יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֲרֵי הֶחָלָל, יֶלֶד, רַק שֶׁתֵּדַע
עלון פסיכולוגיה עברית | 26/7/2026 | 352 צפיות | הרשמו כמנויים
לקראת סוף השבוע היו נשואות עיני רבים לחיפושים אחרי הילד יובל שהלך לאיבוד בין הדיונות. לאנחת רווחת כולנו, הילד נמצא מאז, אבל התחושות העולות סביב ילד אבוד ממשיכות לפעפע. מחשבות על הורות, על היכולת לשמור, על האפשרות להיעלם, על תווך האיבוד ומה קורה בתוכו ועל ילדים אבודים בכל מיני גילאים.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים נהדרים וטורים מעוררים מחשבה:
מאמרו של ד"ר ליאור סומך מציג את מודל "מאגו לאקו" (From Ego to Eco), מסגרת תיאורטית-קלינית להבנת טרנספורמציה הורית במשפחות לילדים עם בעיות התנהגות, במיוחד כאשר ההורות טעונה בטראומה או בכאב בין-דורי. המודל משלב תיאוריית ההתקשרות, תיאוריית המנטליזציה, העדשה הפוליווגאלית ותיאוריית U של שארמר למפת שינוי אחת, המתארת מסע בצורת U מתודעת אגו - המאורגנת סביב איום, תגובתיות והגנה - אל תודעת אקו רחבה יותר, המאורגנת סביב נוכחות, קשר ודאגה. המודל בנוי על ציר עומק וציר קשר, שהמפגש ביניהם יוצר ארבעה שלבים: הישרדות, כאב, תקווה והגשמה, המחוברים באמצעות ויסות, פגיעות, שיתוף פעולה ותנודתיות. עקרונות המודל מודגמים באמצעות תיאור מקרה, תוך דיון בתזמון ההתערבות ובזיהוי תהליך שנע מהר מדי, שטחי מדי או מציף מדי.
היחס בין הפסיכולוגיה האנליטית של יונג לטיפול הקבוצתי מאופיין במתח: יונג הזהיר מפני היבלעות הפרט בכוחות ההמון והדגיש את האינדיבידואציה כמטרת האנליזה, אך מושגיו - הלא-מודע הקולקטיבי, הארכיטיפים, העצמי והנומינוזי - מציעים מסגרת עשירה להבנת חיי הקבוצה. מאמרה של ענבל רוזנבלום בוחן מחדש את עמדתו של יונג כלפי קבוצות לאורך השנים, ומשווה בין מושגיו לתפיסתו של פוקס, אבי האנליזה הקבוצתית. מוצגות זיקות בין הלא-מודע הקולקטיבי למטריצה הקבוצתית, ובין הסינכרוניות היונגיאנית לתהודה הפוקסיאנית. שתי דוגמאות קליניות מקבוצת נשים בעת מלחמה ממחישות מפגש עם ארכיטיפים ועם חוויה נומינוזית. נטען כי חרף הסתייגותו של יונג מהקבוצה ככלי טיפולי מרכזי, הגותו מספקת בסיס תיאורטי משמעותי להרחבת ההבנה האנליטית של הקבוצה כמרחב לטרנספורמציה נפשית.
ובפסיכובלוגיה - הפסיכואנליטיקאי ד"ר גד בן שפר, בבלוג חדש בשם 'תמונות שדה' - הבלוג מיועד למי שרוצה לחשוב, פעם נוספת, על רעיונות שכבר חשבו עליהם. להבין, או לא להבין, את הדברים מקרוב יותר. בפוסט הראשון, ד"ר בן שפר משתף אותנו באגדה סינית על סוחר ענבר ומהרהר בעקבותיה על עולם הטיפול
"את האגדה שמעתי ממאסטר טאיצ'י בסדנה שבה השתתפתי בארץ לפני כעשרים שנה. הוא דיבר משפט משפט בסינית, ותורגם לאנגלית, ואני זוכר את התנועות שבהן ליווה את דיבורו. הוא דיבר על לימוד טאיצ'י ואני חשבתי על הטיפול הנפשי והכשרתנו בו, במה שנדמה לעתים ללימוד סיזיפי ומתמשך, ממדריך למודרך, של אמנות עתיקה שעוברת מדור לדור".
ויואל בלום עוד בשאריות של מחשבות על כדורגל, מהרהר במשחק של הקבוצה הספרדית ובקשר שלה לחדר הטיפולים.
"נזכרתי בראיון עם זינדין זידאן (שחקן כדורגל אגדי). הוא סיפר שבמהלך משחק הוא אינו חושב על הניצחון, לא על סוף המשחק ואפילו לא על המהלך הבא. הוא חושב רק על המסירה הבאה. יש בזה משהו שמזכיר מדיטציה. ואולי גם טיפול. מטפל שמחשבותיו עסוקות בשינוי העתידי של המטופל, בהצלחת הטיפול או בפרשנות ה”חכמה” הבאה, עלול להחמיץ את הדבר היחיד שבאמת קיים: הרגע הנוכחי. והמפגש שבו. ולמה שמבקש להופיע ברגע הזה".
ילד / אורית גידלי
אַתָּה יוֹצֵא לַסָּלוֹן אַחֲרֵי שְׁעַת הַהַשְׁכָּבָה,
נוֹשֵׂא כְּדַרְכּוֹן אֶת הַשְּׁאֵלָה הַפְּשׁוּטָה
שֶׁמַּתְחִילָה תָּמִיד בְּמָה זֹאת אוֹמֶרֶת וּמִסְתַּיֶּמֶת
בְּכָכָה זֶה לֹא תְּשׁוּבָה.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לַעֲנוֹת לְךָ כִּמְעַט עַל כְּלוּם, יֶלֶד,
לֹא מָה מְסַדֵּר אֶת הַטַּבְלָה הַמַּחֲזוֹרִית
וְלֹא מָה מֵאֲחוֹרֵי הֶחָלָל וְאִם יֵשׁ בִּכְלָל,
אֲבָל מוּלְךָ אֲנִי מַרְגִּישָׁה
שֶׁכְּבָר אֵין לִי עוֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לִלְמֹד
וַאֲפִלּוּ יִתָּכֵן שֶׁהִגַּעְתִּי.
וּכְשֶׁאַתָּה גּוֹרֵר אֶת רַגְלֶיךָ חֲזָרָה לַמִּטָּה,
גַּמָּד לְמַבָּט, עֲנָק לְזוֹ שֶׁמַּבִּיטָה,
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁשָּׁנִים אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁתֹּק עַכְשָׁו
בְּלִי לְהַגִּיד בְּבַקָּשָׁה,
שָׁנִים אֲנִי יְכוֹלָה רַק לְהַקְשִׁיב לְךָ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת,
קוֹרֵא וְאָז נִרְדָּם.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֲרֵי הֶחָלָל, יֶלֶד, רַק שֶׁתֵּדַע,
וַאֲנִי נִגֶּשֶׁת בִּשְׁבִילוֹ לָאוֹר שֶׁמֵּעַל רֹאשְׁךָ,
מְכַבָּה, מַדְלִיקָה, וְשׁוּב מְכַבָּה,
קוֹרֶצֶת לַכּוֹכָבִים מִתּוֹךְ הַבַּיִת.
Photo by Annie Spratt on Unsplash
