פסיכולוגיה עברית

×Nikolai Zaitsev
Nikolai Zaitsev ©
זכור אותי
 

דעות

מה קורה לנו? אנה באנו ולאן מועדות פנינו?

הכותב, יו"ר הועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית, קורא לצדדים הנאבקים כיום על עתיד המקצוע לנהל דו שיח במטרה לגשר על הפערים הקיימים ולהגיע לפתרונות משותפים.

מתפרסם מ 31/5/2011 | 12,212 צפיות

תגיות: | |

 

מה קורה לנו? אנה באנו ולאן מועדות פנינו?

על המאבק העכשווי בשדה הפסיכולוגיה הקלינית

מאת דר' שמעון קורניצר

 

הכותב הוא יו"ר הועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית

 

 

 

מזה מספר חודשים מתחולל מאבק חורמה בתוך שדה הפסיכולוגיה הקלינית. פסיכולוגים בכירים נחווים על ידי עמיתים ככאלה שכל רצונם הוא להרוס ולהפוך את הקרקע שעליה אנו דורכים.

לצערי, תחושת הרדיפה והחשדנות בקרב הפסיכולוגים הקליניים תפסה תאוצה והפכה לנושא שהכול מדברים בו. החל ממתמחים בשלבי התמחות שונים ובפרט אלה העומדים בפני בחינת ההתמחות במאי, דרך מרצים בבתי הספר לפסיכותרפיה ובמגמות הקליניות באוניברסיטאות, ועד פסיכולוגים במוסדות השונים לבריאות הנפש ופסיכולוגים קליניים שעובדים באופן עצמאי. הדמוניזציה פשתה בקרב חלקים נרחבים מאיתנו. התופעה מדאיגה משום שהיא יוצרת התבצרות, התכנסות ודחיקת האחר והשונה למקום שאיננו מאפשר הקשבה, פתיחות, קבלה והידברות.

במצב הדברים כפי שהוא היום, הנִצי והמיליטנטי פורח. הוא יכול לקחת את המבוכה והבלבול שנוצרו, להפוך על פניהן עובדות מורכבות, ולפתור אותן על ידי יצירת תיאורית קונספירציה שמסבירה "הכול". כאשר המיליטנטים - מכל צד שהוא - עומדים מול בעיה, הם מצליחים למצוא קבוצה או יחידים שישמשו שעיר לעזאזל. זוהי תופעה שקיימת בחברות שונות, ואנחנו, כעם, מכירים אותה היטב.

במסגרת המאבק מושמעות טענות רבות, וביניהן שהפסיכולוגיה הקלינית הדינאמית עוברת דה-לגיטימציה ושעצם הקיום של ההוראה, ההדרכה וההתמחות עומדים בסכנת הכחדה;  נטען גם שהממסד הוותיק כבול לעבר, מתקשה להתגמש, ויותר מכך, נאבק כדי לשמר את כוחו והשפעתו. אבל כמובן שהדברים מורכבים יותר משני הקולות הללו. לצערי, קולות רבים לא נשמעים חרף הרצון של רבים בשדה הקליני לבדוק את העובדות ולהידבר באופן קונסטרוקטיבי. מצב זה מחזק את העמדה שנִצים מהצדדים השונים מתבצרים בה: כשאין מסכימים עימם – הם מבקרים, מבַדלים, מסמנים את השמות של מי שאינו חושב כמוהם והופכים אותו לגיס חמישי.

למכאניקה הזו, של הסברת כל מה שמתרחש דרך קונספירציה, יש השפעה פסיכולוגית מיידית: היא יוצרת חרדה כללית שמתכווננת לכעס ושנאה כלפי אויב אמיתי או מדומיין. כך נוצרת מיתולוגיה שהמיליטנט דואג לשמר אותה כשהוא מכריז שהוא שומר הגחלת ושיש סכנה מאויב חיצוני; הוא משכנע אותנו שחייבים להתאגד סביבו כדי להילחם באויב שרוצה להעלים את המוכר.

לטווח ארוך, תיאורית קונספירציה יוצרת בעיות אמיתיות ונזק אמיתי: המיליטנט יוצר אווירה פרנואידית, ומנסה לייצר עוד ועוד התלכדות דרך הפחדה והסתה. הוא ישמיע לכל מי שמוכן לשמוע שאין עם מי לדבר, שהאחר הוא המכשול להידברות, ויוביל אותנו לבידוד גדול יותר ולחרדה קיומית. ככל שהחרדה תהיה גדולה יותר, כך הוא ישמור על כוחו והשפעתו.

משיחות עם אנשי מקצוע ממגוון גישות ודעות, בכירים כמתחילים, התרשמתי שנוצר מעגל אין סופי של כעס וחשדנות שלא מאפשרים התקרבות והידברות עם האחר. קבוצות ויחידים שמבקשים להידבר ולגשר מקבלים תג של 'חוצי קווים'. כתוצאה מכך, אחרים חוששים להיתפס כפורשים כשהם מצביעים על דרכים נוספות לפתרון המצב.

בראייה היסטורית, התדרדרות תמיד הובילה לאלימות לפני שהרַציו חזר לתמונה. במגוון תהליכים בין מדינות ובין קבוצות אתניות ומקצועיות, ההתעוררות אל עבר הרַציו התרחשה על רקע מאבקים שלא הובילו לתוצאות, או כשהמיליטנטים הבינו שאינם יכולים להיאחז יותר בהכרזותיהם ובמעשיהם. כשהנִצים לא התעשתו, הם נתפסו ככאלה שלא היו פרטנר לדו שיח ובנייה של עתיד משותף, כמי שלא רצו להושיט יד, או כמי שלא היו מסוגלים לצאת ממעגל הקסמים שאליו הובילו ושבו כלאו את עצמם.

בעת הזו לא ברור לאן מועדות פנינו. מה שברור הוא שהתבצרות בחשיבה קונספירטיבית, האשמות והחרמת האחר איננה עוזרת לאיש בשדה. נכון להיום, ההתבצרות וההחרמה הורסים כל חלקה טובה בשדות הקליניים שטופחו במהלך של שלושה עשורים בישראל.

העובדות מורכבות, ואין 'שחור-לבן' במשוואה הקיימת. יש הרבה כאב וכעס מצטבר, ואנשי מקצוע ותיקים חשים שהקרקע המוכרת להם איננה יציבה כבעבר. מדובר באנשי מקצוע מהשדה, מהאקדמיה, ממוסדות ציבוריים ומהמגזר הפרטי. רבים מהם התנדבו ותרמו להתפתחות הפסיכולוגיה הקלינית בארץ ולכולם חשוב מאוד עתיד המקצוע, על איכויותיו ותכניו.

אני קורא לכל אלה שעתיד המקצוע חשוב להם להתעשת, לעזוב את ההכרזות, להסתכל נכוחה, לשבת אצל השולחן ולנהל דו שיח במטרה לגשר על הפערים הקיימים ולהגיע לפתרונות משותפים.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

קורניצר, ש. (2011). מה קורה לנו? אנה באנו ולאן מועדות פנינו?. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 23/3/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2611

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

עמוס ספיבקעמוס ספיבק15/6/2011

תגובה לקריאתו של ד"ר שמעון קורניצר. שלום שמעון.
שמי עמוס ספיבק ואני חלק מהמטה המשותף.

קראתי את מכתבך ועלי לומר שיש לי תחושות מעורבות לגביו.

מצד אחד נשמע שדאגותיך כנות ואתה קורא לכולם להתעשת, לעזוב את ההכרזות ולשבת ביחד כדי להגיע להבנה ולפתרונות משותפים. מצד שני, בעוד אתה טוען שקיצוניים משני הצדדים מסיתים את התחום מדיאלוג, אתה מקדיש את רוב מכתבך לתיאור מטה המאבק, כמי שמוביל תיאוריות קונספירציה ומאשים אותם ב"מנהיגות פאראנואידית".
אני שייך למטה ואינני מרגיש שאני קיצוני. אינני מרגיש פאראנואיד. אינני מוביל תיאוריות קונספירציה. אני חושב שאלו הכרזות מיותרות שנוגדות את סיום דברייך.

אתחיל בכך שיש לי בעיה להכיר בוועדה המקצועית הנבחרת במתכונתה הנוכחית!
לא משום שהיא מורכבת מאנשים רעים ולא משום שאני חושב שהיא לא קיימת (ברור שאתם קיימים!). הקושי שלי להכיר בוועדה הנוכחית קשור לאיך שהיא קמה ולרקע שעליו היא קמה.

הוועדה הנוכחית קמה על גוויתה של הוועדה הקודמת בלי שום המשכיות ובלי שום בירור מדוע הוועדה שאותה החלפתם התפטרה.

אתם בוועדה, ואתה שבראשה, אינכם אחראים להתפטרות הוועדה הקודמת. אולם אתם כן אחראים בעיני, לראות, שהכניסה שלכם לעבודה, היא כניסה לוואקום שלא זכה לעיבוד נאות, ולא דובר מספיק, ושמשפיע על ההתייחסות של השדה אליכם.

אנו איננו יכולים למחוק את ההתפטרות של הוועדה הקודמת ופשוט להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה! האם ביררתם מדוע התפטרה הוועדה? מה היה לה כל כך קשה? אם כן ביררתם, האם היה ממש בטענותיהם באופן שהדאיג אתכם או שהם פשוט השתגעו?

אינני יכול להסתפק בכך שגם אם ההליך לבחירתכם היה חוקי (זה בבירור משפטי) עדיין יש בעיה של ייצוגיות. אי אפשר להתעלם מהמשמעות של שינויי שיטת הבחירות, בו לראשונה קליניים אינם בוחרים את הקליניים לוועדה, אלא נבחרים על ידי גוף שבו אין ייצוג הולם ופרופורציונאלי לקליניים בכלל, ולשדה בפרט.

בחירתכם נעשתה על רקע שינויי בסעיף 9ב שמטשטש את הגבולות בין הקליניים לשאר החטיבות. אתם נבחרתם לאחר שהשדה ביקש זמן לדיאלוג לפני הבחירות, ולא קיבל מענה חיובי לכך. הוועדה הנוכחית קמה על רקע שורה של צעדים שנעשים במקביל לבחירתה ואיננה קיימת רק בפני עצמה.

אתה יכול לקרוא לי פאראנואיד אולם אני מרגיש שתפקידי, בין השאר, הוא לקרוא את המציאות לפי מיטב הבנתי. אני מרגיש שיש כאן שורה של מהלכים שמאחוריהם יש אג'נדה מסודרת ושהאג'נדה הזאת נחשפת טיפין טיפין בלי להכריז עליה מראש בכנות, על מנת לתת לגופים המייצגים, ובעצם לכל הפסיכולוגים, הזדמנות להבין ולהביע את דעתם על האג'נדה הזו.

ייתכן שזה מוביל לחשדנות יתר! אינני טוען שאני נביא ויכול לדעת בביטחון מוחלט מה יהיה הצעד הבא של מקדמי האג'נדה. אולם אני לא לגמרי נסמך רק על תחושות, אלא גם על שורה של צעדים מוחשיים וממשיים (הכי קרוב ל evidence based) שמצביעים על מגמה לכיוון מסוים המעורר בי דאגה.

כמו כן, אנו במטה מרגישים מודרים מהרבה צעדים למרות היותנו נציגים של חלק משמעותי מהשדה.

עכשיו אולי תענה לי-"מה הבעיה לשבת ולדבר וללבן את הדברים". אין בעיה. אני בעד.
אלא שאני מבקש הפעם, בניגוד לפעמים אחרות בהם לא ביקשתי, שיהיה לי ביטחון, שבעודנו מדברים ומנסים להגיע להבנה, לא אופתע פתאום, מצעדים שמרוקנים מתוכן כל הבנה שאנו יכולים וצריכים להגיע אליה בדיאלוג.

זהירות זאת, אינה נובעת מהטלת דופי ביושרך ובוועדה שאתה עומד בראשה. היא נובעת מהניסיון המר שלנו בדיון על חוק 9ב. על הפרת ההבנה וההסכמה בחוק 9ב כתבתי בפרוטרוט ואני מוכן להסביר לך ולכל מי שירצה מדוע אנו לא "פאראנואידים", אלא זהירים באופן מתבקש. בקיצור אומר לך שהייתה הבנה והיא הופרה.

את הביטחון הזה שאני מדבר עליו ביקשנו ממנכל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו. ביקשנו ביטחון באופן מעשי ולא בהבטחות. על ידי צירוף של 4 חברים חדשים לוועדה שמייצגים את קול השדה. זהו מצב לא נורמאלי, אני מסכים, שפתאום יצטרפו 4 חברים חדשים. אולם זה מצב זמני כדי לאפשר דיאלוג במרחב מוגן ובטוח. מצב שיאפשר דיבור רגוע, עם חשיבה, עם זמן לאסוף את הקולות השונים ולהתייחס להמון נושאים שעומדים על הפרק הקשורים גם לנוהל הבחירות, אך גם לגבי התוכן של המקצוע ומה רוצים לשנות. זהו מצב שנועד לאפשר "איזונים ובלמים".

אני חוזר ומכריז שהפסיכולוגיים הראשיים ומטה המאבק אינם נגד שינויים. אולם אנו נגד שינויים שנעשים תוך הדרה של השדה, תוך שימוש בשפה ובמהלכים פוליטיים במקום בשפה מקצועית וכנה, ונגד שינויים קיצוניים מדי שאינם עונים על רצון הרוב. יש לי הבנה שכל קול מייצג משהוא חשוב ושנצטרך למצוא איזון הולם בין כל הצרכים המתפתחים והמתרחבים של המקצוע.

ייתכן שלא נצליח. ייתכן שיש פערים גדולים מדי ולכן כולם מפחדים לדבר.

אנחנו צריכים לנסות והדיאלוג הזה אינו רק בין הוועדה המקצועית למטה המאבק אלא בין כל הכוחות והייצוגים השונים של הפסיכולוגיה הקלינית בארץ ובעיקר בין האקדמיה לשדה.

אני קורא לך לעזור לנו להגיע לדיאלוג בתנאים בטוחים. לדבר עם יואל, לדבר עם המנכ"ל, לדבר עם המועצה, לדבר עם חברי הוועדה. בוא ננסה להניח למרמור, לתסכול ולהאשמות הרבות שמוטחות בנו ברוב מכתבך, ולהתרכז בשתי השורות האחרונות שלו.

אתם בוועדה יכולים להכריז שפניכם לדיאלוג ולהוציא לאלתר מכתב לאקדמיה, שעד שלא ניישב את המשבר הנוכחי בדרך מוסכמת ע"י כל הצדדים המעורבים, אין שינוי בדרישות הוועדה לגבי לימודי הסף של תלמידי פסיכולוגיה קלינית. לצערי עד שלא יהיו הביטחונות האלו אני קורא לפסיכולוגים הראשיים שלא לשתף פעולה עם הוועדה ולעמוד איתן מול הניסיונות לפתות אותנו, לאיים עלינו, או לרכב על מצפונינו. אנו עדין באזור של השפה הכוחנית, באזור של שיקולים "אסטרטגים", וזה לא נעים להיות בו. אני אישית סולד ממנה. אך לצערי, היא נכפתה עלינו וללא מאבק על הכוח שלנו, לא תהיה משמעות למילים שלנו ובסופו של דבר זה רק יאריך את הסבל של כולם.

אני כותב לך את הדברים האלו כמענה אישי שלי למכתבך. לא בשם מטה המשותף!

אני כותב לך משום שפגשתי אותך בפגישה של מטה המאבק לפני מינויך לראש הוועדה ונדמה היה לי שגם אתה בעד אינטגרציה והקשבה לשדה ולא רק לאקדמיה. אני יושב בשעות מאוחרות של הלילה לענות לך משום שאכפת לי מהמתמחים שנמצאים במצוקה עכשיו, ונעים בין דיבור איתנו לדיבור עם הוועדה, מבולבלים בין הדאגה לחבריהם הנבחנים, לבין הדאגה לעתיד הכשרתם.

אני אשמח שנוכל להתקדם הלאה, אך כרגע לדעתי, עזרתך יכולה להיות הן בדיבור עם כל הגורמים שציינתי למעלה, אך בעיקר במעשים. גם מעשים יכולים להיות תחילה של דיאלוג והמעשה המרכזי שיכול להוות שינויי לטובה הוא שתפעל לכך שיצורפו 4 נציגים מהשדה שיבחרו על ידי הפסיכולוגים הראשיים לוועדה המקצועית. כשזה יקרה בטוחני שמטה המשותף ישמח לשבת לדיאלוג. לפני כן לא נוכל לשבת לדיאלוג.
עמוס
יו"ר החטיבה הקלינית בהסתדרות הפסיכולוגים.