ציקי בן שחר
מסעות אל המוות הטוב
חממה ספרותית
כרענו על הברכיים ליד שולחן נמוך בסלון ההוספיס, פרשנו דפים וביקשתי מגל שתלמד אותי לצייר בית."ציקי, אתה יודע מה זה גן עדן?" שאלה כבדרך אגב, תוך שהיא מרוכזת בציור."כן," אמרתי ונדרכתי."והיית שם?""לא," אמרתי, "לא הייתי שם."היא ממשיכה, מרוכזת כביכול בציור, "ואתה מכיר מישהו שהיה שם?""לא, אני לא מכיר, מדוע את שואלת?""כשסבתא באה לבקר אותנו, שמעתי שהיא דיברה עם שושי על גן עדן.""ומה עוד אמרה סבתא?""היא אמרה שמי שמת עולה לשמים לגן עדן, וכשאימא תמות גם היא תהיה בגן עדן. גם יואב, הבן של השכן, אמר לי שבגן עדן אנשים לא חולים ולא כואב להם בכלל, ואני חושבת שזה מקום נורא יפה ושקט, אנשים חיים שם בלי כאבים ומחלות ובטח נורא טוב להם שם, זה כמו גן גדול, יש עצים גדולים והרבה פרחים, ציפורים ופרפרים מכל הצבעים."ניסיתי לחשוב על תשובה מתאימה... לא הצלחתי."מה אתה חושב על גן עדן?""אני לא הייתי שם, ואני לא יודע אם יש באמת מקום כזה.""אתה חושב שאני אוכל לבקר את אימא שלי שם?"שתקתי, לבי נחמץ, הרגשתי מחנק בגרוני. "בואי נחזור לאמא," אמרתי לא ידעתי מה תהיה השאלה הבאה וחששתי מפניה, אך גל לא הניחה לי...
הספר מסעות אל המוות הטוב לוקח אותנו למסע מרתק בנבכי החיים, אל מחוזות אשר לנו כבני אנוש קשה לשהות בהם, מקומות שבהם ידיעת המוות היא ודאית וההתמודדות עם בואו הקרב, היא האתגר הקשה מכול. הספר הוא תיעוד נוגע ללב של מפגשים וחוויות שחווה הסופר במהלך השנים שבהם הוא מתנדב בהוספיס של בית החולים הדסה, הר הצופים. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, תוך כדי הגנה על האנונימיות המוחלטת של האנשים ומשפחותיהם. בספר נפרשת לפנינו קשת של סיפורי חיים מרגשים, ומועלות לדיון, בפשטות וברגישות, שאלות רבות ומרתקות הנוגעות למוות ולמשמעות החיים.
ציקי בן שחר הוא איש הייטק ומאמן אישי, מלווה בהתנדבות חולים סופניים.
לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:
