רגעים קריטיים בטיפול | פוסט אורח

רוני מייזליש | 18/1/2018 | 4,432 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות אותי בעבודתי קשורה לאיך אני מודד את השינוי לטובה שהמטופל עובר, מה הפרמטרים שקשורים להבראתו ומה האינדיקציות שאכן קרה תהליך משמעותי בטיפול. שנים רבות בהן עסקתי בטיפול חשתי כי אני מבולבל, מתנסה, מחפש. ניסיתי למצוא אחיזות שיתנו לי כיוון לשאלה האם אני פועל נכון והאם המטופל שלי בכיוון הנכון. החיבור שלי לפסיכולוגית העצמי בשנים האחרונות פישט לי שאלות מורכבות וסבוכות אלו. הרגשתי ״קליק״ כאשר בספרו השני קוהוט פירט איך מבחינתו הוא רואה את הצלחת תהליך הטיפול (השבתו של העצמי, עמוד 211) :״...מה שמצביע על כינונו של ריפוי יהיה היעלמות ההפיכונודריה של המטופל או שיפור בה, (שיפור) בחוסר היוזמה שלו, (שיפור) בדיכאונו החלול ובנרפותו, (שיפור בנטייתו) בגירוי עצמי על ידי פעילויות טעונות מיניות וכדומה מצד אחד, וההשתחררות היחסית של המטופל מפגיעות נרקסיסטית מופרזת (למשל הנטייה להגיב לפגיעות נרקסיסטית בדיכאון חלול ובנרפות או בהגברת פעילויות פרוורטיות מרגיעות עצמי) מצד אחר...המטופל מסוגל עתה לחוות את חדוות הקיום ביתר התלהבות וכי אף בהיעדר עונג הוא ייראה את חייו ראויים - יצירתיים או לפחות יצרניים״. מבחינתי, ראייתו של קוהוט את תוצאות תהליך הריפוי בצורה כה ברורה, פשוטה ו״נקייה״ , מאפשרת לי לבנות ״מסלולי טיול ״ לכל מטופל ולראות את השינויים המתרחשים במהלך הצמתים אותם אנו עוברים יחדיו. מטופלת אחת מכנה את השיפור ב היפוכונדריה כ center חדש שנבנה בה, אחרת מדמיינת את עצמה כצמח שלאט אט פורח כסימן לשינוי בנטייה שלה לנרפות-רגשית ומטופלת נוספת מכנה זאת ״עוגן״ - מן חוויה כזו בו החיבור לאדמה מאפשר לה בהדרגה לחוות את עצמה כמרכז יוזמה עצמאי המחובר לשאיפות, מטרות והכשרונות המתגלים שלה. 
אשמח לדעת איך אתם רואים את תהליך ההבראה והשינוי של המטופלים שלכם ואיך הדבר משפיע על ההתמקמות שלכם במהלך שלבי התהליך.
שיהיה שבוע מצויין
רוני