פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

העצמי האמיתי ועצמי-האמת / מרדכי גלדמן

מהו "העצמי האמיתי", הנחבא מאחורי העצמי ההֶרגלי שלנו? התיאוריה הפסיכואנליטית מתייחסת לסוגיה זו בדרכים רבות, המדגישות את ריבוי פניה של העצמיוּת – את הזהויות השונות, ולעתים אף מנוגדות, המשתקפות בהתנהגותו של אדם ובחוויותיו. לצד דיון בכמה מן התפיסות הרווחות בפסיכואנליזה העכשווית מבקשים המאמרים שכונסו בספר זה להציע ולבחון רעיונות חדשים, בהשראת תורות המדיטציה של היוגה והבודהיזם. העצמי של היוגה הוא "ישות רוחנית אשר במקורה היא נטולת כל עצמיות [...] הלא-עצמי המושלם, מראָה טהורה". אך נדמה כי במצב המדיטטיבי, היוצר מרחב ריק או "נקודת אפס" תודעתית, יכול העצמי לבחור את עצמו, ליצור את זהותו או לגלות את טבעו הסמוי או המודחק, מתוך חירות מקסימלית. מבחינה זו ניתן להציג דווקא את העצמי המדיטטיבי, אשר תובע "ביטול עצמי", כמקומו של העצמי האמיתי ביותר.

ספרים | 7/11/2006 | 10,916

תגיות:

העצמי האמיתי ועצמי-האמת

מרדכי גלדמן

 

העצמי האמיתי ועצמי-האמת

היבטים פסיכואנליטיים ואחרים

 

 הוצאת הקיבוץ המאוחד

 

מהו "העצמי האמיתי", הנחבא מאחורי העצמי ההֶרגלי שלנו? התיאוריה הפסיכואנליטית מתייחסת לסוגיה זו בדרכים רבות, המדגישות את ריבוי פניה של העצמיוּת – את הזהויות השונות, ולעתים אף מנוגדות, המשתקפות בהתנהגותו של אדם ובחוויותיו. לצד דיון בכמה מן התפיסות הרווחות בפסיכואנליזה העכשווית מבקשים המאמרים שכונסו בספר זה להציע ולבחון רעיונות חדשים, בהשראת תורות המדיטציה של היוגה והבודהיזם. העצמי של היוגה הוא "ישות רוחנית אשר במקורה היא נטולת כל עצמיות [...] הלא-עצמי המושלם, מראָה טהורה". אך נדמה כי במצב המדיטטיבי, היוצר מרחב ריק או "נקודת אפס" תודעתית, יכול העצמי לבחור את עצמו, ליצור את זהותו או לגלות את טבעו הסמוי או המודחק, מתוך חירות מקסימלית. מבחינה זו ניתן להציג דווקא את העצמי המדיטטיבי, אשר תובע "ביטול עצמי", כמקומו של העצמי האמיתי ביותר.

 

הדיון בעצמי, שמופיע בפרקי הספר כשאלת-מפתח, ארוג בשאלות או בסוגיות אחרות, וביניהן: כיצד משמשת האמנות כמרחב אידאלי לבריאתו של העצמי, ליצירת קולו הייחודי? ומה טבעה של האהבה – מהם מקורותיה היצריים והרוחניים, ומה תפקידה בהתגבשותו של העצמי, או בהגנה עליו? אך הפרספקטיבות המגוּונות אשר מתוכן נבחנות שאלות אלה מזַמנות דיון גם בתחומים רבים אחרים – בתרבות, בשירה, באמנות, ברוח הפוסט-מודרניסטית ובאמונה הדתית. כך נע הספר מעיון בתיאוריה ובמטא-תיאוריה של הפסיכואנליזה אל רשמים מביקורים ברומא ובמדריד; מהרהורים על סרטים של אלמודובר ושל לארס פון טרייר אל התבוננויות בטקסטים של מלוויל, של אוסקר ויילד ושל עמיחי; ומעבודותיהם של רפי לביא ושל ביאנקה אשל-גרשוני אל מחשבות על בודהיזם ועל הבהגוואד גיטא. מסע זה, שעושרו החווייתי והתרבותי מעניק לקורא רוחב-מבט יוצא-דופן ומביאוֹ לא פעם להתבונן מזוויות חדשות על עצמיותו-שלו, נועד לא רק להפלגה מתוך עוררות אינטלקטואלית, אלא גם להתענגות אסתטית, שמשורר בהכרח כרוך אחריה. 

 

 

 

 

מרדכי גלדמן הוא פסיכותרפיסט בגישות פסיכואנליטיות, ומן הבולטים במשוררי זמננו. מסותיו ומאמריו על נושאים פסיכואנליטיים, ועל היבטים פסיכואנליטיים של הספרות והאמנות, מתפרסמים דרך קבע בבמות שונות. עד כה פרסם עשרה ספרי שירה (האחרון הוא שיר הלב, בהוצאת הקיבוץ המאוחד), וזהו הרביעי במניין ספריו העיוניים. 

 

 

 

 

  לפניכם מספר פרקים מתוך הספר באדיבות ההוצאה והמחבר

 

ניתן להזמין את הספר במחיר מוזל ביריד פסיכולוגיה עברית

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

בשמתבשמת23/11/2006

למה יותר מדי? זה לא ספר מחקרי, וזה מה שיפה בו. [ל"ת]. לגלדמן יש תזה על העצמי האמיתי שמספקת לספר "גרעין מרכזי", אבל מלבד שני המאמרים התאורטיים של תחילת הספר, שדנים בה במפורש, הוא מציג אותה בהקשרים רבים, והספר אינו בנוי כניסיון להוכיח את התזה או לטעון טענה אחת עיקרית אלא כמארג של התבוננויות. הרי מדובר באסופת מאמרים ורשימות שנכתבו לאורך עשור, ומה שבלט לי הוא דווקא העקביות והגיבוש הפנימי של טקסטים שנכתבו במקור בנפרד.

נעמהנעמה19/11/2006

יותר מדי תימות מולבשות על ה"עצמי". מהמעט שקראתי,הספר מצטייר כעשיר ומעניין. לטעמי יש טיפול ביותר מדי תימות, מה שהופך את חקר ה"עצמי" לפרוץ ונטול גרעין מרכזי.

מתןמתן12/11/2006

קראתי כבר קרוב למחצית הספר והוא מרתק [ל"ת]. שני המאמרים הראשונים, התיאורטיים, הם תשתית מצוינת לדיונים המגוונים שבאים אחריהם. גלדמן מפליא להציג בהם את העמדות הפסיכואנליטיות העיקריות בתחום העצמי ומתווכח עימן באופן אינטליגנטי ובהיר. בעקבות שני המאמרים הגדולים באה סדרה של פרקים קצרים, לא רק על פסיכואנליזה אלא גם על סרטים, ציור, שירה ועוד. היה לי לעונג, למשל, לקרוא את הניתוח שלו ל"הכול אודות אמא" של אלמודובר, או את הפרק על רפי לביא. בין הדיונים השונים הללו מחברים יסודות תימטיים מגובשים, ובעצם אפשר לראות את מגוון הנושאים שהוא נוגע בהם כהדגמות משלל תחומים של עמדותיו על העצמיות ודרכי התפתחותה. מומלץ מאוד.

איריתאירית8/11/2006

עושה רושם מעניין מאוד [ל"ת]. גלדמן הוא בעיני אחד הכותבים היותר רגישים במקומותינו והתחומים המגוונים שהוא קשור אליהם יצרו ספר מאוד עשיר, ככל שיכולתי להתרשם מן הטעימה שהובאה כאן. למעטים מן התחום הטיפולי נגישות שכזו לשירה, לאמנות (גלדמן היה בזמנו מבקר אמנות ואף מציג ואוצר תערוכות), ליוגה ועוד. גם יד-המשורר שלו מאוד ניכרת בתנופת הכתיבה וביופיה.