מִטִּיבָם שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם כַּשּׁוּרָה
עלון פסיכולוגיה עברית | 4/1/2026 | הרשמו כמנויים
השבוע נפטרה המשוררת חדוה הרכבי שהטיבה לכתוב את השכבות הנסתרות של הנפש האנושית, על כמיהות עד שיגעון, אכזבות עד דכא, ופלאי פלאות. היה זה פרויד שאמר - לכל מקום שאני הולך אני מגלה שמשורר היה שם כבר לפני – וסימן כמה חשובה עבודתם של המשוררים והסופרים, המשרטטת את נימי הנימים של ההוויה.
גם השבוע באתרנו, מאמרים חדשים ומרתקים בנושאים מגוונים:
בטיפול קבוצתי עם ילדים קיים מתח מובנה בין פעולה ספונטנית לרפלקציה. באמצעות ויניאטה מקבוצת ילדים מודגם במאמר מאת עמית וולק וענת פלג כיצד תגובה אינסטינקטיבית ומגוננת של המנחים משחזרת חוויות ילדות אישיות ומשתתפת, בלי משים, בחוויית ההשפלה של ילד בקבוצה. בהמשך מתואר כיצד הדרכה קבוצתית ושיחת עיבוד בין המנחים מאפשרות מעבר לעמדה רפלקטיבית – זיהוי דפוסי שליטה וקורבנות, פתיחת שיחה משמעותית עם הילדים והפיכת האירוע מחזרת acting out לאפשרות של Learning from experience במובנו של ביון.
מאמרה של אורנה קסטל מציע קריאה מחודשת בפרויד ולאקאן כדי להבחין בין "אני" ל"סובייקט" ובין המאוים לאלביתי. באמצעות ניתוח "חלום הזריקה של אירמה" ו"האלביתי" מוצג האני כאוסף דמיוני מתפרק, בעוד הסובייקט נוצר מתנועת המסמנים. המאוים מוגדר כהיעדר השתקפות – מה שאמור להופיע ואינו, ואילו האלביתי כמועקת חזרת המודחק – מה שלא אמור להופיע אך שב. הבחנות אלו מודגמות דרך מופעי כפיל ודיסוציאציה בספרות ובקולנוע ("איש החול", "הסטודנט מפראג", "שלוש פנים לחווה", "שלוש נשים", "פרסונה", "השתיקה"), כבסיס לחשיבה מחודשת על חוויית העצמי.
סקירתה של חגית חוף מלווה את ספר השירה "יומני קרינה" של יהודית דריגס, שנכתב במהלך טיפולי קרינה בבית החולים. הכותבת מתחקה אחר האופן שבו מחלהhttps://www.hebpsy.net/....asp?id=4979, פחד מוות ומפגש עם האלוהי מתהפכים בשירה לחיפוש פשר ולבניית משמעות. דרך קריאה בדריגס ובמשוררים והוגים כרילקה, וולף ונוימן נחשפת היצירה כמעבר מקרינת עור מאוימת לקרינת אור, וכדרך להוליד מתוככי האימה מבט ילדי, סקרן ויוצר על העולם.
לכבוד פטירתה של חדוה הרכבי, אנחנו מביאים את סקירה של חלי טל שלם, שהשתתפה בערב עיון "שותקת בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים", בשנת 2018, שעסק במודוסים של שפת הזדהות ושפת אבל בשירתה של חדוה הרכבי. הסקירה מציגה את השילוב שהתקיים בערב בין שפת השירה, הדיבור היומיומי והשיח האקדמי, באמצעות מעברים דומים בין תיאור הערב לבין מקטעים מפואמה של הרכבי.
ובפסיכובלוגיה
בניית 'בית' בלב הכאוס: ניתוח נרטיבי וצמיחה פוסט-טראומטית בצל מלחמת חרבות ברזל- ד"ר דימונה יניב כותבת על הקונפליקט הקולקטיבי, כפי שבא לידי ביטוי במלחמת חרבות ברזל (2023–2025), החושף את המתח המובנה בין הצורך האנושי בשליטה ובמשמעות אישית, לבין מציאות של כאוס קיומי וטראומה רחבת היקף.
"מאמר זה מציג ניתוח נרטיבי של סיפוריהם האישיים של א' (לוחם מילואים) ול' (חיילת בשירות סדיר בעורף), במטרה לבחון כיצד הזהות האישית והזוגית נבנית לנוכח משבר. הנרטיב האישי נתפס כליבה של בניית משמעות וכינון זהות במצבי טראומה. הסיפור העצמי משמש כמנגנון הכרחי לגישור על הקרע הנרטיבי שנוצר בין "לפני" ו"אחרי" האירוע הטראומטי.
מטיבם של דברים שאינם / חדוה הרכבי
מִטִּיבָם שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם
כַּשּׁוּרָה, שֶׁצִּפּוֹר שֶׁבִּפְנִים
עוֹמֶדֶת בַּחוּץ
וְלִבָּהּ שֶׁקָּפוּא לוֹהֵט מִשִּׂמְחָה
וּפִיהָ דָּבִיק
וּפִיהָ פָּעוּר
וְצִפּוֹר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת כִּמְעַט לְצִדָּהּ
נֶאֱבֶקֶת אִתָּהּ עַל
פֵּרוּר.
Photo by Joshua J. Cotten on Unsplash
