מקורות

"האם היה זיגמונד פרויד מדען דגול, שגילה אמיתות חשובות על הפסיכולוגיה האנושית, או שמא היה אמן מוכשר, איש-חזון פילוסופי, שעיצב מחדש בדמיונו את טבע האדם וסייע להתמודד עם נושאים אסורים, אלא שהתיאוריות שלו נכשלות במבחן הביקורת? חסידיו גורסים כי היה משיח, מבקריו טוענים שלא היה אלא שרלטן. האומנם היה אחד משני אלה?" מאמר מאת איי-סי גריילינג גרדיאן שהתפרסם בהארץ

 

הפרקטיקה הפסיכואנליטית מציעה תאורית נפש וקשר מורכבת ומצוידת היטב וגם הכשרת מטפלים יסודית המדגישה את טיפולו של המטפל בעצמו. אולם עליה לעדכן את עצמה כדי לשרת את הקהילה הזקוקה לסיוע נפשי. הספר "פסיכואנליזה בנפשנו: מחשבות על העשיה הפסיכואנליטית העכשוית" מכוון לקרב בין אנשים של זמננו, החווים מבוכות וקשיים אך פתוחים למידע ,גדלים לאינטראקטיביות ומוביליות חברתית, ובין הפסיכואנליזה שנווטה את עצמה לשמרנות ולהתבדלות מובנית. הספר בא לבחון ולהציע כיצד יכולה וצריכה להיות העשיה הפסיכואנליטית כיום. הוא ממליץ על דיאלוג בין המשתתפים במרחב הטיפולי ולכן מזמין את קהילת המטפלים ואת הציבור לדיון פתוח ומושכל לגבי יעילות פניה הישומיים. בחרתי להעלות את הספר באינטרנט כדי להדגיש את הדינמיות של המציאות בה אנו חיים ואני שמחה שישנו האתר 'פסיכולוגיה עברית' המציע במה זו. כך הופך הספר נגיש למטפלים ולציבור הרחב ומאפשר דיון פתוח, שקיפות והדדיות בבדיקת יעילותה של המציאות הטיפולית. אני מזמינה מטפלים ומטופלים כאחת לתרום מנסיונם בטיפול, להגיב ולכתוב על חויותיהם ובקורותיהם. תרומות אלו תעזורנה להמשיך ולהתאים את הפסיכואנליזה כמודל טיפולי איכותי לצרכים והמגבלות של הפרקטיקה החיה .

 

שתי סצנות שייקספיריות, האחת מקומדיה והשנייה מטרגדיה, עומדות בשורשה של ההשראה הפרוידיאנית ומרכיבות את התמה עליה מתבסס זיגמונד פרויד בניתוחו את שייקספיר באמצעות כלי העבודה הלקוחים מהפולקלור. מאמרו של פרויד משנת 1913 "נושא שלוש התיבות" – “The Theme of Three Caskets” – מהווה את צומת הדרכים בה הוא עצמו, שייקספיר והפולקלור מצטלבים, הצטלבות המתרחשת על במת הדרמה של התיאטרון.

 

אוננות, אותם החטאים הקטנים שלנו ברגעים האינטימיים – האם צריך לדבר על אוננות? האם מותר? צריך אולי לא, אבל בהחלט מותר, מותר כל עוד העיסוק בנושא המביך הזה הוא אקדמי גרידא. אבל, האם אפשר להפוך דיון על אוננות לדיון אקדמי משכיל? מה כבר אפשר לכתוב על אוננות? בואו ונראה מה היה לד"ר זיגמונד פרויד להעיר ולהאיר בנדון, בכרך 12 מתוך 24 כרכיו בחיבור קצר מ-1912 שנקרא 'תרומה לדיון על אוננות' Contribution to a Discussion on Masturbation .

 

במאמר זה נעשה ניסיון להנהיר את קסמו האניגמטי של הסיפור "האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון באמצעות אופק קריאה בהשראת הפסיכולוגיה של ק"ג יונג. דמות האדונית היא מוקד הקסם והתעתוע בסיפור. תוך קריאה והאזנה לגוני גווניו, עולה מן הטקסט הד שפה שנשתכחה, שפת המיתוס, הדוברת אלינו במסווה דמות האדונית, דמותה של הנשיות הנצחית. ממשק כתיבה מיוחד עוצב על ידי הכותבת לנגישות הקורא למכמניה של שפה זו. המאמר מופיע בקיוונים – כתב העת המקוון של הכשרת המורים בישראל

 

מאמר זה הוצג בערב התכנסות בתוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בבר אילו ועוסק במקבילויות בין כתיבה, טיפול ושפה.

 

In this short text, a brief clinical vignette is presented, describing a fatal moment in the psychotherapy of a young woman who developed a psychotic erotic transference. The vignette is illustrated by a literary excerpt from a short story by Julio Cortazar.

 

ההרצאה ניתנה בערב פתיחת שנה"ל וטקס הענקת תעודות של של התוכנית לפסיכותרפיה באונ' תל אביב בתאריך 03/11/2003 . שתי שאלות עיקריות מעסיקות אותי בעבודה. האחת - איך אנו מבינים את התופעה של ניתוק רגשי קיצוני, את החוויה הקרויה "קהות חושים"? השאלה השניה – מה מאפשר את המגע הטיפולי עם המטופל "קהה החושים", הנעדר רגשית? בהמשך מובא הדיון להרצאה מאת מיקי תודר: http://www.tau.ac.il/me...-11-2003.htm

 

הרצאה בסדרה "אמהוּת – מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר" בחסות מכון ון ליר ומרכז זיגמונד פרויד באוניברסיטה העברית, 6 במרץ 2003. מופיע בדף הבית של שמואל ארליך, פרופסור בקתדרה לפסיכואנליזה ע"ש זיגמונד פרויד ומנהל מרכז פרויד, האוניברסיטה העברית בירושלים; אנליטיקאי מנחה, המכון הישראלי לפסיכואנליזה ע"ש איטינגון: http://micro5.mscc.huji...freud/erlich

 

ליה סתיו, עורכת לשונית ומתרגמת, כותבת בפתח חיבור זה: אחד הקריטריונים החשובים בעיני, לשיפוטה של דמות, במובן האיכותי – דהיינו, האם הצליח הסופר לברוא ישות שעור וגידים לה, ישות תקפה שניתנת לבחינה במדדים חוץ-ספרותיים – היא עמידותה זו במבחן התיאוריה הפסיכולוגית. בחיבור זה ארצה לבחון את דמותה של תרצה, גיבורת הסיפור בדמי ימיה של ש"י עגנון לאור התיאוריה. פרויד ישמש לי כנקודת מוצא וממשיכו, לאקאן, יסייע לי להרחיב ולפתח.

 

הרצאתו של ד"ר אילן טרבס ביום העיון של התוכנית לפסיכותרפיה באונ' תל אביב והמכון הישראלי לפסיכואנליזה שנערך ב 10/4/2003: קליין ואנחנו: דיונים על השנוי במחלוקת במבט עכשווי - על התיקון, עם צאתו לאור בעברית ספרה של מלאני קליין "כתבים נבחרים". ההרצאה פותחת כך: אני רוצה לציין תחילה שהרצאה זו היא פרי עבודה משותפת שלי ושל אהובה ברקן , ומתוך עניין משותף בנושא:"אופנויות שחזור ותיקון". כבר בכותרת שבחרתי נרמז כי זירת ההתרחשות מתקיימת בתוך היחסים של הזוג האנליטי בו המטפל משתתף באופן נרחב, ובוחן את השתתפותו ואת האופן שבו המטופל חווה אותו. זאת בהבדל מהגישה המתייחסת למטפל כאובייקט המשהה את הסובייקטיביות שלו ונתון להשלכות המטופל ולעיבודן... ההרצאה מתפרסמת באתר התוכנית לפסיכותרפיה באונ' תל אביב.

 

הטקסט המלא של המהדורה השלישית של Interpertation of Dreams By Sigmond Freud