיידאלוס הוא נרקציסט אשר בעולמו אין מקום לזולת. תלמידו עשוי לעלות עליו, לכן הוא מסולק מדרכו. בנו עשוי (או שמא עלול) לעלות עליו, לכן גם הוא חייב למות. בעולם הנרקציסטי אין מקום לתחרות כי האחר הקיים נתפס כנחות, נעדר ערך. כאשר הוא מאיים להגביה במעופו יש לסלקו, הן באופן קונקרטי כפי שקרה לטאלוס, הן באופן עקיף כפי שקרא לאיקארוס.

 

היפרדות מאב נרקציסטי קשה ביותר, קל וחומר בגיל הנעורים. במיתוס של איקארוס מתגלה נער פסיבי, ההולך תמיד כצל אחר אביו, העושה כרצונו ואפילו נכלא במבוך על לא עוול בכפו. הפעם האחת אשר איקארוס אינו שומע בקול אביו, הינה הפעם המובילה אותו לאבדון.  כבנו של אב נרקציסט נראות דרכי המילוט מהמצב הדיאדי כבלתי אפשריות. יתרה מכך, בהיעדר הפן הנשי – זהו מיתוס ללא נוכחות אם – ניתן להבחין בחסרון מבני המצביע על קשר דיאדי שלא התפתח לטריאדה אב – אם – בן. לאיקרוס חסר עקרון האם, ומסיבה זו הוא נעדר הפנמות אחרות אשר עשויות היו לחזקו בדרכו לספרציה מדמות האב.

דדלוס רוצח את טאלוס ונמלט מעונש. מהסיפור נראה שעקרונות מוסריים לא מעניים את נפשו. היפוכו של דבר. דדלוס בורח אל ממלכתו של המלך מינוס והופך לבן טיפוחיו ולממציאם של מכשירים אשר מענגים את חייהם של המלך והמלכה. באמצעות המצאותיו הוא מספק את צרכיהם הנחותים (כגון בניית מתקן המאפשר למלכה פסיפאה להזדווג עם פר לבן בו היא מאוהבת).

כאב, דדלוס אינו שומר מספיק על בנו על מנת שהגרוע מכל לא יקרה לו. הוא אינו מלמד אותו לעוף באופן הדרגתי ואינו מאמן אותו במעופו. אפילו הדונג המחבר את הנוצות אינו בטוח כלל וכלל לא. כאשר אב ובן עפים בשמיים חושבים האנשים שאלה הם אלים. זהו ביטוי להיבריס נרקציסטי של אב הממשיך ב"פנטזית האל" ואינו מניח למציאות להחזירו למקומו האמיתי. זהו אב שאין לו קשר אמיתי ואינטימי עם בנו המתבגר, ובהעדר קשר זה, הוא אינו עוצר את מעופו ומותיר את בנו לצנוח למצולות הים. איקארוס טובע בים בבדידותו הקיומית ואין עבורו מציל. פיטר ברויגל צייר בשנת 1558 ציור נפלא המציג את רגע נפילתו של איקארוס לים. בקצה הימני התחתון של הציור מבצבצות שתי רגליים מעל המים, ואין דמות אחת מאלו המצוירות על הבד אשר הבחינה בנפילתו וטביעתו של הנער.

Landscape with the fall of Icarus

תמונה מס' 1 : Pieter Brueghel - Landscape with the fall of Icarus, 1558

www.ibiblio.org/wm/paint/auth/bruegel

 

לעומת ההיבריס הנרקציסטית של האב, יש להציב את גרנדיוזיות הנעורים של הבן. מעופו לשמש קשור במאפיינים של גיל הנעורים ומייצגים בחלקם את הקונפליקט  הגרעיני של גיל הנעורים שבלוס כינה "היפרדות ועצמיות שנייה". על מנת לגדול ולהתפתח זקוק איקארוס לעזוב את אביו, לעלות עליו. ויניקוט מציין את הצורך ב"רצח אב" כתהליך סימבולי הנדרש למען צמיחה בריאה והתפתחות תקינה. אך איקארוס אינו יכול להתרחק מאביו כי צילו של אב כל-יכול מונע ממנו לראות את האור. התקרבותו לשמש מסמלת את הרצון של קרבה למודעות, מודעות שבמקרה זה היא בעלת עוצמה כל כך גדולה וטוטאלית עד שהיא גורמת לו לצלול מחדש ולהיבלע לתוך התכנים הלא-מודעים של הנפש. כך מאבד איקארוס את החיבור לקיים ולממשי.


- פרסומת -

 

בפרקטיקה הספיכותרפויטית ניתן להיעזר במיתוס של דדלוס ואיקרוס על מנת להבין טוב יותר את הדינמיקה הפתולוגית שבין אב לבנו.

אביא דוגמה על מנת להמחיש את העבודה באמצעות המיתוס בחדר הטיפולים:

מטופל בשנות ה-20 החליט ללמוד מקצוע הקשור בתכנים אומנותיים. החלטה זו מאד לא מצאה חן בעיני אביו שהיה בעל מקצוע טכני ואקדמי. לילה אחד הוא חלם:

"השעה היא בין הערביים ואני עף בשמיים. לבד, רק אני. הידיים הם כמו כנפיים, פרושות לצדדים. אני מרגיש את הרוח מנשב על פני, ומתחתי, אני רואה שדות מעובדים. נוף מדהים ביופיו. נדמה לי שאני עף מעל סין. אני ממשיך במעופי ומרגיש חופשי ומאושר, ממש כמו בשיר. פתאום משהו תופס בקרסולי ומושך אותי כלפי מטה. אני מנסה להשתחרר, נאבק, מאבד גובה. מסביבי כבר לילה. אני צונח ומתעורר בבהלה."

שמעתי את האסוציאציות לחלום ובמקום פרשנות שעשויה היתה להתפס על ידו כפולשנית, החלטתי לספר לו את המיתוס של דדלוס ואיקארוס. מתוך התוכן הגלוי הזדהה הבחור עם דמותו של איקארוס, אך לא כמוהו, הוא היה כבר מודע למאבקים הגלויים והסמויים המתקיימים בינו לבין אביו. המיתוס עזר לו להרחיב את היריעה ובסיום הפגישה הוא אמר: "דבר אחד אני יודע בביטחון, הכנפיים שלי מודבקים היטב בדבק מגע!

    

 

הערה:

(1) מהזדווגותה של המלכה פסיפאה עם הפר הלבן נולד המינוטאורוס, יצור מפלצתי אשר בחלקו העליון היה פר, ובחלקו התחתון היה אנושי. המינוטאורוס נכלא בתוך המבוך – הלבירינת – וכל תשע שנים נשלחו 14 נערים ונערות אתונאים להיטרף על ידו, עד שתזאוס, בעזרתה של אריאדנה, נכנס למבוך והרג

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: תיאוריה והמשגות תיאורטיות, מיתוסים ואגדות, נרקיסיזם
יסכה גואטה
יסכה גואטה
עובדת סוציאלית
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
אהוד קידר
אהוד קידר
עובד סוציאלי
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
מורן זמיר
מורן זמיר
מוסמך (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
הדס גור
הדס גור
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
ד"ר מיכה וייס
ד"ר מיכה וייס
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
ד"ר יונתן דוידוב
ד"ר יונתן דוידוב
עובד סוציאלי
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מירה עופרמירה עופר25/6/2005

בנים יוצרים להורים יוצרים. שמי מירה עופר ואני אוספת חומר לתערוכה העוסקת בבחינת הקשר בין בנים יוצרים שגדלו בביתם של אמנים יוצרים לאמנותם, ובכלל לבחירה שלהם לעסוק באמנות ככלי בטוי וכדרך חיים.
תמר אשמח ליצור אתך קשר, להחליף מידע , וללמוד עוד,
כמו כן אשמח לקבל הערות והארות הקשורות לתחום.
miraofer@yahoo.com
 
 

מירה עופרמירה עופר25/6/2005

בנים יוצרים להורים יוצרים. שמי מירה עופר ואני אוספת חומר לתערוכה העוסקת בבחינת הקשר בין בנים יוצרים שגדלו בביתם של אמנים יוצרים לאמנותם, ובכלל לבחירה שלהם לעסוק באמנות ככלי בטוי וכדרך חיים.
תמר אשמח ליצור אתך קשר, להחליף מידע , וללמוד עוד,
כמו כן אשמח לקבל הערות והארות הקשורות לתחום.
miraofer@yahoo.com
 
 

תמר קמחיתמר קמחי21/3/2005

ילדי אומנים. המיתוס שהבאת מתקשר לעבודת מחקר שאני עושה על ילדי אומנים. האם את מקירה מיתוסים או סיפורים נוספים העוסקים בנושא, במיוחד ילדי נשים אומניות. תודה, תמר

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף5/3/2005

ועוד שני שירים בעברית.. (:.








דדלוס ואיקרוס




ביצוע: רבקה זוהרמילים: אהוד מנורלחן: שם טוב לוי







הם נצבו על ראש הצוק,כנפיים בידהם.ואל הרקיע הסמוקנשאו את עינהם.דדלוס ואיקרוס,עם שחר אפרורי,מן האי כרתים ביקשו לנוס,ביחד להמריא.אל סיציליה הטובה,על כנף האור, על כנף תקווה,הרחק אי שם, מעבר ים,נברא עכשיו עולם.מי שבידו הדרור,יוכל לפרוש כנפי ציפור,להתעקש ולבקש,חלום שיתממש.אבא בעיני הבןהביט באהבה,ולשתי כתפיו הצמיד כנפינוצות ושעווה.'אל תעוף אל החמה,'אמר האב לבנו,'אל תרחק מפני האדמה,כי אל חופה נבוא'.אל סיציליה הטובה,על כנף האור, על כנף תקווה,הרחק אי שם, מעבר ים,נברא עכשיו עולם.מי שבידו הדרור,יוכל לפרוש כנפי ציפור,להתעקש ולבקש,חלום שיתממש.איקרוס הגביה עוף,את החמה אהב.וקרניה את גופו עטפו,המסו את כנפיו.דדלוס בכה מאוד,כשבנו צנח לים,אך המשיך כמו פרפר לדאות,אל עבר חלומם.אל סיציליה הטובה,על כנף האור, על כנף תקווה,הרחק אי שם, מעבר ים,נברא עכשיו עולם.מי שבנפשו הדרור,יוכל לפרוש כנפי ציפור,להתעקש ולבקש,חלום שיתממש.
 
---------------------------------------------------










הבלדה על איקרוס ודדלוס




ביצוע: להקת חיל האוירמילים: קובי לוריאלחן: מירון מינסטר







זֶה סִפּוּר עַל אִיקְרוּס וְדַדְלוּסשֶׁיָּשְׁבוּ בַּכֶּלֶאאֲבוּדִים עַל אִי בּוֹדֵדאַךְ רָאָה זֶה פֶּלֶאדַדְלוּס שָׂח לִבְנוֹ הַקָּטבּוֹא נִבְנָה כְּנָפִיִּיםבּוֹא נִבְרַח לְאַט לְאַטדֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִםגַּם נִהְיָה מְשֻׁחְרָרִים לְנַפְשֵׁנוּ שְׁנֵינוּוְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים יִסְפְּרוּ עָלֵינוּיָאסוּ יָאסוּ אֵיךְ הֵם טָסוּלְאָחוֹר לֹא נָסוּמִדַּרְכָּם לֹא פַּסּוּיָאסוּ אֵיךְ הֵם טָסוּאִיקְרוּס וְדַדְלוּס הָלְכוּ לַיָּםלְחַפֵּשׂ נוֹצוֹתהָאָב הָיָה מַדְבִּיק אוֹתָןהַבֵּן נוֹתֵן עֵצוֹת|>ְדַדְלוּס עָבַד עִם שַׁעֲוָההִתְקַדֵּם יָפֶהוְאִיקְרוּס - נְשָׁמָה טוֹבָההָיָה עוֹשֶׂה קָפֶה|>ְדַדְלוּס אָמַר מַמָּשׁ לִפְנֵישֶׁעָלוּ בָּרוּחַטוּס קָרוֹב שְׁמֹר עַל מִבְנֶהזֶה הֲכִי בָּטוּחַיָאסוּ יָאסוּ אֵיךְ הֵם טָסוּ...רֶכֶס, עֵמֶק, גַּיְא וְהַרהֵם גָּמְאוּ מֵאֶמֶשׁאִיקְרוּס קְצָת לֹא נִזְהַרהִתְקָרֵב לַשֶּׁמֶשׁחַם, נְמַסָּה הַשַּׁעֲוָהנוֹצוֹת הָלְכוּ פַיִיפֵנוֹסוְאִיקְרוּס צָנַח יָשָׁר אֶל הָאוֹקְיָנוֹסבֵּין הַבָּרְבּוֹנִיאַסִיםהוּא חַי בָּאוֹלִימְפּוּסוְשָׁרִים הַלּוֹקוּסִיםאֵיךְ הָפַךְ לַמִּיתוֹסיָאסוּ יָאסוּ אֵיךְ הֵם טָסוּ...

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף5/3/2005

למיכל, הנה אתר עם שירים וציורים בנושא איקרוס. http://www.eaglesweb.co...S/icarus.htm

מיכלמיכל5/3/2005

מי מכיר את השיר על הציור?. אני מחפשת שיר מפורסם על הציור.. מישהו מכיר?

אבנר הכהןאבנר הכהן5/3/2005

תודה. והכל חלק מדחף לשינוי [ל"ת]. תודה על המאמר. פשוט, קצר ומוסיף - כמו שצריך... המיתוס הנ'ל מופיע גם ב'מטאמורפוזות' של איבדיוס, שכל עינינו בניסיונות וברגעים של שינוי (ושם למשל נמצא גם סיפור פיגמיליון). מנקודת המבט הזו, של שינוי, יש במיתוס גם השתקפות של הקונפליקט שבין 'הישארות-במוכר-הנראה-גם בטוח' לבין ה'מסע-אל-הגדילה-ההתפתחות-החדש-הלא-מוכר-והמאיים' - קרי, כמו שנאמר במאמר - קונפליקט ההתבגרות בפרט וקונפליקט השינוי בכלל.

אבי בראבי בר3/3/2005

איקרוס.     האם יכול להיות שאיקרוס (אשר גדל תחת צילו של אביו ) פשוט מתנהג כ- מוות או חופש ( ניסיון המעוף ) ובמודע בוחר למות כאשר מגיעה למסקנה כי לא יוכל לעולם להשתחרר מהצל של אביו ? זה כמובן מוות מכובד ( באתאבדות עלול לקבל עונש מאלים ), אבל מתריס כנגד האב (ראה,  אתה אשם במותי... ).
 
אבי בר

צחיתצחית5/2/2005

יופי! [ל"ת]. שוש,
נהניתי לקרוא את השילוב שעשית בין המיתולוגיה להסתכלות הנפשית, ואהבתי את הקישור לטריאדה החסרה.
המאמר שלך הזכיר לי את ימי הנסיעות המשותפות, והניתוחים של הארי פוטר וטובים אחרים...
אשמח לקרוא עוד משלך,
צחית.

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף3/2/2005

מאמר יפה וקולע. שופך אור רך ואמפטי על ההיבריס הקיים בעולם ובתוכנו.

שמואל ברנשטייןשמואל ברנשטיין3/2/2005

תגובה למאמרך דדלוס ואיקרוס [ל"ת]. יפה שוש, אם עניינך בנושא לא פג, את מוזמנת לקרוא מאמר שהצגתי ביום עיון של מכון סאמיט בי-ם ב- 1996. שם המאמר 'דדלוס ואיקרוס - על כשלון ביחסי אב ובנו המתבגר'. המאמר מופיע בחוברת לקט ההרצאות מיום העיון בנושא תוקפנות בתקופת ההתבגרות. יש להניח שנתן למצוא אותו באתר של מכון סאמיט. ורסיה קצת שונה של המאמר הנ'ל התפרסמה בספר 'המשחק - מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר', בעריכת אמילייה פרוני הוצאת ידיעות אחרונות 2002.
בברכה,
שמואל ברנשטיין
 

דבורהדבורה1/2/2005

דדלוס ואיקרוס.

מיכה אנקורימיכה אנקורי1/2/2005

תגובה [ל"ת]. ברכות לשוש שהמריאה לשחקים אתר שעוסק במיתולוגיה ובהבטיה הפסיכולוגיים
נראה לי חשוב להתייחס גם לסופו של הסיפור: דדלוס נטל את כנפיו המרוסקות של איקרוס, הביא אותן למקדש אפולו ושם אותן בפתח המקדש.
מעשהו מבטא את ההכרה שהאמנות שייכת לאלים ואולי כאן התשובה המעניינת לחטא שחטאו איקרוס ודדלוס. יש כאן גם תשובה מעניינת לסוגייה שמעסיקה את הפסיכולוגיה מזה מאה שנה: מקורות היצירה והיצירתיות. תשובות מכניסטיות-סיבתיות לא שכנעו אותנו. היצירתיות האנושית חידה היא ותהי לחידה.
מיכה אנקורי 

בת שבעבת שבע27/1/2005

נהניתי. בימים אלה אני עוסקת בניתוח הסיפור לצורך טיפול ונהניתי מאוד מפרשנות מרעננת ומחדשת זו.

דליהדליה17/1/2005

מאמר מעניין, קצר ולעניין. תודה ! (ל''ת).