לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי / אורנה קסטל

ספרים | 2/7/2012 | 9,881

לאקאן, איריגארי, קריסטבה וז'יז'ק הם המורים הטקסטואליים ששפעתם המילולית היא קרש קפיצה טרנספרנסיאלי לביטוי האסתטי, הלירי, שמפציע במפגש אשר בספרה של אורנה קסטל. ב"קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי" מבקשת הכותבת לומר משהו על חשכת המפגש הפסיכואנליטי דווקא באמצעות חשכת אולם הקולנוע.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: פסיכואנליזה, ספרים, תרבות ואמנות, פסיכולוגיה לאקאניאנית
עדי קמחי אלימלך
עדי קמחי אלימלך
עובדת סוציאלית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה
קרן מאירי
קרן מאירי
חברה ביה"ת
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
יניר מימון
יניר מימון
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה
אלי הירש
אלי הירש
פסיכולוג
תל אביב והסביבה
נעמה ריינר
נעמה ריינר
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
רוני אפשטיין
רוני אפשטיין
פסיכולוג
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי / אורנה קסטל 
 
אורנה קסטל
קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי
לצפות עם לאקאן
 
רסלינג
 
 
 
 
דווקא באמצעות חשכת אולם הקולנוע ניתן לומר משהו על חשכת המפגש הפסיכואנליטי. הקסם נגלה מתוך ההבדל – בין אורו של המסך לחושך שבו נתונים הצופים. כך גם באנליזה: הלא-מודע מופיע כאלומת-פנס, סודק בחשיכה, עבור מי שמוכן לצפות. תשוקת הבמאי, כמו זו של האנליטיקאי, מניעה משולש של ארוטיקה (צופה-במאי-סרט), שבו הקולנוע משמש כאחר אנליטי, ספיח דיפלומטי בן-זמננו. בעוד שנהוג לחשוב שבקולנוע "הכול אפשרי", מעניין לגלות כיצד אטימות המסך הלבן דווקא עוצרת את ה"אין-גבול" של המבט הספקולרי – המשלב הדמיוני של לאקאן.

אובייקט התשוקה נודד מהקולנוע לפסיכואנליזה, מהבמאי לצופה, מהאנליטיקאי לאנליזנט, כשהאפשרות לומר כרוכה תמיד בתנועה. אצל הכותבת מדובר, קודם כל, בתנועת-שפה. לכן, גם אם לאקאן, איריגארי, קריסטבה וז'יז'ק הם המורים הטקסטואליים, הרי ששפעתם המילולית היא רק קרש קפיצה (טרנספרנסיאלי) לביטוי האסתטי, הלירי, שמפציע במפגש הנוכחי; הזדמנות לעורר את השפה בחידושי לשון, להשתמש בחומרי גלם כפעולת האומן הרוקם פסיפס ייחודי מכל הבא לידו.

הקפיצה הרציפה, והבו-זמנית, מהקולנוע לאנליזה וחזרה, כמו על טבעת מוביוס, מזמינה לטעימה מהנסתר הקליני המתקשה להימסר – להיות מדווח ומופץ. לאור שקיעת נוכחות המפעל הפרוידיאני אשר מוחלפת בפתרונות המוניים וגורפים של התעשייתי והממוכן, מוצעת כאן אפשרות חזרה אל הידע הפרטיקולרי, הפרסונלי, הגנוז והמוצפן. זו דרך להעשיר ולדמיין את התיאוריה כך שלא תחנוק ותגזול את החירות של ה"לעשות עם האין". לעשות כנגד, למרות ויחד עם הקיום המותנה – זהו תוצר הלוואי של מתנת האנליזה, מתנת הקולנוע.
 
 
אורנה קסטל עוסקת בפסיכואנליזה לאקאניאנית, פסיכותרפיסטית. מטפלת ומדריכה במרפאה לבריאות הנפש ובקליניקה פרטית; מנחה סמינרים וקבוצות קריאה בכתבי פרויד ולאקאן. ממארגני הפרויקט "פסיכואנליזה וקולנוע" מטעם "דור a – לימודי פרויד לאקאן".
 
 
 
לפניכם שני פרקים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
 
קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי / אורנה קסטל 1נקמה מלוא כבוד - על "ממזרים חסרי כבוד"
 
קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי / אורנה קסטל 2האחד - על "עג'מי"
 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.