לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
 
מאוהבת במטפלת שלי, מתי זה הופך ללא נכון?

מאוהבת במטפלת שלי, מתי זה הופך ללא נכון?

טל סער | 26/9/2012 | הרשמו כמנויים

בהפוגה שלקחנו מהמפגשים אני דומה לחתול המסתובב סביב זנבו במעגלים...

נסער, פוחד, מחפש קרקע לחרוט ללבה את האימה בציפרניו

אני תלויה במבטך עד כאב, זקוקה לקולך כמו יונק גועה בחשיכה

נושמת את ריחך מרחוק ואוהבת כל פיסה בנשמתך עד אזלת הנשימה

אני חשה את לבי מתמגנט לכל עצם שטביעתך לחלחה אותו

נושאת אותך במחשבתי כל רגע, חרוטה בעצמותי שטה בדמי

האם הלכתי רחוק? האם אצליח למצא את גבול האהבה שלי?

האם ההתאהבות השואבת ועוטפת את יישותי תצטמצם לאהבה קטנה שרק מחייכת ולא מאיימת לבלוע?

כשאני מתקשה להרדם אני נסחפת בגלי פנטזיה בו אנחנו באינטימיות, במגע מקולפות מגלדים והגנות רק נעות ודוממות

האחת למעמקי השניה

לפעמים במפגש אני רוצה להושיט יד אל עור פנייך,

לחוש את נשימת ולקרב אל שפתייך לנשיקה

אני יודעת שזה לא אפשרי כשהגוף שלי משתולל מולך בדממה

את תדחי את ידי ותלחשי "אנחנו לא נוגעות"

"אני המטפלת שלך, לא אמא ולא בת הזוג"

אני חולמת רק שיום אחד, כשיסתים הסט הטיפולי שלנו

נצא לשתות קפה, נשב באוטו קרוב ונביט בעיניים ונתנשק..

ואולי גם נתקלף..

בינתיים, עד אז, אם בכלל,

אני יושבת וחושבת לעצמי

האם אני מוכנה לוותר על הפנטזיה לטובת המציאות?

האם הכמיהה והמשיכה העצומה שלי אלייך דורשת טיפול?

האם הייתי רוצה שנדבר על זה יותר?


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: הפרעות ומצבי משבר, אמהות, סטינג וגבולות, אמפתיה, הורות, מזווית המטופל
רן קמחי
רן קמחי
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, פתח תקוה והסביבה
שלומית צור
שלומית צור
פסיכולוגית
שרון ושומרון
ד"ר רעות זרחוביץ
ד"ר רעות זרחוביץ
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
מור ויימן גרובר
מור ויימן גרובר
פסיכולוגית
תל אביב והמרכז, טיפול מרחוק דרך האינטרנט
אולגה וישניה
אולגה וישניה
פסיכולוגית
כרמיאל והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
חנה מן
חנה מן
פסיכולוגית
ירושלים וסביבותיה, קרית שמונה והסביבה

עוד בבלוג של טל סער

אני נפרדת מכם בנקודת זמן הזו, תודה על כל מה שהייתם בשבילי יותר ממה שהבלוג היווה עבורכם הוא היה לי תודה...
אני לא יודעת אם לקרא לזה לילה, או סתם חושך אין לי מושג איפה את עכשיו אם נכנסת לישון כבר, אם את נמצאת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

טל סערטל סער1/10/2012

שאלה שאלתית, אופירה ואחרים.
קוראת של הבלוג סיפרה לי שחוותה חויה דומה של התאהבות
וסיפרה לי על מושג של העברה-טרנספרס שיכול להיות לפתולוגי
חשבנו להעלות את השאלה איך ומתי זה הופך לפתולוגי ומה זה אומר..?
המילון של הפסיכולוגיה מפעים מחדש כל פעם:)
ולגבי האיזון, אופירה, אני מניחה שההרהורים יביאו איתם רק טוב
ושלום פנימי.. שאלו יהיו הזרעים הפנימיים לצמחיה טריה ינקותית וחדשה (למה ינקותית?...)
מקווה גם בשבילך..;)
מה שכן, המטפלת שלי לימדה אותי שהאיזון הפנימי מופר הכשמחשבה קטנה שלי מפעילה בית קולנוע שלם, אבל לא סתם-
תלת מימדי ;)


טל סערטל סער1/10/2012

דייקת לתאר, אילה. הי אילה ;) אני שמחה שהתהליך שאני מתארת על הכתב מצליח להרטיט בך מיתרים, לגבי הקנאה אני מחייכת לעצמי...
איך המטפלת שלי אומרת, ובצדק אבסולוטי "מישהי אחרת היתה זורקת אותך חמש פעמים" (נשמע בוטה, אבל גם אני הייתי עושה את זה)
אז כן, המטפלת שלי עובדת ושורדת מאוד יפה עם חיה שכמוני:

השלב של ה"ילדה" שבו אני נמצאת הוא די בהתבגרות, בהשוואה לכך שעד לפני חודשיים הייתי יונקת בפנטזיות.. עכשיו זה יותר מתבטא בתחושות של מתבגרת
כך שהניתוח שלך היה קולע ומדויק, אילה, בדיוק המילים של המטפלת שלי, אחת לאחת..
תודה על המשוב, נתת לי הרבה כח הלאה ;)

אופירה אליגוןאופירה אליגון1/10/2012

גל משכר ובולע. היי טל, אני מניחה שאת צודקת. יש בזה הגנה, ומקום קצת ילדי, של מאווים ומשאלות (כמו שאילה תיארה יפה בהשערתה דקות לפניי) עבורי ההתאהבות הזאת היא הוא כמו גל רגשות אינטנסיבי, מפתה מסוכן, וכיף לך שאת נותנת לו לבלוע, מתמכרת לגל הזה עד חנק. עד אושר.

אבל אני לא יכולה שלא להודות שיש בזה, לפני הניתוחים הפסיכולוגיים, החשובים עבורך, משהו שעוכר את שלוותי.
אני שמחה שאת מהורהרת מתמיד, הזכרת לי את עצמי כשתבתי את "מאושרות" (שהתפרסם באתר זה) הייתי "מהורהרת מתמיד" מרוב כעס ואובססיה, ללא משנה מה הנושא- ההרהורים האלה גרמו לי לצאת ולחפש תשובות - אצל אחרים ובתוכי , להתפלש בתוך כאב, להיות באי שקט, להיות כנה ולהבין (אחרי שדי הסתובבתי במעגלים) את עצמי. כולי תקווה שהרהורייך יהיו לדלק. שתמצאי תשובות, שתהיו לאחד ושתפרדי, ושתזכי ליחסים סימטריים ולא בולעניים - תמיד. תשמרי על עצמך או שלא. הלוואי קצת עליי :))

אילה אילוזאילה אילוז1/10/2012

טל אמיצה ויקרה. אני קוראת לעיתים את מה שאת כותבת, בהתרגשות ובסוג מסוים של קנאה. בך, באופן בו את נותנת לעצמך להיות במלוא ישותך בטיפול, ובמטפלת שלך, על העוצמה שאת מעניקה לה ולעבודתה איתך.
את זקוקה כנראה לתיקון של דמות אם, באופן שיהפוך אתכן שוב לאחת. בלי חציצה של בגדים, זו בתוך זו, כפי שהיית כעובר. זה בסדר גמור שאת משתמשת בטיפול כדי לענות על הצורך הזה, אבל עלייך לזכור, שהלידה, ההיפרדות הראשונית בוא תבוא, אחריה הגדילה שלך כילדה, ולבסוף הפרידה הממשית עם סיום הטיפול. אני חושבת שאם תוך כדי הסערה הרגשית, תהיה הידיעה הזאת בתוכך, תוכלי לקחת מההתאהבות הזאת את מה שאת זקוקה לו, ויחד עם זה לשמור על עצמך.

טל סערטל סער30/9/2012

היי אופירה, כשהלב מלא המח מתרוקן, לא?. אז ממה שמתבהר לי לאט זה ש"כמעט כל מטפל היה פעם מטופל"... וכנראה שגם את..
זה מה שנותן לך את היכולת להבין את הסיטואציה ה"מענה" של התשוקה לאדם היחיד שיכול למלא
רק שעה בשבוע בגבולות ברורים.
אז ככה, אני מגדירה את זה כ"מח תפוס"
בו 20 אחוז משטח המח שלי מוקדש למחשבות על המטפלת שלי, מחשבות בלתי פוסקות מנקרות בירכתי המח
וכל ה80 אחוז האחרים פנויים בחיים עצמם
לפעמים ה20 אחוז מחלחלים עמוק מידי או מתפשטים לכמה ימים...
אני אוהבת את הגישה שלך של לראות את האדם כעץ הדעת... טוב ורע..
אבל נדמה לי שבתור מטופלת מרתיע לחשוב שהמטפלת שלי עשויה מחומר אנושי, לדעתי התאהבות, באה ליצור
איזו אופוריה של הגנה ושהות בעולם מושלם עם איזו אמא ש(כאילו) מעולם לא היתה
והפנטזיות המיניות זה עוד ספר לקריאה... לא תמיד הכי נחמד....

מהורהרת מתמיד....








אופירה אליגוןאופירה אליגון30/9/2012

א ה ב ה. היי מצטערת על האיחור בתשובותי, הילדים והחגים. אז ככה, אני מייחסת את ה"התאהבות" הבלתי נגמרת, המוטרפת, בלי גבולות, עם פנטזיות בועטות וחיות וכל התיאורים שלך, שהם את יודעת, מעידים על קצת מצוקה. חוסר נשימה, חוסר יכולת להכיל (מילה מכובסת, נוראית, ובכל זאת..) את החיים בלעדיה.
הרבה תשוקה ולהט ואיזה אידיאליזציה שאת עושה לזאת שעומדת מולך. אני מייחסת זאת, אם יורשה לי, לגילך שאולי הוא צעיר. אני, הייתי אצל שני מטפלים- בתקופות שונות בחיי - פעם גבר ופעם אישה. היום, כשאני בת 34 ( רחמנא ליצלן, גדלתי בשנה) אני רואה דווקא את המגרעות - כמו שכבר רואים אצל אמא. כמטופלת, כאדם, כאמא, כרעייה, כמשקמת, כמטפלת מינית (לעתיד), כמי שחיה על כדור הארץ הזה, אני יודעת כולם בני אדם, כולנו יצורים נפלאים, נשגבים, מלאי הוד והדר מצד אחד, ומהצד השני - חייתים, יצריים מלאי פגמים. אני דווקא אוהבת לגלות את "המגרעות" להשלים אתם, לקבל למרות ואעפ"י. אני לא מסתכלת על אף אדם בהערצה. כי בעיניי זה מבטל את הביקורת, את האפשרות לבדוק מחדש האם זה טוב לי, נכון לי, האם אנחנו שווים, או לפחות נרתמים במערכת יחסים הזאת. האם אני חשובה פה ומה האינטרס, התגמול, ואיפה זה נקי ואיפה זה פחות. והכל בסדר, אבל אני לא יכולה להתאהב באף מטפל או מטפלת, יכולה להעריך, לפנטז - בסדר. התאהבות היא תחושה של חיים ולב דופק, אבל היא גם מקום תוקע. כמטפלת מינית לעתיד, ששלומדת ובוחנת את מקום של ה"האתהבות" שתדעי, זוגות מאוהבים, בשלב "הטירוף" מוטב שהשלב הזה לא ימשך לנצח נצחים :). התאהבות היא תוקעת כי אנחנו רוצים להיות בסימביוזה כל הזמן, ואז אנחנו לא יוצאים ללמוד, לא פוגשים אנשים אחרים, לא צומחים, לא רוצים לזוז מהאהבה שלנו. אנחנו רוצים להיות "בתוכו/ה" ולא לצידו/ה. אני חושבת שאינטגרציה (עוד מילה מכובסת, שאי אפשר בלעדיה, או שכן - תלוי מה המקצוע) יכולה להועיל. תמיד מול כל אדם בעולם. חג שמח והמשך כתיבה פורה ואמיצה. אופירה

טל סערטל סער29/9/2012

הי קוראים יקרים שלי. אופירה ואולי כמה מכם שואלים את עצמכם אם זו שאלה רטורית
"אני מאוהבת, מתי זה הופך ללא נכון?"
אז לא, אני אשמח להפגש עם דעתכם ומחשבותיכם בעניין... מאוד
אולי גם בכם מטופל/ת התאהב?
ומה אתם חושבים בכללי על כל הבלגאן הזה?

טל סערטל סער27/9/2012

? [ל"ת].

שושנה רייטרשושנה רייטר27/9/2012

XXX [ל"ת].