מקורות

"רמי, בעלה של אילה, נהרג באסון צאלים א' ב-1990. ניר, בנם בן השבע, אמר עליו קדיש. כעבור 19 שנה ייהרג גם ניר, בפיגוע בבר-נוער. איך מתמודדים עם כל האובדן והכאב?" מתוך אתה YNET

 

"יש לנו, כך נדמה לי, תרבות של שכול וזיכרון יותר מאשר בכל ארץ אחרת - לפחות מאלו המוכרות לי בעולם המערבי - וכיוון שכל תרבות כוללת מטבעה שפה, יש לנו גם שפה מיוחדת של שיחה ושיח בנושא זה, כמו עצם המילה "נופל" שאין שום דרך לתרגם אותה לכל שפה אחרת. יש לנו את שפת הכיתוב על המצבות, יש טקסים של קבורה, של אזכרה, של ימי זיכרון, ויש יצירה תרבותית שלימה של כתיבה, דראמה, קולנוע ומחול על השכול והזיכרון..."

 

"החיילים שאיבדו חבר במהלך קרב נוטים להימנע ביום-יום מהעיסוק באובדן, מכיוון שעיסוק זה קשה להם מידי. אירועים רשמיים כמו יום הזיכרון מאפשרים לחיילים לפגוש את הכאב ולהתאבל על חבריהם שנפלו", ציין פרופ' שמשון רובין, ראש המרכז לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה שם נערך המחקר

 

מאמרם של פרופ' אבי שגיא-שְורץ וד"ר תרצה יואלס על הורות בעתות גירושין, המופיע בדו"ח ועדת שניט - הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין. מתוך האתר "הורות שווה".

 

מתוך הארץ: בניגוד לשביתות קודמות, מתמקדים הרופאים הפעם גם בתוספת תקנים ומיטות לבתי החולים הציבוריים ולא רק בתוספת לשכרם. "החולים יבינו שהשביתה היא גם בשבילם"

 

מתוך הכתבה בהארץ: "מחוץ לבית ההסתדרות נכחו במקביל לדיונים מאות עובדים סוציאליים שהפגינו וקראו לחברי המרכז שלא להתעלם מהמתנגדים הרבים להסכם ולא לאשרו. "היינו כאן משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים במטרה אחת, להשמיע את קולנו ולקרוא לחברי המרכז שלא להתעלם", אמרה ענבל חרמוני, עובדת סוציאלית ודוברת תנועת עתידנו, "אנחנו מאושרות מהצעד בו נקטו ובטוחות שניתן יהיה להשיג הסכם טוב שיכבד אותנו ולא מביש כפי שהתבקשו להצביע עליו היום".

 

"בלב הוויכוח בין העובדים הסוציאליים לאוצר עומד צו ההרחבה, שיחיל את ההסכם גם על העובדים המופרטים. זה מאבק על דמותה החברתית של ישראל ועל המחדל החברתי הקרוי הפרטה". מאמר דעה מאת רוני קאופמן.

 

לחץ בעבודה, דיכאון וכעס הביאו את הפסיכולוגית דפנה כצנלסון-בנק לכתוב הרבה מכתבים לממונים עליה. תגובת המערכת לא איחרה לבוא: היא אושפזה בכפיה באברבנאל, טופלה בתרופות וכמעט איבדה את הרשיון לטפל. רק שם הבינה כמה מסוכן המקצוע וכמה קל להפוך אדם במשבר לחולה נפש עם תעודות. היום היא מרצה על גבולות השפיות ויש לה כמה טיפים למתאשפז. כתבה מאת אספה פלד, 7 ימים 23.12.05

 

הרצאה שנישאה בכינוס השנתי ה-15 של איגוד האינטרנט, במסגרת פאנל שעסק בנושא החשיפה העצמית ברשת. ההרצאה מבקשת להצביע על הקשר המורכב והטעון בין שלושה משתנים עיקריים: 1. חווית הבדידות הקיומית –כנגזרת (או גזירה) בלתי נמנעת , של תפיסה תרבותית המאדירה את רעיון האינדיבידואליות, מעדיפה השגיות אישית ומעניקה ערכיות גבוהה במיוחד למימוש עצמי שאפתני של הפרט. 2. אינטימיות- כזיקה רגשית מחוייבת, המחברת בני אדם בקשרי נאמנות אמיצים, ומהווה, מאז ומעולם, את המרפא הטבעי והבלעדי לכאב הבדידות. 3. חשיפת יתר ברשת- כאחת הצורות העכשויות של הניסיון האנושי לטשטש את תחושת הבדידות ולהקהות כאב נפשי באמצעות שימוש בחומרים מאלחשים.

 

אחד המושגים החדשים והמעניינים בפסיכולוגיה התפתחותית ובפסיכופתולוגיה הוא מושג ה"וויסות רגשי". במאמר סוקר חיים עמית בקצרה מושג הויסות רגשי ומתאר את שתי הצורות הקיצוניות, הלא הסתגלותיות, שלו: תת-שליטה (קושי לווסת אפילו כמויות קטנות של תחושות) ושליטת-יתר (התכחשות והימנעות מתחושות בכלל). לאחר מכן תתואר תרומת המושג להבנת ההתפתחות הנורמאלית של ילדים כמו גם להבנת פתולוגיות שונות בהתפתחות. בהמשך תוצגנה מספר דרכי פעולה שבאמצעותן ההורה יכול להשפיע בחיי יום-יום על התפתחות הויסות הרגשי של הילד. המאמר יתמקד בהצעת דרכים מעשיות בטיפול פסיכולוגי לשיפור יכולת הויסות הרגשי של המתבגר, דרך טיפול אישי במתבגר וגם דרך הדרכת הוריו.

 

ראשי ארגוני הפסיכולוגים הקליניים קוראים לפיטוריו של יו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות הפרופ' יואל אליצור. הרקע לקריאה הוא החלטתו של אליצור לאפשר בחירה נרחבת לוועדה המקצועית של הפסיכולוגים הקליניים הפועלת במועצה על ידי כלל החברים במועצת הפסיכולוגים, ולהרחיב את האפשרויות להגשת מועמדים לחברות בוועדה. זאת בניגוד לנוהג שהיה קיים עד כה ולפיו נקבע הרכב חברי הוועדה על ידי הוועדה עצמה, והובא בהמשך לאישור המועצה.

 

"הבעיה המרכזית של לימודי הפסיכולוגיה היא העדר זהות אקדמית. האם מדובר בתחום ידע לשמו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בלימודים לתואר ראשון, או בהכשרה מקצועית, כפי שאמור לקרות בתואר השני?"