הקשר בין זוגיות להשתלבות בעבודה ופיתוח קריירה
שגית רודוי
היכולת להשתלב בעבודה ולפתח קריירה מעידה על בשלות מסויימת של האדם להתמדה ולקיחת אחריות על חייו.
אנשים צעירים "זכאים" לאפשרות להחליף עבודות, להתנסות ו"לחפש" את דרכם המקצועית, ונהנים מכך. זאת בעוד, אנשים בוגרים כבר לא זוכים לליגטימציה זו. בעולם המודרני והמתפתח האדם הבוגר נדרש לבחירה, מחויבות וכמובן הנושא הכלכלי מייצר צורך בהתמדה בעבודה ופיתוח קריירה.
היכולת להתמדה מתפתחת, ככל הנראה, כבר בילדות. ניתן להבחין בין ילדים אשר מתמקדים בתחביב/עיסוק אחד ומתמידים בו לאורך זמן לעומת אלו אשר בוחנים מספר אופציות ו"מקפצים" בין חוג אחד לאחר. בשלב הילדות הדבר מן הסתם לגיטימי אך מה קורה כאשר הילד מתבגר וממשיך לקפץ בין עבודות, ולעיתים באופן מקביל, בין זוגיות אחת לאחרת? ריבוי האופציות בשני התחומים, ובתחומים נוספים בחיים, מבלבל ומייצר צורך ברכישת מיומנויות התמדה.
לטעמי אדם אשר בוחר במסלול עבודה מסויים, ומאפשר לעצמו להתמיד בעבודה, גם אם אין זו משרת חלומותיו, קיימת אצלו אותה בשלות שהזכרתי בתחילת המאמר – בשלות למחויבות ואחריות על חייו.
האתגר עבור אנשים אשר בשלים לכך הינו דווקא ההתפתחות. כלומר, איך יכולת ההתמדה אינה הופכת "לקבעון", כיצד מתפתחים ונעים ממקום מוכר למקום מקדם. זהו פרדוקס נוסף, ואולי נקודה זו, על פניה, עומדת בסתירה לדברי הקודמים. נכון, נדרשת יכולת התמדה במקום עבודה אך בד בבד נדרשת יכולת לצעוד קדימה, וחזון תעסוקתי ואישי, אשר יאפשרו צמיחה למידה ושינוי.
מה בין עבודה לזוגיות? לדעתי האישית, אותה בשלות, המאפשרת התמדה במקום עבודה, ויציבות כלכלית מסויימת, עומדת גם בבסיס היכולת ליצירת זוגיות. כמובן שיש שוני רב בין שני תחומי חיים אלו אך בד בבד קיים דימיון. היכולת להתמקד, לבחור, להתחייב ולהשקיע לאורך זמן דומה. קשר זוגי אשר יתחיל ממקום של חוזק ומוטיבציה, בשילוב היכולת הבסיסית להתמדה והשקעה, כנראה שאכן יוביל לצמיחת זוגיות בת קיימא, בעוד קושי או חוסר בשלות בתחומים אלה, ייצרו מצב בו האדם קופץ מזוגיות אחת לאחרת או לחלופין לא מתנסה כלל בזוגיות. אפשרות נוספת היא שאכן אותו אדם יחיה בזוגיות אך תלווה אותו תחושת תסכול, חוסר מיצוי ולעיתים הדבר יוביל בסופו של דבר לפירוק של קשרים ארוכי טווח.
אם אכן דברי נכונים, ואולי מתקבלים גם על דעתכם, הרי שהאתגר המרכזי העומד בפני אנשים אלו הוא לבחון את הרווחים מהמצב הקיים אל מול שינוי. מהם הרווחים מפיתוח יכולת התמדה אל מול המחירים, שגם מהם לא ניתן להתעלם. אדם אשר בוחר בהתמדה למעשה מוותר, בצורה זו או אחרת, על האפשרות "לטעימות". זוהי כבר אינה דרך מרגשת של התנסויות, אם כי איני סבורה שמשתמע מכך, בהכרח, שאין ריגוש בהתמדה. היכולת לייצר ולהבחין בריגושים אשר טומנת בחובה ההתמדה, והחיפוש אחר מעוררי המוטיבציה של האדם, עשויים להובילו אל דרך חיים מלאה ומשמעותית, ולגשר על הפער בין הרצוי למצוי. לאורך זמן דבר זה יוביל לתחושת שחרור – שחרור מהצורך לבחון את האופציות הרבות.
אם כך, האם נחרץ דינו של אדם אשר יכולת ההתמדה שלו אינה מפותחת דיה לחיות את חייו בתחושת חוסר יציבות כאשר הוא "מדלג" בין זוגיות אחת לאחרת, בין עבודה לעבודה?! ודאי שלא. יכולת ההתמדה נבנית אצל האדם ומשום כך הרי היא נרכשת. אמונתי ותפיסתי היא כי הפוטנציאל האנושי הטמון בכל אדם מחייב אותנו להתפתחות ועל כן מטבענו אנו "עושי שינוי". אדם אשר יבחר לו כמטרה לפתח את יכולת ההתמדה ידרש לבנות לעצמו תוכנית פעולה אישית אשר תכלול צעדים קטנים בדרך להשגת מטרותיו. שינוי זה, כמו כל שינוי אחר, דורש פניות ומוטיבציה.
הצעד הראשון יהיה לזהות את המשאבים האישיים הקיימים על מנת לייצר את השינוי, ובה בעת להתבונן במחירים והרווחים הקיימים בשמירה על המצב הקיים וכן אלה שעשויים להתרחש לאחר השינוי. לאחר קבלת החלטה לצעוד אל פיתוח ההתמדה, זה הרגע להגדיר יעדים בדרך. היכן אני היום ולאן אני צועד, מהם סממני הדרך, אותם תמרורים אשר יעידו על כך שאני בדרך הנכונה? בעבור אדם אחד יהיה זה התמדה של חודש במקום עבודה, גם כאשר הקושי קיים והרצון לקום וללכת בוער; אצל אחר תהיה זו היכולת להפגש לעוד שתי פגישות עם אותה בחורה, שאך זה הכיר וכבר חשב לא לפגוש אותה שוב. ניתן להפוך תהליך זה לתהליך אישי בו האדם מציב לעצמו מטרות ובונה את תוכנית הפעולה שלו עצמו. זה בהחלט יכול להיות יעיל ובדרך כלל אנו עושים זאת גם אם לא מודעים לכך, משום שכל יום אני מקבלים החלטות, יוצאים לפעולה ועורכים התבוננות אישית. אך פעמים רבות טיפול, ייעוץ, לווי או אימון יאפשרו מיקוד, תמיכה, הנעה, חידוד, שיקוף והגעה לתוצאות בזמן קצר יותר.
לכולנו יש דרך לעשות אם בזוגיות אם בעבודה ואם בתחומים אחרים בחיים, השלמות היא היכולת להשלים ולקבל את עצמנו ולפעול לטובתנו (ולא לשכוח לפעול גם לטובת האחר...) בהצלחה!
