פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

ערוותה של הפסיכולוגיה המדעית

בעיתון הגרדיאן פורסם לאחרונה מאמר הסוקר מחקר שבו ניסו לחזור על שורה של מחקרים בתחום הפסיכולוגיה, שפורסמו בעתונים מדעיים. הנסיון לחזור על המחקרים העלה שברובם אינם אמינים - תוצאות המחקרים העכשוויים לא תאמו את הממצאים שפורסמו בעבר.
המאמר הנוכחי מותח ביקורת על היומרה המדעית של הפסיכולוגיה ומציג את הכשלים שהפסיכולוגיה הזמינה לעצמה בגלל משאלתה להסתופף בצילם של מדעי הטבע.

דעות | 2/11/2015 | 20,635

תגיות:

 

ערוותה של הפסיכולוגיה המדעית

 

מאת מיכה אנקורי

 

 

במאמר בעיתון הגרדיאן, שתרגום שלו לעברית פורסם ביום 30.08.15 בעתון הארץ, חושף איאן סמפל את כשלונה של הפסיכולוגיה המדעית-האקדמית. מאמרו סוקר מחקר נרחב שמטרתו הייתה לשחזר מחקרים שפורסמו בשנת 2008 בכתבי-עת מכובדים בתחום הפסיכולוגיה. ממצאי המחקר הראו כי 64% מן המחקרים אינם אמינים – החוקרים לא הצליחו לשחזר עתה את תוצאות המחקרים שפורסמו אז. עורך המחקר, בריאן נוסק מאוניברסיטת וירג'יניה, אמר בראיון לכתב העת Science: "אם יש בעיה במחקרים אנו נחשוף אותה, ואז נמצא דרך לתקן אותה".

במאמר זה אבקש לטעון כי הממצאים שפורסמו עתה אינם מזמינים תיקון, אלא מעלים ספקות עמוקים ביחס למדעיות של תחומים רבים בפסיכולוגיה. השאלה העולה ממחקר זה היא האם נפש האדם יכולה להוות מושא למחקר מדעי, ויש להדגיש שמדובר ב"מדע" באותו מובן שהוא תחום העיון והמחקר שהתפתח במרוצת ארבע מאות השנים האחרונות בתחומם של מדעי הטבע. השאלה היא האם נפש האדם, אשר מבקשת להבין את עולם החומר, יכולה גם היא עצמה לשמש מושא לעיון ומחקר באותם כלים שהיא פיתחה כדי להבין את העולם הפיזי. בסוגיה זו עסקו חכמים בודהיסטים כששאלו "האם חרב יכולה לחתוך את עצמה".

קודם כל, יש להדגיש שהפסיכולוגיה כוללת היום תחומים רבים ובהם כאלה שהמחקר השיג בהם תוצאות בעלות ערך רב (ובכלל זה פרס נובל על עבודתם של טברסקי וכהנמן), אולם ענפי מחקר רבים בתחום הפסיכולוגיה סובלים מאותם ליקויים שחשף המחקר הנדון. כידוע, מאחורי מחקרים רבים עומדים כוונות ואינטרסים שונים. המחקר במקרים אלו איננו ניסיון לגלות אמת עלומה, אלא ניסיון להוכיח את מה שהחוקר הניח מראש.

פסיכולוגים רבים מטילים ספק בערך המדעי של הפעלת מניפולציות על נבדקים ושימוש בכלי סטטיסטיקה כדי לבחון באופן כמותי תופעות נפשיות, שעצם הניסיון לנסח אותן בכלים כמותיים מכיל בתוכו סתירה עמוקה. אמונות, ערכים, פחדים, שנאות, אהבות, משאלות ותקוות הם דברים ממשיים ובעלי ערך עצום בעולמו הפנימי של האדם, אך אין להם משמעות אובייקטיבית ואין הם חשופים לתצפית ולמחקר בכלים של מדעי הטבע. יפה עשו החוקרים מאוניברסיטת וירג'יניה שבמחקרם נענו לספקות אלה. כמובן, את המונח "מדע" אפשר למתוח עד כדי כך שיכיל גם את האמנות, גם את הספרות וגם את הפסיכולוגיה, אולם לכך יש מחיר, ויש לברך על המחקר שהתפרסם עתה וחשף מחיר זה.

ניסיונה של הפסיכולוגיה המודרנית להסתופף בצילו המבטיח והיוקרתי של המדע החל עוד בעבודותיו הראשונות של פרויד. אין ספק שגילוי הלא-מודע וניסוח הדינמיקה המיוחדת לו בידי פרויד הוא מן ההישגים הגדולים של הרוח האנושית. אולם ניסיונו להעמיד את התובנות שהשיג על מודלים מבניים מוצקים המזכירים לא במקרה את גילויי הביולוגיה אודות מערכות הגוף, הכשיל את פרויד ואת ממשיכי דרכו. מודל הליבידו של פרויד מניח כמות מסויימת של אנרגיית חיים שזורמת בערוצים שונים ומקיימת חוקי שימור (בלימת הזרימה בערוץ המיני תפיק תוצרים בתחום האמנות). על יסוד מודל זה ניסה פרויד להסביר את אישיותו ויצירתו של ליאונרדו דה ווינצ'י. לימים התברר שכל הנחותיו של פרויד ביחס לליאונרדו היו שגויות. המלכודת היתה מוכנה מראש: פרויד העתיק את חוק שימור האנרגיה מתחום הפיזיקה לתחום נפש האדם. למרות השימוש השכיח במונח "אנרגיה" לתיאור מצבים נפשיים, עקרון שימור האנרגיה אינו תקף בתחום הנפש. אהבת אם לבנה אינה ממעטת את אהבתה לבנותיה, שנאה לשכן מימין אינה על חשבון שנאה לשכן משמאל ולא נמצא שילדים במשפחה מרובת ילדים זוכים לפחות אהבה משזוכים לה במשפחה עם שני ילדים וכלב.

ניסיונה של הפסיכולוגיה להסתופף בצילו של המדע הוא החמצה גדולה, והוא מכוון את תחום העיון והמחקר לאפיקים עקרים. אין קושי להשיג תוצאות בעלות מהימנות גבוהה אם רק בוחרים בקפידה את הנחות המחקר – ואלו לעתים קרובות אינן מעניינות איש חוץ מאשר את עורך המחקר ואת תלמידיו. אם הנחת המחקר היא שכשמעצבנים ילד הוא מתעצבן, יש סיכוי טוב לקבל ממצא תקף ומהימן. רבים מן המחקרים האקדמיים מעניינים כמו הנ"ל ולמרבה הצער חלקם מוצאים את דרכם אל במות הפרסום המדעי.

גם כשלונה של הפסיכולוגיה המדעית בימינו היה צפוי מראש. במאמציה לחקות את המדע נתלתה הפסיכולוגיה בעקרונות מדעיים שעבר זמנם. זהו המדע הניוטוני שהיה בנוי על עקרונות סיבתיים מוחלטים. חוקי ניוטון ניבאו בדייקנות את מצב העולם העתידי על יסוד מצב המערכת העכשווי. כך מנסה הפסיכולוגיה לפעול תוך התעלמות מן העובדה שהמדע כבר מזמן איננו שם. לא דטרמיניזם סיבתי מנחה את הפיזיקה המודרנית אלא עקרון אי-הודאות. בצד חוקי סיבתיות מכירה היום הפיזיקה חוקי סימטריה. המהפך שעשה המדע במאה העשרים קירב את מחשבת הפיזיקה למיסטיקה בעוד שהפסיכולוגיה עדיין מנסה לאמץ את עקרונות המדע הקלאסי.

הכורח של אנשי האקדמיה לפרסם מחקרים כדי לשמר את משרתם הוא אחד הגורמים האחראים לרבים מפרסומי הסרק. החוקר חייב לא רק לפרסם את ממצאיו, עליו גם לשקוד על שימורם. כך למשל, במחקר שערכתי במסגרת עבודת דוקטורט על תפיסה מתימטית אצל ילדים, נמצא באופן עקבי ומובהק שילדים יורדים בתפיסתם המתימטית עם כניסתם לבית-ספר וילדים שאינם הולכים לבית ספר גילו יתרון על פני הלומדים בשורה של מטלות. הממצאים הפתיעו את מנחה המחקר וכדי להגן על התיאוריה שלו בנדון הוא פרסם את הממצאים לגבי 4 מתוך 19 שאלות המחקר. היו אלו ארבע השאלות שהתשובות עליהן לא סתרו את מחקריו שלו (הצוות שבראשו עמד המנחה הכין וערך תכניות לימוד לבתי ספר!) כך מגונן מדע הפסיכולוגיה על עמדותיו המיושנות. בנוסף, המדגמים שעליהם מבוססים מרבית המחקרים במחלקות הפסיכולוגיה אינם מייצגים אוכלוסיות רחבות. בדיחה ידועה במסדרונות החוג לפסיכולוגיה אומרת שממצאי המחקר הפסיכולוגי תקפים לעכברים ולסטודנטים.

אולם לא רק הכורח הדורסני לפרסם אחראי לתוצרים המפוקפקים של הפסיכולוגיה המדעית. עצם ההנחה שבכוחו של המדע לפענח כל תופעה אנושית היא מקור המכשלה. נפש האדם ורוח האדם אינן חומר, אינן תוצר של חומר ואין לכפות עליהן את חוקי החומר. שאלת הקשר בין גוף לנפש היא שאלה ניצחית שהעסיקה את מיטב המוחות מאז ומעולם. מהות הקשר בין יישות רוחנית ליישות חומרית היא סוגייה פתוחה גם בימינו וספק אם היא ניתנת לפתרון. כאשר מבקשים לפתור סוגייה זו על ידי התעלמות ממנה לא משיגים דבר. כאשר מגדירים את הפסיכולוגיה כ"חקר התנהגות אנוש" (ראה ערך "פסיכולוגיה" באנציקלופדיה העברית) מצמצמים את המחקר הפסיכולוגי לתחום צר ומחמיצים את העיקר.

עולמו הפנימי של האדם נחקר מאז שחר ההיסטוריה. הוגים, אמנים, משוררים, פילוסופים ומיסטיקנים במזרח ובמערב העמיקו לחקור ולהבין את צפונות הנפש. הם לא כשלו במלכודת שהמדע המודרני זימן לנו. כאשר אמר הרקלייטוס, מחכמי העולם הקדום (המאה השישית לפני הספירה): "כל דבר, בסופו של דבר, ביום מן הימים יהפוך להיות ניגודו" הוא מן הסתם לא התבונן בעצמים כמו שולחן וכסא, וניתן לשער שאמירתו כוונה לחקירה עצמית (פרגמנט 101). כאשר אמר "על כל בני האדם להכיר את עצמם ולהיות צלולים בדעת", הוא בוודאי ביקש להרחיב את הבנתנו הפסיכולוגית. הפילוסוף האפל מאפזוס, כפי שכונה הרקלייטוס, לא ליווה את מחקרו בניתוח סטטיסטי, אך למרות זאת דבריו מכילים תובנה עמוקה.

גם אפלטון עסק בנפש האדם ובדומה לגישתו של הרקלייטוס הוא אומר: "... ואשר לדמותה (הנפש), ידובר-נא כדלהלן: לתאר אותה כמות שהיא, לא ניתן אלא בתיאור שיהא אלוהי מכל בחינותיו ואף ממושך; ואילו משל למה היא דומה, ניתן לומר בדברי אנוש וביתר קיצור" (פיידרוס). אפלטון הכיר בכך שהמושגים אינם הכלי הנכון להבנת הנפש ולכך התכוון באמרו "משל למה היא דומה". כלי הביטוי וכלי התיאור של הנפש הם הסמלים. בכך הכירו הוגים לא מעטים בעבר וגם חלק מן הפסיכולוגים בימינו. ק.ג. יונג, תלמידו וממשיך דרכו של פרויד, התווה דרך עמוקה ורחבה להבנת הנפש משגילה שסמלים הם שפת החלום ושפת הנפש. בהתאמה לכך הוא מלכתחילה ויתר על המדעיות של תורתו.

המדעיות היתירה של הפסיכולוגיה הפיקה תגובת נגד חריפה בדמותן של שיטות טיפול מפוקפקות מבית מדרשם של הניו-אייג' והפוסט-מודרניזם. שם אין צורך לא בתיאוריה, לא בניסיון מצטבר ולא במבחן תוצאה. שם מספיק ש"זה עושה לי את זה". לכן חשוב להדגיש כי העובדה שהפסיכולוגיה, ובמיוחד הפסיכולוגיה הקלינית, איננה מדע, אינה שוללת את הצורך לבדוק ולהעריך את יעילותו של הטיפול הנפשי. פסיכולוגים התנגדו שנים רבות להעריך את עבודתם ואת תוצאותיה והגנו על שיטות טיפול לא יעילות. טיפלנו במצוקות מסוימות בכלים לא מתאימים ובכך נגרם נזק רב למטופלים ולמקצוע. מרגע שטיפול נפשי הפך למקצוע מתחייבת מערכת של אתיקה מקצועית וכחלק ממנה העמדת הפעילות הפסיכותרפויטית למבחן של יעילות ותועלת.

על הפסיכולוג לעמוד בפרדוקס הזה של עיסוק שמיוסד על הצבר של ידע וניסיון, שלמרות שאיננו מדעי - יישומו מחייב שקיפות ובחינה. לשם כך נחוצים כלים מובנים היטב, אולם אין בכוחם של כלים אלה ללכוד את ציפור הנפש.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

אנקורי, מ. (2015). ערוותה של הפסיכולוגיה המדעית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3347

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צליל קדםצליל קדם10/1/2016

אמן ותודה ומחילה ועל כוחה של סליחה. ואגב אני אתך שפסיכולוגיה לחלוטין יכולה להיות מדע אם הפרדיגמה המדעית כאמור תשתנה ותהיה מסוגלת להכילה. ואותה הציפור הכחולה, של הנפש המחכה בסוף הלולאה המוזרה כששב היוצא למסע חזרה הביתה , לבית בו חיכתה מלכתחילה אינה אלא זכות השיבה של הנוסעים בלולאה המוזרה וחוזרים מאותה הדופן האחת חזרה הביתה רק כאות הפוכה כמו עליסה המסוגלת לקבל תמונה שלימה יותר על צעירותה במראה.

אתך גם שאין שום צורך בהבדלה המגלומנית נוסח הגיאונצטריה שמבוססת על אגוצנטריה בין 'מדע האובייקטים' לבין 'מדע הסובייקט' שהוא בדיוק אותה מתמטיקה הכפופה לאותם חוקי היגיון רק שבמורכבות הרבה יותר גדולה. אלא שלא בנוירולוגיה עסקינן אלא שהנוירולוגיה בעצמה עומדת על אותם כתפי ענקים של מימושי תורת הסמלים.

ונוסף לכך תודה מיוחדת שקיבלת את בקשת סליחה ושהתייחסת אליי בכלל כיצור הראוי למילים ודיבורים. זה ממש לא מובן מאליו במדינתך בה המוטו המוביל הוא ש'אין עם מי לדבר' ואין בנאדם מן הצד האחר כי קל הרבה יותר להסתיר ולהדיח נגדנו כמה אנו מסוכנים. בטוחני שגם לו היו גוזלים את חירותך ללא עוול בכפך היית נוקט אמצעים מילוליים לא בדיוק הולמים דברי חכמים נעימים.

יש לי תודה גדולה גם לרוצחי הנפש שראיתי את ערוות התעללותם באחיי ואחיותיי האנוסים . מכל המלמדים משכילים אבל מישהו מכם אי פעם למד משהו ממלמד ולו אחד סתם נורמלי? הרי אם זוכרים את שיעור תלמודנו זה רק אם למדנו אצל משוגעים לטוב או לרע. אלה המקדשים את הבנאליות של הרוע או הבנאליות של הטוב מבלי לעשות דבר לסיפוק חלומות ילדותם זולת לשעמם את עצמם לא ממש מבינים כמה להיות שפויים ונורמלים פירושו רק להיות פורמליסטים צרי מוחין.

רופא מאותם שוחטים אחד בלבד בכל החיים ביקש ממני את סליחתי. החוויה המתקנת הזו מבחינתי היא היחידה שעזרה לי לשרוד בגיהנום הזה של טירות האימים לבני אדם בלתי רצויים. לא אשכח את החסד הזה עד יומי האחרון למרות שעברו כחצי יובל שנים והוא לא עולל לי כל כך הרבה רע כמו דוקטור רומוב השטן ממוסקבה וכמו הטינופת השולקינית שעדיין אונסת ורוצחת את חבריי בטירה שלעולם לא יבקשו סליחה אלא רק יוסיפו להרבות רע. העובדה שיש לב מטפורי המסוגל להרגיש משהו מאחורי חלוק השוחטים הלבן נותנת תקווה שלא רק במלאכת שטן עסקינן ושהנה ימים באים ותבוטל העסקת רופאים סוחרי סמים בתחומי המדעים השייכים ללוגיקנים אנשי תוכנה ולמשכילים במילים, צלילים , צבעים ומבעים המסוגלים להדהד ולהכיל ולהחזיק גם את הבלתי ראויים להתכנות מבחינה רפואית - 'אנושיים'.

יששכר עשתיששכר עשת10/1/2016

מקבל את סליחתך. מקבל את סליחתך. הצער והכאב הם כנראה משותפים. נשלב זרועות ונתפלל ביחד שהמעמקים שלנו לא יציפו, ושהשמים ממעל יהיו פתוחים לירידת השפע מן העולמות העליונים, אל עולמנו המיוסר. בברכה יששכר

צליל קדםצליל קדם10/1/2016

תודה ואהבה לצבי ואיל הצדיקים שבסדום העשת ואהבת קדומים לכותב הפוסט שבמרומים. פרופסור אנקורי. בכל פעם מתפעמת מן העומקים של כתיבתך וקראתי גם את ספריך ואין ספק שהעוסקים בפסיכולוגיה צריכים להתקרב למקור זוכה פרס הנובל בספרות שהכיר היטב את תורת הדתות ואת כל גווני הפילוסופיה לזניה וידע אמנות ופואטיקה שלא כדוקטור עשת וכמו הרופאים המדומים השולחים ידם אל קודש הקודשים של רקמות אפורות על מנת לחלל את הזכות הקדושה של כל יצור חי לחירות החשיבה ולמונופול לפחות על גופו ועל מוחו.

בעיניי גילוי הערווה הוא בחטא הנורא של תחליף האם הויניקוטי כשהמגלה מנסה לסרס את ברית המילה בשפות בהן מדברים בני האדם ולהעמידן על שפת המכונה של יריות הספייקים אשר לגביהן יש כבר מדע ממצה וטוב ותוכלו ללמוד אודותיו מבעל יכולות הדיבור העולות על כל מוגבלי המוחין הרפואיים בטירות האימים הקפקאיות כדוגמת אוליבר סאקס.

זה לא שאין קשר בין שפת המכונה לשפות העיליות ואולי גם מתי שהוא אם ימשיכו מרצחי הנפש להתעלל בגוויות שהיו פעם חיות, ניתן יהיה לנסח כמעט את כל המשמעויות הייחודיות של השפות העיליות ולהעמידן על השפות הפרימיטיביות הנחותות של אותן היריות.

אבל כדי לטפל בדוברי שפות עיליות הרוויות בקונוטציות ובאסוציאציות ורב גוניות וההשלכות הלשוניות שבהן כל קוצו של יוד הנופל בכשל אומר דרשני משמעותי על דברים בגו שאותם יש לברר וללמוד - יש לדבר בשפות שהם מבינים ולכן יש לטפל בהם במילים, (בתקווה שאלה הן היומרות מר אשד ואין לך תקוות, או שבעצם אולי מוטב כך, במקרה של נבערים מדעת מילים, לעטות את אחד מחלוקי השוחטים הלבנים ולצאת במחול השדים של ביתור גוויות על מיטות תחת קשירות וסמים מסוכנים או סתם טיפולים אחרים של הרואים בעצמם רופאים ובתחומם מיגור של תסמינים חומרניים - בתקווה שאכן מדובר בלראות בנו ראויים להיות בני שיח ולדיאלוג במילים, שהרי פסיכולוגים אתם ולא רופאים ואכן תודה למעין הזיוה שצדקה כי אמנים במילים וצלילים מסוגלים לעבודת הקודש שצרי המוחין במילים לא יוכלו להשיג לעולמים אצל אותם המכונים 'חולים' תחת דלוזיות השווא של הוגי תורת הגזע הפסיכוביולוגיים).

אינך מבין את הגיחוך בדבריך מר עשת? לך ונסח הכל בשפת מכונות ואחר כך תצטרך ללמד את מטופליך את שפת המכונה של יריות הספייקים במוחם על מנת שידעו כמוך כמה הכל מאוד מדעי רק אם הוא נוירולוגי בעיניך - ואז תוכלו לדבר בשפתכם החדשה שכולה יריות של ספייקים ולהינות מהחיים אם הם ישתפו פעולה בכלל עם שטותך הגדולה במקום לדבר בשפה בה דוברים בני אדם מלכחתחילה? שהרי אם הכל נוירולוגיה למה בכלל צריך פסיכולוגיה? מה מותרה לדעתך? לשות אותם על הספה שלך פשוט כי עבודת הקודש של הפסיכולוגים במדינתכם היא מותרות יקרות ולכן יהיה עדיין שווה להיות פסיכולוג ולהרוויח בפרטי גם מבלי לטרוח וללמוד איך מדברים ואיך מתייחסים לבני אדם כיצורים חיים ודוברים?

רוצה להיות מטפל פרארפואי במכשירים שמפתחים מהנדסי החומרה המוחית לטיפולם של טכנוקרטים? אז למה בכלל לטרוח לקרוא את כל ספרות המעמקים של הפסיכותירפיסטיים? (טוב די ברור שלא טרחת לאור דבריך לקרוא לא את ביון ולא את אייגן או קוהוט ובוודאי לא את יונג ובטלהיים וכל הגדולים. וכפי הנראה אולי גם לא את דוסטויבסקי וגוגול ובובאר ווירג'יניה וולף ופרוסט המופלא.. ולמה בכלל הלכת לתחום של העוסקים במילים אם כל יומרתך היא לטפל בגלים קצרים?)

וכעת רוצה להתייחס כן למה הכל יכול להיות מדע, כולל האמנות, לכשיגיעו ימות המשיח והפרדיגמה המדעית כבר תבין את המובן מאיליו למי שלא לוקה באותם כשלי עבר שהטעו את הדוגלים בתיאוריות גיאוצנטריות בטרם הבינו שכל העולם כולו האוניברסלי ושווה בעיקרו מצוי תחת אותם חוקים מדעיים אלא שאין להעמידם על תשתית של חומרים אלא על האפיסטמולוגיה והאונטולוגיה הפלטוניסטית פיתגוראית - בבסיס הכל מוניסטי אמנם אבל מבוסס על נוסחאות של סמלים.

זה נכון גם למתמטיקה של הפזיקה וגם למתמטיקה של הלולאות המוזרות הלוקות ביתר התייחסות לעצמן שמכנות את עצמן 'נזר הבריאה' כפי שלקו להכתיר את מומם - ה
SELF REFERENCE
של עצמם.
מאחורי כל הדברים נמצא מרחב אינסופי של רעיונות מושלמים ואידאות הקשורות בנוסחאות של סמלים והסמלים המתאימים למימוש בעולם הפיזיקיליסטי של כל הדברים - הן היוצאות מן הכוח של כל הקשרים האפשריים אל הפועל שאתם מכנים 'מציאות' או 'הדברים הנראים קיימים'.

למי שלא הבין ממליצה מאוד בעיקר על שני ספרים - הראשון של פרופ' חזנובי'ץ המופלא אתו מסכימה לכל מילה - 'על הפסיכותרפיה של מחלות כרוניות - פסיכולוג משוחח עם פילוסוף' . ושים לב דוקטור עשת שדווקא המדע כפי שהוא מסביר שם דורש להעמיד הכל על סמלים ולא על נוירולוגיה של מדעניסטים נבערים. ובכלל גם בפיזיקה כבר לא מתעסקים במסות -אנרגיות בתחומי החומרים כבסיס כל הדברים ונס ליחו של המטריאליזם הקדום והפרימיטיבי של ימי העמים העתיקים. הרי המונח 'שדה' הרבה יותר בסיסי למונחים 'מסה' או 'אנרגיה' וגם 'חלקיקים אלמנטריים'. אז ממש מגוחך לחזור לגירסאות פסבדומדעיות עתיקות ולטעון ששם תמצא את החיפושית שהיא 'אתה'.

והספר השני הנפלא הנסמך על הלוגיקן הכי גדול בעולם - קורט גדל, הוא ספרו של הופשטטר שתורגם כבר לשפת עבר - 'אני לולאה מוזרה' שם הוא מסביר מהי בכלל תודעה ואיך ניתן להעמיד את הנפש על הטפולוגיה של ההתיחסות העצמית נוסח טבעת מביוס שכושלת בעודף התייחסות עצמית. (למעשה בטבעת הזו אין 'חוץ' או 'פנים' אלא רק צד אחד מתמטי המתפתל על מנת שיוכל לבצע רפלקסיה מעגלית אינסופית הקורסת לתוך גבולותיו).

אם זכור לכם אז גם ללקאן היו יומרות בכיוון אבל הוא טען שרק סכיזופרנים ניחנו בטופולוגיה של 'בקבוק קליין' (כמו טבעת מביוס של התייחסות עצמית אבל במממד נוסף - 3 ממדים שהם שניים במקום שניים שהם אחד). מוזר ולדעתי לאקאן ממש טעה כאן שהרי דווקא הסכיזופרנים הם אלה הפתוחים לחלוטין למרחב הבלתי מוגבלים ואילו הנורמלים כפופים לטפולוגיה של עודף רפלקסיה עצמית. שהרי דווקא רק הסכיזופרנים לא מגבילים עצמם לטופולוגיה של סגירות בתוכם אלא בתחילת דרכם, ואז הם מתחפרים כל כך עמוק ב'מחילתם' שלכאורה 'בפנים' ובזכות כך יוצאים אל האור מן האופק השני של סינגולריות החור הלבן ושחור' (מדובר כמובן במודל טופולוגי ולא שום דבר מעבר לנאמר).

אז אין שום צורך ב'בעיה הפסיכופיזית' אם מניחים שהכל מבוסס על סמלים (נוסח יונג כמובן גם) והכל פיזיקליסטי מוניסטי. ועם זאת את החקירה במדעי הפסיכולוגיה ואת המבנים התיאורטיים יש לבסס בשפות עיליות של סמלים ואין שום טעם במחקרים אמפיריים על נוירונים כי לא ניתן להגיח משפת המכונה למשהו יישומי שינבא התנהגות של יצורים חיים בשל תורת הכאוס של מוחות קוונטיים ואי שלימות גדל שחלה על שפות עשירות מידי בסמלים של שמות אב מבוססי כמו כאילו משחקי השפה של יצורים דוברים.

לנבא באורח מדעי התנהגות של יצור דובר וחושב ומרגיש היא בלתי אפשרית כי היא תלויה בתנאי השפה של התרמודינמיקה הקוונטית. פשוט אין שום סיכוי. אל תחמיאו ליכולות המדע דוקטורי עשת הסולדים מן הקסת ברשת. המדע אמנם יהיה נכון ותקין לחלוטין גם לגבי הפסיכולוגיה אם יבין שיש לחקור אותה לוגית כמו בכל מתודולוגיה מתמטית אבל אסור להעמיד את התוכנה על החומרה כי בלבול כזה הוא לא רק טעות חמורה הוא גם ביזוי המטופל בעל התוכנה שמסוגל תמיד ליותר ממה שמניחים הפורמליסטים המוגבלים וצרי המוחין שאינם מסוגלים לתפקד כאומנים בתנאי אי ודאות דגולים.












































יששכר עשתיששכר עשת10/1/2016

שימו לב לאלימות המילולית שלכם.. אינני יכול להגיב לאלימות המילולית. ורק יש בי צער עמוק על דרכי ביטוי אלו. מאחל לכולנו שנשכיל לשיח תרבותי עם או בלי נוירונים. נ.ב. אני לא דוקטור אני רק בעל תואר שני. בן שבעים נשוי ואב לארבעה ילדים ושמונה נכדים. נקווה לימי שיח טובים יותר.

צליל קדםצליל קדם10/1/2016

ואתה לא רק טועעעעה אתה גם תועה ומטעה ומתעה ומבזה את הרשת!. דוקטור עשת!

צליל קדםצליל קדם10/1/2016

וההפרכה של קון לפופר נוסח אמריקנה. מדע הוא מה שמדענים עושים לפי הגישה של האומה אשר הגתה את תורת הגזע במלוא התגלמותה לצד מקימי הקרמטוריומים הנאצים הדוגלת גם בכך שאמנות היא מה ששמים במוזיאונים ולא מתעניינת אם קיימת אסתטיקה בכלל במדעי היופי.

צליל קדםצליל קדם10/1/2016

למר יששכר - נוירולוגיה לנוירולוגים ואיה החיפושית הויטגנשטיאנית?. אם פסיכולוגיה היא עניין נוירולוגי היכן בדיוק בסבך הנוירונים והסינאפסות והנוירוטרנסיטורים נמצאת חיפושית ה'אני' שלך? באיזה חור של אלוהי הפערים תוכל להצביע מדעית את קיומך כ'אני' הניתנת להוכחה ראויה תחת קריטוריונים של reliability - ו של - validity כנהוג במדעי הפיזיקה? באילו כילים אובייקטיביים כראוי לתפיסת המדע מארגז הכילים המדעי תראה את קיומך? (והשאלה נסמכת על מדע שניתן להגדרה ראויה של המדע ולא על סמך תורת האוקולטיזם של הזנות הפסיכיאטרית של המדע נוסח קון (מדע זה מה שמדענים עושים ולכן גם מנגלה הוא מדען כל עוד הוא בקונצזוס העשייה של מדעי הרצח והעינויים נגד בני אדם) בכל רדידותו האמריקנית החובבת להכביר 'גלולות של אושר' כל עוד תשואתן מהדהדת במסחר של המחיר?

אודה לך מאוד אם תואיל לציין ולו בדיקה אחת אמפירית ראויה המעידה כי האטיולוגיה לנפש (ומהי בכלל 'נפש' לדעתך), כסובלת מ'מחלה'.

והואיל ולא קיימת כזו וגם לא תהיה קיימת לעולם כמה שלא תתעללו בבני אדם, אז הידיד הדימיוני שלך הוא לא נסמך נוירולוגיה למרות שהכל כמובן מקושר למוח האדם.....

אסביר בהמשך איך פסיכולוגיה היא ממש כן מדע בפונטציה אבל רק לאחר שתחול במדע המהפכה הרביעית של הפרדיגמה. יאללה מהפכה יאללה והעיקר להפיל את השיטה הרצחנית של סוחרי הסמים הלבנים שמשדלים ילדים קטנים לסמים מסוכנים, ואשר נובעת מזדון ולא מרצון לטפל באמת ולעזור או אפילו מיומרה לוגית כלשהי של מה שניתן לכנות 'מדע'.

אילה אילוזאילה אילוז13/12/2015

שאלות עקרוניות. אני חושבת שיש שאלות עקרוניות, שמחקרים לא יוכלו לענות עליהם, ואני אומרת זאת כמי שנושא עבודת הדוקטורט שלה היה משמעות החיים. הנושא הנפלא הזה הפך בעבודתי למשהו יבש, ובסופו של דבר לא היו ממצאים שיכלו לשפוך אור שהוא מהותי ולא טכני על נושא זה. אנחנו נוגעים פה לא רק בהבדל בין טכניקות טיפוליות שונות אלא בשאלות עמוקות ומהותיות כמו מהו האדם, מה הם החיים ובעקבות כך מהו טיפול פסיכולוגי ומה מטרותיו. ככל שהדברים ניתנים יותר לכימות הם פתוחים יותר למחקר, אבל אני חושבת שהחוויה שלנו כבני אדם היא של משהו שהוא מעבר לסיכום משתנים מדידים אלה. מצד שני, איך בכל זאת אפשר לעבוד בלי שרלטנות וכן על בסיס ידע שנצבר, היא שאלה חשובה, ומחקר פסיכולוגי הוא ניסיון לגשר על הפער.

צבי גילצבי גיל13/12/2015

תגובתי(האחרונה, אני מקווה). אני כנראה אמצה את הדיון כאן כי לא זה - כך נדמה לי - הנושא של מה שמיכה אנקורי הביא, ואנחנו גולשים לכל מיני דברים. אני מתפלא כל פעם מחדש על הצורך האובססיבי לנגח את הפסיכואנליזה והפסיכותירפיה הדינמית. ניסיתי כאן להביע הסכמות לגבי הדברים שעליהם ניתן, להשקפתי, להסכים, ולהצביע על דברים שעליהם יש מחלוקת או לפחות נשארים בגדר 'צריך עיון' , אבל מנסים להראות לי שהפ'א והפ'ד לא טובים ושהמחקר עליהם לא שווה. אני כבר כתבתי על הנושא בהרחבה (ר' למשל באתר שלי המאמר 'ראיות ליעילות של טיפולים פסיכודינמיים, http://www.annafa.co.il/150-2/), ואין מקום להביא במסגרת טוקבק סקירה מחודשת. אסתפק כאן בציטוט מתוך אחד המחקרים היותר מרשימים שמצאתי, ומתנצל על האורך. המאמר הוא
Blomberg, J., Lazar, A., & Sandell, R. Outcome of patients in long-term psychoanalytical treatments. First findings of the Stockholm Outcome of Psychotherapy and Psychoanalysis
(STOPP) study. Psychother. Res., 11, 361-382, 2001

זו קבוצה שבדית, שחקרה 405 מטופלים , חלקם בפסיכותירפיה שאורכה הממוצע היה 40 חודשים (קצת יותר משלוש שנים), וחלקם בפסיכואנליזה שאורכה הממוצע היה 51 חודשים (קצת יותר מארבע שנים). המערך היה נטורליסטי, במובן שהחוקרים לא הגבילו את משכי הטיפולים ולא הקצו מטופלים למטפלים, אלא פשוט (בפועל זה לא היה באמת פשוט) בדקו את המטופלים בלי לנסות להשפיע על הטיפול עצמו.
הממצאים שלהם היו של שיפור 'קטן עד מתון' (d= 0.4 - 0.6) עבור פסיכותירפיה, ושיפור 'מתון עד גדול מאד' (d= 0.4 - 1.5) עבור פסיכואנליזה. במדד של בריאות נפשית, כפי שמושווית לאוכלוסיה הכללית, המטופלים בפסיכותירפיה השתפרו בממוצע של 25%, והמטופלים בפ'א השתפרו בממוצע של 61%.

אני חושב שזה מחקר מאד מרשים הן בתכנון (design) שלו, והן בממצאיו. הוא כמובן לא אומר שום דבר על איך טיפול אחר (נניח, CBT) היה משפיע על מטופלים אלה (יש מחקרים אחרים שדנים בכך). ברור שאנחנו לא מצפים למחקר אחד ויחיד אשר יקבע אחת ולתמיד 'מי טוב' או 'מי יותר טוב', ומדובר בהצטברות לאורך שנים של מחקרים רבים שנעשים במערכי מחקר שונים. אבל אין לי ספק שתמיד ימצא מי שיצביע על חולשה מתודולוגית במחקר, או יטען שאין מספיק מחקרים.

יששכר עשתיששכר עשת11/12/2015

מחקרים על גישה דינמית שהביא צבי גיל. 1. מצחיק שאלו שמתנגדים למדע משתמשים במדע כדי להוכיח את יעילות הטיפול.
2. עברתי על כל המאמרים אני מביא כאן רק חלק קצר מהמסקנות. בכולם חוזרות ההערות שהמחקרים לא כל כך טובים. לא מספיקים. ומעטים.
3. כך קרה כשחיפשתי מחקרים על הרורשך מצאתי מעט מחקרים. שזה מראה שהנושא לא ממש מענין את הקהילה המדעית.
4. פונגי שהבאת משלב בין גישה דינמית לטיפול CBT
5. מסקנה שלי. התרבות של מחקר על טיפול חדשה בטיפולים הדינמיים והיא בעיקרה מתגוננת וההתפתחות היא לא באמצעות מחקר אלא באמצעות תאוריה. התרבות של טיפול מגובה מחקר היא הפוכה. בונים את שיטות הטיפול על סמך מחקר ואחר כך עוקבים במהלך השנים אחרי התוצאות ומשפרים כל הזמן. אנחנו היום כבר בגל השלישי.

הנה מספר דוגמאות של המחקרים והריוויויים שהבאת: (סליחה על הבלאגן בעריכה, אין כאן אפשרות מסודרת)
Dossman R., Kutter P., Heinzel R., et al, The long-term benefits of intensive psychotherapy: a view from Germany. Psychoanal. Inq. (suppl.), pp. 74-86, 1997.
מייחס ל SE שהוא לא גישה דינמית טבעית ויש בה הרבה אקטיביות של המטפל.

Blomberg, J., Lazar, A., & Sandell, R. Outcome of patients in long-term psychoanalytical treatments. First findings of the Stockholm Outcome of Psychotherapy and Psychoanalysis (STOPP) study. Psychother. Res., 11, 361-382, 2001.
even a psychoanalytic partisan will have to admit that
the evidence base for psychoanalysis and long-term psy-
choanalytically informed therapy is limited in both quan-
tity and quality. Thus, the number of studies is indeed
small. The studies that do exist, especially earlier ones,
have serious methodological shortcomings, as noted by
several reviewers


The Current State of the Empirical Evidence for
Psychoanalysis: A Meta-analytic Approach
Saskia de Maat, PhD, Frans de Jonghe, PhD, Ruth de Kraker, MSc, Falk Leichsenring, PhD,
Allan Abbass, MD, Patrick Luyten, PhD, Jacques P. Barber, PhD, Rien Van, MD, PhD,
and Jack Dekker, PhD

A limited number of mainly pre/post studies, presenting mostly completers analyses, provide empirical
evidence for pre/post changes in psychoanalysis patients with complex mental disorders, but the lack of compari-
sons with control treatments is a serious limitation in interpreting the results. Further controlled studies are urgently needed

Designs for Studying the Effectiveness of Long-Term Psychoanalytic Treatments: Balancing Level of Evidence and Acceptability to Patients
Frans De Jonghe , Saskia De Maat , Jacques P. Barber , Allan Abbas , Patrick Luyten , Wouter Gomperts , Jan Swinkels and Jack Dekker
Long-Term Psychoanalytic Treatments (LTPT) include both long-term psychoanalytic psychotherapy (LTPP) and psychoanalysis (PsAn). Current opinion seems to be that there is some evidence for the effectiveness of LTPP, but none for that of PsAn. This may be due in part to researchers not balancing the level of evidence of randomized controlled studies (RCTs), cohort studies, and pre-post studies with patients' acceptance of these various research designs used in studying the effectiveness of LTPT. After a review of the merits of eight possible control conditions for LTPT in RCTs and cohort studies, and a consideration of the limitations and merits of pre-post studies, it was found that RCTs pair high levels of evidence with limited degrees of patient acceptance, especially where PsAn is concerned. Cohort studies appear to provide at most a moderate level of evidence. Their acceptability is hardly better than that of RCTs, as it depends on the acceptability of control conditions similar to those of RCTs. The acceptability of pre-post studies is much better, but they can provide, at most, a moderate level of evidence. Apart from randomization, they can meet all methodological criteria for high-quality research (often they do not, but there are ways to correct this). In summary, in the long-term treatment of complex mental disorders with LTPT, RCTs often pair a high level of evidence with limited patient acceptance of the method. Compared to RCTs, cohort studies show a lower level of evidence without much gain in acceptability. Pre-post studies pair the highest level of acceptability with the lowest level of evidence of the three designs. Limited acceptability is not to be confused with no acceptability, nor moderate level of evidence with none.


בן אדמהבן אדמה11/12/2015

מהיא פסיכולוגיה או מיהו פסיכולוג. אני חושב שבעצם מתחת לדיון על מהי פסיכולוגיה בעצם ישנו דיון על מיהו פסיכולוג. ואולי ברובד יותר עמוק ישנו דיון על מקור הסמכות עליו נשען הפסיכולוג בעבודתו. ובכן הדיון בהחלט רחב ונוקב עד התהום.
מהזוית האישית שלי על התוספת של המחקר כשפה בפסיכולוגיה קבלת מחקר כשפה לגיטמית בפסיכולוגיה מאפשרת לפסיכולוג להיות עניו יותר ולהעריך את עבודתו באופן ביקרותי. דיברו פה בתגובות על פסיכולוגיה כאומנות ופה טמונה סכנה של להיות מחויבים לערכים אסתטיים בעבודה. החוויה שלי היא שככל ששפת המחקר פחות מקובלת כך ישנו יותר מחויבות לערכים אסתטיים המתבססים על המשגות כאלו ואחרות (יפות ככל שיהיו) של הנפש. באומנות יש משהו גרנדיוזי בעוד שהמחקר מאפשר שפה יותר פרגמטית וקרובה לניסיון.

צבי גילצבי גיל10/12/2015

ביחס למה שיששכר כתב. א. - כן, גם לי נראה שיש התקרבות בין הגישות הדינמיות לגישות CBT, ומי יודע - אולי פעם באמת תהיה 'תיאוריה מאוחדת' של פסיכותירפיה?

ב., כן, נכון, במחקרים שהשוו בין טיפול דינמי לטיפול CBT היתה אופרציונליזציה של הטיפול הדינמי כדי שתתאים למערך המחקר.

ג. אבל היו גם מחקרים נטורליסטים של טיפול דינמי ופסיכואנליטי, שבהם התאימו את מערך המחקר לטיפול ולא להיפך, ושבהם הטיפולים נחקרו כפי שהם מתרחשים באופן 'טבעי'. ר' למשל:

Dossman R., Kutter P., Heinzel R., et al, The long-term benefits of intensive psychotherapy: a view from Germany. Psychoanal. Inq. (suppl.), pp. 74-86, 1997.

Blomberg, J., Lazar, A., & Sandell, R. Outcome of patients in long-term psychoanalytical treatments. First findings of the Stockholm Outcome of Psychotherapy and Psychoanalysis (STOPP) study. Psychother. Res., 11, 361-382, 2001.

Galatzer-Levy R. M., Bachrach H., Skolnikoff A., Waldron Sh.., Does Psychoanalysis Work. New-Haven & London, Yale Univ. Press, 2000.

Leuzinger-Bohleber M., Stuhr U., Ruger B., Beutel M., How to study the quality of psychoanalytic treatments and their long-term effects on patients well being: a representative, multi-perspective follow-up study. Int. J. Psychoanal., 84: 263-290, 2003.

Beutel, M.E., Rasting, M., Stuhr, U., Rüger, B., Leuzinger-Bohleber, M, Assessing the impact of psychoanalyses and long-term psychoanalytic therapies on health care utilization and costs. Psychother. Res., 14: 146–60, 2004..

Saskia de Maat, Frans de Jonghe, Schoevers R. Dekker J., The Effectiveness of long-term psychoanalytic therapy: A systematic review of empirical studies. Harvard Review of Psychiatry 17: 1-23, 2009.

Fonagy P. Kachele H. Krause R, et al. An open door review of outcome studies in psychoanalysis, 2nd ed. London: International Psychoanalytical Association; 2002.

צבי גילצבי גיל10/12/2015

הי אייל, קראתי מזמן מה שכתבת ב'חשיבה חדה' ונהניתי.

יששכר עשתיששכר עשת10/12/2015

הכלי הטיפולי דינמי בו משתמשים במחקרים אינו הטיפול הדינמי הקלאסי.. הי לכולם
המחקרים המשווים בין טיפול דינמי וסיביטי משתמשים במערך טיפולי שונה מהטיפול הדינמי המקובל. קריאה מעמיקה במחקרים המשווים בין שיטות טיפול דינמיות ואחרות מגלה כמה דברים מעניינים ומעודדים שיתופי פעולה.
1. המטפל יותר אקטיבי.
2. עוסקים הרבה בשאלת ההימנעות.
3. מעודדים חשיפות למצבים מאיימים לרגשות קשים ומחשבות לא נוחות.
4. הרבה מחקרים מתבססים בהשוואה על עבודותיו של לובורסקי על פי גישת SE ששמה דגש בין השאר על יחסים בין אישיים.
5. לפרוטוקולים דינמיים כלליים, מוסיפים מרכיבים נוספים המותאמים לסוג ההפרעה.

משום מה רב המשותף על המפריד. נראה שהמחקרים המשווים לא עוסקים בטיפול דינמי קלאסי, אלא בטיפול דינמי עם תוספות ומותאם להפרעה. כל התוספות הללו לקוחים מטיפולי סיביטי. אז תגידו אתם, לא התקרבנו מאד?

קצת דוגמאות

Psychodynamic psychotherapy for social phobia: A treatment manual based on supportive-expressive therapy
Leichsenring, Falk; Beutel, Manfred; Leibing, Eric. Bulletin of the Menninger Clinic 71. 1 (Winter 2007): 56-83.

Shedler, J. (2010). The efficacy of psychodynamic psychotherapy. American Psychologist, 65, 98-109.
Psychology, 116, 810-822.
Shedler, J. (2006). That was then, this is now: An Introduction to contemporary psychodynamic therapy. Retrieved from http://psychsystem....html.
Luborsky, L. Principles of Psychoanalytic Psychotherapy: A Manual for Supportive-Expressive (SE) Treatment. New York: Basic Books, 1984.
Shedler, J. (2010). The efficacy of psychodynamic psychotherapy. American Psychologist, 65, 98-109.

איל פוזניאקאיל פוזניאק10/12/2015

לשאלתו של צבי. להבנתי, העמדה של פרויד לגבי פסיכואנליזה כשיטה לצבירת ידע לא חילקה ידע באופן דיכוטומי ל'מדעי' או 'לא רלוונטי'. הוא התייחס לידע הנצבר כהשערות מושכלות, בעלות חשיבות בפני עצמן, אך כאלה הזקוקות לאישור מחקרי במתודולוגיות אחרות אם וכאשר הדבר יתאפשר.
אם יורשה לי רגע של פרסום עצמי - ניסיתי להתמודד עם השאלה הזו פעם בבלוג אחר
http://sharp-think...%9F-i/
(צבי, אני מצטט אותך בחלק השני)

יששכר עשתיששכר עשת10/12/2015

מה רע?. מה זה משנה מנין המחקרים? הרי תפקיד הפסיכותרפיה הוא לעזור לשאנשים בסיבלם להקל ואם אפשר לרפא.
הרי בסופו של דבר הצלחנו לסייע מאד למגוון רחב של הפרעות שלא היה להם פיתרון קצר בעלות נמוכה, או שלא היה להם פתרון בכלל. אנשים רבים מצליחים לישון טוב יותר, להשתלט על קשיי הקשב והריכוז שלהם, לקבל מנוחה מטראומות, להשתלט אל הפרעות אכילה, להצליח יותר במבחנים, להיפטר מהתלכלכות, להשתלט על נטיה לאוסידי, וועד ועוד.
האם לא בשביל זה אנחנו קיימים כמטפלים?

איל פוזניאקאיל פוזניאק10/12/2015

כמה הערות. אהלן כולם. מאמר מעניין. כמה נקודות שחשבתי עליהן במהלך הקריאה:

1.מיכה מבסס את הטענה שלו על מחקר השחזור שבוצע מוקדם יותר השנה, ושווה לציין שהוא הוגבל למחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית וככל הידוע לי לא נגע בפסיכותרפיה כלל. כמו שמיכה כותב בעצמו, המטרות והמסקנות של החוקרים שונות מאוד מאלה המוצגות במאמר בפסיכולוגיה עברית.
2. בדיונים בנושאי רפואה נוהגים להבחין בין טיפול מבוסס 'מדע' לעומת טיפול מבוסס 'ראיות'. טיפול מבוסס מדע הוא כזה שיעילותו הוכחה ואנו מבינים מהו המנגנון דרכו הטיפול משפיע. טיפול מבוסס 'ראיות' הוא כזה שאנו לא בהכרח מבינים את המנגנון לעומקו, אך הוכחנו שהוא יעיל. אני חושב שההבחנה הזו חשובה כשאנו מדברים על פסיכותרפיה; אולי אנחנו לא מבינים לחלוטין את כל המנגנונים דרכם טיפול עובד, אך אם לא היינו מוכיחים את היעילות לא היה צידוק לקיומנו. להבנתי זו הטענה העולה בסוף המאמר, ואני מסכים אתה מאוד.
3. אולי בגלל בחירת המילים בטקסט, בחלקים ממנו נשמע כאילו יש פה ניסיון לבטל את כל תחום הפסיכולוגיה המחקרית כעקר ('כישלונה של הפסיכולוגיה המדעית בימינו'). להבנתי זאת לא הטענה שעולה פה, אבל אם כן הרי שיש בה כשל לוגי של 'הכל או כלום'. אמנם יש אלמנטים בקיום האנושי שלא ניתנים למחקר אמפירי, אך לגזור מכך שהתחום המחקרי כולו הוא עקר זה בבחינת לשפוך את התינוק עם המים. באותו הקשר, ספק רב בעיניי אם יש חוקר כלשהו שמניח את ההנחה ש'בכוחו של המדע לפענח כל תופעה אנושית'
4. דווקא בהקשר של בעיית הגוף-נפש שהוצגה במאמר יש למחקר בפסיכולוגיה ונוירולוגיה מה להגיד. דיון מרתק בפני עצמו: http://www.theness...p=153
5. מיכה כותב: 'לא דטרמיניזם סיבתי מנחה את הפיזיקה המודרנית אלא עקרון אי-הודאות. בצד חוקי סיבתיות מכירה היום הפיזיקה חוקי סימטריה. המהפך שעשה המדע במאה העשרים קירב את מחשבת הפיזיקה למיסטיקה בעוד שהפסיכולוגיה עדיין מנסה לאמץ את עקרונות המדע הקלאסי.' הניסיון לקשור את עיקרון אי הוודאות לרעיונות מיסטיים אינו חדש, וזכה להתייחסות מעמיקה מצד פיסיקאים (https://en.wikiped...icism). בשורה התחתונה, זה לא נכון. מחשבת הפיסיקה לא באמת התקרבה למיסטיקה. בעוד עולם המיסטיקה משתמש בהתפתחויות של תיאוריות מדעיות כדי לשלול את עקרונות השיטה המדעית עצמה, גם רעיונות הנגזרים מתיאורית הקוואנטום כגון עיקרון אי הוודאות נחקרים בעזרת כלי השיטה המדעית הקיימת, שלא השתנתה.

צבי גילצבי גיל10/12/2015

מחקרים פורצי דרך?. האם זה מקרה שכל, או כמעט כל, 'פריצות הדרך' שיששכר מביא הן מהתחום הקוגניטיבי וההתנהגותי?

כנראה שלא. כל אחד מביא, מן הסתם, מה שקרוב לליבו. אבל זו גם גישה אופיינית של התחום הקוגניטיבי התנהגותי להאמין שמה שהם עושים (ומגלים) הוא מדע, ואילו מה שאחרים עושים - גישה דינמית, או הומניסטית - אינו מדע.

זה צריך להוביל אותנו לדון בהגדרה של מהו מדע (וזה קצת גדול עלי, בהקשר של הדיון הנוכחי), אבל גם לנקודת המוצא של המאמר של ד'ר אנקורי: האם כל מה שקורה בפסיכולוגיה הוא מדע? האם כל הדברים בעלי הערך הם 'מדעיים', ומה שאינו מדעי אינו בעל ערך?

למשל, האם התיאוריות של פרויד - שהכינוי 'פורצות דרך' מקטינות מערכן - הן רלבנטיות? או שהן לא מופיעות ברשימה של יששכר כי הן לא עומדות בקריטריון (בעיני - צר ורדוקציוניסטי) של 'מדעיות'?

אני סבור שהתחום שלנו התקדם במידה רבה דרך התובנות של האנשים שהובילו אותו. אני גם חושב שתובנות אלה ניתנות להחקר ולהבדק גם בכלים מדעיים, ומתודה מדעית יכולה, כפי שאורנה כתבה, לתרום לידע שלנו. מה שנראה כתובנה יכול, בסופו של דבר, להפסל על ידי מחקר שמפריך אותה. אבל לא אוכל לקבל גישה שמזלזלת בתובנות כי הן 'לא מדעיות'. בהקשר הזה יש להזכיר את המונח 'scientism' (בעברית תורגם לעתים ל'מדעיזם') אשר הוגדר על ידי טופ סורל כ'Scientism is a matter of putting too high a value on natural science in comparison with other branches of learning or culture'.

הנקודה שנדמה לי שד'ר אנקורי מנסה להדגיש היא שדוקא בתחום הנפש, וריפוי הנפש, הצמדות לגירסה צרה ורדוקציוניסטית של 'מדעיות' מפחיתה מהערך של מה שאפשר לקבל ממקורות אחרים, אשר במיוחד בתחום הנפש, הן חיוניים. זה בערך כמו שמבקר אמנות יגבש הערכה של התחום על סמך מדידות שנעשו בלייזר של המידות היחסיות של הציור. לייזר הוא מכשיר מאד מדויק, אבל אי אפשר באמת ליצור או להעריך את החוויה האמנותית רק באמצעותו.

יששכר עשתיששכר עשת10/12/2015

סליחה אם כל הכבוד. אתה פשוט טועעעה

מיכה אנקורימיכה אנקורי10/12/2015

לא הכל מדע. כמובן אין להטיל ספק בערכו של המחקר להתפתחות הפסיכולוגיה. את כל מסורת הפסיכותרפיה החל מפרויד אפשר לראות כפרי של עיון, ניסיון ומחקר. אולם אין לזהות מחקר עם מחקר מדעי. עשת מביא רשימה מרשימה של השגי המחקר הפסיכולוגי ותרומתם לעבודה התראפויטית, אולם רבים מהשגים אלה רחוקים מלהיות מדע. ההצמדה של עיון ומחקר למושגי המדע הקלסי גבו מהמקצוע שלנו מחיר יקר. באופן פרדוקסאלי אף ההתנגדות של פסיכולגים להעמיד את הטיפול ותוצאותיו לביקורת מדעית נובעת מאותה טעות.

יששכר עשתיששכר עשת10/12/2015

בקורת. הייתי מצפה מאנשים רגישים לאנשים המחפשים עומקים לא להביע עצמם באופן גס. הביטוי ערוות של... הוא גס, בוטה ולא מתאים למקומותינו. מביש.

יששכר עשתיששכר עשת10/12/2015

מחקרים פורצי דרך. הנה כמה דוגמאות על מחקרים פורצי דרך.
1. טיפול DBT להפרעות אישיות גבולית
2. סכמה תרפיה לטיפול בהפרעת אישיות נרקיסטית.
3. חשיפה מתמשכת של עדנה פואה לטיפול בPTSD
4. טיפול בחשיפה מתמשכת לסובלים מOCD
5. עבודה מערכתיתהתנהגותית לסובלים מקשיי קשב וריכוז.
6. טכניקות קשיבות להורדת מתחים מבית היוצר של קאבט זין.
7. מודל וויסות רגשות של דוויד בארלו לטיפול בקשיים רגשיים: חרדה ודיכאון.
8. שינוי הרגלים המתבצע על ידי תוכנית התנהגות מתמשכות יום יומית למשך מספר חושים.
9. הקשיים המתעוררים בעקבות מחשבות שאינן מותאמות למציאות מבית היוצר של אהרון בק.
10. ניפלאות הביופידבק בסיוע לשינוי הרגלים.
11. המחקרים החדשים בחקר החלום המדברים על החלום שומר על השינה.
12. טיפול התנהגותי פשוט באנקופרזיס.
13. פרוטוקולים חדשים בטיפול בהפרעות שינה שמפחיתה צורך בתרופות.
14. מחקרים על מנגון הזיכרון המאפשר למידת אינטואציה באמצעות אימון הכולל למידה מתוך כשלונות.
15. טיפול רב גורמי בהפרעות אכילה שכולל בנוסף לטיפול אישי גם טיפול תרופתי, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי ותזונאית.
16. טיפול קוגנטיבי התנהגותי והדרכת משפחה בטיפול בחרדת בחינות.

וזהו רשימה חלקית חלקית...
יששכר

אורנה אפקאורנה אפק10/12/2015

ציפור הנפש. מסכימה לגמרי עם צבי וחושבת שזו רדוקציה של הנפש להתייחס אליה כתהליכים..התנהגות וכדומה..כמו כן שצריך להודות בכך שכלי המחקר שבידינו הנם חלקיים ביותר.
עם זאת, ישנם דרכים אחרות להגיע לידע רב ולהבנה מעמיקה שקשורה לפסיכולוגיה האנושית (למשל ניסיון קליני עשיר), דרכים שבמקרים רבים מאפשרות להיחשף באופן אמיתי למורכבותה של הנפש ולתופעות לא מדידות..
אכן יש מחקרים שמועילים ותורמים והם כבני לוויה שמחזקים את ההבנה התיאורטית והניסיון הקליני שהתפתחו באופן מרשים ב100 שנים האחרונות. עדיין לא ראיתי מחקרים שיצרו פריצות דרך ממשיות של הבנה, בניגוד לתיאוריות ולניסיונינו הקליני שהצטבר עם השנים.

צבי גילצבי גיל9/12/2015

התיחסות לדבריו של יששכר עשת. אני חושב שיששכר צודק חלקית. הפסיכולוגיה יכולה - וצריכה - להחקר בכלים מדעיים. למשל: הערכה של יעילות טיפול ביחס לקבוצת ביקורת, הערכה של שביעות רצון של מטופלים, הערכה של תהליכי מיקרו הנעשים בתוך הטיפול. כבר קרל רוג'רס חקר טיפולים כאשר חומר הגלם שלו היה הקלטות שלהם, ומאז זה הלך והשתכלל. דוגמא אחת מני רבות למחקר כזה היא שהקלטה של שעה טיפולית מוערכת על ידי מאזינים אובייקטיביים (שאינם מודעים למטפל, למטופל, או לגישה הטיפולית), והם מנתחים את מה שקרה בשעה זו על פי קרטריונים שהוסכמו מראש וזכו להסכמה של מומחים בטיפול.

לעומת זאת אני מסתייג מדבריו של יששכר על 'צפור הנפש'. פסיכולוגיה היא מדע הנפש. נכון, שאנחנו מתייחסים גם ל'התנהגות, מחשבות, תהליכים עצביים, רגשות ובקשר בינם לבין המציאות' כביטויים של הנפש, אבל אין פירוש הדבר שאנחנו צריכים או זכאים להזניח את הנפש. התרגום האופרטיבי של ה'נפש' ל'מחשבות, תהליכים עצביים' וכו' היא, כך נראה, בדיוק הדבר שד'ר אנקורי מתריע עליו: אנחנו חוקרים מה שאנחנו יכולים לראות ולמדוד על פני השטח, ואז רוצים להאמין שמתחת לפני השטח אין כלום. וזה ממש לא נכון.

יששכר עשתיששכר עשת9/12/2015

קוד אתי של הפסיכולוגים 2004. משונה. הקוד האתי לא מחייב אותנו?

זהות המקצוע: ייעודה ומהותה של הפסיכולוגיה הוא פיתוח יֶדַע מדעי ומקצועי באמצעות כלים פסיכולוגיים, כדי להבין את ההתנהגות האנושית וכדי שבני-אדם יבינו את עצמם ואת האחרים. הפסיכולוגים מיישמים יֶדע זה ובאמצעותו מתייחסים לסבלם של בני אדם, לשיפור תחושותיהם, הרגשותיהם, יכולותיהם ותפקודיהם במצבים אישיים, זוגיים, משפחתיים חברתיים וארגוניים.

בעבודתם עוסקים הפסיכולוגים באבחון, בייעוץ ובטיפול, תוך שימוש בשיטות ובאמצעים פסיכולוגיים המבוססים על מחקר ועל תיאוריות פסיכולוגיות. המיומנויות המקצועיות של הפסיכולוגים נרכשות בלמידה ובהתמחות מקצועית פורמאלית.

העיסוק בפסיכולוגיה מושתת על פיתוחן של מערכות אמון המחייבות פסיכולוגים לרמה גבוהה ביותר של שמירה על עקרונות ועל כללי התנהגות אֶתיים.

מיכה אנקורימיכה אנקורי9/12/2015

עיקרון התיחום. קרל פופר טען שתיאוריה היא מדעית רק אם היא ניתנת להפרכה
וכדוגמא לתיאוריה שאיננה מדעית הוא הביא את הפסיכואנליזה
הרתיעה שלנו מהבלי הניו אייג' לא עושה את הפסיכולוגיה למדע

יששכר עשתיששכר עשת8/12/2015

אז מה ההבדל ביננו לבין האסטרולוגים?. אכן המדע אינו מדע מדוייק. גם רפואה לא. המדע רק מציע דרך שניתן לבקר את תוצאותיה. ולכן אם לא מדע אז מה נשאר? אז אין הבדל ביננו לבין המתקשרים, הקוראים בקפה, האסטרולוגים, הקוראים בקלפים! המדע אינו חפשי משגיאות וטעויות. קארל פופר אמר שמחקר מדעי הוא בר הפרכה. אם אין לנו דרך להשוות בין קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת אנחנו נישארים עם וויכוחים מרים ואין סופיים שמובילים לסיומם רק מתוך פחד ממי שיש לו יותר כוח לפגוע בי.

כל הספרים שבהם כותב הפסיכולוג 'אני מאמין ש...' הם אמונתו של הפסיכולוג. ובאיזה אמונה אבחר? נשאר רק להאמין במי שמדבר יפה, במי שאומר מה שמתאים לאמונה שלי, במי שכדאי לי להאמין לו. האם זה מה שאנחנו רוצים?

בברכת חברים
יששכר עשת
פסיכולוגיה לא עוסקת 'בציפור הנפש', זהו ענין למשוררים ורומנטיקנים. פסיכולוגיה עוסקת בהתנהגות, במחשבות, בתהליכים עצביים, ברגשות ובקשר בינם לבין המציאות. ואת זה בוודאי אפשר לחקור.

אילה אילוזאילה אילוז16/11/2015

תהליכים ומבנים. גם אני אוהבת את הרב קוק, ושמה דגש על תהליכים. אבל אלא אם התמזל מזלך להיות מים, אין תהליך שאין לו בסופו של דבר צורה או מבנה. אפילו המים, גם אם הם נעדרי צורה, מקבלים את צורת הכלי המכיל אותם, בין אם הוא כד או ערוץ נחל, כלומר הם נתונים בתוך צורה, וזקוקים לה כדי לא להתפשט, להיספג ולהעלם. אנו זקוקים להחזקה צורנית, חיצונית ופנימית, ולמקום משלנו - בית. כיוון שכך, הנפש היא גם אדריכלית, ועוסקת כדרך האדריכלים ביצירת מבנים.

מיכה אנקורימיכה אנקורי16/11/2015

מהו השדה. פילוסוף המדע פיירהאבנד אמר שאנחנו מלאי התפעלות מכך שחוקי הטבע שהמדע מגלה אכן פועלים במציאות. אל לנו להתפלא. הרי דומה הדבר למי שצופה במשחק כדורגל ומתפעם מקיומם של חוקי הכדורגל במשחק: במגרש כדורגל שוררים חוקי הכדורגל. ובהשאלה: במגרש שבו שוררים חוקי המדע - שוררים חוקי המדע. אבל זה איננו כל המגרש. למדע יש תשובות רבות על מנגנוני החיים אבל אין לו תשובות על משמעות החיים, על האמונות והתקוות ועל הנכונות של יחידים ושל קבוצות להלחם למען אמונותיהם וערכיהם. ההנחה שהנפש מכילה מבנים ויחסי גומלין ביניהם תגלה חוקים השוררים במגרש הצר שבו אכן יש מבנים. ואמר הרב קוק, שלטעמי היה מגדולי הפסיכולוגים בדורות האחרונים: ובאשר למבנה הנפש, לנפש אין מבנים. יש בה תהליכים.
ותודה על התגובות המחכימות
מיכה אנקורי

אילה אילוזאילה אילוז15/11/2015

ערווה זה תמיד מעניין. ואני מעריכה את האומץ שלך לומר דברים, שבדרך כלל אינם נאמרים בריש גלי. אבל היותה של נפש האדם משהו, שחקירה מדעית בלבד אינה מכסה, אינה אומרת שצריך לוותר לגמרי על הניסיון להבינה גם בכלים מחקריים.
השאלה הגדולה בעיני היא איך כן ניתן לחקור נושאים הקשורים לעולם הפנימי ולחוויה האנושית. לא לוותר על חקירה, רק כי גם החוקרים וגם הנחקרים הם בני אדם. לא להשתמש בכלים היוצרים רדוקציה של החוויה האנושית. ועם זאת לא לוותר על התבוננות מדעית, במובן המנסה למרות המורכבות, לגלות מבנים, דרכי ארגון פנימיות ואופני התנהלות בינאישיים. הערך של חקירה כנה כזו אינו רק ביצירת עוד תאוריה או מאמר. חשיבותה בנסיון למצוא דרכים, שיאפשרו לפרט לחיות חיים מלאים, מלווים בפחות מצוקה למרות קשייהם, תוך התפתחות מחשבתית ורגשית.

זיוה מעיןזיוה מעין10/11/2015

פסיכולוגיה אינה מדע וטיפול נפשי הוא אמנות. תודה מיכה שאתה קיים.
לא נעים להיות לבד בחשיבה הזאת.
להינזף שוב ושוב בטענה שזו גדיעה של הענף עליו יושבים וממנו מתפרנסים.
נפש האדם הרבה הרבה יותר מורכבת ומפתיעה מכל הניסיונות לפרקה, לחלקה, לארגנה ולהבינה.
המעשה הטיפולי הוא אמנות עם קצת מדע, פה ושם.

יואב יגאליואב יגאל10/11/2015

האם הנפש יכולה לחקור את עצמה. מיכה שלום,
הביקורת שלך על המחקר הפסיכולוגי כוללת כמה נושאים, שראויים לתגובה נפרדת. בחרתי להתייחס לאחד מהם, שנראה לי נוגע גם לשדה הטיפולי: לשאלה שלך 'האם הנפש יכולה לחקור את עצמה?' ההיסטוריה של התחום מלמדת שכן. אחד התפקידים החשובים של כל מחקר הוא לגלות דברים חדשים ולפחות בעשרות השנים הראשונות שלה, החקירה הפסיכולוגית והפסיכואנליטית הניבה ידע חדש רב ערך. אינני יודע מה קורה בשנים האחרונות במחקר הפסיכולוגי האקדמי (בהקשר זה חשוב לא לזהות את המדע עם האקדמיה), אבל בשדה הפסיכואנליטי קורה מעט מאוד. מבחינה זו הביקורת שלך יכולה להיות תקפה גם ביחס למחקר הפסיכואנליטי-קליני: יש המון כתיבה, אבל נראה שכל מטרתה לאשש את האמונות של הכותב וכמעט שום דבר מזה אינו חדש. בעשרות השנים האחרונות לא ידוע לי על שום ניסיון רציני למחקר פסיכואנליטי (ולא רק בארץ) ולא על שום דיון של ממש בעניינו. פרויד אולי לא הצליח להמשיג את החידוש המתודי שהוא יצר - חקירת הסובייקטיבי מנקודת המבט של הסובייקט, אבל זו הייתה צורת החקירה שלו, שהובילה לתגליות חשובות רבות ורבים המשיכו בעקבותיו. נראה שמשהו נעצר בצורת מחקר זו ואינני מזהה שום ניסיון רציני לברר מה. לשאלת המחקר הקליני יש השלכות שמעבר לעצמו, מכיוון שלא ברור האם לאורך זמן ניתן לטפל בנפש בלי לחקור אותה.
יואב יגאל

בן אדמהבן אדמה9/11/2015

תפשת מרובה לא תפשת. ראשית אינני מבין איך על סמך מאמר אחד ב'הארץ' אתה מכריז על כישלון הפסיכולוגיה המדעית. יש הרבה מחקרים לא טובים מחד מאידך ישנם מיליוני אנשים שאיכות חייהם השתפרה בזכות מחקרים מדעיים בפסיכולוגיה.
ישנם גם דיברי טעם בדברים שכתבת בכל הנוגע ליישום שיטות מחקר יותר מתוחכמות ויותר רלבנטיות בפסיכולוגיה ולא לאמץ אוטומטית שיטות של מדעים מדויקים. אבל הקביעה החד משמעית שאי אפשר לחקור פסיכולוגיה היא שערורייתית.
אגב כמי שקרא הרבה אריך נוימן כסטודנט והתרשם מעבודת הנמלים האנתרופולגית שהוא עושה על מנת לאפיין ולהבין את הסמלים עליהם דיבר יונג אני חולק עליך לגבי הויתור על המדעיות שלו.

אורנה אפקאורנה אפק5/11/2015

תודה מיכה על מאמר אמיץ. נראה לי שהוא נכתב על רקע האידאליזציה שעושים בשנים האחרונות לכל האמיתות שאין בלתם..שמתגלים במחקרים האמפיריים. מחקרים אלה במקרים רבים מתעסקים עם פרטים קטנים וטריויאלים, כמו שאמרת, כי אין באפשרותם לחקור את הנושאים המורכבים באמת של הפסיכולוגיה האנושית. עם זאת, חשוב בעיני שהדגשת, שאין הדבר אומר ש'הכל הולך'. יש ידע עצום ומעמיק שהצטבר, שבהחלט עומד במבחן התוצאה . לכל סוג של מחקר מבחינתי יש מקום, כל עוד הוא נעשה בתום לב, מתוך כוונה אמיתית להגיע לחקר אמת כלשהיא ומתוך ידיעת המגבלות של הכלי המחקרי ושל המסקנות שניתן להגיע אליהם באמצעותו. .

ליאור בכרליאור בכר4/11/2015

נושא מעניין. הי מיכה

קראתי בעניין רב את המאמר שלך. וגם את המאמרים של איאן סמפל בגארדיאן ושל נוסק עצמו ב״סיינס״. קודם כל תודה, המאמר שלך עורר את סקרנותי.

בסך הכל אני מסכים, כאשר יש לי שתי נקודות שאליהם אני רוצה להתייחס.

ראשית הציטוט של נוסק, שגרם לך (אם אני מבין נכון) לכתוב את המאמר.
בעתון הארץ מצטטים את נוסק שאומר: ”אם יש בעיה במחקרים אנו נחשוף אותה, ואז נמצא דרך לתקן אותה'

הנה מה שאמר בגארדיאן והסיינס לגבי המחקר שלו. בגארדיאן:
“I am disappointed, in the sense that I think we can do better.”

ב״סיינס״:
This project… suggests that there is still more work to do to verify whether we know what we think we know.

אם נוסק היה אכן אמר את מה שלכאורה אמר ב״הארץ״, זה היה קצת צורם, לי אישית לפחות. אבל בציטוטים המקוריים, הוא נשמע מתון ומהוסס יותר.

נקודה נוספת היא השאלה הבסיסית שלך.
שאלתך היתה (אני מצטט): ״השאלה העולה ממחקר זה היא האם נפש האדם יכולה להוות מושא למחקר מדעי״.
העניין הוא, שבאותה מידה היה ניתן לכתוב: השאלה העולה ממחקר זה היא האם רגשות ותוכן מנטאלי (מחשבות, דימויים, מוטיבציות, תהליכי שיפוט…) יכולים להוות מושא למחקר מדעי.
עם ההבדל, שלשאלה זו, יותר סביר שהתשובה תהיה חיובית.
נראה לי, שבחרת את אותו החלק, או נקודת המבט, של הפסיכולוגיה - הנפש וחקרה - שמציג את השקפתך באופן הטוב ביותר. שהיא: המדע אינו יכול לתפוס את ציפור הנפש. שזה לדעתי אגב נכון. אבל מספיק היה להחליף מעט את נושא השאלה כך שתסוב סביב רגשות ותכנים מנטאלים במקום סביב מושג הנפש, ואז בהחלט ניתן היה להגיע למסקנה שציפרים (פסיכולוגיות, מעניינות מאד) כאלה המדע כן עשוי לתפוס. במלים אחרות, יש לי הרגשה שקצת נתפסת באותו רדוקציוניזם שייחסת לפסיכולוגים המדעיים, רק שכאן, החלק הצר-מדי אינו המדע, אלא הנפש.

תודה שוב.

צבי גילצבי גיל3/11/2015

כתוב יפה. קראתי, נהניתי, הסכמתי. ומה יש לאנשי האקדמיה להגיד על זה?

(להשערתי, יעדיפו לא להגיד. שכלבי ההומניסטיקה ינבחו ושיירת המתדולוגיהתמשיך לדהור)

ירון אבניירון אבני3/11/2015

בסיס החשיבה חסר וזה נקרא בורות. תודה למיכה על מאמר חשוב ונוקב. הבעיה היא שלאנשים שאתה מתדיין איתם אין את הידע הנדרש לקיים את הדיון מכיוון שלא רק שאת החשיבה הבודהיסטית רובם אינו מכיר אלא את הבסיס של החשיבה המערבית והתפתחותה באלפיים השנים האחרונות הם אינם מכירים. הם אינם מכירים את מאמרו של הוסרל - מחשובי הפילסופים בתחילת המאה ה - 20 על 'הפסיכולוגיה כמדע חמור' ואת כתבין על הסובייקטיביות הטרנסצדנטאלית שבהם הוא מסביר את הבעיה שיש בהסתמכות על הפיסיקה הניוטונית בחקר הנפש. הם אינם מכירים את הפילוסופיה של היגל ואת ההבדל בין תבונה לשכל. הם אינם מכירים את הכתבים של ויליאם ג'יימס על הפראגמטיזם ואת כתבי שפינוזה על ההבל בין אימננטיות לטרנסצדנטיות. במקום לקבל כלים לחשיב על האדם ועל המקצוע מלמדים סטטיסטיקה שגם את מגבלותיה אינם מבינים והמחקר שציינת חשף בצורה חדה את השרלטנות שיש בחלק מהמחקר האקדמי של הפסיכולוגיה. מדובר בכשל בסיסי ביותר לא משום שיש נכון או לא נכון אלא משום שלסטודנטים אין בכלל את הכלים לחשוב ולמי שאחראי על המקצוע יש אינטרסים לשמר את הקיים כפי שתיארת לגבי עבודת הדוקטורט שלך.