בלוגים | עלון פסיכולוגיה עברית

הֶעָסִיס, הַזַּג, מֵי הַפְּרִי, כָּאן וְעַכְשָׁו, מִתּוֹךְ הַדֶּמַע נִקְרַע אֶת הַחַיִּים

עלון פסיכולוגיה עברית | 12/7/2026 | 103 צפיות | הרשמו כמנויים

הֶעָסִיס, הַזַּג, מֵי הַפְּרִי, כָּאן וְעַכְשָׁו, 1

כאן ועכשיו, בקיץ הזה הנוטף הזה. כאן ועכשיו מלקקים את הפצעים של השנים האחרונות ומנסים לצרף רגעים לכאן ולעכשיו. באופק חופשה שהזמנו – בגליל שדימם, בדרום המתקומם, על ההר - גבוה מכל זה, או על חוף הים שמאפשר לחשוב על ארצות אחרות. אולי בכלל הזמנו חופשה בארצות אחרות. בשולי התודעה המחשבה – האם הטיסה תתבטל? מחשבה – איך ינשם שם האויר? ואיך נרגיש כשנחזור?. כאן ועכשיו פועלים החיים כסדרם. על פניו. בכנסת זועקים הלומי הקרב בפני המחוקקים. מסרבים לתת יד להסדרות שמדלגות על כאבם. פס הקול של הכאן ועכשיו מערבב רוחות קדים וגלים מתנפצים עם דמעות וצווחות. זה הכאן, עכשיו.

גם השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים מרתקים ועוד:

האקטיביות היא מאפיין מרכזי של הטיפול הדינמי הממוקד וקצר-המועד, ומקושרת לרפרטואר מגוון של כלים טכניים והתערבויות המאפשרות עבודה אינטנסיבית בתוך מגבלות זמן ומוקד מוגדרים. מאמרו של יעקב יבלון מבקש להרחיב את תפיסת האקטיביות, ומציג אותה כנעה על רצף – מן האקטיביות הטכנית של ההתערבויות ממוקדות, ועד לאקטיביות מהותית יותר, המתקיימת כעמדה נפשית חיה, נוכחת ומשתתפת בתוך המפגש הטיפולי. תפיסת האקטיביות מוצגת במאמר כתולדה של התפתחות תיאורטית מתמשכת, שראשיתה בביקורות מוקדמות על העמדה הפסיבית-נייטרלית של המודל הפרוידיאני, והמשכה בגישות בנות-זמננו המדגישות את חשיבות ה"כאן ועכשיו" והחוויה הרגשית המתקנת בקשר הטיפולי. על רקע זה, מתברר כיצד האקטיביות אינה מתמצה במסגרת הטיפול הדינמי הממוקד בלבד, אלא מבטאת מחויבות של המטפל לפעול בתוך המפגש באופן המאפשר תנועה – מבלי לוותר על הקשר שבתוכו היא מתרחשת.

- פרסומת -

תכנית לימודים רשת לאקניאנית
גם השנה יפתח מסלול התנסות קליני המאפשר שילוב בין עבודה קלינית במרפאה לבריאות הנפש לבין למידה תיאורטית

טיפול במפגש יחיד (SST) במסגרת פסיכותרפיה פיננסית כמענה ממוקד למצוקה פיננסית - מאז אוקטובר 2023 גוברת ההתמודדות עם מצוקה המשלבת קושי נפשי ופיננסי, המתבטאת בחרדה, תחושת תקיעות וקושי בקבלת החלטות. רבים מהפונים אינם פנויים לטיפול ממושך, והמערכות הציבוריות מתקשות לתת מענה ייעודי לסוגיות כלכליות. מאמרם של יוסי ארנרייך ודן קונפינו מציג את גישת הפסיכותרפיה הפיננסית ומתמקד במודל של טיפול במפגש יחיד (Single-Session Therapy – SST) שמספק מענה קצר־טווח וממוקד. מודל זה מבוסס על זיהוי צורך מרכזי ומוגדר, התמקדות במשאביו ובחוזקותיו של הפונה, והקניית כלים יישומיים וברורים לפעולה כבר בתום המפגש. השימוש במודל נועד לחזק תחושת מסוגלות, להפחית חרדה ולקדם קבלת החלטות, גם במסגרת מפגש יחיד.

במדור הספרים – ספרו של אריאל חן – 'מטפלים בפוסט טראומה (PTSD) - מדריך מעשי למטפלים, למטופלים ולבני משפחותיהם' - ספר זה עוסק בטיפול בפוסט־טראומה, ומקדיש מקום ייחודי ונרחב לאחד האתגרים המורכבים בתחום: אבל טראומטי — מצב שבו הטראומה שזורה באובדן של אדם קרוב. הספר משלב ידע תאורטי ומחקרי עדכני עם גישות טיפוליות מבוססות־ראיות, ומציג תוכנית טיפול קוהרנטית ושלמה, המותאמת הן למתמודדים עם פוסט־טראומה והן לאלה שאצלם היא מלווה באבל טראומטי.

ובפסיכובלוגיה –

יסכה יצחק בפוסט מעורר מחשבה ולב על רווקות מאוחרת - בין 'עוד לא' לבין 'כבר כן' –

"יש זמנים שבהם ההמתנה מפסיקה להיות שלב בדרך והופכת למקום, לא כזה של חדר המתנה או זמן מעבר, לא, לא תקופה חולפת - אלא מרחב שבו החיים עצמם נפרשים אחרת, בקצב שאינו תואם את הציפייה. ברווקות מאוחרת, הזמן אינו רק מה שעובר - הוא גם מה שלא מתממש. הוא נוכחות שקטה של "עוד לא" של אפשרות שמרחפת מעל היומיום, של כמיהה שממשיכה להתקיים גם כשאין לה כתובת ברורה. ובתוך המרחב הזה, מתעוררת שאלה עדינה אך עיקשת: האם ההמתנה היא רק היעדר של מפגש או שגם בתוכה מתרחש מפגש אחר, סמוי יותר, עם העצמי, עם הזמן, ועם מה שנבנה לאט מבפנים?

וד"ר רחל קואסטל בטור מעניין על הנרקיסיסט כנבל: אופנה? פניקה מוסרית? או נורת אזהרה? –

"משהו בהפנוט שלנו למסך האיפון מזכיר את הצייד היפה שנבלע בבבואה של עצמו. האם אבדנו לתוכו ללא-הכרה והפכנו ליותר נרקיסיסטים עם המדיה החברתית? או שאחרי האוטופיה של סוף המלחמה הקרה ו"קץ ההיסטוריה" אנחנו שוב מתעוררים לאנושי, והוא כידוע לא אורגניזם נאור. במקביל, שני העשורים האחרונים התאפיינו בגודש של פרסומים מקצועיים בנושא, כולל הפיתוח המושגי של "השילוש האפל" שנרקיסיזם הוא אחד מהצלעות שלו, בנוסף לפסיכופתיה ומקיאווליזם. משולש הברמודה שמומלץ לא להיעלם בתוכו, ושאליו נוסף לאחרונה הסאדיזם. מעבר לכך, המונח עולה הרבה בקליניקה, במפגשים חברתיים, בפופ-פסיכולוגיה בכמויות בלתי נתפסות, ובצריכה המונית בכל סוגי המדיה, וכמו המפלצת בסרטי האימה, גם אם עוברים כמה ימים של שקט, הוא מופיע לעוד סיבוב".

כשנחזור לכתוב על אפרסקים / יעל סטטמן

מָה שֶׁיִּקְרֶה פֹּה אִם נַחְזֹר
לִכְתֹּב עַל אֲפַרְסְקִים
אוֹ מַרְצִיפָן, עַכְשָׁו
בַּזְּמַן הַזֶּה

(כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, בַּזְּמַן הַנּוֹרָא הַזֶּה,
כְּמוֹ שמְנִידִים רֹאשׁ
מְגַלְגְּלִים עֵינַיִם,
אֵיזוֹ שְׁאֵלָה כְּבָר לֹא שׁוֹאֲלִים?)

לִכְתֹּב עַל זֶה וְלֹא לְהִתְנַצֵּל
אֲפַרְסֵק הוּא פְּרִי מְלַכְלֵךְ
הוּא מַשְׁפְּרִיץ, הוּא מַפְתִּיעַ
הוּא כָּל כָּךְ שׁוֹנֶה בִּפְנִים
וּבַחוּץ, וּמָה זוֹ הַפְּלוּמָה,
מֵאֵיפֹה הַתְּעוּזָה
פְּלוּמָה אֲדֻמָּה מְאוֹד
בְּלִי שׁוּם חֲרָטָה

מָה יִקְרֶה אִם נִכְתֹּב עַל מַרְצִיפָן
עַל הַצְּבָעִים הַפַּסְטֵלִים שֶׁל הַמַרְצִיפָן
וְעַל הַמִּרְקָם שֶׁנִּשְׁבַּר
בַּפֶּה וְעַל כַּמָּה שֶׁמָּתוֹק
הַמַרְצִיפָן,
מְבַלְבֵּל אֶת הַפֶּה מִמְּתִיקוּת

כֵּן נִכְתֹּב! דַּוְקָא כֵּן!
יָבוֹאוּ הָאֲפַרְסֵק וְהַמְּרַצִּיפָן
יָבוֹאוּ פֵּרוֹת הַקַּיִץ הַבַּשְׂרָנִיִּים
יָבוֹאוּ הַמַּאֲפִים הַגַּרְגְּרָנִיִּים
יָבוֹא לְשַׁד הַחַיִּים וְנִדְהַר

(מֵעַל לַזְּמַן הַנּוֹרָא הַזֶּה
מֵעַל לַמֵּתִים שֶׁחָיוּ אִתָּנוּ בַּבִּנְיָן
אֶתְמוֹל דִּבַּרְנוּ אִתָּם,
מָה נִשְׁאַר בָּנוּ שֶׁלֹּא אָכַל הַגַּעֲגוּעַ)

הֶעָסִיס, הַזַּג, מֵי הַפְּרִי, כָּאן וְעַכְשָׁו
מִתּוֹךְ הַדֶּמַע נִקְרַע אֶת הַחַיִּים.