מקורות

מהרושם הנוצר בתקשורת סטודנטים לרפואה, סטאז'רים ומתמחים סובלים מעומס הגורם להם לחצים נפשיים שהם תוצאה של תנאי הקבלה, תכנית הלימודים וההכשרה התובענית. ואולם, מסקירת מחקרים בתחום עולה שיעור גבוה מהממוצע באוכלוסייה של הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים אלה טרם לימודיהם והן מחמירות כתוצאה מהכשרתם. הפרעות אלו כוללות דיכאון, חרדה, OCD, נזק עצמי והפרעות אכילה. ביסודם מאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם הנמצא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות כמו גם התחרותיות, השאפתנות וההישגיות המאפיינות את החברה המערבית. שיטות הטיפול המוצעות כוללות טכניקות מן המזרח (בעיקר מיינדפולנס המתמקד בכאן ועכשיו), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול פסיכודינמי להבנת היחס ההורי שהוליד תכונות אלה והטיפול הממוקד באדם של קארל רוג'רס המדגיש את היחס החיובי הבלתי-מותנה של המטפל כחוויה מתקנת לאהבה-על-תנאי של ההורים. התופעה מוצגת כמקרה פרטי של חוליי החברה המערבית.

 

ההבחנה המקובלת בין חרדה ודיכאון נעשית על ציר הזמן: האדם החרדתי חושש מפני מה שיתרחש בעתיד, בעוד האדם הדיכאוני משוכנע שאם היה רע בעבר, יהיה רע גם בעתיד. במאמר זה ננסה להקיף את קווי הדימיון והשוני בין שתי התופעות ולאפיין את השילוב שביניהן. מתח, חוסר מנוחה,קשיי ריכוז הנובעים מדאגה,פחד שדבר נורא עומד להתרחש ופחד לאבד שליטה הם, עפ"י DSM-V, אזורי החפיפה בין הפרעות חרדה ובין דיכאון. שילוב בין תרופות SSRI/SNRI וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול הבחירה הראשון ובחלוף המצב האקוטי ניתן להוסיף טיפול פסיכודינמי וטיפול עצמי תחזוקתי.

 

קשת הסיטואציות הדיכאוניות שחוויתי בימי חיי עד כה, לא הייתה עשויה מקשה אחת. פנים רבות (ורעות) היו לה. בקצה אחד שלה היה מצוי דיכאון קשה ובעל סימנים פסיכוטיים. ב-1975 דיכאון זה היה מסוכן הרבה יותר באופן מיידי בעיקר מפאת הנגישות המיידית שהייתה לי לנשק חם כחייל בשירות סדיר בצה"ל. מי שנתון למרות דיכאון כבד יוצא מהתחום הנפשי המקיף אנשים המודעים היטב למה שמתרחש סביבם ונכנס לקהל הבאים בשערי הפסיכוזה, הלא היא אותה ממלכה איומה המנותקת במידה משמעותית מן המציאות.

 

צחוק איננו רק "הו הו הא הא הא", תרגילי יוגה צחוק או התגובה לבדיחה מצחיקה. צחוק הוא גם היכולת שלנו להתמודד מול הפתעות החיים, להתעלות ולוותר על ציפיות ולדעת לא להתאכזב. לציפיות ואכזבות השפעה על המימיקה של הפנים והפיזיונומיה - כשאלו משפיעים על הביוכימיה של הדם (לטוב ולרע). חוסר צחוק פנימי מושפע מאוד מציפיות שלא מתממשות, מאכזבות בחיים וכל אלו ניכרים בשפת הפנים שלנו, בתנוחת הפנים, בזוית הלחיים והשפתיים וכן בהליכה. המאמר עוסק בתחום המרתק והקשר בין "צחוק" ברמתו הפילוסופית לשחרור מציפיות ואכזבות ומה יותר משתלם בסופו של דבר למערכת החיסונית ולמערכת הפסיכונוירואימונולוגית...מאזוכיזם מול בחירה בצחוק....

 

במהלך חייהן של נשים, מתרחשים שינויים הורמונאליים-פיזיולוגיים המלווים לעיתים גם בשינויים נפשיים. Reproductive Psychiatry, הוא ענף בפסיכיאטריה העוסק בקשר, שבין השינויים ההורמונאליים לאורך חיי האישה, לבין הפרעות נפשיות, לסוגיהן. זהו תחום בו עוסקים פסיכיאטרים וגינקולוגים תחת קורת גג אחת. ישנה קבוצה של נשים שמתאפיינת ברגישות רבה לשינויים הורמונאליים, אשר בעקבותיהם חלים שינויים נפשיים. בקבוצת נשים זו ניתן להבחין בהפרעות נפשיות, שאופייניות לארבע תקופות עיקריות בחיים: במחצית השנייה של המחזור החודשי, כלומר בתקופה הקדם ויסתית, במהלך ההיריון, לאחר הלידה ובתקופת גיל המעבר.

 

התגובה הראשונה להכרה כי מדובר באי-פריון, בדרך כלל, היא של תדהמה. בעקבותיה מופיעים רגשות מצוקה, חרדה, אשמה ודיכאון, ולעתים חוויה של אבדן. אבדן השגת ההורות המיוחלת, אבדן היכולת להביא לעולם תינוק בדרך טבעית ופרטית, והפקעתה לטובת תהליכים רפואיים, מנוכרים, נעדרי אינטימיות, שמשתלטים על החיים. אי-פריון הוא עניין משותף לבני הזוג, גם כאשר האבחנה מתייחסת למצבו הרפואי של אחד מהם. יחד עם זאת, השוני בהתמודדותכם יודגש במהלך הטיפולים עד כדי חיכוכים, חילוקי דעות, הבדלי משאלות, שידגישו את השוני בסגנון התמודדות. התקוה להצלחת טיפולי הפוריות מפיחה עידוד ושמחה, אך תחושות אלה עלולות להתחלף – במהירות - באכזבה מרה וייאוש, במידה שהטיפול נכשל, וצריך לקחת בחשבון שגם זה עלול לקרות ולסגל התנהגות והרגלים למקרה כזה. הקושי ניכר במיוחד משום שבתקופה כה קשה, כשאתם כה זקוקים לעזרה, לתמיכה ולעידוד, בן או בת הזוג לא תמיד פנויים לתת אותה, בהיותו/ה פגוע/ה , חלש/ה , נאבק/ת. זוגות שלא הספיקו לפתח ולבנות דפוסים משותפים ויעילים להתמודדות, עלולים לחוש בקושי ביתר שאת. זוגיות יציבה, לעומת זאת, עשויה להיות מקור תמיכה, כוח ונחמה. . האם זו בגידת הגוף או סיבות פסיכולוגיות? .

 

אדם נתקל במערכת הפסיכולוגית שלו באלמנטים שונים שמאיימים להטילו לדיכאון ולהרוס את הדימוי העצמי שלו. למשל, ספק עצמי, עלבון, רגשי אשם, מחשבות שליליות, מחשבות תבוסתניות, רגשות תבוסה, ייאוש וכו´ וכו´. בדרך כלל כל הרגשות הללו ´מרימים ראש´ ומתחילים ´מתקפות טרור מבפנים´.

 

מאמר זה סוקר את מרקם היחסים העדין בין גוף לנפש ואת שורשיו הפסיכולוגיים והחברתיים של דימוי הגוף, תוך ניסיון להבין את העלייה המשמעותית בהפרעות אכילה ובבעיות משקל, תופעה אשר ניצניה הופכים יותר ויותר בולטים בשנים האחרונות כבר בקרב ילדים צעירים בגיל הרך ובגן הילדים.

 

סיפור חיים על חיים בצל מחלת נפש והתמודדות עימה. כולל קטעי וידאו מחשיפות בתקשורת.

 

ממצאי מחקר עדכני שפורסם בכתב העת The Lancet השוו בין 12 תרופות נוגדות דיכאון והגיעו למסקנה שציפרלקס (Escitalopram) ולוסטראל (Sertraline) אמורות להיות כנראה ברירת המחדל הראשונה למצבי דיכאון מאג'ורי. התקציר מתאר את עיקר הממצאים כולל טבלת השוואה בין התרופות השונות. (מתוך סקירת מאמרים שפורסמו בכתבי עת באתר www.psychologia.co.il)

 

כולנו נתקלים מידי יום במצבים המעוררים בנו כעס ותחושות לא נעימות הנלוות אליו. חלקנו מצליחים להתמודד איתם ביעילות, ברוגע ובשקט וחלקנו, מתקשים להישאר שלווים ומבטאים את כעסיהם בהתפרצות ואיבוד שליטה, המלבה ומעצימה את האירוע. תוצאות ההתפרצות הן בדרך כלל יחסים מעורערים ועכורים עם הזולת ולמרות הרגיעה הזמנית שבאה לאחר האירוע מתעוררים רגשות של חרטה, צער, עצב, כאב, בדידות, חוסר אונים, אי שקט ועוד. בינם לבין עצמם הם, לרוב, מצטערים על התנהגותם אך מתקשים לעוצרה בזמן אמת. מאמר זה יציג חלק מהדרכים להתמודדות מוצלחת בשליטה בכעסים. מתוך אתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין וחינוך בחיי המשפחה

 

המחקר עסק בתחושת האושר ובתחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות לילד ראשון כשלושה חודשים לאחר הלידה. בכדי לספק הבנה רחבה ועשירה של מרכיבים מהותיים אלו בתהליך ההסתגלות של נשים לתפקיד ההורי נערכו שני מחקרים המשלבים מחקר איכותני וכמותי. מטרת המחקר האיכותני הייתה לתאר הן את תחושת האושר שאימהות חוות בכניסה להורות ואת האלמנטים ההוריים המסבים להן אושר, הנאה, סיפוק ושימחה והן את האלמנטים הגורמים להן לקשיים ואי נוחות. מטרתו העיקרית של המחקר הכמותי הייתה לבחון את תרומתם של שני משתנים קוגניטיביים: פער ציפיות רטרוספקטיבי ושינויים בתפיסת הידע ההורי, להבדלים בין אישיים בתחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות. בהתאם למודל "הציפיות המופרות" לפיו ציפיות הוריות בטרם הלידה אשר אינן מתגשמות לאחר הלידה מוסיפות גורם לחץ בכניסה להורות, שיערנו כי ככל שאימהות נכנסות לתפקיד ההורי עם ציפיות אופטימיות מדי ביחס לתמיכת בן הזוג, המשפחה הקרובה והחברים וביחס לקשיים בהורות כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן נמוכה יותר. כמו כן, בהתאם לחשיבות של התפתחות הידע ההורי בחודשים הראשונים לאחר הלידה, שיערנו כי ככל שתפיסתן העצמית של אימהות כסמכות ידע הורי גוברת לאחר הלידה כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן גבוהה יותר. על מנת לבחון את תחושת האושר של האימהות גויסו למחקר שני מדגמים של אימהות. המדגם הראשון גויס דרך תחנות טיפת חלב באזור תל אביב ובאמצעות שיטת כדור השלג והוא כלל 40 אימהות. המדגם השני גויס דרך מחלקת יולדות בבית החולים איכילוב והוא כלל 34 אימהות. תוצאות המחקר הצביעו על כך שכשלושה חודשים לאחר הלידה מרבית האימהות חוו תחושות של אושר, שימחה וסיפוק בתפקידן ההורי, כאשר מרביתן עברו תקופת הסתגלות פיזית ונפשית בטרם החלה הנאה זו. תחושת האושר והשמחה בתפקיד ההורי נבעה בעיקר מהאינטראקציה עם הילד, מההתבוננות בהתפתחות של הילד ומההתבוננות בילד באופן כללי ומהחוויה הכוללנית של גידול הילד. לצד רגשות חיוביים אלו, אימהות דיווחו על חרדה ודאגה בנוגע לבריאותו, התפתחותו ורווחתו של הילד ובנוגע למסוגלות ההורית שלהן וכן על תחושות של תסכול וכעס שנבעו מהגבלת חופש הפעולה, ההכבדה על זמנן ואובדן העצמאות והספונטאניות שלהן וכן מספקנותן לגבי המיומנות ההורית והידע ההורי שלהן. מהראיונות עם האימהות ניתן היה לזהות שלושה פרופילים של אימהות הנבדלות בתחושת האושר שלהן ובמידת הסתגלותן לתפקיד ההורי. מתוך פרופילים אלו, נראה כי אימהות המשתייכות לפרופיל האמא הפסימית הן הזקוקות ביותר לתמיכה רגשית והדרכה הורית כמו זו הניתנת באמצעות ביקורי בית סדירים של אנשי מקצוע בתחום. בנוסף, תוצאות המחקר תמכו חלקית במודל הציפיות המופרות. לציפיות אופטימיות מדי היה קשר שלילי רק עם היבטים מסוימים של תחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות, דהיינו מידת סיפוקן מהחיים, בעוד שלציפיות אלו היה דווקא קשר חיובי עם מצבן הרגשי. לעומת זאת, הקשיים שאימהות חוו בכניסה להורות, סמכות הידע שהן ייחסו לעצמן לאחר הלידה, הלחץ ההורי שחוו ואיכות הזוגיות שלהן היו קשורים באופן משמעותי יותר עם מצוקתן הרגשית בכיוונים הצפויים. מתוך אתר הגיל הרך