פסיכולוגיה עברית

×Наивная акварель
Наивная акварель ©
זכור אותי
 

כתבות שטח

העברה אירוטית : פריצת גבול או פריצת דרך

חווה קדוש בסיכום הרצאותיו של פרופ' גלן גאבארד ביום העיון שנערך בתל-אביב ב-29.3.2009

מתפרסם מ 7/4/2009 | 22,279 צפיות

תגיות: | | |

 

העברה אירוטית : פריצת גבול או פריצת דרך

חווה קדוש בסיכום הרצאותיו של פרופ' גלן גאבארד ביום העיון שנערך בתל-אביב ב-29.3.2009

 

 

הקדמה בנימה אישית

 

הגעתי לכנס עם פרופ' גלן גאברד שמחה לפגוש ולשמוע, מעט לחוצה מכך שהתחייבתי לסקר רשמים מהרצאותיו, ורציתי להספיק הכל - גם לשמוע, גם לסכם וגם, כהרגלי, לרשום הערות והארות שלי, כאסוציאציות הצומחות בזמן ההרצאה. כמובן, שבסוף היום איבדתי את החוברת בה רשמתי את כל הדברים החשובים שלי... אבדו הרשימות כלא היו. סיכום רשמים אלה שלי תואם לאמירה הבודהיסטית המתארת תהליך של "לאבד את עצמך כדי למצוא את עצמך מחדש"...

 

 

'מבוי סתום ארוטי' (erotic impasse)

 

ההרצאה הראשונה והעיקרית של גלן גאברד התייחסה לתופעת ההעברה האירוטית בטיפול, חשיבותה כמפתח לריפוי וגם הסכנות שבה, מלכודות הסיכוי למימוש, הסיכון הממשי לגבולות העצמי של המטפל, והזהירות האינסופית בה יש לגשת לנושא. אנחנו מוצאים עצמנו, במקרים רבים, נמנעים מתוך זהירות, אך נופלים למלכודות אלה ומגיבים מתוכן בטיפול, או גם חווים תחושות של מחסומים בקשר ובהתקדמות. את חוויית חוסר האונים וחוסר המוצא הזאת מכנה פרופ' גאברד "מבוי סתום" (Impasse). לדבריו, אחת הדרכים המקובלות בהן אנו מנסים להתחמק מן המבוי הסתום הזה היא באמצעות פרשנות מהירה מדי - מתוך הצורך "לעשות סדר" באשר מתחולל בשיח, בחדר, בנפש המטפל ואולי גם בנפש המטופל. לדבריו, מאחורי ההגנות המאניות מפני חרדת ההעברה והאהבה האירוטית נוכל למצוא דיכאון וכאבים קיומיים, יחד עם אימה של ממש. חוויות אלה של ריק וייאוש, של מוות פנימי, מקבלות חיוניות ומתעוררות באמצעות תרגומן לתחושות ומשמעויות מיניות, עם משאלות דוחקות להגשמתה - עד כדי תובענות פורצת גבולות של המטופל למימוש.

גלישת המטפל להעברה נגדית מספקת גם לו הגנה מפני הזדהות עם חוויות אימה אלה של ריק וחוסר חיים. את טיעוניו של גאבארד בעד ההמתנה, ההכלה והסבלנות הנדרשות לפני הפרשנות הוא מחזק באמצעות דברי ביון, וויניקוט ומיטשל. גאבארד מדגיש שריקוד יחסי ההעברה האירוטית הינו תמיד זוגי, משותף לשני הצדדים ומגן על שני הרקדנים מפני נפילה לתהום. בהרצאה, הביא גאברד דוגמאות משיחות עם מטופלת שלו, אותן הוא ביקש שלא לצטט ולכן לא אביאן, אבל עולה מהן דפוס התקשורת שלו איתה – כשהוא מחויב לבדיקה מתמדת של עצמו בכל עניין ותביעה שלה למימוש הקשר. חלק מן הבדיקה הוא אף עושה איתה בשיחה. הדוגמאות מחזקות טענה בסיסית שלו, לפיה "העברה אירוטית הינה חלק טבעי בתהליך הטיפולי, על שני צדדיה... אם מתבוננים בה נפתחת דרך חדשה... ובין מגוון הנרטיבים האפשריים לפרשנות נמצא הפתח למחסום שהיה קיים רגע קודם לכן ... זוהי פריצת הדרך הנובעת ממה שנחווה כפריצת הגבול". וכדברי גאבארד בהרצאה:

."what we often refer to as an 'impasse', may be in reality the heart of the treatment, an intense transference-counter-transference enactment... a window into the core of the patient's difficulties."

 

 

פריצת גבולות בטיפול

 

בהרצאה השנייה, התמקד גאברד במשמעות הגבולות, שמירתם וחשיבות הגמישות בהם, מול ניסיונות פריצתם ע"י מטופלים בעלי הפרעות אישיות קשות (שבעיקר בהם הוא מטפל). לדבריו, הפרדוקס הגדול הוא שדווקא מטופלים אלה, אשר זקוקים לגבולות עמידים ונוקשים ביותר, הם אלה שאיתם יש לנו נטייה אוטומטית לגלוש ליחסי העברה, או להתגונן מפניהם באמצעות הקצנה בשמירת הגבולות. מנגנון זה הינו דווקא הפוך למה שנדרש – גאברד מדגיש את חשיבות רפיון הגבולות הפנימיים של המטפל, כדי שיוכל להיות במגע רגשי עם חוויות המטופל, כי רק כך יוכל להזדהות, להבין ולהיות אמפתי למצבו. זהו מצב מאתגר במיוחד עבור כל מטפל וגבולות העצמי שלו, מצב שאם נכנסים אליו ו"הולכים איתו", מתפתחים בכיוון של ספונטאניות, יצירתיות וגמישות - הדרושות כל כך בטיפול עם פגיעות אלה. גאברד מדגיש במיוחד את חשיבות הליווי וההדרכה - ההיוועצות של המטפל (ותיק כמתחיל) עם מישהו חיצוני לסיטואציה, שיוכל לשקף ולהדהד לו את מצבו.

 

אסיים בציטוט אמירתו המסכמת של גאבארד עצמו – ציטוט מדבריו של ג'ורג' ברנארד שאו:

"we learn from experience that we never learn from experience"

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

קדוש, ח. (2009). העברה אירוטית : פריצת גבול או פריצת דרך. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 20/11/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2080

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סיגל ישראליסיגל ישראלי17/4/2009

"we learn from experience that we never learn from experience".

האם אין סכנה עצומה במדע "לכאורה", שבו אין אמיתות ברורות, ושבו העמימות והמוגבלות שולטים, ובו בזמן  חומר רך ופגיע (נפש) מתרוצץ לו שם בטלטלה חשוף מכל כוון לסכנה?

לפי קוך "הפסיכולוגיה ותחום הדחפים, הצרכים, תאוריות הקונפליקט ותיאוריות האישיות אינם מביאים בחשבון את הקונפליקט של "אני יודע שאיני יכול לדעת" אבל עדיין להיות מחויב לנסיון לדעת. קוך קורא לזה קונפליקט מטאפיזי, וטוען שהקונפליקט הוא בעל חשיבות רבה יותר מכפי שמוכנים להודות. אלבר קאמי ראה את הקונפליקט הזה כחלק מאבסורד הקיום, שהפסיכולוגיה נוטה להתעלם ממנו.

ערפל הפוזיטיביזם עדיין שורה על הפסיכולוגיה, והוא מכתיב לה מודלים כמו מדעיים. מודלים סכמטים ושרירותיים . יומרנות הפסיכולוגיה לחיזוי ושליטה בהתנהגות אינה עולה בקנה אחד עם עמימותם של ארועים אנושיים, עם מורכבותם, ועם חוסר הגבולות בהם הם ניחנים.